שופרסל נשמה ונר ההנצחה של מחוברים לשואה

זה פוסט שיתחיל בטעם רע ויגמר במחשבה אחת פנימה.

מותג הבית זה משהו אחד ומותג הבית מוטבע על נרות נשמה זה כבר חוסר טעם. אני לא יודעת מה הם חשבו שם בשופרסל. אולי שאם מדליקים נרות נשמה והם דולקים 24 שעות הקהל השבוי יראה את הלוגו כל הזמן הזה ויתחבר למותג? אני מאמינה שהם לא חשבו על כך לעומק. מה שאני הרגשתי זה שפשוט מדובר בטעם רע. 





אבל תראו משהו אחר. 

לקראת יום השואה שחל בד"כ בכ"ז ניסן, קבלתי מאסנת אוליאל לימור מנהלת המתחם להנצחה, למורשת ולתרבות ברמת השרון נר זכרון שהוא למעשה נר הנצחה. ככה זה נראה: 

מדובר בפרויקט ייחודי שנקרא: נר אני זוכר של ארגון מחוברים לשואה. הארגון שפועל ללא כוונת רווח, שם לו למטרה " לפעול להנצחת זכרון השואה בחברה, באמצעות יוזמות חברתיות שונות המכוונות בעיקר לדור הצעיר".

השנה לקראת יום השואה יחולקו כ-7000 נרות זיכרון "נר אני זוכר". עיריית רמת השרון היא העירייה הראשונה שמפעילה את הפרויקט. על גבי פחית הנר מופיעים פרטיו האישיים של אדם שנספה בשואה והפנייה, באמצעות סריקת קוד, לאתר אינטרנט בו מופיע מידע נוסף המרחיב ומספר על דמותו. (כל הכבוד על העיצוב החכם והיפה).

הארגון מתחיל את הפיילוט עם תאור על גבי הנרות והפניה לסיפורם של 72 ניספים.  אבל כבר כעת באתר המיזם תוכלו להכין ולהדפיס מעטפת אישית להנצחת היקרים לכם.

בעיניי זו יוזמה חדשנית, מרגשת וחשובה. יש כאן שימוש במדיה עדכנית הקרובה לדור הצעיר וזמינה בעצם לכל. יש כאן אפשרות לחיבור אישי. יש כאן דרך חדשה ללמוד וללמד. ויש כאן הזדמנות לאפשר לילדים, לבני נוער ולמבוגרים מעורבות אישית במהלך ההנצחה.

                                                  

 מחשבה אחרונה: בשביל הנצחת הנספים בני המשפחה שלי אצטרך עשרות נרות. 

קסטיאל ומאות אמנים תומכים בפעילות ארגון העובדים מען

ניר נאדר מקבל את המגיעים למתחם קסטיאל בחולצה אדומה. די ברור שזה לא מקרי. בסוף השבוע שעבר התקיימה במתחם הריהוט בדרום תל אביב תערוכת מכירה של עבודות אמנות  לחם ושושנים. מטרת התערוכה  לגייס מימון לפרויקט תעסוקת נשים ערביות שמפעיל ארגון העובדים - מען. 

מימין: יעל תדהר, על ארגון התערוכה. דני בן שמחון ובנו, וניר נאדר המרשים מפעילי ארגון מען ומפלגת דעם

נאדר הוא מהפעילים המרכזיים של ארגון מען ושל מפלגת הפועלים דעם. על דרכו המרתקת מתחום האמנות לפעילות חברתית ופוליטית, אתם יכולים לקרוא בכתבה ממצה של גליה יהב בעיתון הארץ מלפני מספר חודשים. 

הארגונים שנאדר בין מנהיגיו שוללים את השיטה הקפיטליסטית ואת מדיניות ההפרטה ופועלים לארגן את העובדים הבלתי מאוגדים: פועלי כפיים, נהגי משאיות ועד מרצים לאמנות. כאשר נאדר נשאל: מה ההבדל ביניכם לבין ההסתדרות? הוא עונה: "אנחנו שמאל, ההסתדרות ימין."  

הטענה הברורה היום היא כי בחברה האזרחית הישראלית  אין מספיק ארגונים קוראי תגר. כאלה הבוחרים לא להיות צייתניים למדיניות הממשלה. נאדר וחבריו עושים בדיוק את זה. לשם כך הם רותמים את האמנות ואת האמנים למען הפעילות החברתית שלהם.  אז ראשית כל אני מאמינה מאוד בהתארגנויות עובדים ושנית - הסתקרנתי: איך הם עושים את זה?

לחם ושושנים. מאות אמנים תורמים לפעילות חברתית למען ארגון מען.
למטה - כסאות צבעוניים של קסטיאל

מסקן כיצד מצליחים לרתום כל כך הרבה אמנים לתרום מעצמם למטרה של סולידריות חברתית ושל פעולה חברתית נוקבת? האמנים תורמים את עבודותיהם. כן, הם מקבלים חלל תצוגה. כן, הם נכנסים למלייה של דומים להם.  25% מההכנסות המכירה של עבודה נמסרים לאמן או לאמנית והשאר- לפעילות העמותה. ובכל זאת. איך עושים את זה? 

מסקרן כיצד הצליחו לגייס את קסטיאל? - חברת קסטיאל תרמה למעשה את חלל המכירות שלה. תרומה גדולה בשווה כסף. מה האינטרס? זה ברור שכולם מרווחים. קסטיאל נהנים מכך שלקוחות פוטנציאליים "אוהבי ומעריכי אמנות" מגיעים למתחם שלהם בסוף השבוע. בין התמונות מתבוננים ברהיטים ושמעתי כבר על מבקרים שבאו לעניין אמנות ויצאו עם ריהוט. קסטיאל מרוויחים מכך שהמותג שלהם מתקשר עם אמנות ועם מעורבות חברתית למען חברה צודקת יותר. מען מקבלים חלל תצוגה גדול, בתרומה ומקרבים אליהם שותף לדרך.

קסטיאל תורם בשווה כסף. מכירה של אמנות בתוך חלל תצוגה של רהיטים. כולם מרוויחים.

אז איך הם עושים את זה?

שוחחתי עם ניר נאדר על מנת להבין. מסתבר כי מדובר בתהליכים ארוכי טווח. ההתחלה היתה בשנת 2000, בתערוכה שהתקיימה באוהל ששכרו ביפו. משנה לשנה הפעילות התרחבה ומספר האמנים שהצטרפו גדל. חשוב לזכור כי ניר נאדר ודני בן שמחון היו אמנים פעילים בשנות ה- 90 וכך הכירו את הנפשות הפועלות בתחום האמנות. ניר מציין כי האמנים שתורמים להם עבודות למכירה ממש תומכים ברעיון של הפעילות החברתית והציבורית של העמותה: שוויון חברתי, סולידריות חברתית, שיתוף יהודי ערבי והזכות של כל אדם שיהיה לו מקום עבודה. חלקם אף נהנים מפעילות העמותה שפועלת לארגן את המרצים והמורים לאמנות לצורך מיצוי הזכויות שלהם. בשנים האחרונות ההכנסות מהתערוכה מוקדשות לפרויקט תעסוקת נשים שהוא נושא בקונצנזוס.

כיצד הצלחתם לרתום את קסטיאל?

לאחר ארבע שנים של הצגת התערוכה בבי"ס מנשר היה צורך להחליף חלל תצוגה. "פנינו לקהל האנשים שקנו מאיתנו אמנות במהלך השנים וביקשנו שיציעו מקום אלטרנטיבי. אלון קסטיאל הרים את הכפפה. "

(שוב מסתבר כי פניה לתומכים הקרובים היא הדרך הטובה ביותר להתקדם...עפג). ואכן גם קסטיאל יצאו נשכרים. הם פתחו חנות חדשה, אנשים אהבו את התערוכה בחלל החדש שלהם והתערוכה נתנה אופי למקום.

תערוכת מכירת האמנות לחם ושושנים מהווה מקור יציב להכנסה עצמית משמעותית עבור העמותה.  במהלך השנה הבאה הם מתכנים לערוך תערוכה בניו יורק ובכך לחשוף את פעילות הארגון ופרויקט תעסוקת הנשים גם מעבר לים, בציפייה להגיע לתומכים נוספים.

(צילומים: עפרה פלמר גרנות)

פרופסור הלל שמיד יוצא לגמלאות

פרופסור הלל שמיד היה ראש התכנית לניהול מלכ"רים כאשר בחרתי ללמוד לתואר שני בתכנית הזו באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה זו לי החלטה משמעותית לצאת מעולם העבודה הסוציאלית בה התחלתי את הקריירה שלי וללמוד ניהול בתחומים חברתיים רחבים יותר. 

באותה עת, זו היתה התכנית היחידה בנושא הזה בישראל. תכנית מרתקת, משותפת לביה"ס לעבודה סוציאלית, חינוך ומנהל צבורי. למדתי שם על המגזר השלישי, על מדיניות רווחה, קורסים בניהול חברתי  כולל ניהול המשאב האנושי וגם מקצוע חדש עבורי: גיוס משאבים.

משמאל: פרופ' הלל שמיד, השפיע משמעותית על דרכי המקצועית, פרופ' אליעזר יפה שלימד אותי גיוס משאבים

פגשתי שם חברים ללימודים שגם עבורם התכנית פתחה דרך חדשה ורבים מהם משמשים כיום בתפקידים מרכזיים במגזר השלישי , הציבורי ובאקדמיה.  בעקבות הלימודים הללו, אני עצמי התחלתי לעסוק בגיוס משאבים ולאחר מכן עשיתי ביקור של כמה שנים במגזר העסקי (קשרי קהילה של חברת טבע) ומשם חזרה למגזר השלישי....

אין ספק שהיתה לתכנית הזו השפעה על חיי. בשבוע שעבר התקיים אירוע פרידה מראש התכנית בעבר, פרופ' הלל שמיד, שפורש לגימלאות. הדבר הנכון לעשות מבחינתי היה לברך אותו. נושא המפגש: המדינה, החברה האזרחית והפילנתרופיה.

זו היתה הזדמנות מיוחדת גם עבור אנשי המקצוע בישראל, אנשי המגזר השלישי, מנהלים בכירים במגזר הציבורי , סטודנטים ועמיתים להביע את הערכה לפועלו של שמיד ובהזדמנות זו לדון בסוגיות שונות הקשורות לחברה האזרחית. 

מימין, באו לברך: ד"ר ניסן לימור וד"ר חגי כץ - אנשי מפתח בלימודי המגזר השלישי והחברה האזרחית

אתחיל במרצה המבריקה ד"ר מיכל אלמוג בר. בצורה תמציתית ובהירה שרטטה שתי מגמות בהתפתחות היחסים בין המדינה למגזר השלישי. שני צירים שסותרים זה את זה:

1. ציר גלוי ומוכר  ציר השותפות ושיח משותף. ציר זה לדבריה הוא הישג המשמעותי ביחסים בין שני המגזרים. המגזר השלישי קבל הכרה פורמאלית על ידי הממשלה המושג מוכר, ועדות הכנסת מזמינות את ארגוני החברה האזרחית להביע דעה ולקחת חלק בשיח. נושא נוסף בציר הזה הוא השקיפות. מיזם גיידסטאר  מאפשר לכולם להגיע לנתונים על עמותות שונות והתנהלותן בלחיצת כפתור. 

2. הציר השני הוא סמוי. ההפרטה מתחזקת. יש שימוש בארגוני המגזר השלישי כקבלני משנה של הממשלה. זה גורר תפיסה חשדנית כלפי המגזר השלישי המשמש כקבלן ביצוע. בנוסף, אנו רואים יוזמות חקיקה, תיקונים לחוק העמותות ותקנות שמקשים כולם על חייהן של העמותות. מדובר בתהליכי דהלגיטימציה לעמותות. ראינו התנהגות אלימה של הממשלה והמשטרה כלפי פעילי המחאה החברתית ב - 2011. 

הטענה המרכזית של מיכל אלמוג בר היא כי המפתח למשטר איתן היא חברה אזרחית חופשית דינמית וויטאלית. בפועל, לדבריה, יש לנו חברה אזרחית חלשה, חסרת הנהגה, ללא ארגון גג חזק ורוב העמותות הן קטנות ופועלות ללא תמיכה ממשלתית.

עוד דובר באירוע על עתיד הפילנתרופיה בישראל (שיתוף פעולה בין פילנתרופים) על רגולציה, ניהול, פיקוח ומשילות של הממשלה וגם על נוכחות הפילנתרופיה בתקשורת. עוד על האירוע באתר הזוית השלישית. 

ולצד כל אלה, בצדק - היו הרבה מילים טובות על הקריירה של הלל שמיד ועל האישיות שלו.  פרופ' שמיד פורש לגימלאות אבל לא מתנתק מהאוניברסיטה ונוכל להמשיך ולפגוש אותו בפרויקטים שונים באקדמיה ובמגזר השלישי. 

לפניכם: דבריו של פרופ' שמיד ”הזהות המטשטשת של הארגונים ללא כוונת ריווח - ארגונים מעין ממשלתיים, עסקיים או שניהם? השלכות על שליחותם האזרחית והחברתית ” צילום : אתר הזוית השלישית. 

למה תרמתי לפרויקט מחול של קבוצת נשים בהודו?

אז מה אתם אומרים....
מה עורר אותי לתרום, להשקיע, לתמוך בפרויקט מחול של קבוצת נשים צעירות, רקדניות,  חלקן מישראל, שמתכננות להעלות מופע מחול בשיתוף נשים מקומיות, בהודו? איך זה קרה ולמה בעצם אני מספרת לכם על זה?

אז נתחיל פשוט:  אלה הסיבות שבגללן תרמתי/ השקעתי: 
1. משום שקבלתי שתי פניות במייל, תוך שבוע,  משתי חברות שלי שאני מכירה ואוהבת.
2. משום שהייתי סקרנית ונכנסתי לאתר Headstart
3. משום שהתרשמתי מהאתר ורציתי לנסות לתרום ברשת. כן... עד היום עדיין לא תרמתי ברשת.
4. משום שאני אוהבת מחול
5. משום שאני מעריכה נשים שעושות פעולה משותפת, במיוחד שהיא חברתית.
6. משום שאני אוהבת את השילוב של יוזמה + אמנות + תרומה לקהילה.
7. משום שהיה ממש קל לתרום.

אתר לגיוס מימון ליוזמות. מזמין, שקוף וקל לשימוש HeadStart

מספיק סיבות לא?
אז הנה סיבות נוספת: לספר לחבר'ה. ז"א הזדמנות לספר לכם על חווית המשתמש שלי, על התחושה שפנו אלי  ועל חווית התרומה עצמה. ואולי גם ...לעזור לכם להכיר את כלי ה-  Crowed sourcing  ולעודד אתכם להשתמש בו.

הנה כמה תובנות שלי לגיוס כספים ותומכים ברשת, באמצעות אתרי מימון כאלה:

1. לפנות ולבקש.  הכי חשובה זו העובדה שפנו אלי. קיבלתי פניה במייל מחברות ברשת החברתית שלי. נשים שאני מכירה, אוהבת ומעריכה. נשים שהן חברות שלי. הנושא קרוב לליבן או שמכירות את היזמית מקרוב. אני סומכת עליהן. הן ספרו על היוזמה, כל אחת בדרכה. ושיתפו קישור . זה השפיע על הנכונות שלי להתעניין. אז - ממש לא מספיק לפתוח עמוד לגיוס באינטרנט. חשוב להפעיל את הרשתות החברתיות שלכם. לבקש מאנשים לשתף. (והנה , זה גם מה שאני עושה.. ואפילו לא בקשו ממני)....כל גייסי הכספים יודעים ש"לבקש" - זה הכלל הראשון בגיוס , נכון? זה הכלל הראשון גם כשמדובר בגיוס באינטרנט...

2. אתר המימון נגיש מאוד ואפילו מרהיב. הוא בעברית, ממש קל להתמצא בו, קל למצוא את ההסבר על הפרויקט, לקבל פרטי התקשרות עם היזמית. האתר מעורר אמון.

3.  להציג את הפרויקט בצורה פשוטה ובהירה. לא מספיק טקסט . סרטון טוב יהיה באמת יעיל. זה מעיד על כך שהיזמית השקיעה והיא מאמינה בפרויקט.

4. צריכים להתחבר לנושא. עבורי היה כאן שילוב שדיבר אלי: יוזמה של נשים, פרויקט קהילתי להעצמת נשים והגשמת חלום של קבוצת נשים צעירות אמניות - זה מעניין, זה מרתק, זה מספיק. תוך כדי קריאה חשבתי, אמנם, למה הן לא עושות את זה בארץ... אבל, גם העשרה עצמית זה ערך חשוב בעיניי. אז אני בעד.

5. רצוי שאמצעי ההתרמה יהיה פשוט וקל. אם אתם חושבים שתורם יקליק מליון הקלקות עד שיגיע לעמוד התרומה, או אם אתם מבקשים ממנו לשלוח המחאה, או העברה בנקאית... חישבו שוב. זה נכון בגיוס כספים בדרכים הוותיקות וזה נכון בגיוס באינטרנט.

6. תמריצים - בגיוס כזה, של יוזמות אישיות ולא של מלכ"ר,  לא מקבלים בדרך כלל אישור לצורך החזרי מס. אבל לרוב מדובר בהשקעה של סכומים קטנים וזה פחות משמעותי. לחילופין, היזמים מציעים צ'ופרים מעניינים. במקרה הזה שקד היזמת וקבוצת הרקדניות מציעות עדכונים, הקלטה של מוזיקה מהמופע , או השתתפות במופע או בחזרות ואפילו הופעה פרטית אצלכם בית. אם תשקיעו מספיק...

7. הרגשה טובה. ככה בקלות, בהקשת מקש התומכים מתחברים למשהו ערכי.  באמצעות התמיכה יש הרגשה שאנחנו עושים משהו טוב. מין אפקט כזה של השתתפות, אולי התרגשות ואפילו שביעות רצון עצמית.

תנסו את זה....

קישור לכרטיס הפרויקט. 2nd Home- India

שיחה גלויה על מחזור החיים של ועד מנהל בארגון חברתי

זה היה מפגש מצומצם. ממש אינטימי ולכן, אתמול, היתה לנו הזדמנות מיוחדת. 

המארחים:  המרכז למנהיגות מתנדבת של המכון למנהיגות וממשל (אלכא) ג'וינט ישראל.
האורחים: יו"רים ומנכ"לים של ארגונים חברתיים מובילים ואנשי מקצוע בתחום.
הדוברת: אן כהן , Ann Cohen , יועצת בכירה של ארגון Board Source . הגיעה מארה"ב. הנושא: מחזור החיים של ועד מנהל: מארגון הזנק לבגרות ועד למשילות בשלה ולמידה מתמשכת

מימין-ד"ר רונן מיר מנהל מדעטק חיפה,  אבינועם ערמוני, יו"ר מידות יועץ ואיש עסקים|
ד"ר מייק נפתלי יזם חברתי ויו"ר ארגונים חברתיים, גב' אן כהן-עומדת.

הנה כמה תובנות שלי מההרצאה והדיון:

מה הופך ועד מנהל לועד מעולה?
1. חברי הועד מגלים כולם מחוייבות ותשוקה לארגון ולנושא החברתי שהוא מוביל
2. הועד מגלה אחריות ונותן דין וחשבון על פעילות הארגון
3. הועד מקרין תחושה של משילות (ולא ניהול)

תפקידי הועד:
1. צוות מוביל - חשיבה וחזון

על חברי הועד לשאול שאלות שמעוררות מבט קדימה, חשיבה ארגונית עתידית, שאלות שקשורות לחזון הארגון. עליהם לעסוק בשאלה: היכן נרצה להיות בעוד 5 שנים? 

2. הערכה ובקרה 

הועד אחראי על ההערכה כיצד הועד מתנהל וכן כיצד הארגון מתנהל, גם במובן הפיננסי. האם הארגון משיג את היעדים שהציב? האם הפעולות מובילות לחזון המיועד? על הועד לבחון את התוצאות. נדרשת שקיפות מרבית. אין צורך שהועד ירד לפרטים של הפעלת התכניות עצמן. 

העשייה של הועד המנהל כוללת גם:

1. דאגה לקיימות הארגון. הכוונה לגיוס משאבים ולייצוג העמותה בקהילה ובקרב תורמים ומחזיקי עניין

2. גיוס חברים חדשים לועד. זהו תהליך מתמשך וחשוב ביותר. 

חברי הועד אינם צריכים להיות מעורבים בעשייה היומיומית של הארגון. בהקשר הזה אן כהן ציינה את סינדרום המייסד. מדובר על נטייה של יו"ר מייסד להיות מעורב יתר על המידה בניהול הארגון, גם בשלבים שהארגון מפותח. היא ממליצה שחברי הועד יחזיקו בתפקיד הפיתוח והחשיבה קדימה ולא בתפקיד ביצועי. 

בחירת חברים לועד המנהל

רצוי שחברי הועד ישמשו בתפקידם לתקופה קצובה. שנתיים שלוש. אחר כך ניתן להעביר אותם לתפקיד אחר, למשל חברות ופעילות בוועדות. 

רצוי לגייס ועד שיהיה מגוון. אם יבחר ועד הומוגני, תהליך החשיבה הנדרש יהיה צפוי ואף מוגבל ולא יקדם את הארגון. 

תהליך פיטורין של יו"ר הוא תהליך קשה ולא נעים, אבל לעיתים הכרחי על מנת לקדם את הארגון.   יש לעשות זאת בעדינות, למשל באמצעות הפעלת אנשים מחוץ לארגון. 

מה תפקיד הועד המנהל בגיוס משאבים? אילו משאבים על הועד המנהל לגייס?

ד"ר מייק נפתלי  טען כי במחקר שעשה לפני כעשר שנים נמצא כי רק 5% מחברי הוועדים המנהלים של ארגוני החברה האזרחית בישראל תורמים כסף לארגונם. המשתתפים בשיחה חשבו שאולי המספר עלה קצת מאז, אבל לא בהרבה.... אתם בטח מכירים את המצב... 

- אין ספק כי גיוס כספים הוא תפקיד חשוב של ועד מנהל. אבל לא הבלעדי.

תפקידים נוספים של חברי ועד הם:

-בניית הארגון כמותג.

-בניית קיימות הארגון. מקורות פיננסיים, מקורות אנושיים להנהגה. 

-מינוף קרנות. קרנות מבקשות לדעת מי תורם לארגון, מי אחראי לארגון....

- טיפוח קשר ועניין אצל תורמים פוטנציאליים וקיימים

- חיזור, פגישה עם תורמים, פניה,  "פתיחת דלתות".

- דיווח לתורמים ותודה על תרומתם. 

אן כהן הקשיבה ל"מצוקת" המשתתפים שטענו שהישראלים לא תורמים.... היא טענה כי יש לארגונים תפקיד בחינוך החברה לתרום. יש לפנות לישראלים מתוך תשומת לב וזהירות ולא תוך כעס והאשמה... עוד נטען כי חשוב שמנהיגים ישראלים יעודדו  בפומבי תרומה לארגונים חברתיים. היא סיפרה על תכנית חינוך לפילנתרופיה שהובילה בקרב ילדי בית ספר יסודי. חשוב  לתקשר את זה בסטייל, אמרה.

אם הגעתם בקריאה עד כאן אז בוודאי תרצו לדעת כי הרבה מידע איכותי ניתן למצוא בחומרים של המרכז למנהיגות מתנדבת. חוברת שנקראת "המדריך למנהיגות מתנדבת - דרכי פעולה להנהגת ארגוני  החברה האזרחית בישראל, יצא לאור בינואר 2012 ומאוד מומלץ לעיין בה. 

זו אן כהן , היא הביאה איתה למפגש ידע משנים של ניסיון במגזר העסקי, הציבורי ועבודה התנדבותית במגזר השלישי.
משתתפים נוספים במפגש אתמול:
ד"ר מייק נפתלי, אבי ערמוני, רונן מיר, מרגריטה גרסדינסקי מארגון CIMI, משולם שפרן, תזמורת הסימפונט רעננה, יגאל ניסים יו"ר עמותת SOS אלימות, עדי מעמותת שעור אחר, ג'יל דרמון מייסד לקט ישראל, איציק זהבי אשלים ג'וינט ישראל, ומיכה הרצברג  יו"ר עמותת זיו נעורים. רונית לוי המנהלת המקצועית של המרכז למנהיגות מתנדבת,  ואסנת מהמרכז למנהיגות  מתנדבת ואנוכי... 

מודל נחשונים מגדיר מחדש את היחסים בין קריירה עסקית וקריירה חברתית

כן, לפעמים אני פוגשת רעיונות טובים ששווה לכתוב (ולקרוא) עליהם.

כשאתם סטודנטים וממש רוצים לעשות משהו חשוב לחברה, לא תתקשו באמצעות תכניות התנדבות באקדמיה, למצוא פרויקט התנדבותי. אבל מה קורה כשמסיימים את הלימודים? אז הנגישות להזדמנויות מוצלחות פוחתת. 

מובילי מיזם נחשונים מציעים לצעירים ולצעירות שיצאו לעולם העבודה למצוא מסגרות התנדבות שיובילו גם את הקריירה העסקית שלהם קדימה.  מיזם נחשונים (ע"ר). היא "פלטפורמה של עשייה חברתית מקצועית, שמטרתה לחזק את החברה בישראל ולעודד אנשי מקצוע מוכשרים מהמגזר העסקי לפתח קרירה חברתית מבוססת התנדבות לצד הקריירה העסקית שלהם." מתוך האתר שלהם. 

 שגיא שחר, מנהל שיתופי פעולה אסטרטגיים ומכירות בחברת בטר פלייס ואריק פוס, כלכלן באגף הכספים של חברת סלקום, הם מייסדי ומובילי מיזם נחשונים. נפגשתי איתם מספר פעמים ושמעתי על התפתחות היוזמה המעניינת שלהם. (וגם השמעתי, כמובן...) . כעת היוזמה יוצאת לאור. 

מה הרעיון?

הטענה המובילה היא דו כיוונית: אתם יכולים להשתמש בכישורים שלכם על מנת לקדם סוגיות חברתיות שחשובות לכם ולחברה הישראלית. במקביל, ממש במקביל, ההתנסות ההתנדבותית שלכם, בכל הרמות העשייה תסייע לכם לשכלל את היכולות המקצועיות שלכם.

באמצעות המיזם החברתי אתם תוכלו להתנדב בתחום העיסוק שלכם (כלכלה, משפטים, עיצוב, וכו') כך לצבור עוד ניסיון מקצועי רלוונטי ומעניין, בשלב הבא תוכלו להוביל צוות, ליזום ולהפעיל יוזמה חברתית, לנהל מיזם וכו'. הנה. צברתם ניסיון ניהולי ומקצועי.  יצרתם לעצמכם מסלול נוסף להתמחות ולקידום אישי ומקצועי שיאפשר לכם לשדרג את עצמכם בסופו של דבר גם בעולם העסקי. 

מיזם נחשונים. רעיון נכון בו כולם מרוויחים.  הפרט, העסק והחברה
(הדימוי הויזואלי - מתוך אתר המיזם)

איך זה נראה? 

דף קורות החיים של שגיא שחר מסבירים את הדבר ללא צורך במילים מיותרות. 

הדף מחולק לאורכו, לשניים. מצד ימין תמצאו את מהלך מסלול העבודה שלו במגזר העסקי. במקביל, מצד שמאל תמצאו את מסלול הקריירה החברתית שלו. לא בתחתית הדף, בשורה אחת. אלא תיאור יציב ויצירתי במהלך כל הקריירה המקצועית. זה מרשים משום שזה חדש, זה מרשים משום שזה מראה על יוזמה, על מחויבות, חדשנות  ועל ערכיות. שום מנהלת משאבי אנוש, או מנהלת גיוס לא תוכל להתעלם. במקרה הזה - הצורה היא המהות.

מה נחשונים מציעים בפועל? 

התכנית מפעילה כיום מספר פרויקטים. ראשי המיזם קוראים לצעירים בוגרי תואר ראשון מתחום ניהול, כלכלה, שיווק , הנדסה ומשפטים להצטרף אליהם ומציעים מספר מסלולי פעילות. 

שווה בדיקה. בהצלחה.

חדר עבודה - מיזם עסקי מבוסס שיתופיות וקיימות

התלבטתי רבות - מה יהיה הפוסט הראשון שלי לשנת 2013 ?
בסופו של דבר החלטתי להכניס אתכם לחדר עבודה. אשתף אתכם במפגש מעניין  שהיה לי עם יזם עסקי שמציג תפיסה מעודכנת וחברתית  של ניהול עסקים.

תארו לעצמכם עלם צעיר, סטודנט לתקשורת ולפסיכולוגיה שעובד ומתפרנס מעסק קטן שהקים עידן חדש המספק שירותי תמלול. הוא זקוק למקום עבודה שקט.  בית קפה לא תמיד מתאים. בבית יש הסחות שונות. הוא לא יכול להרשות לעצמו לממן משרד פרטי. הוא יזם באופיו והוא מבין משהו חשוב: הצורך שלו הוא גם צורך של רבים אחרים.

עידן רני החליט להקים סביבת עבודה משותפת. מרחב אינטימי עירוני, כמו חנות, בה יש שולחנות עבודה, חיבור לאינטרנט , שירותי משרד, שקט וכיבוד. אנשים מגיעים לשעה, חמש שעות, תופסים שולחן ועובדים. זהו חדר עבודה - ספריית בופה & קפה. חלל עבודה משותף. שקט, מעוצב קטן, צבעוני, צעיר, מואר ונעים. 

חדר עבודה שיתופי בתל אביב

שולחן עבודה, חיבור לאינטרנט, חברה אנושית, אור ושקט. מה צריך יותר מזה?

מה שעניין אותי במיוחד זו העובדה שעידן רני הקים מיזם עסקי, שמדבר בשפת הדור הבא של מנהלי עסקים. מיזם עסקי שהשפה הניהולית שלו מדברת שיתופיות וקיימות. מכירים כבר את Car 2 go?  שימוש ברכב משותף על פי שעות, או תל אופן - שימוש באופניים עירוניות על פי שעות? 

עידן רני מציע שימוש בחלל עבודה משותף, בתשלום על פי שעות. אתם משלמים רק עבור הזמן שלכם, מקבלים שקט, כיבוד ומרחב נוח לעבודה. אתם לא צריכים לשכור משרד או לשלם מיסים. אף אחד לא יגיש לכם חשבונית או יבקש מכם לפנות את השולחן. אתם באתם לעבוד בסביבה אנושית ורני נותן לכם את המקום והתנאים.

ההבדל בין חדר עבודה לHub הוא שהחלל הזה פתוח לא רק ליזמים אלא גם לסטודנטים או למי שרוצה לעבוד בשקט. סטודנטים (באים בעיקר אחה"צ ובערב), והאחרים: אנשים כותבים, מתרגמים, וכל מי שמשתמש במחשב נייד כבסיס של העסק שלו - מגיעים בשעות העבודה הרגילות. המחיר נוח לכל.

אתם משלמים על הזמן ומקבלים נשנושים על חשבון הבית

מה חברתי בתפיסה העסקית והניהולית של המיזם הזה?
זהו כאמור מיזם עסקי, עסק קטן לכל דבר, אבל אלמנטים רבים בו מצביעים על ניהול בגישה חברתית.

1.  המטרה להתפרנס בכבוד. ממיזם כזה לא נעשים עשירים וגם אין ליזם כוונה כזו. 
2.  מיזם המאפשר מרחב חברתי בו נוצרים שיתופי פעולה. אנשים יכולים לקדם את עצמם על ידי  תליית מודעה על לוח המודעות. יש חיבורים עסקיים ובכלל- נוצרת קהילה.
3.  גישה ירוקה. נורות חסכוניות, מחזור ניירת , בקבוקים, ספרים.
4.  תרומה לקהילה. השכנים מוזמנים להביא ספרי קריאה משומשים לספריה. הספרים נמכרים במחיר מוזל וההכנסות נתרמות לאלו"ט מדי חודש. עידן רני בחר את האלו"ט בגלל חיבור ריגשי לנושא.
5. חלל תצוגה לאמנים. אחד הקירות מאפשר לאמנים נבחרים להציג עבודות למכירה.

עידן רני. יזם עסקי בעל גישה חברתית.  מזמין אורחים לחדר העבודה שיצר  

לסיום ביקשתי מעידן רני לתת כמה טיפים ליזמים עסקיים 
1. תכנון. לפני שיוצאים לדרך יש לקחת בחשבון ולהכיר דעת את כל ההוצאות הצפויות למיזם. ארנונה, מיסים, דמי פינוי, וכו'. לעשות תכנית עסקית רצינית ולעבוד עם רואה חשבון טוב.
2. להאמין בעצמך. "חשוב לפתח עור של פיל". לא להתבלבל מאנשים ספקנים או קטני אמונה. להאמין בדרך שלך ולחתור להצלחה. 
3. חסכון וייעול. לחשוב רזה וחסכוני. עידן רני עושה הכל בעצמו. העיצוב, הבניה, הקניות. הכל.
 On Man Show משימה לא פשוטה. עבורו ניהול בראייה של קיימות הוא ניהול חסכוני.

הכנסו לנסות: חדר עבודה| קינג ג'ורג' 105 תל אביב | 03-6006676