‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיאון העיצוב בחולון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיאון העיצוב בחולון. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

מיזמים המשלבים תעסוקה וקהילה נכנסים למוזיאון

עכשיו, אחרי המלחמה, אפשר לחזור לפוסט נורמלי. מה זה נורמלי? עבורי - עבודה, קהילה, אמנות.

אז, כן, בחודשים האחרונים ביקרתי בתערוכות בהן הוצגו מיזמים חברתיים המשלבים קיימות, 
חברה ותעסוקה, כדרך לשמר תרבות או כדרך להעצים אוכלוסיות חלשות.  משום שהתופעה הזו חזרה על עצמה, גם במקומות שונים בעולם, נראה לי כי יש כאן משהו מעניין להביט בו.

מה פתאום מציגים מיזם חברתי - תעסוקתי כחלק מתערוכות עיצוב ואמנות?  
לדעתי, משום ששילוב של תעסוקה, הוגנות וקידום קהילה, הופך להיות חלק מן התרבות שלנו. אז יש תקווה. הנה כמה דוגמאות מי, מה ואיך  עושים... 

סדנות Uusix בתערוכה על תולדות העיצוב של פינלנד
סדנאות Uusix הן פרויקט של יחידת השיקום של עיריית הלסינקי. הפרויקט משלב משימה חברתית של יצירת תעסוקה לאנשים שנאבקים למצוא עבודה, גישה של קיימות, ועיצוב - שהוא אחד מהחלונות הראווה של הלסינקי. המשתתפים במגוון הסדנאות משתמשים בחומרים ממוחזרים והופכים חומרי גלם שנתרמו למוצרים בעלי ייחוד ועיצוב. המיתוג של התוצרים הוא גבוה ומוצג כ"יצירת סיפורים חדשים על אנשים ועל מוצרים".

מלבד עיריית הלסינקי, מי שמאפשר את היצירה הן חברות עסקיות שתורמות את חומרי גלם. הפרוייקט מוצג כמיצג בחדר נפרד של תערוכה בנושא ההיסטורה של העיצוב של הלסינקי והצופים מוזמנים להתרשם ולקחת חוברת הסבר ואפילו לתמוך.  
בתערוכה - רצועות בד גולשות מהתקרה ועל הקיר מסביב -
תצלומים של האנשים מאחורי הסיפורים שיוצרת התכנית.
תעסוקה ואמנות במימון העירייה .ככה זה בפינלנד.

בבית העיר תל אביב, תערוכת אופנה, חברה, סביבה.  manoAmano.תערוכה שעוסקת באופנה ככלי לשיקום ולקידום חברתי.
1. פרויקט איטלקי. בית אופנה איטלקי, קנגיארי,  Cangiari,  הוא מותג אופנה יוקרתי המשמר עבודת טוויה ועיצוב טקסטיל המבוסס על מסורות עתיקות של קהילות בדרום איטליה.  המאמץ כאן הוא לשלב ערכים בני קיימא בתעשיית האופנה, לייצר בדים מחומרים אורגנים, לשמר מסורות עתיקות ולקדם תעסוקה של אוכלוסיות מוחלשות. המיזם הזה הוא חלק מקואופרטיב גואל- איגוד עסקים בעלי אג'נדה חברתית באזור קלבריה, באיטליה. (הקישור לאתר באיטלקית...)
פרוייקט לשימור מסורות עתיקות וחיזוק קהילות מוחלשות בדרום איטליה. באמצעות מיתוג יוקרתי.
מי שיכול להרשות לעצמו לרכוש את הבגדים הללו הם - העשירים. 

הפרויקט האיטלקי, בבית העיר בתל אביב,
כחלק מאירועי שנת האופנה. עד 17 בדצמבר 2012.

2. פרויקט ישראלי - עמותת הופכות את היוצרות - להכשרה,תעסוקה והעצמה של נשים היוצאות ממעגל הזנות. התכנית מיועדת לנשים בתהליך יציאה ממעגל הזנות. העמותה מפעילה סטודיו לאופנה, בו מוצע לנשים קורס מבוא לעיצוב אופנה. בסביבה תומכת, נורמטיבית, ולא טיפולית. המיזם שמאפשר למידה, פרנסה והסתגלות לסביבת עבודה הוגנת פועל כעמותה. יש שיתוף פעולה עם חברת גרטרוד ועם סטודיו העיצוב  6B.  לא הבחנתי במימון רשות ציבורית כלשהי.

הופכות את היוצרות - פרוייקט אופטימי לנשים בשולי החברה -
ללא השתתפות של גורם ציבורי או ממלכתי. ככה זה כרגע בישראל.

משלים את התמונה, מוזיאון העיצוב בחולון.
שם נפתחה בשבוע המלחמה, תערוכה מרתקת  שורשים משותפים, מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים.
חלק אחד של התערוכה מעמיק ומאוד תאורטי, עוסק בהיסטוריה של תעשיית הטקסטיל ומתייחס להיבטים החברתיים שלה בישראל ובאירופה. בקומה השנייה, חגיגה מרהיבה של עיצוב ממרכז אירופה כיום. גם שם, בין השאר, ניתנת במה למהות ולפשר של תופעה של מיזמים המשלבים עיצוב, שימור וחידוש מסורות עתיקות של אומנות, ומרכזי תעסוקה לקידום אוכלוסיה. מומלץ בחום.

מנורות ומכלי "עוואטיף"(רגשות) 2011 קש קלוע, מתכת.
פרויקט שנעשה בשיתוף נשים ממרכז האריגה בכפר מנדה. עובדות סינדיאנת הגליל

יום שלישי, 24 בינואר 2012

עמותות, אפשר לשוחח איתכן?

אם אתם מתחזקים זוגיות – אתם יודעים שחייבים לדבר, נכון? זו כמעט קלישאה. אבל אם אתם עסק קטן, או עמותה?  גם במקרה הזה, הפרטנרים שלכם חשובים מאוד. לא מספיק לדבר, חד כיוונית,  אל "קהל היעד", חשוב לפתח שיחה. כיוון שאנו בעידן הדיאלוג, כדאי לחפש דרכים להקשיב כדי שנוכל להגיב.

לחפש דרכים להקשיב
נדמה שכולם מדברים היום בפייסבוק. הפלטפורמה של הרשתות החברתיות מקלה עלינו ביצירת שיחה עם מחזיקי העניין של הארגון שלנו.  אבל לעמותות, זו בהחלט אינה הדרך היחידה, גם לא בהכרח הראשונה או המועדפת. (לדעתי, ממש לא מומלץ  לעמותות להיכנס לפייסבוק , או לטוויטר ללא תכנון  והערכות רציניים).

הזמנה לשיחה. פנים אל פנים
שלל הטכנולוגיה, השימוש בדואר אלקטרוני, בעלונים מקוונים יכול לגרום לנו לשכוח כי מידע חשוב עשוי להגיע אלינו מתורמים, תומכים ולקוחות, פשוט באמצעות שיחה פנים אל פנים. עמותות שאני עובדת איתן ועשו שימוש בטכניקה הזו (בצורה מובנית) מדווחות על תוצאות טובות ביותר. ארחיב על דרכים לעשות זאת, בפעם אחרת.

לאפשר למקבלי השרות להביע דעה
כעת, ראו דוגמא של ארגון המשתמש בפלטפורמות מגוונות  לשיחה עם לקוחות וחברים.
 


זהו קיר במבואה של ה-  MoMA , מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.  על הקיר מוקרנים בזה אחר זה פתקים של מבקרים. איך זה עובד? בסיום הביקור במוזיאון, המבקרים מוזמנים לקחת פתק כזה:
על הפתק כתוב: "ביקרתי במומה ו.... "
ואת/ה מוזמן/נת להשלים בכתב או בציור... ואז- מכניסים את הפתק לפתח של סורק.  הפתק שלך נסרק . ובשלב מסויים מוקרן בתורו עם פתקים אחרים על הקיר. הפתקים הללו, למרות שהם בסיסיים  מאוד מאפשרים למבקרים לתת תהודה לחוויה שחוו במוזיאון. המסר הפשוט שנכתב בעיפרון, מהווה מעיין תיעוד של חוויה והמשך של יצירת האמנות. 



אין אלה פתקי ביקורת טכניים כמו שאנו רגילים לראות כשאנו מתבקשים להעיר ו"לשלשל את דף ההערות לתיבה". צוות המוזיאון עובר על הפתקים הללו ויכול להתרשם מהדברים שהשפיעו על המבקרים, גם אם לא נכתבו על סקאלה של 1-9.
בכל מקרה, בעידן השקיפות- כל המבקרים יכולים גם הם לראות את התגובה. כמובן שיש גרסת המשך לטכניקה הפשוטה. ה- MoMa הקימו אתר ייעודי בתוך אתר האינטרנט של המוזיאון ובו הם מציגים את הפתקים של המבקרים. זו ממש חגיגה.

ויש גם, כמובן, שאלון סקר "מסורתי" באתר המוזיאון


שיחה עם תומכים ומקבלי שרות – מה היא מאפשרת לעמותות?
בואו נבדיל בין שיחה לבין דיווח. דיווח על הפעילות שלנו לתומכים ולתורמים זה טוב מאוד. וכיום - ממש מתבקש.
אבל זה בהחלט לא מספיק. דיווח הוא בדרך כלל  חד כיווני. כאשר אנו פותחים הזדמנויות לשיחה ולדיאלוג,  אנו מאפשרים גם למקבלי השירותים שלנו, לתומכים  ולתורמים שלנו לדבר איתנו.

במה זה עשוי לעזור לנו?
1. שיפור. אנחנו מבינים טוב יותר מה המשתתפים בתכניות שלנו רוצים. מה מעניין אותם? מה מפריע להם?. ככה נוכל להתאים את השרותים שאנו נותנים, להשתפר. 
2. שימור. אנחנו נותנים לתורמים ולמקבלי השרות הזדמנות להביע דעתם. לאוורר רגשות. להרגיש שהם שייכים ומשמעותיים.
3. שקיפות ואמון. אם השיחה גלויה, אם המסר שמועבר לעמותה נקלט היטב וגם מטופל- אנו מעבירים למחזיקי העניין שלנו מסר  של אחריות ורצינות. התומכים שלנו, התורמים ומקבלי השרות יאמינו לנו .
ובתקווה - יעמיקו את הקשר.

 האם אתם מתקשרים עם התומכים שלכם? עם מקבלי השירותים, או אפילו המתנדבים? כיצד? ספרו לי על הדרכים שלכם לשוחח עם מחזיקי העניין שלכם.

יום ראשון, 21 במרץ 2010

עיצוב המטפל בבעיות חברתיות

גם בעולם העיצוב מתייחסים לסוגיות חברתיות. ענף עיצוב המוצר למשל, נותן מענה לצרכים של אנשים בכלל ושל אנשים עם צרכים מיוחדים, נכים, קשישים וכו' בפרט. דרך תערוכה חדשה שמוצגת כעת בחולון, ניתן לראות כיצד מעצבים מתייחסים לסוגיות חברתיות, בהקשר רחב.

תערוכת העיצוב "
מצב הדברים" במוזיאון הישראלי לעיצוב בחולון שנחנך לאחרונה, מתומצתת לשמונה קטגוריות המהותיות לעיצוב העכשווי. עניינו אותי במיוחד שתיים: חרדה חברתית וכלכלת האומנות.

חרדה חברתית

טענת האוצרים היא כי עיצוב משמש ברומטר המשקף תשוקות חברתיות. כיום אנשים ברחבי העולם חווים חרדה חברתית יותר מאי פעם. טרור, בעיות אקולוגיות, אסונות טבע, רעב, ומשברים כלכליים פוגעים בכל מדינה. המעצבים מגיבים לכך.
למעלה: עבודה של יעל מר "שמלת חילוץ" , המתנפחת בעת הצורך על מנת להציף את הלובשת. ברקע דוגמת טקסטיל המבוססת על דימוי של נגיף האיידס. בעיצוב Fabricnation.

למטה: מכשיר נייד לטיהור מים. ומחשב נייד קטנטן שאמור להגיע לכל ילד באפריקה.
קטגוריה אחרת שריגשה אותי עוסקת בכלכלת האומנות. אומנות ולא אמנות. מדובר בתהליכי יצירה ועיצוב של אומנים יחידים או כפרים שלמים שהופכים את האומנות לפוטנציאל כלכלי עבורם. הטענה בתערוכה היא שהאומנות שהורחקה בעבר מתחומי העיצוב והאמנות חוזרת אליהם בשל הפוטנציאל היזמי והכלכלי הטמון בה.
בתמונה: שרפרף שנוצר מניר מגזינים. גוף תאורה העשוי מכדי פלסטיק ובובות המיוצרות על פי ציורי ילדים.

נראה לכם מוכר? נכון, זה הזכיר לי משהו דומה בארץ. מפעל paper work לדוגמא. מעסיק מעצבים ישראליים ומבצעים שהם אנשים המתמודדים עם בעיה נפשית. עיצוב פח מיוחד המיוצר ממגזינים צבעוניים זכה בפרס העיצוב מטעם משרד התמ"ת לשנת 2008...

לקינוח , לא אוכל לסיים מבלי שני צילומים שצילמתי השבוע בבניין החדש של המוזיאון. האדריכל רון ארד. מרהיב ושווה נסיעה לחולון.
(כל הצילומים צולמו על ידי עפרה פלמר גרנות)