יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

בדרך לכסף חדש: מסטיינבק לעסקים 3.0

ארץ המערב, מתחלחלת בגין השינוי המתהווה. מדינות המערב, עצבניות כסוסים ערב סופת רעמים. אילי ההון והתעשייה והחקלאות, מתחלחלים, מריחים שינוי, מבלי דעת דבר על טבעו של השינוי. אילי ההון והתעשייה והחקלאות, תוקפים את מה שגלוי לעיניהם, הממשלה המתרחבת, איגודי העובדים הצומחים; תוקפים את המיסים החדשים, את התכניות הגדולות; מבלי דעת שאלה הן תוצאות ולא סיבות. תוצאות, לא סיבות; תוצאות, לא סיבות. הסיבות עמוקות ובה בעת פשוטות- הסיבות הן בטן רעבה, כפול מליון; נפש רעבה אחת, רעב לשמחה ולמעט בטחון כלכלי, כפול מליון; גוף ונפש משתוקקים לצמיחה, לעמל, ליצירה, כפול מליון. זה מותר האדם מן הבהמה- שרירים משתוקקים לעמל, מוחות משתוקקים לברוא מעבר לצורך של הפרט – זהו האדם

(ענבי זעם, מאת ג'ון סטיינבק, פרק 14, הוצאת ידיעות ספרים)

יצא שבדיוק בימים סוערים חברתית אלה בישראל, בהם דווקא התאגידים המקומיים דוממים, אני קוראת את הספר המכונן הזה. ענבי זעם. סטיינבק מתאר את ימי השפל הכלכלי של שנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה-20. בהם נאלצה אוכלוסייה שלמה של איכרים אריסים, משפחות - משפחות לנדוד ממערבה, ממרכז ארצות הברית לקליפורניה, לחפש שם את עתידם. החקלאים נושלו מאדמותיהם על ידי תאגידים ובנקים, שרכשו את השטחים והכניסו שיטות עבודה חדשות שייתרו את תפקידם של האיכרים. הספר הנפלא, ממנו ציטטתי למעלה, מתאר את תהליך השתלטות התאגידים על אמריקה, את התחלת "שלטון ההון", התגברות בצע הכסף והשאיפה להתעשרות ובאותה עת את ההשלכות של כל אלה על מרקמה של החברה האמריקאית. את התקווה ואולי הפתרון, מציג הסופר כשהוא מתאר את התארגנות המשפחות הנודדות ואת הערבות הדדית ביניהן כדרך להתמודד עם הקושי.

כיום, כמעט 100 שנה מאוחר יותר, קליפורניה התעייפה מהמרוץ אחר הכסף המהיר. טוב, לא כולה. עדיין חברות גדולות ועצומות צומחות ופועלות בעמק הסילקון. אבל שימו לב לקולות חדשים. הקולות הללו מביאים לידי ביטוי את הדאגה הציבורית מההשלכות החברתיות והסביבתיות של המירוץ הזה.

Slow money
כסף איטי?! אז, אחרי סלואו פוד מתעוררת כעת בקליפורניה תנועה של סלואו מאני. קליפורניה חוזרת למשקים מקומיים, לקהילות התומכות בחקלאות מקומית, בת קיימא ולהשקעה כספית בשווקים ובחקלאים מקומיים. במקום כלכלת צריכה – מוצעת אופציה של כלכלת שימור ושיחזור. לדברי אנשי התנועה, יש מצב כזה בו חברות הן גדולות מדי, כסף שהוא מהיר מדי ומימון שהוא מורכב מדי. בעוד המאה ה- 20 היתה מאה של "קנה בזול ומכור ביוקר" ושל "עושר עכשיו פילנתרופיה אחר כך"... המאה ה- 21 לדבריהם, תהיה עידן של טיפוח הון המבוסס על יכולת ואיכפתיות, חשיבות של קהילות ותחושה של מקום והעדר אלימות. וכיאה לאמריקה, אין מדובר במיזמים פילנתרופיים, אלא בדרך חדשה לעשות עסקים ובדרך חדשה להשקיע.

Business 3.0
על פי היזמים, עסקים הם הם הדרך הנכונה לעשות טוב. באם הדרך הישנה לעשות עסקים היתה הגרסה הראשונה, התנהלות תאגידים בדרך המוכרת לנו של אחריות תאגידית היא גרסה 2.0, אזי הגרסה החדשה של "כסף איטי" היא עסקים דור 3. בדרך זו, משקיעים מקומיים שאיכפת להם מטפחים עסקים מקומיים. היוזמה של סלואו מאני מתמקדת ברצון לגדל ולייצר מזון מקומי שיהיה בריא יותר ונגיש לציבור המקומי וההשקעה - מטפחת את המרקם החברתי.

כסף חדש הוא כסף איטי
המעניין ביוזמת הכסף האיטי שהיא משתמשת בשפה ובעקרונות של מזון איטי, השקעה בהזנה של האדמה ולא ניצול מחפיר שלה, השקעה מקומית, לטווח ארוך והסתפקות במועט, ומעבירה זאת לשיח על שימוש בכסף. היוזמה מפרטת דרכים חדשות להשקעה במיזמים. לא פילנתרופיה אלא הלוואות והשקעה לטווח קצר ובינוני במיזמים של חקלאות מקומית. יצירת אפשרויות מימון מסוג חדש. כאן דף הדרכה למשקיעים. וכאן רשימת הקהילות בהן פועלת השיטה.

אולי זה קצת נאיבי אבל אני- מחכה לתרבות של כסף חדש גם אצלנו...

לאתר התנועה של Slow Money

לאתר המסעדה של יוזם התנועה, ארי דרפל. משם הכל התחיל. בביקור הבא שלכם בברקלי- כדאי להיכנס...




2 comments:

  1. הי עפרה - תודה על פוסט מרתק. הרעיון של "כסף איטי" פשוט מרתק בעיני, אולי זו כל התורה על רגל אחת? ובכל מקרה אשמח לשמוע היכן אפשר ללמוד על זה, מיכל חמו לוטם

    השבמחק
  2. אני חושבת שזה לא קורה רק בחקלאות אלא גם בייצור עצמי בוטיקי של מוצרים נוספים כמו בירות, אופנה מקומית, קומפוסט ועוד

    השבמחק