הדיון על היכולת של עסקים לטפל בבעיות חברתיות נמשך. בשנים האחרונות אנו רואים תנועה של יזמים חברתיים המעוניינים לפתח תשובות חדשניות לבעיות חברתיות. אחד המודלים הוא הקמת עסקים הפועלים למטרת רווח אשר הציבו לעצמם גם מטרה חברתית בה הם מעוניינים לטפל. או לחילופין - עסק המכוון להשיג מטרה חברתית המשתמש באסטרטגיות עסקיות ופועל למטרת רווח. אלו הם הדפוסים הטרנדיים של מעורבות חברתית. מסביבנו מתפתחים שווקים חדשים של הון חברתי, מתארגנים כנסים משולבים של קרנות מממנות, ממשלה ויזמים חברתיים. שימו לב למשל לכנס SOCAP. ולקרנות ממשלתיות המעודדות יזמות חברתית למשל בארה"ב הקרן של אובמה SIF.
הדרכים החדשות לחולל שינוי חברתי הן מרתקות. אי אפשר לוותר על השאיפה להגיע לדפוס עשיית עסקים ועשייה פילנתרופית השלובים זה בזה. השאלה האם זה אכן עובד והאם זה הפתרון המיוחל.היוזמה המשגעת של נעלי תומס Toms shoes יצאה לדרך על ידי יזם אמריקאי צעיר וחתיך, Blake Mycoskie, שנסע בשנת 2006 לארגנטינה לרכב על סוסים ולשחק פולו. מצד אחד ראה אנשים נועלים נעלים מקומיות עשויות מבד שנהוג ללכת איתן כנעל לא מחייבת, "אפריאטה", מצד שני, לצד התענוגות ראה מאות ילדים מבוססים בבוץ כשהם יחפים, חסרי נעלים.
הפער הזה הביא אותו לרעיון להקים עסק חברתי למטרות רווח. במודע הוא בחר במודל עסקי כדי לפתור בעיה חברתית. הוא ייצר נעלי בד טרנדיות והחליט כי על כל נעל בד שימכור בארה"ב יתרום זוג נעליים אחד לילדים שאין להם.
השגעון הזה עבד. אנשים התחברו למטרה, לשיווק הצעיר והערכי, לשימוש בכל הגימיקים האינטרנטיים והרשתות החברתיות ולרוח הצעירה שנושבת מהבחור הכריזמטי.
ברור שזה מעשה טוב. ברור שהוא עוזר לילדים נצרכים. יש כאן מודל חדש של פילנתרופיה שמכלכלת את עצמה. שווה ללמוד מהמודל העסקי שלו ובעיקר מהרוח המרעננת והטרנדית של המוצר והעסק.
אמנם, שנוי חברתי לא יהיה כאן. מדובר בטיפול בדגים ולא בחכות. למרות הכוונות הטובות והמודל בר הקיימא, ללא טיפול ממשלתי אמיתי לא תהייה כאן ישועה. אל תבינו אותי לא נכון. הפעילות חשובה והיא אכן תורמת. כעת חוגגים את חלוקת זוג הנעליים המליון. (!). בכל אופן את השינוי בדפוסי העסקים והפילנתרופיה ובעיקר את הבאזז בנוגע לכך - העסק הזה הצליח לחולל.
בעודי עוקבת אחרי המותג כבר כמה זמן ורואה בעניין ובהערכה את העוצמה השיווקית שלו (למשל 144 סרטונים ביו טיוב , קמפיינים, פעילות מטורפת ברשתות חברתיות ועוד המון המון גימיקים אחרים) אני תוהה:
האם כל הגימיק החברתי הוא פשוט עניין של שיווק מוצלח ביותר? האם לא מנצלים את הילדים והבוגרים העניים לצרכי שיווק? לצערי אני סקפטית מדי בנושא טוהר מניעי התרומה של העסקים. זו כבר הבעייה שלי...
אבל האמת - הייתי רוצה להאמין שהכוונה באמת טובה...
אז ככה: האתר מדהים, הבחור מקסים, הרעיון גדול. לקרוא עוד על החברה אפשר כאן .
וגם הציצו פנימה לסרטון וכיתבו לי מה דעתכם. שנה טובה!
עפרה, תמיד הערכתי את האומץ שלך לומר את הדברים ללא כחל ושרק, גם אם הם הולכים נגד המוסכמות...
השבמחקאני מסכימה איתך שמדובר בטרנד שיווקי מוצלח ביותר, שלא יצור שינוי חברתי. כל עוד לא יטפלו בשורש הבעיה - היא לא תיפתר. עם זאת, פעילות מסוג זה מביאה קצת ארומה של אכפתיות, אלטרואיזם ודאגה לזולת אל בין מדפי הקניות החומרניים, וגם זו תרומה חשובה בעידן הנוכחי.
אגב, יש עוד כמה שחוששים שמדובר בניצול ציני של מצוקתם של העניים במדינות מתפתחות:
http://www.youtube.com/watch?v=zm3XMCpOk2k&feature=player_embedded#!
שנה טובה :-)
שירלי, מהן המוסכמות?...
השבמחקאני בהחלט לא נגד המודל של עסק פילנתרופי או עסק חברתי. דווקא הייתי רוצה לראות אותו מתפתח. בעיקרון זהו מודל בר קיימא. כל עוד העסק מצליח התרומה תמשך. אני גם מאמינה שהיזמים הם אנשים עם רצון טוב ומודעות חברתית. זה מעודד בהחלט. דרך אגב, אני מודעת לעובדה שגם הפילנתרופיה הישנה והמוכרת לא תמיד מטפלת בשורש הבעייה. לכן טוב לראות שיתוף פעולה (מוצלח) עם הרשויות. שני המודלים הללו חשובים מבחינה חברתית בכל מקרה.
הי עפרה
השבמחקמעניין מה שאת כותבת לגבי המניעים וכו'
נשמח לשמוע את דעתך גם לגבי המיזם החדש הזה -
http://www.facebook.com/ShukMekomi
כל טוב
שתהא זו שנה של עשייה ברוכה
הבעיה היא שהרבה עסקים כאלו לקחו בעברם ייעוץ עסקי שייעץ להם לבנות עסק כזה בדיוק למטרות מס ובכך הם יכולים לשחק בכספים מבלי להצהיר על כל פרוטה, ובכך להעלים מסים דרך העמותות הללו, זה פועל יותר בארה"ב דרך חברות קש מאך בישראל מאוד קל לעלות על זה.
השבמחקלדעתי לא צריך לפשפש במניעים של מי שעושה טוב.
השבמחקאחד תורם כי זה גורם לו הרגשה טובה, השני כי זה משקיט לו נקיפות מצפון, והשלישי רוצה לחסוך במס.
למה זה משנה בכלל? מי שמנו לשפוט איזה מניע הוא "נכון" יותר או "טהור" יותר?