יומולדת ראשון לבלוג! מוקדש לקולגות שלי

השבוע הבלוג שלי חוגג שנה. והפעם, אני מקדישה את הפוסט הזה לקולגות שלי.

כשהתחלתי לכתוב, בספטמבר 2009, הייתי בין היחידים שכתבה בארץ בלוג מקצועי על עסקים וקהילה. היתה כאן איליין כהן ששלטה כבר אז בעולם הבלוגים ביד רמה, כשהיא כותבת בשפה האנגלית. עד היום היא משמשת לרבים מאיתנו מצפן לעולם האחריות התאגידית ולעולם המדיות החדשות בכלל. היה גם הבלוג של עברי ורבין שעוסק בעיקר בעניינים ירוקים. בכנס של המכון ליזמות בחינוך בבית ברל, פגשתי את אסף שטיין שסיפר על הבלוג שלו שעוסק ביזמות חברתית. ממש שמחתי לפגוש אדם שמכריז על עצמו שהוא בלוגר. מייד הרגשתי אחוות בלוגרים והתעניינתי אצלו איך הדבר הזה עובד.

לאט לאט נכנסו עוד כותבים לרשימת הקריאה שלי. שירלי קנטור שני, חברה וקולגה מאירה תמיד את עיניי בבלוג מרהיב בנושא שיווק חברתי ואחריות תאגידית בכלל. לאט לאט נחשפתי לבלוגים מקצועיים נוספים שחלקם היו שם קודם וחלקם נפתחו לא מכבר. למדתי להכירם דרך קולגות או דרך חיפוש וחקירה.


במהלך השנה הזו התוודעתי לבלוגים של ארגונים, השונים באופיים מבלוגים של אנשים פרטיים. הבלוג של ארגון מעלה, הבלוג של הזוית השלישית, הבלוג של מכון ראות, הם מעניינים לרוב, אבל פחות אישיים ולכן בדרך כלל פחות כיף לקרוא אותם.


מתוקף הצורך להיות מעודכנת, נוספו לרשימת הקריאה שלי בלוגים בנושאים טכנולוגים שקשורים למגזר השלישי ובלוגים בנושא שיווק. טל פרנקפורטר למשל חי בעננים וכותב על השימוש בכלים אינטרנטים לניהול יעיל של ארגונים, כך גם הבלוג של חברת NPTech, בו הבלוגרית מרב היא בעצם קולגה שלי אפילו שאנחנו לא מכירות אישית והיא לא יודעת את זה.

כקולגות אני מחשיבה גם כותבים אחרים שאותם אני קוראת בקביעות. בלוגרים מארגונים מחו"ל וגם אנשי מקצוע אחרים שכותבים מעבר לים בנושאים של אחריות תאגידית, גיוס משאבים, המגזר השלישי ויזמות חברתית. חלק מהרשימה תראו מצד שמאל. (סוף סוף למדתי איך מכניסים את הרשימה הזו לבלוג שלי). כל אלה הפכו לקולגות שלי כי אני קוראת אותם, מתעדכנת דרכם ולומדת מהם. הישראלים מבינהם, אני מקווה שגם מקבלים ממני משהו בחזרה.

למעשה, כל מי שקורא, מתראיין, מגיב או משתף בפייסבוק מהווה חלק ממעגל הקולגות שלי. הנה כבר ניכסתי אתכם...הדבר חשוב לי במיוחד כמי שעובדת כעצמאית. לכן, אני תמיד שמחה לשמוע תגובות והערות ועדיין מופתעת לגלות בשיחות פנים אל פנים אנשים שאני לא מכירה שאומרים לי: קראנו אותך!

קראתם? נהדר!
מקווה שנהניתם ולמדתם. אני לומדת מכם.

עסקים וקהילה בכפר סבא - מחפשים את הניצוץ

בשנה האחרונה הקדשתי סדרת פוסטים לנושא עסקים קטנים ומעורבות חברתית. בעיניי, זהו עדיין נושא שלא מוצה. הפוטנציאל גדול אבל לא ממומש. עוד לא ברור לי מאין תגיע פריצת הדרך להתפתחות הנושא.

מעט מאוד רשויות מקומיות מייעדות משרה ציבורית לריכוז קשרי עסקים וקהילה. יוזמה זו התחילה מפעילות חלוצית של עסקים למען הקהילה (על"ה) מיסודה של "ציונות 2000", בשיתוף עם מספר רשויות מקומיות. עיריית כפר סבא מחוייבת לנושא כבר משנת 2003.
לפני ראש השנה נפגשתי עם סימה בן שמואל, מנהלת המחלקה למשאבי קהילה והתנדבות בעיריית כפר סבא ואחראית על עסקים למען הקהילה בעיר. סימה היא מותיקות התחום במגזר הציבורי. ביקשתי לקבל ממנה תובנות לגבי תחום המעורבות החברתית של עסקים קטנים ובינוניים בעיר, על מנת שאוכל להציגן בבלוג שלי. סימה נענתה ברצון ושיתפה אותי בנסיונה ומתוך זוית הראייה הייחודית שלה בעבודתה בשירות הציבורי. אני שמחה לחלוק זאת עימכם.

הצלחות, אתגרים ותפקיד אחראית קשרי הקהילה עירונית.
פגשתי אשת מקצוע חדורת מוטיבציה להוסיף עוד ועוד עסקים למעגל הנתינה, אופטימית ויחד עם זאת מפוכחת ואף מעט מאוכזבת.
בכפר סבא כיום כ- 50 עסקים המעורבים בקהילה ברמות שונות. ברוב המקרים מדובר בעסקים קטנים ובינוניים. בחלק מהמקרים מדובר בסניפים של חברות גדולות. אז איך נראה תחום הפעילות?

נקודת המוצא הם הצרכים העירוניים. ילדים בסיכון, משפחות רווחה, ילדים מחוננים, נערות במצוקה, קשישים וכו'. הצרכים מוכתבים או מוצגים בעיקר על ידי מחלקת הרווחה. למעשה - שירות קשרי עסקים וקהילה שהעירייה מפעילה בא להרחיב את המענה שהעירייה נותנת לצרכי הקהילה.

המוקד הוא מקומי. גם אם מדובר בקשר עם עסק ארצי או גלובלי, סימה מתמקדת בצרכים קהילתיים מקומיים ומנסה לקשר את הסניף המקומי של החברה לפרוייקט עירוני מקומי. להבנתי אין התייחסות מיוחדת לאינטרסים העסקיים של הפירמה ברמת תחומי ליבה, מוניטין או שיווק.(זה פיספוס בעיניי).
קהילה ולא אחריות תאגידית. קשרי עסקים וקהילה ברשות המקומית מתבטאים בתחומי התרומה והמעורבות החברתית של העסקים. להבנתי אין למחלקה זו מנדט והיא אינה מתייחסת לשאר תחומי האחריות התאגידית.
הדפוסים העיקריים של המעורבות החברתית בקרב העסקים בכפר סבא הם תרומת מוצרים בשווה כסף והתנדבות עובדים (בד"כ חד פעמית).

הדוגמאות לתרומת שווה כסף רבות ומשמחות: מאפיות ובתי קפה תורמים מוצרים ביריד למען קרן לסיוע לנזקקים של העיר, מכוני כושר מעניקים מנוי בחינם לנערות במצוקה, ספרית מספרת נזקקים, חברת מטבחים תורמת ריהוט מתצוגה למועדונית לילדים בסיכון.
התנדבות היא קצת יותר בעייתית. סימה מספרת כי בדרך כלל העסקים לא מעוניינים להתחייב והמעורבות היא חד פעמית. לעיתים העסקים מבקשים התנדבות "לא קשה" או עם ילדים "לא בעייתיים". הם מפעילים בהתנדבות מפגשים מיוחדים לילדים במצוקה או עורכים אירוע לאנשים עם צרכים מיוחדים. במספר מצומצם של מקרים חברות התגייסו לחנוך, אצלם במפעל, מספר תלמידים לאורך השנה, ומתמידות בכך.
תרומה כספית - כמעט ולא מתקיימת. במקרה שהעסק החליט להתנדב בפעילות עירונית מסויימת הוא מתבקש לתרום "תקציב מלווה פעולה" שיממן את הפעילות שהעסק מתכנן לקיים (בחגים למשל, או בפעילות קיץ). תקציב מלווה פעולה בהחלט מקובל עלי. זה מאוד חשוב. התפלאתי לגלות כי כמעט ואין תרומה כספית וולונטרית. זה מאכזב. אני עדיין מאמינה בתפקיד של עסקים לתרום מרווחיהם לקהילה. אמנם, המידע הזה תואם את מצאי סקר התמ"ת שכתבתי עליו כאן בעבר. עסקים בינוניים ממעטים לתרום כסף. האם עלינו להנמיך ציפיות?

מחפשת את הניצוץ
בכל מפגש ראשוני עם מנהל חברה או בעלים של עסק מקומי, סימה בן שמואל מחפשת את הניצוץ. לדבריה בעלי העסקים צריכים להנות מהתרומה, להתחבר ריגשית. הם רוצים לעשות משהו משמעותי ומחפשים פעילות שתדבר אליהם ברמה הריגשית. זה האתגר - למצוא להם פעילות בקהילה שתענה על הצורך האישי הזה. מנסיונה - אם אין ניצוץ - הסיכוי שתתקיים מעורבות חברתית של העסק - נמוך. אם הוא מתגלה - מתחיל תהליך של התאמת הצרכים העירוניים לרצונות של העסק ובעליו. בד"כ מדובר בהפעלת מתנדבים, תרומת שירותים או מוצרים.

ראשי ערים צריכים להנהיג
בן שמואל בדעה כי על הרשויות המקומיות להוביל את המהלך של קשרי עסקים וקהילה. ראשי ערים צריכים להציב איש מקצוע בתפקיד אחראי קשרי עסקים וקהילה שיהווה כתובת עירונית אחת לכל פנייה של עסקים ושל ארגונים מקומיים.
"הרבה פרוייקטים קטנים מצטרפים למשהו גדול יותר. בסוף אנשים ידברו על זה בסלון. אני מאמינה כי אנשים רוצים לעשות טוב. הם מבינים כי התרומה חוזרת אליהם, אבל יש צורך לתת להם שירות נגיש, כתובת ברורה ואיש מקצוע שילווה אותם בתהליך".

גמר חתימה טובה.

נעלי תומס. עסק כלכלי חברתי . וכמה מחשבות על הפילנתרופיה העכשווית

עסקים חברתיים מציעים דרך חדשה לעשות עסקים ולשווק אותם יחד עם דרך חדשה לעשות פילנתרופיה. האם עסקים חברתיים הם הפילנתרופים העכשוויים?

הדיון על היכולת של עסקים לטפל בבעיות חברתיות נמשך. בשנים האחרונות אנו רואים תנועה של יזמים חברתיים המעוניינים לפתח תשובות חדשניות לבעיות חברתיות. אחד המודלים הוא הקמת עסקים הפועלים למטרת רווח אשר הציבו לעצמם גם מטרה חברתית בה הם מעוניינים לטפל. או לחילופין - עסק המכוון להשיג מטרה חברתית המשתמש באסטרטגיות עסקיות ופועל למטרת רווח. אלו הם הדפוסים הטרנדיים של מעורבות חברתית. מסביבנו מתפתחים שווקים חדשים של הון חברתי, מתארגנים כנסים משולבים של קרנות מממנות, ממשלה ויזמים חברתיים. שימו לב למשל לכנס SOCAP. ולקרנות ממשלתיות המעודדות יזמות חברתית למשל בארה"ב הקרן של אובמה SIF. הדרכים החדשות לחולל שינוי חברתי הן מרתקות. אי אפשר לוותר על השאיפה להגיע לדפוס עשיית עסקים ועשייה פילנתרופית השלובים זה בזה. השאלה האם זה אכן עובד והאם זה הפתרון המיוחל.

היוזמה המשגעת של נעלי תומס Toms shoes יצאה לדרך על ידי יזם אמריקאי צעיר וחתיך, Blake Mycoskie, שנסע בשנת 2006 לארגנטינה לרכב על סוסים ולשחק פולו. מצד אחד ראה אנשים נועלים נעלים מקומיות עשויות מבד שנהוג ללכת איתן כנעל לא מחייבת, "אפריאטה", מצד שני, לצד התענוגות ראה מאות ילדים מבוססים בבוץ כשהם יחפים, חסרי נעלים.

הפער הזה הביא אותו לרעיון להקים עסק חברתי למטרות רווח. במודע הוא בחר במודל עסקי כדי לפתור בעיה חברתית. הוא ייצר נעלי בד טרנדיות והחליט כי על כל נעל בד שימכור בארה"ב יתרום זוג נעליים אחד לילדים שאין להם.

השגעון הזה עבד. אנשים התחברו למטרה, לשיווק הצעיר והערכי, לשימוש בכל הגימיקים האינטרנטיים והרשתות החברתיות ולרוח הצעירה שנושבת מהבחור הכריזמטי.

ברור שזה מעשה טוב. ברור שהוא עוזר לילדים נצרכים. יש כאן מודל חדש של פילנתרופיה שמכלכלת את עצמה. שווה ללמוד מהמודל העסקי שלו ובעיקר מהרוח המרעננת והטרנדית של המוצר והעסק.

אמנם, שנוי חברתי לא יהיה כאן. מדובר בטיפול בדגים ולא בחכות. למרות הכוונות הטובות והמודל בר הקיימא, ללא טיפול ממשלתי אמיתי לא תהייה כאן ישועה. אל תבינו אותי לא נכון. הפעילות חשובה והיא אכן תורמת. כעת חוגגים את חלוקת זוג הנעליים המליון. (!). בכל אופן את השינוי בדפוסי העסקים והפילנתרופיה ובעיקר את הבאזז בנוגע לכך - העסק הזה הצליח לחולל.

בעודי עוקבת אחרי המותג כבר כמה זמן ורואה בעניין ובהערכה את העוצמה השיווקית שלו (למשל 144 סרטונים ביו טיוב , קמפיינים, פעילות מטורפת ברשתות חברתיות ועוד המון המון גימיקים אחרים) אני תוהה:
האם כל הגימיק החברתי הוא פשוט עניין של שיווק מוצלח ביותר? האם לא מנצלים את הילדים והבוגרים העניים לצרכי שיווק? לצערי אני סקפטית מדי בנושא טוהר מניעי התרומה של העסקים. זו כבר הבעייה שלי...
אבל האמת - הייתי רוצה להאמין שהכוונה באמת טובה...

אז ככה: האתר מדהים, הבחור מקסים, הרעיון גדול. לקרוא עוד על החברה אפשר כאן .
וגם הציצו פנימה לסרטון וכיתבו לי מה דעתכם. שנה טובה!