GenenMoney- זה להשקיע כסף בעסקים קטנים או לבזבז?

ג'ודי, חברת משפחה המתגוררת בסן פרנסיסקו , לא היתה בישראל משנת 1973. השבוע היא באה לבקר אותנו. אמרה שישראל השתנתה לגמרי. התלהבה מהכבישים החדשים ומהחיים התוססים של תל אביב. בארוחת ערב מענגת במיוחד בטאפס בר אחד העם , הגענו לדבר על העבודה שלי היום ובעבר. עד לפני כשנתיים עבדתי בחברה פרמצבטית והייתי אחראית על קשרי הקהילה של הפירמה. גם ג'ודי עובדת כיום בחברה פרמצבטית. בדרום סן פרנסיסקו. בחברה גדולה בהחלט בת 10,000 עובדים. Genentech

מכל התכניות של המעורבות החברתית של הפירמה היא ספרה על תכנית אחת שדיברה אליה במיוחד.
Genentech Goes toTown

במה המדובר?
בתכנית הספציפית הזו הפירמה אינה תורמת כסף לעמותות צדקה אלא משקיעה בעסקים קטנים. הפירמה פועלת בקמפוס ענק שאינו ממוקם בתוך העיר אלא בפאתי העיר, סמוך לאזור חלש יחסית, בעיר שנקראת "דרום סן פרנסיסקו".
בתקופת המבצע, כל אחד מהעובדים מקבל GenenMoney, כסף "מונופול" ממותג בסכום של 25$. את הכסף הזה כל עובד יכול להוציא בקניות באחת החנויות - בעיר הקרובה למפעל.

מדוע היא התלהבה? ומדוע אני הסתקרנתי?
1. העובדים יצאו בהסעה מאורגנת לעיר. היתה תחושה של חגיגה. (האמריקאים אוהבים קניות...)
2. העובדים יכלו לבחור היכן הם משקיעים
3. העובדים הכירו כך את העסקים בעיר ויצרו קשרים חדשים
4. קיים פוטנציאל שהעובד שנכנס לחנות יקנה בסכום שהוא מעל לסכום שהפירמה הקצתה. ושיחזור לחנות.
5. הפירמה מצליחה ליצור יחסים טובים עם עסקים קטנים באזור.
6. השיטה של לתת עבודה ולא צדקה מקבלת כאן נוכחות אמיתית.
7. הפירמה מרוויחה כמה פעמים. מחזקת את הקשר שלה עם העובדים. מקבלת חשיפה חיובית בעיר. וגם - העובדים משמשים בפועל שגרירים של הפירמה.

עניין של תרבות. ארגונית .
כמו שאני מאמינה כי כל ארגון חברתי בוחר את שיטת גיוס המשאבים שלו בהתאם לתרבות הארגונית שלו, כך גם הפירמה משקיעה בקהילה בהתאם לתרבות שלה ושל הסביבה בה היא פועלת.
במקרה הזה, קפיטליזם אמריקאי. האמריקאים רואים בחיזוק העסקים מכשיר כלכלי וחברתי ואחת הדרכים ש Genentech בחרה לפעול משקפת את זה.

האם זו תכנית של פתוח כלכלי קהילתי? אני לא בטוחה. יש כאן כוונה טובה, השגת שביעות רצון של העובדים ותרומה סכומים נאים לעסקים הקטנים של העיר. אבל בשל העובדה שמדובר בתכנית בת שבועיים (אמנם מדי שנה, החל משנת 1993), היא מזכירה יותר פעילות של צדקה. מה דעתכם? האם בשדרות או בקריית גת היו מאמצים תכנית כזו?

בסיכומו של דבר השיחה נסבה גם אל נושאים אחרים הקשורים בתאגידים: מקומו של העובד בתאגיד ענק. במאמץ של התאגידים "ללכוד את העובדים" ולספק להם שירותים עד כדי כך שהם מאבדים את שיווי המשקל בין בית לעבודה. דברים כאלה....

אבל בסופו של דבר, שתדעו שמעל לכל, אתמול בערב - היה טעים.

המרפסת פתוחה

ברוכים הבאים למרפסת - מדור חדש בבלוג שלי.
מדי חודש יעלה אל המרפסת ארגון חברתי שיוכל להציג את העשייה שלו ולהביא לדיון סוגיה אחת שמעסיקה את חבריו בנושא פתוח משאבים וקשרי עסקים בפרט. אתם מוזמנים לשלוח אלי למייל בקשות לצאת למרפסת! ofrapalmer.blog@gmail.com

בפניה-
1. ספרו בקיצור על הפעילות שלכם, על השליחות החברתית שלכם.
2. ספרו על קמפיין מעניין בתחום פתוח משאבים שיזמתם, שהפעלתם.
3. הציגו התלבטות או שאלה לדיון שמעסיקה אתכם. אני והקוראים ננסה לענות.

תזכורת:
הנה ארגונים שעמדו בעבר אצלי על המרפסת וזכו למספר שיא של צופים:
תנועת אחותי - למען נשים בישראל פתחה לפני כשנה וחצי חנות סחר הוגן. בחנות נמכרים מוצרים המיוצרים על ידי נשים וקואופרטיבים של נשים. החנות התל אביבית משמשת פלטפורמה להעברת המסר החברתי של העמותה ושל הארגונים הנוספים השותפים למיזם הזה. הכוונה שלהם ברורה: העצמה כלכלית של נשים בפרט, ופתוח כלכלה מקומית בכלל. התנועה שואפת לממש ערוץ חדש של עצמאות כלכלית עבור ארגוני החברה האזרחית. מסתבר כי הדבר לא כל כך פשוט ובינתיים היזמיות נעזרות בתמיכה של קרנות פילנתרופיות לביסוס היוזמה.
עוד על אסטרטגית פתוח המשאבים של תנועת אחותי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחנות- ניתן לקרוא בפוסט המקורי.

קרן מארי קרי - Murie Curie - Cancer Care, הפועלת בקרב חולי סרטן, בבריטניה, ו- עמותת עלם - למען בני נוער בסיכון, הפועלת בישראל מפעילות קמפיינים לגיוס משאבים השונים זה מזה. בהתבוננות עליהם ניתן להבין כיצד תרבות בכלל ותרבות ארגונית בפרט משפיעה על בחירת הקמפיין לגיוס תרומות. עלם, מפעילה זה מספר שנים את דגל אורות התקווה קמפיין ענק ומרשים המעביר מסר של ישראליות, לאומיות ואף כוחניות. הקמפייין הבריטי, מתחיל בנרקיסים צהובים על דש בגד אפרורי של הציבור ברחוב, משתמש בסלבריטאים ובמתנדבים שעושים את העבודה. עוד על הקמפיינים ומה שניתן ללמוד מהם בפוסט המקורי.

כעת, בפורמט חדש - המרפסת נפתחת גם עבורכם!
פנו אלי, כיתבו לי ויחד נעלה על המרפסת.

מילים שמוטב לא להשתמש בהן בפתוח משאבים

המינוחים בהם אנו משתמשים בתהליך פתוח המשאבים של ארגונים חברתיים, משקפים את גישתנו ואת דרך המחשבה שלנו. הנה כמה מילים שכדאי להפסיק להשתמש בהן:

1. אימוץ - באימוץ בדרך כלל צד אחד הוא חזק, בעל כוח ואמצעים והצד השני צעיר, חלש ותלוי. כיוון שאנו לא רוצים לשדר לעסקים או לתורמים פוטנציאלים שאנו חלשים ומסכנים - רצוי לא לחפש גורמים מאמצים אלא שותפים, שותפות או מעורבות.

2. קהל יעד - כפי שכתבה בבלוג שלה קטיה אנדרסן, כאשר אנו משתמשים במילה קהל אנו רואים לנגד עינינו צד אחד מדבר וצד שני מקשיב. בעידן העכשיווי אין לצפות לכך שהצד המקשיב יהיה פאסיבי. עלינו להיות בתקשורת הדדית עם התורמים שלנו, עם החברים שלנו ועם מקבלי השרות וכו'. לכן, לדעתי, מוטב להשתמש במונחים "מחזיקי עניין" או שותפים לדרך.

3. טיפוח תורמים - למונח טיפוח יש בעברית אסוציאציה של משהו לא מספיק יפה הדורש שיפור. בעזרת קרמים, נניח. (ומי לא זוכר את המושג הפטרוני והמקומם שהיה נפוץ בעבר: תלמידים טעוני טיפוח). באנגלית, המונח cultivation מתקשר עם פעולה חקלאית שבסופה קוצרים את הפירות. אם כן, במקום לומר טיפוח תורמים כדאי לנו לחשוב במונחים של יצירת מערכת יחסים.

4. גיוס תורמים - כל פעם שאומרים "גיוס" אני חושבת על צבא. אולי אם נפסיק להשתמש במילה הזו נתקדם במשהו לעבר הוויה של חברה אזרחית. אני מעדיפה לעסוק ב "התקשרות עם תורמים".

אילו מילים תוסיפו לרשימה הזו?

כנס דה מרקר "ישראל 2021 " וסוגיית הובלת הדיון הציבורי

כנס "ישראל 2021 " של עיתון TheMarker שנערך בשבוע שעבר, הזמין את הציבור בארץ להביע דעה לגבי מכלול רחב של סוגיות ציבוריות וחברתיות. מדוע ארגון עסקי מזמין אותנו לעשות זאת ולא הממשלה? ומה הדבר אומר על יכולתו של המגזר השלישי להניע מהלכים חברתיים? על עשייה עסקית חברתית מבורכת, המרמזת לדאבוני על מקומם של המגזר הציבורי והמגזר השלישי בדיון החברתי והכלכלי.

מדוע עיתון דה מרקר יצא במהלך הסוחף של כנס ישראל 2021?
עורך TheMarker אונליין, איתן אבריאל, פתח את מפגש הבלוגרים אליו הוזמנתי על ידי חברת בלינק והסביר. לדבריו, דה מרקר מקבלים כל העת דרישות מהקוראים לעסוק בנושאים החשובים להם מעבר לנושאים העסקיים. העיתון, המודע כנראה למקומו המשמעותי בשיח הציבורי, הגיע למסקנה כי הוא רוצה לקחת על עצמו לחולל שינוי בשיח הציבורי. להוביל מהלך של חשיבה לטווח ארוך, חשיבה מקצועית ועמוקה. מתוך הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית ובעקבות סדרת פגישות עם אנשי עסקים, ממשל וחברה נבחרו שבעה נושאים לכנס. הנושאים, כך הובטח, ימשיכו להיות מסוקרים בעיתון בהמשך השנה. אלו הם: תעסוקה, ממשל, המיעוט הערבי, חרדים, תחרותיות של המשק הישראלי מול שאר העולם, חינוך ומסלול אחד בשיתוף עם מכון המחקר "ראות" בנושא קפיצת המדרגה של מדינת ישראל. הנושאים שהושארו מחוץ לדיון בשולחנות העגולים הם: תשתיות, פערים בחברה, איכות הסביבה. ותרשו לי להוסיף גם ריכוזיות המשק הישראלי, עובדים זרים, זכויות אדם, ועוד.

דיון ציבורי רב מגזרי הוא בעיני מהלך מבורך.
אבל שימו לב - מה בעצם קורה כאן? ארגון עסקי מוביל עיסוק בסוגיות חברתיות. אמנם, זה בהחלט משמח לראות ארגון עסקי עוצמתי בוחר לעסוק בסוגיות חברתיות וגם עושה זאת במקצועיות, אבל, חשבתם מה המשמעות שמהלך כל כך חשוב מובל על ידי ארגון מהמגזר העסקי? ומדוע אין הממשלה מובילה מהלך כזה אלא משתתפת בו כשחקן בלבד? ומה זה אומר על תפקידם של ארגוני החברה האזרחית ועל יכולתם להשפיע על סדר היום?

הייתי שמחה לראות מהלך בו המדינה מניעה מהלך של דיון ציבורי בין מגזרי כזה. זה קורה בבריטניה , באירלנד ובמקומות מתוקנים אחרים, במודלים מגוונים. להזכירכם גם אצלנו, בזמן ממשלת אולמרט החל דיון תלת מגזרי של "שולחנות עגולים". (לדעתי היה זה אחד המהלכים החיוביים של הממשלה בראשותו). התהליך הזה מתקיים גם כיום, אבל הוא מוגבל למשתתפים מעטים וכמעט אינו מקבל תהודה ציבורית מחוץ למגזר השלישי.

נכון, הדיון הציבורי חשוב בכל מקרה. אבל בעיניי, בהחלט יש משמעות לגורם שמוביל את הדיון. לגורם שקובע את הנושאים שמובאים על סדר היום ועל אלה שנשארים בחוץ. דווקא במציאות סוערת פוליטית בה אנו נמצאים היום, אני לא מתייאשת מלצפות מהמדינה למלא את תפקידה.