ארגון פאידאה המכון האירופאי ללימודי יהדות בשבדיה, נוסד על ידי ברברה לרנר ספקטר Barbara Lerner Spectre בשיתוף עם יוזמת ממשלת שבדיה ומכוון להחייאת התרבות היהודית באירופה. הוזמנתי להיות בצוות המקצועי ולהנחות סמינר בן 10 ימים בסטוקהולם, במסגרת פרוייקט אינקובטור של הארגון. את התכנית מנהלת ברכי ליפשיץ.
בסמינר משתתפים 26 יזמים חברתיים מ 14 מדינות שונות באירופה. החל מאיטליה ורוסיה ועד בריטניה, פולין וצ'כיה. היזמים מפתחים תכניות קהילתיות, אמנותיות וחינוכיות המיועדות להחייאת החיים היהודים באירופה. כל אחד מביא את הסיפור של הקהילה שלו, את הצרכים של הקהילה ואת החלומות האישיים שלו. בסמינר נערכת עבודה אינטנסיבית של הבניה ופיתוח הפרוייקט, לימוד, פיתוח משאבים ונטוורקינג.
ההנחיה שלנו כוללת הרצאות (מנהיגות, פתוח משאבים, תקציב, כישורי פרזנטציה, הערכה וכו), עבודה אינדיבידואלית עם המשתתפים וגם עבודה קבוצתית בקבוצות קטנות. כדי שלא תרחמו עלי אומר שיש גם טיולים בעיר המקסימה, אירועים חברתים ויידישקייט.
ידעתי שאעבוד קשה. נירית רוסלר שהמליצה עלי לתכנית הבטיחה לי...
אבל לא ידעתי שאתרגש כל כך.
המפגש עם חבר'ה צעירים (רובם בני 20 - 30 , אחרים מבוגרים קצת יותר והם בעלי נסיון רב), מרגש אותי באופן יוצא דופן.
השאלה מיהו יהודי לא קיימת כאן. התשובה של פאידאה היא - כולם. ההתייחסות היא ליהדות כתרבות. השונות ברמת הידע של המשתתפים לגבי יהדות הוא רב כמו גם לגבי הזהות שלהם כיהודים. חלקם רק גילו שהם יהודים לא מזמן, אחרים מעורבים מאוד בקהילות שלהם. חבר'ה מכל הזרמים ויש גם כמה לא יהודים אבל עוסקים בתרבות יהודית. המאמץ שהצעירים הללו עושים על מנת להבין ולהבנות את הזהות שלהם הוא עצום. ישראלי לא יבין זאת.
כאשר אנחנו מדברים על בינוי קהילה, אנחנו מדברים על טיפה ועוד טיפה יום, שבוע ושנה. עבודת נמלים. מאמץ מתמשך של חברי קהילות יהודיות שחלקם רואים את הקהילה שלהם נעלמת ומתמוססת. אחרים מתמודדים עם אנטישמיות או עם אינטריגות בתוך הקהילה היהודית עצמה. זה תהליך לא פשוט ומאוד מאתגר. אני מצדיעה לחבר'ה האלה. מבחינתי, כשאומרים בעידן שלנו "לשמור על הגחלת", מדברים עליהם.
הצוות המקצועי מורכב ממנחים מכמה ארגונים -
Jumpsatart האמריקאי. ארגון חדש יחסית שמשימתו לפתח, לחזק וללמוד מיוזמות יהודיות חדשניות שמיועדות להחיות ואף לעצב מחדש את התרבות היהודית כך שתהיה בת קיימא. שני המייסדים של הארגון הזה - שון לנדרס Shawn Landers וג'ושוע אבדון Joshua Avedon מביאים את הרוח האמריקאית לתכנית.
ROI היא קהילה גלובלית של יזמים צעירים יהודיים. בטו מאיה ישראלי תוצרת מקסיקו, מצוות הארגון הזה השתתף בהנחיה של החלק החברתי.
מנחה נוספת מבריטניה - Amy Philip אמי פיליפ, סגנית המנהלת של קרן פירס
עוד מנחים איתי Erik Gribbe מפאידאה, דינה גדרון שהיא יועצת עצמאית לחברות וארגונים חברתיים. הרבה אוטה סטייר Ute Steyer ורני יגר המקסים ממכון שלום הרטמן ומבית תפילה ישראלי מטפלים בתחום התכנים היהודיים. אבל, שום דבר לא היה יוצא לפועל בלי פביאן סבורוסקי השבדי, האחראי על הלוגיסטקה.
אני לא סתם מציינת את הצוות. לעבוד עם צוות רב תרבותי זו משימה מרתקת ולא פשוטה. חוויה מיוחדת ומעשירה.
אז מה עושים בשבת בשבדיה? אני למשל, רגע לפני טיול בעיר, מוזיאון לאמנות ועיצוב, כמו שאני אוהבת. אוגרים כוחות לשבוע אינטנסיבי ומרתק נוסף.
שבדיה היא ארץ מרתקת בהקשר של קיום קהילה יהודית בה. צריך לזכור כי יהודים ישבו בה רק מ-1779 ושבדיה הלותרנית, למרות איבה בסיסית ליהודים, גילתה יחסית סובלנות מפתיעה (לא היו התפרצויות אנטישמיות או פרעות ביהודי שבדיה, בניגוד לנעשה במרכז ומזרח אירופה באותה תקופה). גם במלחמת העולם השניה, למרות שסייעה לגרמנים בלוגיסטיקה ובאספקת נשק (בין השאר עסקו בכך משפחות וולנברג וברנאדוט - מהראשונה יצא ראול וולנברג, חסיד אומות העולם, ומהשניה [ששורשיה בצרפת של נפוליאון] יצא הרוזן פולקה ברנאדוט, מתווך האו"ם שניסה לקרוע ממדינת ישראל הצעירה את ירושלים והנגב ובשל כך נרצח בידי אנשי הלח"י]) - לא נרדפו בה יהודים והיא אף קלטה את יהודי דנמרק ופליטים יהודים מארצות אחרות גם אחרי המלחמה; בין השאר שימשה גם תחנת מעבר לילדים יהודיים ממרוקו.
השבמחקבשנות ה-60 וה-70, תחת שלטון הסוציאל-דמוקרטים ובמיוחד בתקופת ראש ממשלתה אולוף פאלמה (שנרצח בידי מוסלמי ב-1986), גילתה שבדיה עמדה עוינת במיוחד כלפי ישראל, עמדה שנמשכת בעצם עד עצם היום הזה.
היום עומדת הקהילה היהודית בפני אתגר כפול של מאבק משתי חזיתות, מצב די ייחודי: מצד אחד - מאבק נגד ממשלה עויינת מאד לישראל שתומכת בעקשנות באויביה המרים ביותר של ישראל ומגנה את ישראל על כל במה ומהווה מרכז עולמי חשוב לתנועות שמאל קיצוניות שקוראות להחרמת ישראל ולמעשה להשמדתה; מצד שני - הקהילה המוסלמית ההולכת וגדלה הן במספרה והן בהשפעתה התרבותית והפוליטית ומהווה אף היא גורם עויין ומתסיס נגד היהודים בשבדיה; בעיקר ניכר הדבר בעיר מאלמו שהיא היום לכל הדעות מקום מסוכן ליהודי להפגין בה בגלוי את יהדותו (חלק ניכר מהיהודים שם עקרו משם).
וזה מביא אותי לתהיה - מה יש להחיות שם? היסטוריה יהודית חשוב לשמר בכל מקום שהוא, אבל חיים יהודיים? לדעתי רק במקום אחד יש מקום לקיום חיים יהודיים: ישראל. אין טעם ואין מקום לנסות להחיות קיום יהודי באירופה ובמקומות אחרים שמהם או גורשו או עקרו מרצונם. העתיד היהודי נמצא אך ורק בישראל, והייתי מצפה לפחות מהישראלים שמשתתפים בכינוס הזה להבהיר את זה לעמיתיהם היהודים שמשום מה מתעקשים לבחור לחיות על סיר הבשר שמתבשל לאיטו על פתחו של הר הגעש המאיים להתפרץ עליהם.
לשמחתי, לא כולם נהגו כך. בשנת 1932 סבי מצד אבי נסע מהארץ לצרפת ללמוד תפירה עילית לחליפות (שם גם נולד אבי). כתלמידו של ז'בטינסקי הוא הניח כי נצחון הנאצים בגרמניה הוא רק שאלה של זמן והיה צפי של הגירת יהודים מגרמניה לארץ והם הרי צריכים חליפות. אלא שעליית היטלר לשלטון קרתה מהר מהצפוי ומייד לאחר מכן סבי נטש את הלימודים וחזר לארץ באומרו כי כעת החלה הספירה לאחור לקראת מלחמה חדשה.
אני בדעה כי אירופה המנומנמת והרפוסה איננה מקום בטוח ליהודים ובטח שאין מקום להחיות מחדש חיי גלות הנתונה לחסדי ממשלות או "שכנים". המקום היחידי ליהודי - ועל כך הרי חונכנו שנינו - הוא בארץ ישראל.
ערן, תודה על הסקירה ההסטורית.
השבמחקלמרות זאת אני לא מסכימה עם מסקנותיך. נפגשנו עם ראש הקהילה של סטוקהולם והיא אכן דברה על האתגרים שעומדים בפני הקהילה בעיר והם אכן לא פשוטים, אבל קיימת קהילה חיה ותוססת . מהמפגש עם חברי קהילות מקומות נוספים שמשתתפים בסמינר עולה כי גם במקומות אחרים באירופה ובמיוחד במזרח אירופה, נעשים נסיונות להחיות את התרבות היהודית. הנסיונות הללו הם בעיקר של צעירים.אי אפשר להתעלם מהחלק הזה של העם היהודי שבוחר לחיות את חייו לפי ראות עיניו. מסתבר כי הנרטיב הישראלי אינו הנרטיב היחיד ואולי יש מקום לנסות ולקבל גם דרכים אחרות, למרות שלנו כישראלים זה נראה בעייתי.
עפרה, הפוסט מרתק. חוויות מקונטקסט שונה לחלוטין מזה אליו אנו רגילים כאן - מרענן!
השבמחקהדיון שלך עם ערן גפני מעניין לא פחות...
תמשיכי להנות ולהפרות, ניפגש בארץ.
מה יש להם בשבדיה.
השבמחקהממשלה עוינת,המוסלמים מתרבים.
יש כאלה שאוהבים להיות גלותיים.