אנו בעיצומו של שינוי מהותי במה שנהגנו לכנות "קשרי עסקים וקהילה". יתכן והמושג הזה אינו רלוונטי עוד, או משמעותו תשתנה. אם בעבר המושג הזה בשימוש לתיאור יחסים בהם העסקים הם אלה הבוחרים לתרום לארגונים החברתיים כסף, מתנדבים או שירותים, כיום התמונה אחרת לגמרי. הציבור דורש משהו אחר.
ביטול כנס מעלה לאחריות תאגידית, עליו נודע לפני מספר ימים, מצביע גם הוא על תמורה. ארגון מעלה – עסקים מנהיגים אחריות חברתית, החליט לבטל את הכנס המסורתי שלו בו תאגידים ישראליים נפגשים, לומדים ומציגים את הפעילות שלהם בתחום האחריות התאגידית, ואף מקבלים פרסים על כך. במעלה בחרו השנה חלופה של כינוס שולחנות עבודה דיאלוגיים.
מצד אחד, מהלך זה מעביר את "קשרי עסקים וקהילה" למישור דיאלוגי - הדדי שארגונים חברתיים ציפו לו כל הזמן. עם זאת, קיים חשש כי הוא יעצור את התנופה שנושא האחריות התאגידית הפומבית קבלה במהלך השנים. (וכן, בעיניי – מתוך המסגרות לדיון שהציעו, רק השולחן שעוסק בהוגנות בעסקים באמת עשוי לחדש משהו).
מדוע זה קרה? הסביבה הציבורית מחייבת שינוי.
העיסוק באחריות התאגידית עובר כעת, בצדק, למישור של שיחה, דיון ומאמץ להבנה מעמיקה. והארגונים החברתיים הם כרגע מחזיקי עניין בעלי עוצמה בתהליך. זו הכוונה המוצהרת. ואולי גם- העסקים וארגון מעלה, חוששים ממהומות שעלולות להיגרם בכנס עסקים שכזה, בו בדרך כלל יש גם נוכחות של ארגונים חברתיים.
במערכת היחסים החדשה של קשרי עסקים וקהילה, התאגידים אינם יודעים עדיין כיצד להגיב לדרישת הציבור ואינם מבינים עדיין (וגם הציבור לא) את עומק השינוי הנדרש והמצופה מהם. נכון, שטראוס, אסם ואולי גם אחרים הודיעו כי יורידו מחירים למספר מוצרים או ישמרו על המחיר הקיים, אולם, מנגד, הפעילים החברתיים יוצאים לרחובות בדרישה מהממשלה לעשות את תפקידה ולהיענות לרצון העם ועצומות בקריאה לחרמות על חברות דלק למשל, ממשיכות ומתפרסמות.
הציבור דורש אחריות תאגידית.
להבנתי, הציבור דורש מהעסקים את הדברים הבסיסים - התנהלות מתוך אחריות תאגידית:
- אחריות – של העסקים כלפי החברה וכלפי הסביבה.
- שקיפות - של הפעילות העסקית, כלפי הלקוחות וציבור בעלי המניות.
- הוגנות - לגבי הדרך בה התאגיד עושה את עסקיו. וכן כלפי העובדים והצרכנים שלו.
- הזדמנות – על ידי מניעת ריכוזיות ומונופולים.
זו דרישה לשינוי אמיתי שלמעשה נמצאת בשיח שלנו, אנשי המקצוע בתחום קשרי הקהילה והאחריות התאגידית, כבר למעלה מעשור. והנה כעת, הציבור עצמו דורש את זה. מוטב לעסקים להיערך לכך. לא רק משום שזה חשוב לחברה, אלא משום שזה חשוב לעסקים. על בעלי העסקים להבין כי אם בסופו של דבר לא ינהלו את עסקיהם מתוך אחריות תאגידית אמיתית, מלאה, שקופה והוגנת – הם יחטפו חזרה את מחאת הציבור. ורוב רובם של העסקים בישראל, לצערנו, עוד רחוקים מהתנהלות כזו מרחק רב.
אני מאמינה כי עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי, ואף לטפל בעוולות חברתיות.
אל להם להסתפק בהתנדבות העובדים או בתרומת שווה כסף. בארץ יש בהחלט עסקים הפועלים לחולל שינויים חברתיים. רשת פישמן למשל, מקדמת בעקביות, זה למעלה מעשר שנים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. לחץ ציבורי ומאמץ של ארגונים חברתיים הביא לכך שיותר ויותר עסקים קולטים עובדים הנמנים עם אוכלוסיות מודרות. עשרות תאגידים חברים בקואליציות ייעודיות של עסקים כדוגמת קו משווה ( להעסקה של אקדמאים ערבים) ונגישות ישראל (להנגשת עסקים עבור אנשים עם מוגבלויות). חברות מפתחות שירותים ומוצרים חדשניים – ירוקים. ואנו רואים ניצנים של מיזמים וחברות כגון 'כל יכול', 'סיפור חוזר' וליליות, המשלבים מטרה עסקית עם מטרה חברתית. למעשה, השינוי כבר כאן. והדרך הישנה לעשות עסקים – היא של העולם הישן.
זה בדיוק הזמן בו עסקים צריכים לערוך שינוי עמוק בדרך בה הם משפיעים על הקהילה ובדרך בה הם תורמים לארגונים בקהילה.
לגבי תרומות, היום, מעט מדי עסקים תורמים מעט מדי כסף. (סקר של משרד התמ"ת משנת 2008, הראה כי רק כ-% 9 מהעסקים הקטנים והבינוניים בישראל תורמים לקהילה). לדעתי, חלק ניכר מהכסף שנתרם אינו יעיל ואינו מצליח לחולל שינוי חברתי.
אני רוצה להאמין כי בכוחם של התאגידים לשנות את זה, במידה ויתייחסו לכספים שהם מעבירים לקהילה בתור השקעה בשינוי חברתי. הדבר דורש חשיבה עמוקה, לטווח ארוך. מוטב שיעשו את המהלך הזה יחד עם המחלקות העסקיות או השיווקיות שלהם. לא במנותק.
וכך, על בסיס של התנהלות עסקית אחראית, לצד תרומה כספית משמעותית ואפקטיבית לארגונים חברתיים, עסקים שיפתחו שירותים ומוצרים חברתיים, מועילים לסביבה ולחברה יעשו טוב לקהילה ולעסק כאחד. זו ההשקעה המיטבית. ותהליך הפיתוח הזה– הוא חייב להיעשות בדיאלוג, יחד עם ארגונים חברתיים מומחים ורלוונטיים. זו הדרך הנכונה.
