יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

אינדקס מבואר "קהילה, עסקים ואנחנו" 2010

מה העסיק אותי השנה, ובתקווה שגם אתכם, בתחומי עסקים - קהילה ומה שביניהם?
כתיבה רצופה של בלוג היא ספונטנית ביסודה. לכן, המועד של סוף השנה האזרחית מאתגר אותי להביט במכלול הנושאים עליהם כתבתי ולנתח את מה שקרה השנה, המגמות החשובות לארגונים החברתיים, ובכלל הדברים בהם בחרתי לעסוק. מנקודת המבט שלי, כמובן. קיבצתי את הפוסטים לאינדקס של תשעה נושאים עיקריים. אתם מוזמנים לחזור אליהם, לעיין בקישורים ולהיזכר.

קשרי עסקים וקהילה
  • קשרי קהילה 2.0 . בתחילת השנה כתבתי כי עסקים נכנסים לעידן חדש של קשרי קהילה. עליהם להיערך לזירת מפגש חדשה עם הקהילות שלהם. האינטרנט והרשתות החברתיות הן קהילה חדשה. לקשר כזה סיכונים ויתרונות. כדאי ללמוד אותן. (בסוף השנה, בנק לאומי הראה איך הוא עושה את זה)...
  • תרומות של עסקים
    א. התרמה של לקוחות. חברות עסקיות ומבקשות מהצרכנים לתרום לעמותות בדיוק ברגע שהם מגיעים לקופה. העמותות מאוד נהנות מזה. הציבור – כבר לא כל כך. והעסק- האם הוא נותן מצ'ינג?
    ב. חברות תעופה מבקשות מהציבור להכניס למעטפות כסף קטן. השוואה בין תכניות בהן פונים לנוסעים בבקשה לתרום למען ילדים נזקקים, בטיסות של חברות התעופה אל על, Emirates Airlines ו British Airways.
    ג. חברת הממתקים השבדית Cloetta, מציינת חתונה מלכותית ותורמת לקרן למען ילדים.
    ד. בנק לאומי תורם מליון שקל באמצעות קמפיין סרטונים של עמותות. מליון סיבות טובות.

כלי עבודה וטיפים לארגונים חברתיים
  • יצירת שותפות משמעותית עם חברה עסקית. תאור מקרה (עמותה עם חברת יחסי ציבור) וטיפים: מתחילים מקשר אישי, מפרויקט ממוקד אחד. שואפים למצב בו הקשר עם הקהילה הוא חלק ממדיניות העסק. יוצרים דיאלוג שיוויוני כנה ומכוונים למצב בו השותפות תהיה מועילה לשני הצדדים.
  • פלטפורמות חדשות להתרמה באינטרנט. ישראל תורמת, לתרום. קום ועוד. כדאי לכם להכיר אותן.
  • הערכה ומדידה של שותפויות בין עמותה לחברה עסקית. השותפים מגדירים הצלחה.
  • הסיפור האישי ככלי בגיוס משאביםהמפתח לקשר אישי במפגש עם עסק ו/או עם תורם פוטנציאלי. להבליט את הפנים שלכם, לספר את הסיפור האישי ו"לגעת".
  • קמפיין גיוס משאבים כמראה של תרבות. אורות התקווה של עלם בישראל והנרקיס של ארגון למלחמה בסרטן בבריטניה. הקמפיין שלכם צריך להתאים לאופי של הארגון שלכם.
  • חשיבות התיעוד לקיימות של ארגונים חברתיים
  • ליצור קשר אמיץ עם עסק קטן. תובנות לארגונים חברתיים
  • השפעתם של תהליכי מיסחור על ארגוני המגזר השלישי. רוצים לדעת מה יקרה לאופיו של הארגון שלכם אם עיקר הכנסתו תהיה ממכירת שירותים? מחקרה של ד"ר אסתר זיכלינסקי.
  • מתחמי עבודה משותפים ליזמים חברתיים. חלל עבודה משותף, אנרגיה ולמידה משותפת. ובאנגליה, גם תמיכה של קרנות. Pears Foundation , למשל.לינק
המגזר השלישי
  • כנס המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, באוניברסיטת בן גוריון בנגב. קישור
  • תפקידם של ארגונים חברתיים בקידום אחריות תאגידית. ציונות 2000, מעלה ואחרים. קישור
  • הצדעה לפעילות ארגונים חברתיים ומשפיעים לטובה על דמותה של החברה בישראל. לרגל יום המודעות להעצמת אנשים עם מוגבלויות. קישור
  • סמינר Paideia בסטוקהולם. תכנית לפתוח יכולות של יזמים חברתיים מקהילות יהודיות באירופה. קישור
אחריות תאגידית
  • באמצעות תחרות סרטונים, המרכז לאחריות תאגידית של בוסטון קולג' יוצר חשיפה לתכניות האחריות התאגידית של עסקים החברים במרכז.
  • כנס על אחריות חברתית ושקיפות – ביונד ביזנס.
  • כנס מעלה 2010. הזירה המרכזית לענייני האחריות התאגידית בישראל.
  • בלוגרים וקולגות בתחום אחריות תאגידית. לרגל שנה לבלוג שלי.
עסקים קטנים ואחריות חברתית. פרויקט מיוחד שעסקתי בו בצורה מרוכזת.
  • אירופה. מסמך של הועדה האירופית – הדירקטוריון הכללי ליזמות ותעשיה. מפרט כיצד ניתן לעזור ליותר עסקים קטנים להטמיע נושאי סביבה וחברה.
  • ישראל. מצב המעורבות החברתית של עסקים קטנים. נתונים ומבוא לנושא
  • התועלות, החסמים ומקומו של בעל העסק הקטן במעורבות חברתית. סיפורו של עסק קטן ויצירתי בעיר מודיעין
עסק כלכלי חברתי. פוטנציאל המגזר הרביעי
  • תופעת המיזמים החברתיים – עסקיים. מחקר גישוש של פרופ' בנימין גדרון וגב' דקלה יוגב.
  • עסק חברתי : "אחותי – חנות סחר הוגן" בתל אביב חוגגת שנה. איך זה עובד באמת?
  • השפעתם של מיסחור והפרטה חלקית על אופיים של ארגוני המגזר השלישי. מחקרה של ד"ר אסתר זיכלינסקי.
  • המודל העסקי של נעלי Toms. ככל שתקנו יותר נעלים – העסק יתרום יותר זוגות נעלים. מחשבות על פילנתרופיה עכשיווית.

רשויות מקומיות, עסקים ואחריות חברתית

  • לונדון - כדאי לבקר וללמוד מהם. לינק
  • בת ים. תושבים ומעט עסקים חותמים על אמנה עירונית למען איכות חיים. תהיות על קמפיין עירוני שנבנה במטרה לעורר שיח ומודעות לאיכות חיים.
  • כפר סבא. על תפקיד אחראית תחום קשרי עסקים וקהילה. סימה בן שמואל מנהלת המחלקה למשאבי קהילה והתנדבות מספרת על העשייה שלהם ומחפשת את הניצוץ.
  • סטוקהולם, שבדיה. בקיץ הכל אופטימי.

קמפיינים של שיווק חברתי
  • יקבי רמת הגולן יצאו בקמפיין נפלא המשלב פעולה למען מטרה סביבתית – אקולוגית: שימור אוכלוסיית הנשרים בגולן, ותקשורת עם הלקוחות ומחזיקי העניין וביניהם - מסעדות ברחבי הארץ . לשתות יין ולתרום למטרה טובה. לינק
  • סונול. נהיגה בטוחה. מחשבות על תפקידם של ארגונים עסקיים בקידום סוגיות חברתיות ועל הצורך במקרה כזה בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי. לינק
  • נייקי נערכת למונדיאל. יוצאת בקמפיין מדליק, מורכב ומושקע הקשור לכדורגל ולמלחמה באיידס באפריקה. פוסט שקבל מספר רב ביותר של כניסות.
  • בנק לאומי מגלה חדשנות ומתקשר עם הלקוחות באמצעים עדכניים: אינטרנט, בלוגים ורשתות חברתיות. הבנק מציג קמפיין שיווקי הנותן חשיפה לבנק ומאפשר חשיפה נאה גם למאות ארגונים חברתיים קטנים. מליון סיבות טובות.
  • חברת הממתקים השבדית Cloetta, מוכרת שוקולדים ממותגים לכבוד חתונת יורשת העצר השבדית ותורמת לקרן למען ילדים.

אמנות וחברה - חיבור שהוא אהבה אישית שלי. סוכריה לסיום.
  • אמנות מטפלת בבעיות חברתיות. תערוכה על עיצוב המטפל בבעיות חברתיות, (טיהור מים , אסונות טבע). על כלכלת אמנות : יזמות עסקית של אומנים מאזורים חלשים, מעצימה אותם ואת חברי הקהילה שלהם. קישור
  • עמותות בספרות יפה. סייד קשוע ואשכול נבו משלבים בכתיבתם הכרה חברתית והיכרות עם פעילות של עמותות. קישור
  • אמנות רדיקלית. האם עסקים יהיו מוכנים לתמוך בה? על תפקידו של מרכז אמנותי – פוליטי בסביבה עירונית. המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. קישור
  • התארגנות של אמנים במתחמי יצירה דומה להתארגנות של יזמים חברתיים במתחם עבודה משותף. HubTLV ובבריטניה- JHub . קישור

עד כאן לשנת 2010 . מה עניין אתכם במיוחד? על מה תרצו לקרוא בשנה הבאה?
להתראות מעבר לפינה, בשנה הבאה.

יום שני, 13 בדצמבר 2010

חברות תעופה אוספות מהנוסעים כסף קטן למטרה גדולה

מכר שלי נוסע הרבה בעולם. היות ואני מספרת לו מדי פעם על תחום העיסוק שלי - קשרי עסקים וקהילה, הוא החל לשים לב לדרכים בהן חברות תעופה מעורבות בקהילה. הנוסע המתמיד הזה, מבחין באופן בו החברות מפרסמות את התכניות שלהן לנוסעים - ומוסר לי תיעוד.

הפעם אציג השוואה בין תכניות שנראות לכאורה דומות. חברות התעופה אוספות מהנוסעים כסף קטן למטרה גדולה.

הראשונה, חברת התעופה של איחוד האמירויות (דובאי)
Emirates Airlines , חברה המטיסה 21.2 מליון נוסעים בשנה (2007/8). מגיעה ל- 100 יעדים ב 60 מדינות בעולם.
השנייה, חברת התעופה הלאומית שלנו. "אל על ". מטיסה 1.9 מליון נוסעים בשנה (2009) ל- 36 יעדים.

שם התכנית דומה
A little change can change a lot
כסף קטן גדול

הנוסעים מתבקשים לתרום
להכניס למעטפה ייעודית מטבעות או שטרות שנשארו להם, לטובת תרומה למטרה חברתית. באמירייטס ניתן גם לתרום מיילים וחוברת הסבר קטנה דו לשונית, מצורפת.

הכסף מיועד לילדים
לילדים באזורי מצוקה בעולם השלישי - Emirates
לילדי ארגון אלו"ט (אוטיסטים) ועל"ה ילדים עם פיגור או צרכים מיוחדים, בישראל - אל על.

מחלקים מעטפה מעוצבת

דומות אבל שונות. מימין - אל על , משמאל - האמירויות

כאן מסתיים הדמיון.

אסטרטגיית המעורבות החברתית
חברת Emirates Airline
פועלת רק משנת 1984. אבל הספיקה הרבה. היא בצמיחה מתמדת. פניה מופנות לעולם- הרחק מעבר לדובאי. כך גם העשייה הפילנתרופית שלה.
החברה הקימה בשנת 2003
קרן פילנתרופית בשם The Emirates Airline Foundation, המהווה הזרוע הפילנתרופית של החברה. מטרתה "שיפור איכות החיים של ילדים ללא קשר לגבולות גיאוגרפיים, פוליטיים או דתיים ולסייע להם לשמר או לשפר את כבודם האנושי". הקרן הזו מממנת תכניות מקומיות בתחומי בריאות, מזון, דיור וחינוך לילדים במדינות העולם השלישי, שהם ייעדי טיסות של החברה: הודו, בנגלדש, סרי לנקה, קניה, אתיופיה ועוד. (מצבה הכלכלי האיתן של דובאי לא מצריך כנראה גיוס כספים לנזקקים מקומיים... ). הקרן פועלת בשיתוף פעולה עם ארגונים מקומיים בכל מדינה ומדינה ומחויבת בחלק מהתכניות לעשרות שנים (!).בראש הקרן עומדים אנשי הפירמה. באתר מידע מקיף על התכניות שהחברה מפעילה והסכומים שנתרמים לכל תכנית. 95% מכספי התרומות לקרן מיועדים לתכניות. 5% בלבד - לאדמיניסטרציה.

חברת אל על נוסדה ב- 1948, ז"א פועלת למעלה מ 60 שנה, נמצאת בתודעה שלנו כחברה לאומית שיש לה חלק במבצעים הירואיים ובמשימות לאומיות. אולי לדעתכם זה מספיק "חברתי". בפועל, המעורבות שלה בקהילה לא מתוקשרת לציבור הנוסעים. לא הצלחתי להבין מהי אסטרטגית המעורבות החברתית של הפירמה. נראה כי מדובר הפעם בתרומה כספית. מדי פעם מתפרסמים קמפיינים שונים של תרומה של אל על. למשל, בעבר ראיתי במו עיני פרסום תכנית של שיווק חברתי עם חברת התכשיטים של מיכל נגרין. הנוסעים הוזמנו לקנות תליון חמסה – והכסף יעבור .ובכן , לא זכור לי למי...

מה ביקשנו? אסטרטגיה ושקיפות!
אני חוסכת מכם את הדו"חות הכספיים ששתי החברות מפרסמות, ובוחרת להתייחס רק למידע שאני מלקטת על התכניות החברתיות שהפירמות מפעילות ומפרסמות באתר האינטרנט שלהן או במקורות אחרים רלוונטיים. (אנשי אחריות תאגידית אולי לא יסתפקו בזה, ובצדק, אבל בבלוג הזה אני נותנת פוקוס לענייני קהילה בלבד).

אתר Emirates Foundation מצטיין בשקיפות גבוה יחסית, במידע מקיף על התכניות, על היעדים, ועל הסכומים שנתרמים לכל אחת מהתכניות. הרעיון של עולם ללא גבולות עבור ילדים מאזורי מצוקה מתאים למשימה העסקית של חברת תעופה ממדינה עשירה המטיסה לרחבי הגלובוס וגם לארצות העולם השלישי: אסיה ואפריקה.

לעומת זאת, באתר אל על אין כלל התייחסות למעורבות החברתית של הפירמה!
התורמים הפוטנציאליים במטוסי אל על אינם יודעים כמה כסף מתכנית איסוף המטבעות מועבר לארגונים השותפים – אלו"ט ועלה. מפרסום עמוד בחוברת אטמוספירה המחולקת לנוסעים, או מן המעטפה לאיסוף התרומה, כלל לא ניתן להבין לעומק מי הן העמותות להן מיועד הכסף. הקוראים מבינים כי הם מתבקשים לתרום לילדים עם צרכים מיוחדים, לא מעבר לכך. אין גם הפניה למידע נוסף. למה אל על בחרה דווקא את שתי העמותות הללו? למה לוגו בנק הפועלים נמצא על המעטפה? איך זה מתקשר עם המסרים של הפירמה? לא ברור. בעיניי זה פיספוס שיווקי ותדמיתי (לאל על וגם לעמותות).

ולסיום - עוד דוגמא מאותה משפחה. British Airways
בריטיש היא חברה רצינית שטורחת להסביר לציבור את אסטרטגית האחריות התאגידית שלה ומציגה שקיפות לגבי המעורבות חברתית שלה.
תכנית המעורבות החברתית הגלובלית של BritishAirways, נקראת
Flying Start . (אני מאוד ממליצה להיכנס לקישור). מדובר בשותפות מקיפת ארצות ויבשות, ארוכת טווח עם ארגון Comic Relief. גם תכנית זו מיועדת לשנות את חייהם של ילדים פגיעים, מרקע קשה. (מבריטניה ומרחבי העולם, ממקומות שהם ייעדי הטיסה של הפירמה). הביטו בסרטון וחפשו את הדמיון לשתי התכניות אודותיהן קראתם עד כה. בהחלט יש דמיון אבל, בריטיש הולכת כמה צעדים קדימה.

בכל מקרה, בטיסה הבאה שלכם - חפשו את המעטפה.














יום שני, 29 בנובמבר 2010

רייטינג או דמוקרטיה - הציבור מחליט למי הפירמה תתרום

אחרי שצלצלנו ותרמנו טלפונית במבצע התרמה טלוויזיוני, לאחר ששלחנו מיסרונים ותרמנו בנייד - המדיה החברתית והאינטרנט הפכו לערוץ המסקרן ביותר בקמפיינים לגיוס תרומות. זמינות טכנולוגית ושימוש בשילוב מדיות*, פותחים לארגונים החברתיים ולאנשי השיווק בעסקים אפשרות להציג את היצירתיות שלהם וכך למשוך את הלקוחות ואת התורמים הפוטנציאלים.

(*רק לשם המחשה הציצו בקמפיין שהרשים אותי: חברת Kraft עם ועבור FeedinngAmerica - מתאגדים כדי להלחם ברעב. קמפיין שמשלב קריאה לפעולה במגוון מדיות.)

הסוגיה שאני מעלה הפעם לדיון היא זו:
האם כאשר חברה עסקית מחליטה על חלוקת תרומות תוך שיתוף הציבור מדובר בדמוקרטיזציה של התהליך או בצרכי שיווק ורייטינג בלבד? והאם בדרך זו התרומות מגיעות לארגונים הראויים באמת?

אתייחס הפעם לשני קמפיינים לגיוס תרומות ולחלוקת תרומות שעלו לאחרונה לאוויר:
הראשון - מיליון סיבות טובות


בנק לאומי הפיק קמפיין שיווק חברתי מורכב בהחלט. מדובר בפיתוח של פלטפורמה רב ממדית. אינטרנט: פייסבוק, יו טיוב, בלוגים, עיתונות כתובה - כל התותחים יורים. הבנק יוצר קשר עם העמותות, קורא להן להירשם לאתר ייעודי ולהעלות לשם סרטון שלהן. בימים הקרובים, האתר ייפתח להצבעה והציבור יוכל להתרשם מהסרטונים ודרכם מהפעילות החברתית של הארגונים, ואז - יצביע. הארגונים שיזכו במספר ההצבעות הגבוה - יזכו בתרומה כספית. מיליון השקלים שמובטחים יחולקו בין מספר עמותות.

מה אני אוהבת בקמפיין הזה?
- הנכונות של הבנק לתרום. (נכון, זה מצופה ממנו, אבל בכל זאת...).
- החדשנות. הם הראשונים בארץ שחשבו על זה. וגם העיזו ועשו. שאפו.
(גם לחברת Refresh)
- מתן הזדמנות לעמותות רבות לזכות בתרומה.
- מתן נראות וחשיפה לעשרות עמותות.
- הוגנות – עמותות בעלות תקציב גבוה מ 5 מליון ש"ח לא מוזמנות להשתתף בקמפיין.
- הזוכים בפרסים הגדולים יקבלו מלבד בכסף, גם ליווי ארגוני בתהליכי מדידה והערכה.


לגבי מה אני לא בטוחה?
כוח ההחלטה לגבי הזוכים בתרומת הבנק עובר לציבור. זה יכול להחשב מהלך דמוקרטי. הלקוחות והציבור מחליטים ולא רק ועדה מצומצמת וסודית בחדרי הפירמה.
אך,
- האם האהדה הציבורית (רייטינג) הוא המדד לכך שהפרויקט או העמותה איכותיים?

- האם הפירמה מבטיחה כאן שהתרומות יגיעו לתכניות הטובות באמת?
- האם הבנק ישקיע כך בתכניות ובפעילויות חברתיות שמתאימות לתכנים ולתכניות שהוא מקדם כחלק מהמדיניות הקהילתית שלו?
אני בספק.
אני רוצה להניח כי הבנק "הקריב" מליון שקל למשימה השיווקית וכי בשאר המליונים שהוא תורם הוא מפעיל גם מדדי הערכה נוספים שיבטיחו איכות.

קמפיין שני העושה שימוש ברייטינג הוא הקמפיין לגיוס התרומות של האגודה למען החייל, Ynet, גלי צ.ה.ל , ידיעות אחרונות ובנק הפועלים. מדובר בקמפיין בסגנון מוכר, בו הציבור נקרא לשלוח מסרונים לצורך תרומה. שירותרום 2010.
החידוש כאן הוא, שבהתאם לרוח הזמן, הציבור נקרא לפעולה באמצעות תחרות "אהבה" או Like. יחידות צה"ל מתחרות בינן לבין עצמן על אהדת הציבור. (יש בזה משהו צורם, לדעתי). גם כאן צריך לצבור רייטינג גבוה כדי לזכות (בתואר היחידה האהובה ביותר). אנחנו שולחים מסרון כדי להביע תמיכה ביחידה האהובה עלינו ועל ידי כך תורמים עבור נופשון לחייל. במקרה הזה תחרות הרייטינג מטרתה להניע לפעולה, לתרומה. עם זאת, בקמפיין נטען כי חלוקת התרומות לחיילים וכמות הנופשונים שתקבלנה היחידות, לא יושפעו ממידת האהדה הציבורית.
(את השאלה האם החברה האזרחית צריכה לתרום לצבא נשאיר לפעם אחרת...)

אם כן, מה עמותות יכולות ללמוד מהמגמה הזו?
1. צריך לתקשר - רוח התקופה מחייבת את העמותות להקדיש מחשבה רצינית למיתוג שלהן. כבר לא מספיק רק לעשות מעשים טובים. צריך לתקשר אותן.
2. חייבים להיות ברשת - הנראות של העמותות במדיה החברתית, באינטרנט בכלל ושימוש בסרטונים ובמסרים קצרים הם כלי משמעותי לחשיפה. אתם חייבים להיות שם.
3. שיווק עם מטרה חברתית חי וקיים
- במהלכיהם השיווקיים, עסקים קוראים לציבור להתרגש, להתחבר (אליהם ואל העמותות) ו- לפעול! סוף סוף שיווק עם מטרה חברתית מתחיל לחלחל גם בישראל.

יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

דרגות במתן תרומה - קריטריונים עתיקים

שאלתם את עצמכם - האם עסקים תורמים לקהילה בדרך נכונה?
הנה הצעה עתיקת יומין להערכת דרגות במתן תרומה. נסו ליישם את הקריטריונים הללו כאשר אתם בוחנים את דרכן של חברות עסקיות לתרום לקהילה. בהחלט יתכן שהם רלוונטים גם היום....

שמונה מעלות הצדקה על פי הרמב"ם

מעלה גדולה שאין למעלה ממנה - זה המחזיק בידי ישראל שמָךְ [=שהפך לעני], ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות ולא ישאול [=יבקש]
; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה), החזק בו שלא ייפול ויצטרך.
פחות מזה - הנותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצווה לשמה.
וקרוב לזה - הנותן לתוך קופה של צדקה; ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג בה כשורה.
פחות מזה - שידע הנותן למי ייתן, ולא ידע העני ממי לקח.
פחות מזה - שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן.
פחות מזה - שייתן לעני בידו, קודם שישאול.
פחות מזה - שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאול.
פחות מזה - שייתן לו פחות מן הראוי, בסבר פנים יפות.
פחות מזה - שייתן לו, בעצב.

הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים, פרק י

יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

ישראל תורמת באינטרנט

פלטפורמות חדשות של תרומה מאפשרות כיום, לנו הישראלים, לתרום בקלות. הזמינות הטכנולוגית, הציפיה מהעמותות לשקיפות והשימוש באינטרנט וברשתות חברתיות פותחים עבורינו עולם חדש של אפשרויות לתרומה נבונה. ולעמותות - ערוץ גיוס כספים נוסף. האם אתם משתמשים בכך?


עיגול לטובה היא עמותה פילנתרופית שקמה על מנת לעודד ולאפשר תרומות של הציבור. כל צרכן המעוניין בכך, והרוכש באמצעות כרטיס אשראי, יכול לעגל למעלה את סכום הקניה לסכום קרוב והשארית הזו מועברת במלואה לעמותה אחת בה בוחר הצרכן מתוך רשימת עמותות סגורה. יעדי התרומה הן רק עמותות שקבלו את תו השקיפות מטעם חברת מידות.


לתרום.קום הוא שירות המספק לעמותות דרך לקבל תשלומים ותרומות באינטרטנט. בין השאר הם מספקים עמודי סליקה שונים המותאמים למטרות שונות, למשל מכירת כרטיסים או מוצרים. יש גם אפשרות לקבל תרומות בטלפון (בתשלום נוסף). עלות ההרשמה 350 ש"ח ועמלה של 4.5% + מע"מ על כל תרומה דרכם. מבחינה ויזואלית האתר שלהם לא אקטקטיבי בעיניי.


ישראל תורמת מגדיר את עצמו פורטל הצדקה הלאומי של ישראל. זהו אתר תרומות וירטואלי מרהיב, המאפשר לכל 26,000 העמותות בישראל לקבל תרומה מאובטחת דרך האינטרנט. ולציבור - לתרום בנוחות ובבטחה. העמותות מוזמנות להציג את עצמן בדף ייעודי באתר ולצרף מידע כללי ופיננסי, חדשות ותמונות. עד היום הצטרפו 600 עמותות.
המיזם הושק בנובמבר 2009 על ידי היזם יונתן בן דור המשמש היום כמנכ"ל ועל ידי איש העסקים, היזם החברתי והנדבן יוסף גיטלר, שמשמש כיום יו"ר הדרקטוריון של מיזם זה (וגם של עמותת לקט ישראל).
'ישראל תורמת' מגדיר את עצמו עסק חברתי. כל תרומה לעמותה מועברת לאחר ניכוי עמלה של 2.5% וכן 2.5% שמיועדים לחברות האשראי. אין דמי הרשמה לאתר.

אמינות. איך נדע אם עמותה מיועדת אמינה?
באתר זה מוצגת ליד כל עמותה מידת שקיפות. אך כאן, מידת השקיפות נקבעת לא על ידי בחינה של מיזם "מידות" אלא על פי כמות המידע והמסמכים שהעמותה מעבירה לישראל תורמת. ההנחה היא כי הציבור יכול לשפוט בעצמו.

נפגשתי עם דלית רוכמן מ'ישראל תורמת' והיא הבהירה כמה נקודות מעניינות.
'ישראל תורמת' נוסד על ידי קרן Israel Gives, עמותה ישראלית המחוייבת לעידוד הפילנתרופיה בישראל. 'ישראל תורמת' עובד עם ארגון צדקה אמריקאי דרכו יכולים תורמים מארה"ב לקבל זיכוי ממס על תרומתם הדולרית דרך האתר.

עד היום, במהלך 15 חודשים בהם המערכת מופעלת, הועברו דרכה למעלה מ 10,000 תרומות בסכום שעולה על 4 מליון ש"ח. רוב התרומות באינטרנט לעמותות מישראל מועברות דוקא מישראלים. מדובר בעליה משמעותית של שימוש במדיום הזה. לדבריה נמצא גידול של 264% משנים קודמות.
כמו כן, בעקבות פניות של עמותות, ישראל תורמת מאפשר לעמותות כיום, לבד ממערכת התרמה חכמה, גם שירותים נוספים. שירותים נוספים אלה מוצעים בתשלום. למשל, מערכת מכירת כרטיסים לאירועי התרמה, ליווי העמותה בהיבטים של שימוש באינטרנט ורשתות חברתיות, הפניה לערוצים נוספים של גיוס כספים, כגון כותבי בקשות קמפיינים לגיוס כספים ברשת, מיתוג אישי של דף התרומה באתר וכן קורסים וסמינרים מקוונים בנושאי גיוס משאבים.

אשמח לקבל מכם פידבקים על שימוש בשירותים אלה ועל שביעות רצונכם.

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

כנס מעלה 2010 - שקיפות ותזוזות

כנס מעלה לאחריות תאגידית 2010 שהתקיים השבוע היה חגיגה של עסקים המתמודדים עם שאלת הטמעת האחריות התאגידית שלהם. השאלה שלהם היא לא האם להתנהל באחריות, אלא כיצד? אבל במה חידש הכנס השנה? אלה הרשמים שלי.

אולם שלם עומד על רגליו, אלף איש מריעים ליזמית, מנהיגה ולאישה שחוללה שינוי בחברה הישראלית. המשתתפים מריעים לטליה אהרוני, מייסדת מעלה והמנכ"לית בעשר השנים הראשונות לארגון, הפורשת מתפקידיה הרשמיים בארגון לאחר 12 שנה. התרועות מגיעות לה. אי אפשר לתאר את האחריות התאגידית בישראל ללא האשה הזו.

כנס מעלה 2010 לא עסק בסיכומים וגם לא הביא הרבה חידושים. התאגידים הגדולים מציגים את מרכולתם, מקבלים מחמאות ואותות, חשיבות ההעסקה של אנשים עם מוגבלויות עדיין על סדר היום. אבל חשיבותו של הכנס גדולה. הוא משקף את המציאות ומצביע על התהליך ועל הכיוון.

מומו מהדב, המנכ"ל הנוכחי של מעלה מציג את האיתותים שמלמדים אותנו על התזוזות בתחום האחריות התאגידית: אחריות כאסטרטגיה, התייחסות ליעדים הלאומיים בתכנית העבודה, פחות זה יותר - חשיבותו של הצמצום והחיסכון, שיתופי פעולה בין מגזריים, גלוקאליזם - לחשוב גלובלי - לפעול לוקאלי, יצירת משמעות עבור העובדים ו - שקיפות.

שקיפות זו נקודת המוצא שלי לכנס.
כשהוזמנתי לכנס בשל היותי בלוגרית חברתית, הופתעתי אבל שמחתי כמובן, כי הבנתי שמתחולל כאן דבר מה. לקולם של הבלוגרים נותנים נוכחות. האם זה מצביע על שינוי מסויים? האם זוית המבט באמת נודדת?
שקיפות היא אחד הנדבכים המשמעותיים של אחריות תאגידית. לא ניתן לראות אחריות אמיתית ללא שקיפות. כשיש שקיפות כולם יכולים לדעת מה החברה עושה, מה היא לא עושה. כשיש שקיפות הלקוחות והאזרחים בכלל יכולים לבחון, לדעת ולהגיב. שקיפות זה נושא חשוב ובוודאי לא פשוט עבור חלק מהתאגידים הגדולים. רבים מהם עדיין לא מיישמים את האתגר הזה, אבל בהחלט מודעים לעניין ובכלל,
נושא השקיפות עבר כחוט השני בכל רבדי הכנס.

עפרה שטראוס, מנכ"ל שטראוס והיו"ר הנכנסת של מעלה, העלתה את השאלות שחברות עסקיות שואלות את עצמן כיום: למה הן קיימות מעבר לעסקים? שאלות ערכיות. היא דברה על כך שבעסקים כיום אין "אנחנו והם". "הם" כבר מזמן "אנחנו". הצרכן מצפה מהעסקים ליחס אנושי. והחברה רוצה לדעת מה הצרכן רוצה מעבר להיותו צרכן. לדבריה, אנחנו חיים בעולם שקוף יותר ובעולם כזה צריך לקחת אחריות. לא ניתן לצמוח אם אתה כחברה עסקית פוגע באלה שצורכים את השירותים שלך.

גם כאשר רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים מדבר על רגולציה של ממשל תאגידי - הוא מדבר על פיקוח וזה בהכרח מחייב שקיפות.

כיום בעידן של אחריות תאגידית, חברות עסקיות ובראשן בעלי הממון אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מילדי מהגרי העבודה. גם אי אפשר להתעלם מקולם של המיעוטים ובעלי המוגבלויות. הם לא שקופים יותר. כנס מעלה הציג אותם לראווה. ההופעות הללו של מקהלת תלמידי בית הספר קמפוס ביאליק רוגוזין , דבריו הפאסיבים - אגרסיביים של הסופר והעיתונאי סייד קשוע אודות הרתיעה בהעסקת ערבים או בשילובם האמיתי בחברה, נגעו וריגשו, אבל גם לא אפשרו לקהל לעצום את העיניים. אני מקווה שלא היו רק עלה תאנה.

כאשר גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי, דברה על המהלך החדשני של הבנק להכנס למדיות החברתיות והאינטרנט, כחלק מהדיאלוג עם הלקוחות, היא דיברה על שקיפות ועל תזוזה. לדבריה "האופק זז" וצריך לזוז איתו. מהלך של כניסה למדיה החברתית, אתרי בלוגים של הבנק הוא סיכון מחושב. הבנק מעוניין "להיות קרוב ללקוחות". לדעת מה הציבור חושב, מה הוא רוצה. גם עכשיו הבנק יודע על הלקוחות שלו המון. נראה כי בינתיים המתודות הללו משמשות לשיפור שירות לקוחות בלבד. מסת הלקוחות. ליוסי ורדי לעומת זאת, יש קשר ישיר להנהלה. עוד משהו זז כאן - גליה מאור אומרת כי עד היום הבנקאות שידרה היררכיה וגבריות. כיום, במעבר הזה לשימוש באינטרנט ובמדיה החברתית הם מעבירים את תשומת הלב, (אבל לא את הכוח) לצעירים, ללקוחות ולעובדים.

דווקא הנתונים שהציגה הילי קרייזלר סקר שערכה בחברת PWC ובשיתוף מעלה עניינו אותי. בנושא אחריות תאגידית בארץ אנו חשופים להרבה מילים ומעט מדי מחקרים. כאן הוצגה בין השאר, העובדה המצערת כי הטמעת הממשל התאגידי בקרב חברות ת"א 100 לוקה בחסר. וגם כי חברות לא מפרסמות מיוזמתן דברים באופן וולונטרי. אז יש עוד מה לצפות מהן בכיוון של שקיפות.

במושב "עסקים במדיה החברתית" עסקו בעיקר באתגרי השימוש במדיה חדשה והרשתות החברתיות. גם כאן התחושה היתה שהכל זז. נציגי העיתונות דיברו שם במונחי מהפיכה. (אליאב אלאלוף מגלובס, איילה צורף מדה מרקר ורוני קורן מכלכליסט) המהפיכה רק התחילה, אמר שגיא חמץ מנכ"ל בלינק, והקלישאות של הלקוח במרכז הופכות לאמיתיות. חברות עסקיות צריכות להתמודד עם זה. עוד נאמר כי השינוי כולל את העובדה כי חברות הופכות יצרניות תוכן, הן משתמשות במדיה החדשה כדי להדהד את המסרים שלהן.

אבל, נשאלה השאלה, האם השקיפות היא אמיתית? עדיין לא פיצחו זאת ממש, היתה התשובה.

יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

בת ים מסבירה: עסקים ואיכות חיים

בתחילת השבוע סיפרתי בבלוג על פרוייקט מסקרן של עיריית בת ים הקורא לתושבים ולעסקים לחתום על "אמנה לאיכות חיים עירונית" ועל נסיונותי לקבל את תגובת העירייה.

טוב, אז מיד לאחר הפרסום - התשובות הגיעו.
מטרת הפרוייקט, אומרת מוריה שלוי, האחראית על תכנית איכות חיים עירונית בבת-ים, היא לעורר סוג של שיח ומודעות לאיכות חיים עירונית. המתכננים שאלו את עצמם: איך מתרגמים "קיימות"? איך מדבררים אותו? איך מטמיעים אותו לתוך עיר ולבת ים בפרט?

יזמי הפרוייקט סבורים כי "הצטרפות למשהו" יכולה להיות פלטפורמה טובה. לדבריהם, הטמעת המודעות לנושא איכות החיים היא השלב הראשון. הם פנו לתושבים ולעסקים והזמינו אותם לקבל על עצמם הצהרה על מחוייבות לכללים מסויימים.

למה זה כדאי להם?
תושבים
שיחתמו יקבלו תעודת תושב ויהיו זכאים להטבות בבתי עסק ולהנחות שונות.
עסקים שיחתמו יקבלו תו עסק ייעודי, ידביקו אותו על חלון הראווה והציבור ידע כי העסק הזה התחייב לשמור על הסביבה ועל איכות חיים עירונית. התקווה, כנראה, היא כי זה ימצב אותם כעסקים שאכפת להם מהעיר והלקוחות יתגמלו אותם בשל כך. העסקים יקבלו גם סוג של פרסום באתר העירייה ובעיתונות המקומית.
בעירייה מקווים כי החתימה על האמנה, התחייבות וולונטרית זו, תעודד את העסקים לעשות יותר. אבל בשלב זה אין כוונה לאכוף את הכללים הללו, או לבדוק אם אכן העסקים עומדים בהתחייבות שלהם.

אממ...
כוונות טובות. המרחק מאידיאל האחריות התאגידית, דו"חות ה- GRI או אפילו הצהרות עסקים לדרוג מעלה הוא גדול מאוד...
ברור כי ללא אכיפה או העמקה של התכנית יהיה מדובר ביחסי ציבור בלבד וזה חבל.
עם זאת, חשוב לזכור כשבבת ים פועלים בעיקר עסקים קטנים ובינוניים ושמדובר בצעד אחד יותר ממה שרשויות אחרות עושות. אז אנחנו מחכים לשלב הבא.

אז כמה הצטרפו?
לא הרבה. בינתיים כ- 4,000 תושבי בת ים חתמו על האמנה העירונית, ו 20 עסקים בלבד עשו אותו דבר. אלה הם:


אז נראה כי יש דרך אבל, הדרך עוד ארוכה. אסף שטיין, הציע בתגובה לפוסט הקודם שלי, כי בעיריית בת ים ילמדו מאנשי "התו החברתי", של עמותת במעגלי צדק. הם מנוסים בגיוס עסקים לקחת אחריות חברתית ולספק נגישות לאנשים עם מוגבלויות והעסקה הוגנת. אנשי התו החברתי עוסקים גם באכיפה ובקרה של התחייבות העסקים לכך.

עוד על יתרונות שיתופי פעולה בין מגזריים נוכל כולנו ללמוד מנסיונן של רשויות אחרות שיציגו מודלים ליחסים בין עסקים לעיריות במושב ייעודי בכנס מעלה שיתקיים ב- 31 לאוקטובר. להתראות בכנס.

יום שני, 25 באוקטובר 2010

עסקים ואיכות חיים עירונית בבת ים

הכל התחיל בשלט הזה. בעודי פוסעת באזור העסקים המתחדש של העיר בת ים, נהנית מאירועי הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני, נתקלתי בשלט חוצות ענק הקורא לעסקים לחתום על אמנה עירונית לאיכות חיים. ברור שהסתקרנתי.

בחודשים האחרונים אני בוחנת דרכים שונות של רשויות מקומיות לרתום חברות עסקיות, גם קטנות ובינוניות לרווחת התושבים ואיכות החיים בעיר. בפוסט קודם כתבתי על מודל קשרי עסקים וקהילה של
כפר סבא. אולי בת ים מציעה מודל חדש ומעניין?

אין ספק כי היחסים בין עסקים לרשויות מקומיות נמצא על סדר היום הציבורי.
בכנס מעלה שיתקיים בראשית השבוע הבא, 31 באוקטובר, מוקדש מושב מיוחד לנושא שיתופי פעולה בין עסקים ורשויות מקומיות. המושב: "עסק, עיר קיימות - שת"פ", יתמקד ככל הנראה בנושאים סביבתיים.

אם כן, מה כוונת עיריית בת ים בקריאתה לחתום על
אמנת בת ים לאיכות חיים? באתר האינטרנט של העירייה מופיע הצהרה זו:
"אמנת בת ים לאיכות חיים עירונית" קובעת סטנדרט חדש של אחריות משותפת על הסביבה הפיסית והחברתית. חתימה על האמנה ושינוי דפוסי החיים ע"פ עקרונתיה יאפשרו לנו לחיות בעיר עם איכות חיים אמיתית. ...
...בתי עסק שיחתמו על האמנה ויתחייבו למלא אחר עקרונות איכות החיים העירונית, יקבלו "תו אמנה 2010" אשר יופיע בחזית בית העסק ויעיד על לקיחת חלק בתהליך העירוני, באופן זה, כל תושב יידע שבית העסק פועל על פי אמות מידה של שמירה על הסביבה ומחויבות לקהילה. "

תהיתם מה הם אותם עקרונות איכות חיים העירונית? הם מפורטים במסמך האמנה:

"המטרה היא ליצור קהילה תומכת, לשמור על הטבע והמשאבים העומדים כיום לרשותנו, להקטין את הזיהום והפסולת שהעיר שלנו מייצרת, לקיים מרחב ציבורי איכותי בעיר ולשפר את איכות החיים היום, ובדורות הבאים.

החותמים (תושבים, עסקים ועובדי העירייה) מתחייבים:
1. לכבד את האחר, את תרבותו ואורח חייו, ולבנות קהילה תומכת בטוחה ואיכפתית.
2. ליזום ולפעול בקהילה תוך דגש על נתינה ומעורבות.
3. לשמור על המרחב הציבורי והפרטי ולטפחו: דירות וחצרות, רחובות, גנים וכיכרות.
4. לשמור על החי, הצומח והדומם בתחומי העיר.
5. לשמור על נקיון סביבת המגורים, הרחובות, הגנים וחוף הים.
6. להקטין את כמות האשפה שאנו מייצרים, למחזר ולעשות שימוש חוזר במוצרים וחומרים.
7. להקטין את השימוש ברכב פרטי המזהם את האויר ולהעדיף הליכה ברגל ושימוש באופניים.
8. לתת עדיפות להולכי רגל, אופניים ותחבורה ציבורית ולכבד את זכותם למעבר וחצייה בטוחים.
9. להשתמש באופן חסכוני בקרקע, אנרגיה,חשמל ומים בבתינו ובתחום העיר.
10. לפתח את ביתנו ועירנו תוך התחשבות בקיים הטבעי, בקהילה ובתרבות המקומית.


הכל טוב ויפה. באמת. אבל,
אנחנו אנשים ספקנים, תלמידים חכמים שלומדים למלא אחר עקרונות ה- GRI...
ניסיתי לברר את השלכות התכנית, את הציפיות מהעסקים ואת המחוייבות שלהם
.
כאזרחית מתעניינת, וכתושבת בת ים בעשרים שנה הראשונות לחיי, שבהחלט מתרשמת מהתנופה שעוברת על העיר, פניתי בטלפון ובכתב לדוברות העירייה. ביקשתי מידע נוסף על התכנית והיקפה. שבועיים וחצי עברו ואני עדיין מחכה לתשובות. כעת אתם מחכים איתי.

אלה השאלות שהפניתי
לעירייה:
- כמה עסקים הצטרפו לפרוייקט? מה הצפי?

- מה המטרות שלכם בפרוייקט?
- מה סוג המעורבות שאתם מצפים מהעסקים?
- מה סוג האחריות שאתם מצפים מהעסקים לקיים? האם יש התייחסות להוגנות בעסקים, אתיקה, העסקה הוגנת, סביבת עבודה בטוחה או תרומה לקהילה בדרך כלשהיא?
- האם המחוייבות של העסקים מתבססת רק על ההצהרה שיחתמו עליה או שיש כוונה לבדוק את העסקים ולראות אם עמדו בהתחייבויותיהם?
- איזו פונקציה עירונית עוסקת באחריות תאגידית של העסקים?

מה הייתם אתם שואלים אותם?

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

כוחה של התארגנות יצירתית

ביקור במתחם משותף של אמנים גרם לי לחשוב על כוחה של התאגדות בקרב ארגונים חברתיים.
במסגרת אירועי "אוהבים אמנות/ עושים אמנות" שנערכו בסופהשבוע הזה בתל אביב, ביקרתי במתחם KG45. מדובר במבנה מסיבי של תעשייה קלה בדרך קיבוץ גלויות 45 בתל אביב. היות והתעשייה עוזבת את העיר, האמנים התמקמו בחללי התעשיה ושם הם יוצרים. בדוחק ניתן לומר כי גם זה סוג של יחסי עסקים וקהילה... (גם במקומות נוספים בעיר, למשל בשביל המרץ, שביל המפעל ושביל התנופה, ישנם לופטים משגעים של אמנים, אך נראה כי שם הם פועלים כיחידים).
קיבוץ גלויות 45 הוא מתחם מאוחד. אמנים עובדים בחללים פרטיים אך הם החליטו לפעול כקבוצה בתוך חלל אלטרנטיבי והם יוצרים גם תערוכות משותפות. המניע המרכזי שלהם, על פי הכתוב באתר האינטרנט שלהם הוא "לעלות על המפה". הפעם התערוכה היתה בנושא שיתוק שינה. מבחר של יצירות ציור, פיסול ועבודות וידאו ארט מעניינות של חברי המתחם ואמנים אורחים, גרמו למקום להתנהג כאילו יש חגיגה.

מה ניתן ללמוד מכך לגבי יזמים או ארגונים חברתיים?

גם בתחום החברתי אנו רואים כיום התארגנויות של יזמים חברתיים במתחמי פעולה. למשל , האב תל אביב, היא חממה תל אביבית למיזמים עסקיים, חברתיים וסביבתיים. המרחב מסייע בין השאר לאנשים שרוצים לחולל שינוי חברתי או סביבתי, לעשות זאת "קל יותר ובודד פחות". מה הערך המוסף? המפגש, אירועי הלמידה והאירועים החברתיים המאורגנים וגם - חברי ההאב מעידים: האנרגיה!

דוגמא נוספת של ארגונים חברתיים צעירים המאורגנים במתחם משותף הוא האב חברתי - יהודי ה-
JHub. זהו מתחם לעבודה של ארגונים יהודיים בתחילת דרכם. המתחם, שנוסד בלונדון על ידי Pears Foundation , הוא למעשה אחת התכניות של הקרן, המספקת כיום לשישה ארגונים חלל לעבודה ולישיבות וגם ליווי ותמיכה מקצועית. הארגונים פועלים במגוון תחומים ויוצרים אינטראקציה זה עם זה. המרכז רואה את עצמו כמרכז יצירתי, אנרגטי מרכז לימוד וחדשנות.
בדיוק כמו במתחם האמנים....

אם כן, נראה כי במקום לפעול כיחידים ונבדלים, ארגונים חברתיים, במיוחד בראשית דרכם, יעשו טוב אם ישתפו פעולה עם ארגונים דומים להם על מנת לקבל תהודה, למידה ואף יחלקו בעומס הכלכלי.
איזו קרן ישראלית מתנדבת לתמוך במיזם כזה?

יום שני, 27 בספטמבר 2010

יומולדת ראשון לבלוג! מוקדש לקולגות שלי

השבוע הבלוג שלי חוגג שנה. והפעם, אני מקדישה את הפוסט הזה לקולגות שלי.

כשהתחלתי לכתוב, בספטמבר 2009, הייתי בין היחידים שכתבה בארץ בלוג מקצועי על עסקים וקהילה. היתה כאן איליין כהן ששלטה כבר אז בעולם הבלוגים ביד רמה, כשהיא כותבת בשפה האנגלית. עד היום היא משמשת לרבים מאיתנו מצפן לעולם האחריות התאגידית ולעולם המדיות החדשות בכלל. היה גם הבלוג של עברי ורבין שעוסק בעיקר בעניינים ירוקים. בכנס של המכון ליזמות בחינוך בבית ברל, פגשתי את אסף שטיין שסיפר על הבלוג שלו שעוסק ביזמות חברתית. ממש שמחתי לפגוש אדם שמכריז על עצמו שהוא בלוגר. מייד הרגשתי אחוות בלוגרים והתעניינתי אצלו איך הדבר הזה עובד.

לאט לאט נכנסו עוד כותבים לרשימת הקריאה שלי. שירלי קנטור שני, חברה וקולגה מאירה תמיד את עיניי בבלוג מרהיב בנושא שיווק חברתי ואחריות תאגידית בכלל. לאט לאט נחשפתי לבלוגים מקצועיים נוספים שחלקם היו שם קודם וחלקם נפתחו לא מכבר. למדתי להכירם דרך קולגות או דרך חיפוש וחקירה.


במהלך השנה הזו התוודעתי לבלוגים של ארגונים, השונים באופיים מבלוגים של אנשים פרטיים. הבלוג של ארגון מעלה, הבלוג של הזוית השלישית, הבלוג של מכון ראות, הם מעניינים לרוב, אבל פחות אישיים ולכן בדרך כלל פחות כיף לקרוא אותם.


מתוקף הצורך להיות מעודכנת, נוספו לרשימת הקריאה שלי בלוגים בנושאים טכנולוגים שקשורים למגזר השלישי ובלוגים בנושא שיווק. טל פרנקפורטר למשל חי בעננים וכותב על השימוש בכלים אינטרנטים לניהול יעיל של ארגונים, כך גם הבלוג של חברת NPTech, בו הבלוגרית מרב היא בעצם קולגה שלי אפילו שאנחנו לא מכירות אישית והיא לא יודעת את זה.

כקולגות אני מחשיבה גם כותבים אחרים שאותם אני קוראת בקביעות. בלוגרים מארגונים מחו"ל וגם אנשי מקצוע אחרים שכותבים מעבר לים בנושאים של אחריות תאגידית, גיוס משאבים, המגזר השלישי ויזמות חברתית. חלק מהרשימה תראו מצד שמאל. (סוף סוף למדתי איך מכניסים את הרשימה הזו לבלוג שלי).
כל אלה הפכו לקולגות שלי כי אני קוראת אותם, מתעדכנת דרכם ולומדת מהם. הישראלים מבינהם, אני מקווה שגם מקבלים ממני משהו בחזרה.

למעשה, כל מי שקורא, מתראיין, מגיב או משתף בפייסבוק מהווה חלק ממעגל הקולגות שלי. הנה כבר ניכסתי אתכם...הדבר חשוב לי במיוחד כמי שעובדת כעצמאית. לכן, אני תמיד שמחה לשמוע תגובות והערות ועדיין מופתעת לגלות בשיחות פנים אל פנים אנשים שאני לא מכירה שאומרים לי: קראנו אותך!

קראתם? נהדר!
מקווה שנהניתם ולמדתם. אני לומדת מכם.

יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

עסקים וקהילה בכפר סבא - מחפשים את הניצוץ

בשנה האחרונה הקדשתי סדרת פוסטים לנושא עסקים קטנים ומעורבות חברתית. בעיניי, זהו עדיין נושא שלא מוצה. הפוטנציאל גדול אבל לא ממומש. עוד לא ברור לי מאין תגיע פריצת הדרך להתפתחות הנושא.

מעט מאוד רשויות מקומיות מייעדות משרה ציבורית לריכוז קשרי עסקים וקהילה. יוזמה זו התחילה מפעילות חלוצית של עסקים למען הקהילה (על"ה) מיסודה של "ציונות 2000", בשיתוף עם מספר רשויות מקומיות. עיריית כפר סבא מחוייבת לנושא כבר משנת 2003.
לפני ראש השנה נפגשתי עם סימה בן שמואל, מנהלת המחלקה למשאבי קהילה והתנדבות בעיריית כפר סבא ואחראית על עסקים למען הקהילה בעיר. סימה היא מותיקות התחום במגזר הציבורי. ביקשתי לקבל ממנה תובנות לגבי תחום המעורבות החברתית של עסקים קטנים ובינוניים בעיר, על מנת שאוכל להציגן בבלוג שלי. סימה נענתה ברצון ושיתפה אותי בנסיונה ומתוך זוית הראייה הייחודית שלה בעבודתה בשירות הציבורי. אני שמחה לחלוק זאת עימכם.

הצלחות, אתגרים ותפקיד אחראית קשרי הקהילה עירונית.
פגשתי אשת מקצוע חדורת מוטיבציה להוסיף עוד ועוד עסקים למעגל הנתינה, אופטימית ויחד עם זאת מפוכחת ואף מעט מאוכזבת.
בכפר סבא כיום כ- 50 עסקים המעורבים בקהילה ברמות שונות. ברוב המקרים מדובר בעסקים קטנים ובינוניים. בחלק מהמקרים מדובר בסניפים של חברות גדולות. אז איך נראה תחום הפעילות?

נקודת המוצא הם הצרכים העירוניים. ילדים בסיכון, משפחות רווחה, ילדים מחוננים, נערות במצוקה, קשישים וכו'. הצרכים מוכתבים או מוצגים בעיקר על ידי מחלקת הרווחה. למעשה - שירות קשרי עסקים וקהילה שהעירייה מפעילה בא להרחיב את המענה שהעירייה נותנת לצרכי הקהילה.
המוקד הוא מקומי. גם אם מדובר בקשר עם עסק ארצי או גלובלי, סימה מתמקדת בצרכים קהילתיים מקומיים ומנסה לקשר את הסניף המקומי של החברה לפרוייקט עירוני מקומי. להבנתי אין התייחסות מיוחדת לאינטרסים העסקיים של הפירמה ברמת תחומי ליבה, מוניטין או שיווק.(זה פיספוס בעיניי).
קהילה ולא אחריות תאגידית. קשרי עסקים וקהילה ברשות המקומית מתבטאים בתחומי התרומה והמעורבות החברתית של העסקים. להבנתי אין למחלקה זו מנדט והיא אינה מתייחסת לשאר תחומי האחריות התאגידית.
הדפוסים העיקריים של המעורבות החברתית בקרב העסקים בכפר סבא הם תרומת מוצרים בשווה כסף והתנדבות עובדים (בד"כ חד פעמית).

הדוגמאות לתרומת שווה כסף רבות ומשמחות: מאפיות ובתי קפה תורמים מוצרים ביריד למען קרן לסיוע לנזקקים של העיר, מכוני כושר מעניקים מנוי בחינם לנערות במצוקה, ספרית מספרת נזקקים, חברת מטבחים תורמת ריהוט מתצוגה למועדונית לילדים בסיכון.
התנדבות היא קצת יותר בעייתית. סימה מספרת כי בדרך כלל העסקים לא מעוניינים להתחייב והמעורבות היא חד פעמית. לעיתים העסקים מבקשים התנדבות "לא קשה" או עם ילדים "לא בעייתיים". הם מפעילים בהתנדבות מפגשים מיוחדים לילדים במצוקה או עורכים אירוע לאנשים עם צרכים מיוחדים. במספר מצומצם של מקרים חברות התגייסו לחנוך, אצלם במפעל, מספר תלמידים לאורך השנה, ומתמידות בכך.
תרומה כספית - כמעט ולא מתקיימת. במקרה שהעסק החליט להתנדב בפעילות עירונית מסויימת הוא מתבקש לתרום "תקציב מלווה פעולה" שיממן את הפעילות שהעסק מתכנן לקיים (בחגים למשל, או בפעילות קיץ). תקציב מלווה פעולה בהחלט מקובל עלי. זה מאוד חשוב. התפלאתי לגלות כי כמעט ואין תרומה כספית וולונטרית. זה מאכזב. אני עדיין מאמינה בתפקיד של עסקים לתרום מרווחיהם לקהילה. אמנם, המידע הזה תואם את מצאי סקר התמ"ת שכתבתי עליו כאן בעבר. עסקים בינוניים ממעטים לתרום כסף. האם עלינו להנמיך ציפיות?

מחפשת את הניצוץ
בכל מפגש ראשוני עם מנהל חברה או בעלים של עסק מקומי, סימה בן שמואל מחפשת את הניצוץ. לדבריה בעלי העסקים צריכים להנות מהתרומה, להתחבר ריגשית. הם רוצים לעשות משהו משמעותי ומחפשים פעילות שתדבר אליהם ברמה הריגשית. זה האתגר - למצוא להם פעילות בקהילה שתענה על הצורך האישי הזה. מנסיונה - אם אין ניצוץ - הסיכוי שתתקיים מעורבות חברתית של העסק - נמוך. אם הוא מתגלה - מתחיל תהליך של התאמת הצרכים העירוניים לרצונות של העסק ובעליו. בד"כ מדובר בהפעלת מתנדבים, תרומת שירותים או מוצרים.

ראשי ערים צריכים להנהיג
בן שמואל בדעה כי על הרשויות המקומיות להוביל את המהלך של קשרי עסקים וקהילה. ראשי ערים צריכים להציב איש מקצוע בתפקיד אחראי קשרי עסקים וקהילה שיהווה כתובת עירונית אחת לכל פנייה של עסקים ושל ארגונים מקומיים.
"הרבה פרוייקטים קטנים מצטרפים למשהו גדול יותר. בסוף אנשים ידברו על זה בסלון. אני מאמינה כי אנשים רוצים לעשות טוב. הם מבינים כי התרומה חוזרת אליהם, אבל יש צורך לתת להם שירות נגיש, כתובת ברורה ואיש מקצוע שילווה אותם בתהליך".

גמר חתימה טובה.

יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

נעלי תומס. עסק כלכלי חברתי . וכמה מחשבות על הפילנתרופיה העכשווית

עסקים חברתיים מציעים דרך חדשה לעשות עסקים ולשווק אותם יחד עם דרך חדשה לעשות פילנתרופיה. האם עסקים חברתיים הם הפילנתרופים העכשוויים?

הדיון על היכולת של עסקים לטפל בבעיות חברתיות נמשך. בשנים האחרונות אנו רואים תנועה של יזמים חברתיים המעוניינים לפתח תשובות חדשניות לבעיות חברתיות. אחד המודלים הוא הקמת עסקים הפועלים למטרת רווח אשר הציבו לעצמם גם מטרה חברתית בה הם מעוניינים לטפל. או לחילופין - עסק המכוון להשיג מטרה חברתית המשתמש באסטרטגיות עסקיות ופועל למטרת רווח. אלו הם הדפוסים הטרנדיים של מעורבות חברתית. מסביבנו מתפתחים שווקים חדשים של הון חברתי, מתארגנים כנסים משולבים של קרנות מממנות, ממשלה ויזמים חברתיים. שימו לב למשל לכנס SOCAP. ולקרנות ממשלתיות המעודדות יזמות חברתית למשל בארה"ב הקרן של אובמה SIF. הדרכים החדשות לחולל שינוי חברתי הן מרתקות. אי אפשר לוותר על השאיפה להגיע לדפוס עשיית עסקים ועשייה פילנתרופית השלובים זה בזה. השאלה האם זה אכן עובד והאם זה הפתרון המיוחל.

היוזמה המשגעת של נעלי תומס Toms shoes יצאה לדרך על ידי יזם אמריקאי צעיר וחתיך, Blake Mycoskie, שנסע בשנת 2006 לארגנטינה לרכב על סוסים ולשחק פולו. מצד אחד ראה אנשים נועלים נעלים מקומיות עשויות מבד שנהוג ללכת איתן כנעל לא מחייבת, "אפריאטה", מצד שני, לצד התענוגות ראה מאות ילדים מבוססים בבוץ כשהם יחפים, חסרי נעלים.

הפער הזה הביא אותו לרעיון להקים עסק חברתי למטרות רווח. במודע הוא בחר במודל עסקי כדי לפתור בעיה חברתית. הוא ייצר נעלי בד טרנדיות והחליט כי על כל נעל בד שימכור בארה"ב יתרום זוג נעליים אחד לילדים שאין להם.

השגעון הזה עבד. אנשים התחברו למטרה, לשיווק הצעיר והערכי, לשימוש בכל הגימיקים האינטרנטיים והרשתות החברתיות ולרוח הצעירה שנושבת מהבחור הכריזמטי.

ברור שזה מעשה טוב. ברור שהוא עוזר לילדים נצרכים. יש כאן מודל חדש של פילנתרופיה שמכלכלת את עצמה. שווה ללמוד מהמודל העסקי שלו ובעיקר מהרוח המרעננת והטרנדית של המוצר והעסק.

אמנם, שנוי חברתי לא יהיה כאן. מדובר בטיפול בדגים ולא בחכות. למרות הכוונות הטובות והמודל בר הקיימא, ללא טיפול ממשלתי אמיתי לא תהייה כאן ישועה. אל תבינו אותי לא נכון. הפעילות חשובה והיא אכן תורמת. כעת חוגגים את חלוקת זוג הנעליים המליון. (!). בכל אופן את השינוי בדפוסי העסקים והפילנתרופיה ובעיקר את הבאזז בנוגע לכך - העסק הזה הצליח לחולל.

בעודי עוקבת אחרי המותג כבר כמה זמן ורואה בעניין ובהערכה את העוצמה השיווקית שלו (למשל 144 סרטונים ביו טיוב , קמפיינים, פעילות מטורפת ברשתות חברתיות ועוד המון המון גימיקים אחרים) אני תוהה:
האם כל הגימיק החברתי הוא פשוט עניין של שיווק מוצלח ביותר? האם לא מנצלים את הילדים והבוגרים העניים לצרכי שיווק? לצערי אני סקפטית מדי בנושא טוהר מניעי התרומה של העסקים. זו כבר הבעייה שלי...
אבל האמת - הייתי רוצה להאמין שהכוונה באמת טובה...

אז ככה: האתר מדהים, הבחור מקסים, הרעיון גדול. לקרוא עוד על החברה אפשר כאן .
וגם הציצו פנימה לסרטון וכיתבו לי מה דעתכם. שנה טובה!












יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

השפעתם של תהליכי מסחור על ארגונים חברתיים

בתקופה האחרונה אני עוסקת בנסיון לגבש ולמצוא דרכים יעילות וחדשות לפיתוח משאבים עבור ארגוני המגזר השלישי עימם אני עובדת. מתוקף נסיוני אני מתמקדת ביחסיהם עם המגזר העיסקי.

המציאות הכלכלית והשינויים ביחסים בין המגזרים מאלצים אותנו לחשוב באופן חדש לא רק על פתרונות לבעיות חברתיות אלא גם לפעול בדרכים יצירתיות למימון פעילותם של ארגונים חברתיים. ואכן, גיוון במקורות הכנסה הוא כלי בסיסי בגיוס משאבים.

אבל חשבתם מה יקרה לאופיו של ארגון וולונטרי אם עיקר הכנסתו תהיה ממכירת שירותים? מה יקרה לארגון וולונטרי אם נגביר אצלו את השימוש במכירת שירותים?

הפעם חזרתי למאמרה של ד"ר אסתר זיכלינסקי שבדקה בדיוק את זה. המאמר שלה התפרסם בכתב העת "ביטחון סוציאלי" במארס 2010, והוא נקודת המוצא שלי לפוסט הזה. כותרתו: "השפעת תהליכי ההפרטה החלקית והמסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי בישראל".

המציאות
כאמור, בעשורים האחרונים אנו עדים לבלימה של מדיניות "מדינת רווחה" ולהתחזקות עקרונות כלכלת שוק. זיכלינסקי מתייחסת במחקרה למציאות בה שירותי הרווחה של מדינת ישראל אימצו מדיניות של הפרטה חלקית, ז"א שגופים ממשלתיים ורשויות מקומיות מתקשרים עם ארגונים חברתיים או עסקיים ורוכשים מהם שירותים חברתיים, על מנת לספקם לציבור. אנו רואים ארגונים במגזר השלישי המפתחים תלות במקורות ממשלתיים ובמקביל כאלה המפתחים מקורות הכנסה בעלי אופי עסקי (אלה תהליכי מיסחור). לפי זיכלינסקי לתופעה של הפרטה חלקית ומיסחור ישנה השפעה על מקורות ההכנסה של הארגונים החברתיים ועל דרכי ההתנהגות שלהם.

מהו מסחור ? על פי זכליינסקי (עמ' 85)
המונח תהליכי מיסחור מתייחס לפעילות המוגברת של ארגונים עסקיים בשוק הרווחה ולהשפעתם על אופי פעולתם של ארגוני המגזר השלישי.
מדובר בשתי מגמות:

האחת - כניסה של ארגונים עסקיים לתחום אספקת שירותים חברתיים.
השניה- חדירת ארגוני המגזר השלישי לזירות המסורתיות של הארגונים העסקיים.

אתייחס הפעם למגמה השניה - זו
מעסיקה אותי מתוקף העניין שלי בגבולות המשתנים בין המגזר השלישי והמגזר העיסקי ובהקשר של קשרי עסקים וקהילה. מדובר בארגונים וולונטריים מסחריים - ארגונים שמקור ההכנסה העיקרי שלהם הן מכירת שירותים (מסוגים שונים) ללקוחות פרטיים.

(דרך אגב, זיכלינסקי מחלקת את הארגונים לשלושה סוגים ומציינת שני דפוסים נוספים של ארגונים: ארגונים וולונטריים ממסדיים אצלם מימון ממשלתי משמש מקור ההכנסה העיקרי, ואילו ארגונים וולונטריים מסורתיים - אצלם תרומות המגזר השלישי הן מקור הההכנסה העקרי).

אז מה ההשפעה של תהליכים אלה על אופיים של הארגונים החברתיים?

השפעות המסחור
.

אז זה מה שקורה:
אסתר זיכלינסקי מצאה כי תהליכי המיסחור (עמ' 103)
  • מייצרים ארגוני מגזר שלישי המשרתים בעיקר אוכלוסיות ממעמד הביניים ומעודדים יצירתה של מערכת שירותים כפולה בתוך המגזר השלישי. (מגמה זו עלולה לפגוע במידת השיוויון האזרחי במדינה)

  • אינם שוחקים את מעמדם של המתנדבים והם מעודדים הון חברתי מלכד.

  • משפיעים על הועד המנהל או הרכבו: בועדים של ארגונים וולונטריים מסחריים יש ייצוג רב יותר של מקבלי שירותים. (ממעמד הביניים). ייצוגם גבוה יותר מאשר בארגון וולונטרי מימסדי או מסורתי.

אם זה כל מה שקורה- זה נראה לי מחיר ברור.
האם זה מחיר סביר? תלוי את מי רצו הארגונים לשרת.
לדעתי כן. (המציאות שלנו היא כי גם שכבות הביניים משתמשות בשירותי המגזר השלישי.)
בכל דפוס ארגוני כנ"ל יש יתרונות וחסרונות.
עלינו לקחת בחשבון שארגונים וולונטריים מסחריים, להערכתי, מאבדים את התפקיד שלהם בתחום הסינגור. במחקר נמצא למשל כי בארגונים וולונטריים ממסדיים השפעת המתנדבים פחותה מאשר בארגונים משני הדפוסים האחרים.

בכל אופן, בדרכנו לאיתור מקורות הכנסה חדשים למלכ"רים, עלינו להיות מודעים להשפעות אפשריות של שימוש במכירת שירותים על אופיה של העמותה שלנו ולקחת את ההשפעות הללו בחשבון.

לקרוא עוד על מחקרה של זכלינסקי.

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

מדינת רווחה, חתונה מלכותית ושיווק עם מטרה חברתית בשבדיה

קיץ בשבדיה מזמן התבוננות על המציאות מפרספקטיבה חדשה.
הביקור בסטוקהולם, ממנו חזרתי זה עתה, כלל סמינר של ארגון פאידאה, בו הנחיתי בנושא פתוח ארגוני וגיוס משאבים ולאחריו - חופשה קצרה. רשמים מהסמינר ליזמים חברתיים מקהילות יהודיות באירופה, תוכלו לקרוא בפוסט קודם שלי.
שבדיה באוגוסט מצטיירת כמדינה נינוחה ורגועה. מדובר בחברה סוציאליסטית במובן הטוב של המילה. אחת מעשר המדינות השיוויוניות ביותר בעולם. אוכלוסייתה מונה 9.5 מליון נפש והתל"ג לנפש הוא מן הגבוהים באירופה ונמצא במקום הרביעי בעולם. שבדיה היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הקלינטק ואיכות הסביבה. והשנה, סטוקהולם נבחרה לעיר הירוקה באירופה. (יוסי אקרמן, TheMarker 115)

האם מרגישים את זה ברחובות?
מה שמרגישים בסטוקהולם זו רווחה. העיר נקייה, הבניינים מתוחזקים וצבועים לעילא, אין קבצנים. יש תחבורה ציבורית מגוונת ויעילה. קיימת נגישות במרחב הציבורי לעגלות ילדים, לנכים ולעוורים. מערך מסלולים מסועף לרוכבי אפניים ואף שירותי דרך יעודיים, כגון מתקני ניפוח גלגלים מצויים בכיכרות. ובכלל, זו עיר שצועדים ורוכבים בה. עיר של אנשים. חוץ מזה מזג האויר (בקיץ) - נפלא. דבר המוסיף לרווחה, תסכימו איתי.


שבדיה פתוחה ליזמות חברתית ולארגונים חברתיים, בהשוואה למדינות מסויימות באירופה. מסתבר כי אם יזם חברתי פולני (למשל אחד שבנה אתר אינטרנט - מילון לשפת היידיש) רוצה לרשום עמותה בפולין הוא צריך לגייס סכום גבוה מאוד, דבר המשמש חסם. בשבדיה הרישום בחינם. גם המדינות הסקנדינביות האחרות מטפחות תרבות של יזמות חברתית. על כך כותב אסף שטיין שביקר הקיץ בדנמרק.

לצד כל זאת, השבדים מצידם ממשיכים במסורת ומחזיקים במוסד המלוכה. שני דברים השתנו בהקשר למוסד הזה בשנים האחרונות: האחד - המלך הפך לדמות ייצוגית בלבד, ללא סמכויות שלטוניות. כך למשל, המלך שבעבר פתח את מושב בית המחוקקים אצלו בארמון, צריך כעת להגיע אל בית המחוקקים בעצמו. הסימליות הזו משמעותית. עוד משהו, לאחרונה עבר חוק שמסמיך את העברת המלוכה לבכור/ה בילדי המלך. וכך, יורשת העצר, הבת הבכורה, הנסיכה ויקטוריה לא תאלץ לוותר על המלוכה בשל היותה אשה. היא, דרך אגב, נראית כמו סופר מודל.


בכלל, השבדים עדיין בעננים מהחתונה המלכותית שנערכה ביוני השנה. הנסיכה ויקטוריה האהודה ובחיר ליבה, מדריך הטניס, פשוט העם נישאו ברוב טכס. מי שלא פספסה את החגיגה היא חברת הממתקים Cloetta שנבחרה להיות אחת מ 17 הספקיות לחתונה.

לכבוד האירוע, הפירמה יצאה במבחר של בונבונירות מלכותיות. השוקולדים טעימים, העיצוב מהודר, עם תמונות רישמיות של הזוג המלכותי. אבל למה זה צריך לעניין אתכם בבלוג הזה? משום שחלק מההכנסות ממכירת הבונבונירות נתרמות על ידי החברה ל"קרן חתונת יורשת העצר" שהשיק הזוג המלכותי לכבוד האירוע. הקרן מיועדת לרווחתם ולבריאותם של ילדים וצעירים בשבדיה.


והרי לכם קמפיין שיווקי עם מטרה חברתית מתוקה שכזו.... מזל טוב.

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

סטוקהולם, פאידאה- פרוייקט אינקובטור

מהחדר שלי במלון במרכז סטוקהולם רואים את גגות העיר ואת השמים. אחרי כמה ימים של עבודה אינטנסיבית טוב שיש זמן לארגן מחשבות ולעכל מה בעצם קורה פה.

ארגון פאידאה המכון האירופאי ללימודי יהדות בשבדיה, נוסד על ידי ברברה לרנר ספקטר Barbara Lerner Spectre בשיתוף עם יוזמת ממשלת שבדיה ומכוון להחייאת התרבות היהודית באירופה. הוזמנתי להיות בצוות המקצועי ולהנחות סמינר בן 10 ימים בסטוקהולם, במסגרת פרוייקט אינקובטור של הארגון. את התכנית מנהלת ברכי ליפשיץ.

בסמינר משתתפים 26 יזמים חברתיים מ 14 מדינות שונות באירופה. החל מאיטליה ורוסיה ועד בריטניה, פולין וצ'כיה. היזמים מפתחים תכניות קהילתיות, אמנותיות וחינוכיות המיועדות להחייאת החיים היהודים באירופה. כל אחד מביא את הסיפור של הקהילה שלו, את הצרכים של הקהילה ואת החלומות האישיים שלו. בסמינר נערכת עבודה אינטנסיבית של הבניה ופיתוח הפרוייקט, לימוד, פיתוח משאבים ונטוורקינג.
ההנחיה שלנו כוללת הרצאות (מנהיגות, פתוח משאבים, תקציב, כישורי פרזנטציה, הערכה וכו), עבודה אינדיבידואלית עם המשתתפים וגם עבודה קבוצתית בקבוצות קטנות. כדי שלא תרחמו עלי אומר שיש גם טיולים בעיר המקסימה, אירועים חברתים ויידישקייט.

ידעתי שאעבוד קשה. נירית רוסלר שהמליצה עלי לתכנית הבטיחה לי...
אבל לא ידעתי שאתרגש כל כך.

המפגש עם חבר'ה צעירים (רובם בני 20 - 30 , אחרים מבוגרים קצת יותר והם בעלי נסיון רב), מרגש אותי באופן יוצא דופן.

השאלה מיהו יהודי לא קיימת כאן. התשובה של פאידאה היא - כולם. ההתייחסות היא ליהדות כתרבות. השונות ברמת הידע של המשתתפים לגבי יהדות הוא רב כמו גם לגבי הזהות שלהם כיהודים. חלקם רק גילו שהם יהודים לא מזמן, אחרים מעורבים מאוד בקהילות שלהם. חבר'ה מכל הזרמים ויש גם כמה לא יהודים אבל עוסקים בתרבות יהודית. המאמץ שהצעירים הללו עושים על מנת להבין ולהבנות את הזהות שלהם הוא עצום. ישראלי לא יבין זאת.

כאשר אנחנו מדברים על בינוי קהילה, אנחנו מדברים על טיפה ועוד טיפה יום, שבוע ושנה. עבודת נמלים. מאמץ מתמשך של חברי קהילות יהודיות שחלקם רואים את הקהילה שלהם נעלמת ומתמוססת. אחרים מתמודדים עם אנטישמיות או עם אינטריגות בתוך הקהילה היהודית עצמה. זה תהליך לא פשוט ומאוד מאתגר. אני מצדיעה לחבר'ה האלה. מבחינתי, כשאומרים בעידן שלנו "לשמור על הגחלת", מדברים עליהם.

הצוות המקצועי מורכב ממנחים מכמה ארגונים -
Jumpsatart האמריקאי. ארגון חדש יחסית שמשימתו לפתח, לחזק וללמוד מיוזמות יהודיות חדשניות שמיועדות להחיות ואף לעצב מחדש את התרבות היהודית כך שתהיה בת קיימא. שני המייסדים של הארגון הזה - שון לנדרס Shawn Landers וג'ושוע אבדון Joshua Avedon מביאים את הרוח האמריקאית לתכנית.


ROI היא קהילה גלובלית של יזמים צעירים יהודיים. בטו מאיה ישראלי תוצרת מקסיקו, מצוות הארגון הזה השתתף בהנחיה של החלק החברתי.

מנחה נוספת מבריטניה - Amy Philip אמי פיליפ, סגנית המנהלת של קרן פירס

עוד מנחים איתי Erik Gribbe מפאידאה, דינה גדרון שהיא יועצת עצמאית לחברות וארגונים חברתיים. הרבה אוטה סטייר Ute Steyer ורני יגר המקסים ממכון שלום הרטמן ומבית תפילה ישראלי מטפלים בתחום התכנים היהודיים. אבל, שום דבר לא היה יוצא לפועל בלי פביאן סבורוסקי השבדי, האחראי על הלוגיסטקה.

אני לא סתם מציינת את הצוות. לעבוד עם צוות רב תרבותי זו משימה מרתקת ולא פשוטה. חוויה מיוחדת ומעשירה.

אז מה עושים בשבת בשבדיה? אני למשל, רגע לפני טיול בעיר, מוזיאון לאמנות ועיצוב, כמו שאני אוהבת. אוגרים כוחות לשבוע אינטנסיבי ומרתק נוסף.

יום שבת, 24 ביולי 2010

יום המודעות להעצמת אנשים עם מוגבלויות


כשהייתי אם צעירה, וזה היה במאה הקודמת, הגעתי עם בתי, בפעם הראשונה לטיפת חלב ברמת גן. אבל לא יכולתי להכנס. לא היתה נגישות לעגלות ילדים. בכניסה ניצבו מתריסות, שלוש מדרגות. אולי יותר. ההרגשה זכורה לי עד היום: תסכול עמוק. איך זה יתכן, חשבתי, כי במבנה ציבור המיועד לאמהות צעירות ולתינוקות בעגלות ילדים אין אפשרות לגלגל את העגלה עד לפתח חדר האחות?! ומדוע האחיות לא זועקות את הזעקה ולא דורשות מהרשויות לשפר את השירות?

כמעט שבע עשרה שנה אחרי, ועדת הרווחה של הכנסת אישרה תקנות המחייבות רשויות מקומיות להנגיש עבור אנשים נכים מבני ציבור קיימים. זה יקח זמן, עד שנת 2021. כמובן שהציבור הרחב ובכלל זה אנשים זקנים והורים צעירים הדוחפים עגלות ילדים, יהנה מכך. מדובר במאורע משמח. ואולי בכלל, עד אז בתי כבר תהיה אם צעירה בעצמה.

בכל אופן, השינוי הזה לא הגיע יש מאין.

מדובר באחת מההשפעות ארוכות הטווח של מהלכים חברתיים, וכמובן פוליטיים של ארגוני החברה האזרחית. במשך שנים פועלים ארגוני המגזר השלישי ובמיוחד ארגונים "של" ולמען אנשים עם מוגבלויות במאמץ אדיר לשפר את דמותה של המדינה והחברה הישראלית בנושא איכות חייהם של הנכים בישראל. זו משימה אזרחית חשובה מאין כמוה. חשוב לזכור כי ארגונים אלה אינם פועלים עבור קבוצה מסויימת של אנשים נכים או נזקקים בלבד, אלא למעשה פועלים למען דמותה של החברה בישראל, למען שיוויון זכויות ולמען הוגנות בסיסית של החברה ביחסה לאזרחיה. הם פועלים לעשות את החברה שלנו אנושית והומנית יותר.
נציבות שיוויון אנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים שותפה למהלך התקנת התקנות והחקיקה בנושא. אבל הפעם אני רוצה להעלות על נס את פועלם של הארגונים החברתיים לשינוי מדיניות ולסינגור בתחום. אציין כמה ארגונים שאני עוקבת אחריהם מעריכה ומוקירה.
שתי"ל, הקרן החדשה לישראל, בזכות, נגישות ישראל, מטה מאבק הנכים, ידיד, שק"ל, אגודת החרשים, המכון לקידום החרש וכמובן - בקול בו הייתי פעילה בעשר שנים האחרונות. יש כמובן עוד רבים. אני מאמינה בתפקידם של ארגוני החברה האזרחית לחולל שינוי חברתי. שמחה עימם להיווכח כי גם אם בעבודה קשה ובמהלכים ארוכי טווח - השינוי מגיע.

המאמר הזה מתפרסם דווקא היום, לאחר שהבחנתי בדף הפייסבוק של קבוצת פישמן שמתקיים היום אירוע אינטרנטי בו בלוגרים מכל העולם כותבים על הנושא ובכך מקווים לעורר מודעות לנושא העצמה של אנשים עם מוגבלויות. לא במקרה. קבוצת פישמן , כחלק מהמעורבות החברתית שלה בחרה בתחום אנשים עם מוגבלויות כתחום רוחבי, חוצה ארגון. באמצעות שיתופי פעולה מגוונים בין החברות העסקיות של הקבוצה לבין ארגוני החברה האזרחית - מקדמים את הנושא. והם עושים זאת בצורה יסודית ועקבית כבר עשר שנים.

מה דעתכם על מקומן של חברות עסקיות בקידום שיוויון של אנשים עם מוגבלויות?
לדעתי - חוץ מהשפעה על מדיניות, מקומם משמעותי בתחום התעסוקה. תעסוקה. תעסוקה. תרומות זה לא מספיק. גם לא התנדבות. נושא התעסוקה בקרב אנשים נכים בישראל הוא נושא כאוב. בעייה חברתית שמשפיעה על איכות חייו של הציבור הזה. אבל על כך ארחיב אולי בפעם אחרת.

יום שני, 19 ביולי 2010

כנס לאחריות תאגידית ולשקיפות - ביונד ביזנס

אני מצדיעה לתעוזה וליוזמה של חברת "ביונד ביזנס" המייעצת לחברות בתחום אחריות חברתית סביבתית. המנכ"לים המשותפים, איליין כהן וליעד אורתר ארגנו כנס מקצועי צנוע אך מכובד שנערך היום, 19 ליולי 2010, ועסק באחריות תאגידית ושקיפות.
בכנס, המתקיים זו השנה הרביעית, חשפו השניים את העשייה המקצועית שלהם לקהל של אנשי עסקים ואנשי מקצוע בתחום. התעוזה שלהם מתבטאת בכך שאין הם מסתפקים בייעוץ אלא מובילים בישראל מגמות בתחום עיסוקם. אני השתתפתי רק בחלק הראשון של הכנס ואלה רשמי:

את היום פתח בחן נשיא חברת Ness ישראל שארחו את כינוס.
איליין כהן הציגה תמונת מצב עולמית של תחום האחריות התאגידית ואת המגמות המרכזיות:
1. נגישות ווירטואליות. המידע על החברות מוגש, מפורסם ונדון והידע מוצג ומתפתח ברשת האינטרנט.
2. אחריות תאגידית כאן על מנת להשאר
3. שינוי בגדול - וול מארט כדוגמא של פירמה ענקית שנכנסה לתחום אחריות תאגידית, לקחה על עצמה טיפול בשרשרת אספקה ובכך מחוללת שינוי עולמי עצום.
4. שותפויות וחיבורים בתוך ובין מגזרים. ללא זה - אחריות תאגידית לא שווה כלום.
5. דיאלוג עם מחזיקי עניין: חותם אמינות
6. שיווק חברתי: הפילנתרופיה החדשה.

ניחוח חו"ל נשב מהפנל שעסק ברשמים של המשתתפים הישראליים בכנס GRI השנה. כנס גלובלי העוסק בדיווח של אחריות תאגידית. הרגשתי התנדנה בין תחושת פרובינצאליות לבין עניין וסקרנות.

ההרצאה המעניינת ביותר עבורי היתה הרצאתה של החוקרת ד"ר ורד דוקטורי בלאס, ממכון אקירוב לעסקים ולסביבה באוניברסיטת תל אביב. הרצאתה הערכה ודירוג של ביצועים סביבתיים של חברות - מה אנחנו מודדים באמת?. כיוון שכנסים בנושא אחריות תאגידית בארץ נעדרים בדרך כלל את הזוית האקדמית, שמחתי לשמוע אותה.

דר' דוקטורי (זה השם האמיתי למרות שנשמע מצחיק), טוענת כי קיים מגוון גדול של מדדים ואינדקסים המדרגים עסקים על פי אלמנטים שונים של אחריות תאגידית. חשוב להעמיק בבחינת הנתונים ולא להסתפק בעובדה שחברה מסויימת מדווחת (דיווח עצמי עלול להיות חולשה מחקרית כידוע). גם אם חברה נמצאה גבוהה במדד מסויים (למשל זה שבוחן שקיפות), היא עלולה להיות מדורגת נמוך במדד אחר (למשל ביצועים סביבתיים או יחס לעובדים). יש לבחון את כל התמונה. ובכלל, החוקרת טוענת שלא מספיק להתרשם מדיווח, חשוב לבחון לעומק - מה מדווחים?.
היא הציגה מחקר שלה שפורסם לאחרונה שמציג את המורכבות של הדברים. מסקנה - יש צורך בהערכה של הנתונים ולא רק במדידה או דרוג!

האמת, יצאתי בהרגשה כי אולי דבריה שומטים את הקרקע תחת דו"ח מדד השקיפות שלשמו התכנסנו באותו אירוע. תיכף תבינו....

מדד השקיפות לשנת 2010 של ביונד ביזנס
ביונד ביזנס אספו נתונים על רמת השקיפות של 100 חברות הנמצאות במדד תל אביב 100. הבדיקה (הם קוראים לזה מחקר, לא בטוחה לגבי זה...) כללה בחינה של מידע ונתונים של החברות כפי שהוא משתקף באתר האינטרנט שלהן. מה הם חיפשו באתרים?
1. פרסום של דו"ח אחריות תאגידית
2. שקיפות - פרופיל עסקי ואסטרטגיה, ניהל האחריות התאגידית, אתיקה וזכויות אדם... וכל שאר תחומי האחריות התאגידית.
3. ניווט - מספר הקליקים עד שמגיעים לראשונה לחומר בנושא אחריות חברתית עסקית, כפתור חיפוש מידע לפי נושאים באתר, החומר מרוכז במקום אחד באתר, תפריט זמין, מפת אתר, קישורים נפתחים לחומר רלוונטי .
4.
נגישות - שפת האתר, נגישות לבעלי מוגבלויות שונות, פרטי איש הקשר, בלוג פנימי או חיצוני, סרטונים וחומר אודיו.

אז אם אתם רוצים להיות גבוהים בדרוג של ביונד ביזנס, פעלו לפי המדדים שהם הציבו. האם זה אומר שאתם שקופים? תלוי את מי שואלים.

מה שעוד הערכתי אצל ליעד ואיליין שהם כנים ומציגים את מגבלות הבדיקה שלהם. למשל הבדיקה התקיימה רק באינטרנט. וגם - היקף הבדיקה - נעשתה רק על חברות ציבוריות במדד ת"א 100, שותפויות - לא התקיים שיתוף פעולה עם ארגונים אחרים שעוסקים בנושא קידום שקיפות (למשל שבי"ל? ), אבל הם ישמחו שאחרים יאמצו את היוזמה וישתמשו בה.

בכל אופן ברור מעל לכל ספק היום כי חברות (וגם ארגונים חברתיים), צריכים להתאים את עצמם לדיאלוג פתוח, שקוף ונגיש עם מחזיקי העניין שלהם. בלי זה אין אחריות תאגידית. וזו תרומתה החשובה של ביונד ביזנס לשיח בנושא.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

אחותי בת שנה. להביט בעבודה של ארגון חברתי עסקי

טוב, לא אחותי אחותי ...
הכוונה לאחותי - חנות סחר הוגן, מיסודה של תנועת אחותי - למען נשים בישראל בשיתוף עם ארגונים לשינוי חברתי. מדובר במיזם כלכלי, חברתי ופמיניסטי שנועד לקדם שיווק ומכירת מוצרי אומנות ואמנות, אופנה ומזון, פרי עבודתן של יוצרות ברחבי הארץ.

החנות התל אביבית חוגגת בימים אלה שנה להיווסדה. היא ממוקמת ברחוב שלמה המלך 4 וכניסה אליה ביום קיץ חם מובילה אותך לחיקה הקריר והנעים של עשייה מבורכת וחשובה.
נכנסתי לראות מה חדש, מה השתנה והאם מיזם עסקי חברתי באמת עובד?


המיזם המעניין הזה הוא אחת הגרסאות של תופעה חדשה יחסית בישראל, ארגונים חברתיים - עסקייים. מחקר גישוש ישראלי שפרסמו השנה (2010) פרופסור בנימין גדרון ודקלה יוגב מן המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, מביא נתונים ראשוניים על התופעה ועל ארגונים אלה שהם בעלי מטרות חברתיות המשתמשים במתודולוגיה עסקית לשם השגתן.

החוקרים זיהו אוכלוסיה של 212 ארגונים ובדקו באופן מעמיק 31 מהם. מדובר בשלושה סוגי ארגונים:
1. קואופרטיביים חברתיים (מספקי תעסוקה לחבריהם) וקואופרטיבים צרכניים (למשל למזון אורגני)
2. עסקים חברתיים שלא מפיקים רווחים לבעליהם, מספקים תעסוקה לאוכלוסיות המתקשות להשתלב (בעיקר נוער מנותק, נשים בפריפריה ונכים). וארגונים המספקים הלוואות קטנות לעסקים המוקמים על ידי אוכלוסיות אלו.
3. מיזמים עסקיים במסגרת עמותות או ארגונים עסקיים בבעלות עמותות ומיועדים למימון פעילות העמותה על יד פעילות שאינה קשורה באופן ישיר לפעילות העמותה.

המודל של אחותי - החנות לסחר הוגן, מיוחד בכך שהוא מהווה אמצעי עסקי המכוון ישירות להשגת המטרות של העמותה - העצמה כלכלית ותרבותית של נשים וחיזוק קואופרטיבים של נשים שאינן נמצאות בהגמוניה החברתית. שיחה עם יעל ללום (בתמונה)מתנועת אחותי העובדת בחנות, הבהירה את ייעודו של המקום. החנות מהווה צעד נוסף בתהליך של העצמה כלכלית של נשים וארגוני נשים החיות בפריפריה הגאוגרפית או החברתית, תהליך המתפתח בארץ מזה זמן. (אגב, המחקר הנ"ל מצא כי רוב מחזורי המכירות של ארגוני הנשים הללו גבוהה מהמיזמים של ארגונים המתמקדים בנוער, אבל חלקם פועל תוך הפסדים). החנות מהווה אם כן, מנוף שיווקי לאותן יוזמות כלכליות של נשים.

מה הקריטריונים לבחירת המוצרים והיוצרות המוצגות בחנות?
1. שהמוצר יעמוד בקריטריונים של איכות
2. מוצר שאינו פוגע בסביבה
3. נשים המתמודדות עם קושי כלכלי

לחנות אחותי, שיתופי פעולה מתמשכים עם קואופרטיביים של נשים וארגונים לשינוי חברתי וסחר הוגן למשל: ארגון אלאהלי, ארגון אל וואעד - הבטחה, מרכז רקמה קרית גת, נשים מבשלות עסק, סינדיאת הגליל, סאחה, עמותת למענך, פעולה ירוקה ועוד.
וגם עם חברות עסקיות כמו קום איל פה, ועם מכללות כגון סמינר הקיבוצים (עיצבו את התוית לשמן הזית שבתמונה).

האם זה באמת עובד?
מבחינה חברתית, אומרת יעל ללום, המטרה היא לפתח כלכלה מקומית בעזרת עוד ועוד מיזמים של נשים. כך שהמדידה היא לא במונחי רווח כספי, למרות שבחודשים בהם החנות פועלת רואים צמיחה מתמשכת בההכנסות. הרווחים ממכירת המוצרים מופנים כמעט בכללותם לנשים היוצרות.

מסתבר כי במודל הזה, עדיין נדרשות קרנות פילנתרופיות לקיום המיזם...
בכל אופן, אם כבר לקנות, אני ממליצה לקחת חלק במיזם כלכלי, חברתי ופמניסטי בעל ערך בו יצירות שחשוב ונעים לקנות, לתת ולקבל - מזל טוב, אחותי!

יום שבת, 26 ביוני 2010

עמותות בספרות יפה

בסוף שבוע קצר אחד קראתי את ספרו החדש של סייד קשוע - גוף שני יחיד, שיצא בהוצאת כתר. מדובר בנחשול או רכבת הרים של פנטזיות וזהויות. ספר מצויין. צובט או בועט. מאוד ממליצה. סצינה אחת בתחילת הספר הביאה אותי לכתוב הפעם על עמותות בספרות.

סייד קשוע כותב בין השאר על ערבים ישראליים שמגיעים מהשפלה או הגליל לירושלים (וקורא להם מהגרים) ועל ערבים ממזרח ירושלים (המכונים מקומיים).
תראו כיצד הוא מתאר ומסביר הקמת עמותה לחינוך בירושלים:
" עורך הדין החנה את רכבו הגדול בחנייית בית הספר היהודי - ערבי, שערבים כמוהו, חברים שלו למעשה, הביאו להקמתו. הם לא רצו שילדיהם ילמדו בבתי הספר ששירתו את המזרח ירושלמים, מוסדות ציבוריים ידועים לשימצה בשל התנאים הפיזיים והחינוכיים השוררים בהם. המהגרים הערבים בתוך העיר, שעורך הדין נמנה עמהם, רצו שילדיהם ילמדו לפי המתכונת שבה למדו הם, כלומר מסגרת השייכת למשרד החינוך הישראלי ושתעודת הבגרות שלה מוכרת באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, וזאת בניגוד למערכת החינוך המזרח ירושלמית שבה למדו עד לאחרונה על פי המתכונת הירדנית, ומאז כניסת הרשות - לפי משרד החינוך הפלסטיני. אלא גם הם, בעלי ההשפעה כביכול, ידעו שלא יצליחו להקים בית ספר חדש עבור ילדיהם אלא אם כן ימצאו פתרון מקורי: וזה אכן נמצא על ידי מרצה לחינוך שהגיע מהגליל והגה את רעיון החינוך המעורב הדו לשוני. הוא יזם הקמת עמותה, תחת הכותרת "יהודים וערבים לומדים ביחד בירושלים", וזו לא התקשתה לגייס כספים מפילנתרופיים אירופאים ואמריקאים שביקשו להשקיע בקידום השלום במזרח התיכון."... (עמ' 17)
גאון. ביקורת חברתית עדינה אך נשלחת וקולעת לכל כיוון: לערבי ירושלים, לערבי ישראל למערכת החינוך ולשלטון. הרבה ציניות נשלחת גם לתורמים, הפילנתרופיים שרוצים לקדם דו קיום אבל משקיעים במשהו אחר לגמרי.
שעשע אותי לקרוא את ההסבר הזה על הקמת העמותה, אבל הוא הזכיר לי יצירה ספרותית עכשווית אחרת בה שזורה הקמת עמותה לאורך כל הספר.

הספר: משאלה אחת ימינה של אשכול נבו. הוצאת זמורה ביתן 2007. הספר הזה יכול להיות טקסט בוק בקורס להקמת עמותות.
יש יזם: עמיחי תנורי, הוא עבר חוויה אישית קשה, אישתו נפטרה בשל ניתוח שהסתבך. והוא מעוניין לעשות עם הכסף שלו משהו טוב. "אולי להקים עמותה. אולי משהו אחר. לא יודע" עמ' 141. "אני רוצה להקים עמותה על שמה של אילנה שתייצג את הצד של החולה" עמ' 143. מה שיפה בתיאור הוא שבדומה להקמת עמותה במציאות, בהתחלה העניין לא מגובש ולאט לאט עם התקדמות שיחות ההקמה הדברים מתבהרים, מתנסחים והופכים לתכנית מגובשת.
היזם מגייס את חבריו הקרובים והם יוצאים לדרך. מגייסים את הסיפור האישי קורע הלב, יוצאים לגייס תורמים. שם העמותה, אם מעניין אתכם: "זכותינו" - העמותה לקידום זכויות אדם במערכת הבריאות. בעמוד 171 יש תיאור של מבנה העמותה וזרועותיה השונות לקידום המשימה החברתית שלקחו על עצמם החברים. יש הסברים איך מתקשרים עם תורמים, הכנת פרזנטציה לתורם, כישלון, הצלחה, שימוש בתקשורת.
בקיצור, שעור בהקמת עמותה. זה שעשע אותי ורק בשל כך המשכתי וקראתי את הספר וכן, בהחלט נראה לי שאשכול נבו התנסה בהקמת עמותה.

מכירים עוד תאורי עמותות בספרות? כיתבו לי.

יום שלישי, 15 ביוני 2010

סונול מתכוונת לחולל שינוי חברתי

חוזרת אל כמה משאלות היסוד של הבלוג הזה:
האם תפקידם של עסקים לחולל שינוי חברתי?
האם עסקים עושים שינוי חברתי? והאם הם עושים זאת נכון?

ובכן, ראיתם לאחרונה מודעות אלה של סונול?
סונול, חברה פרטית בשליטת קבוצת עזריאלי, יצאה השבוע בקמפיין שיווקי. סונול מכריזה כי היא מקדמת אג'נדה בעד נהיגה בטוחה ונגד תאונות דרכים. "זהו אינו קמפיין אלא חלק מה'אני מאמין' של החברה השזור בפעילויות שונות". בפרוייקט הורה מלווה סונול חברה לשלושה שותפים עסקיים: חברת הסטארט אפ המסקרנת סנסומטיקס, פוינטר וחברת הביטוח מנורה. בתכנית, בעלי רכב מוזמנים להתקין ברכבם (בתשלום בחלק מן המקרים) תוכנה העוקבת אחר נתוני הנהיגה ברכב, מנטרת אותה ויכולה להציג את הנתונים בכל עת. השיטה, לטענת השותפים עשויה להתריע בזמן אמת להורה כי ילדו נוהג בפראות. זה לא קמפיין חברתי במובן המקובל. מדובר בתכנית שיווקית המכוונת למיתוג סונול כחברה המקדמת בטיחות בדרכים. בתקווה שתכנית זו תחולל גם שינוי בתרבות הנהיגה.

אני מאמינה כי כיום, עם התעצמות המגזר העסקי, עסקים יכולים וצריכים לקחת חלק בפתרון בעיות חברתיות. אז הלל לסונול ולחברות השותפות בקמפיין.

אבל, בואו נתבונן בפרטים:
יתרונות למתקיני התוכנה/ שירות: ביטחון, מניעת תאונות, פיקוח. אופציה להנחות עתידיות בביטוח.
חסרונות ומחירים: מעקב, פיקוח. (לדעתי התמונה במודעת התכנית המציגה אנשים רצים ברחוב עם קפיץ בגב - מטרידה ולא נעימה, ובעצם ממחישה את תחושת השליטה החיצונית שמוצעת כאן. )
סונול מממנת את הקמפיין הפרסומי אבל חבל שאינה מציעה הנחות בתשלומי הדלק למתקינים - זה היה מגביר את הסיכוי שאנשים יצטרפו לתכנית. אבל אנחנו לא רוצים לפגוע ברווחים , נכון?....
טוב, לא אהיה קטנונית.

מה היה תורם להכרה כי מדובר בתכנית חברתית ולא רק שיווקית?
1. שותפות משמעותית עם ארגון חברתי רלוונטי (כגון אור ירוק או גופים מקצועיים אמינים אחרים)
2. מחקר שיוכיח כי השיטה שהם מציעים עובדת
3. מהלך כולל של הפירמה או לפחות מעורבות של מחלקת קשרי הקהילה שלה. (שימו לב כי ברשימת התרומות של סונול אין כל תרומה לנושאי מניעת תאונות דרכים!) סונול - לכו על זה , עוד לא מאוחר!

אם כן לדעתכם, עד כמה פירמה עסקית צריכה לפעול טובת מטרות חברתיות? כאמור לדעתי במידה רבה. זה טוב ורצוי.
האם חברה עסקית יכולה לעשות זאת בעצמה? כן, אבל לדעתי לא רצוי. לפי התפיסה שלי, דווקא שיתוף פעולה עם גופים וארגונים חברתיים או ציבוריים המתמחים בתכניות חברתיות ייעודיות יעניק תחושת אמינות גבוהה יותר, ייטיב עם הנושא בפועל וגם עם החברה האזרחית בכללותה.