יום חמישי, 15 באפריל 2010

קמפיינים לגיוס תרומות - מראה של תרבות

קמפיינים של גיוס תרומות משקפים את התרבות בה הם מתקיימים. המחשבה הזו התעוררה בי על רקע שני קמפיינים גדולים שנחשפתי אליהם לאחרונה בארץ ובחו"ל.

הקמפיין של עמותת עלם. דגל אורות התקווה 2010. פועל בהצלחה כבר שבע שנים. הוא היה הראשון שהביא אלינו את התרומה בסמס. חדשני. הקמפיין של עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון הוא רחב היקף, רב ערוצי (במובן החיובי) אבל גם גרנדיוזי, כוחני ובוודאי פאלי.

המסרים שאני רואה בו, לבד מהמטרה החברתית הנעלה שבארגון עלם פועלים לטובתה, הם:
לי יש יותר גדול!
תראו אותי. אל תתעלמו ממני. אני כאן!
וגם - אני ציוני! חייבים להיות לאומיים.
המונומנט האדיר, של הדגל העוצמתי והזרחני, שלא לומר הלאומני, המשתלשל לאורך מגדלי עזריאלי, עושה לי קצת משני דברים: האחד- גאווה לאומית בריאה. מצד שני - חוסר נוחות. התפיסה הכוחנית של הכי גדול, הכי מואר, הכי הכי הכי, עושה לי לא טוב.

אבל זו התרבות שלנו, הלא כן?

ועוד דבר, יש משהו בשיטה של ה"סמס" שמצד אחד מאוד קלה ופשוטה - רק לחיצת כפתור... ומצד שני מנתקת את התורם מהנגיעה האישית בבעיה החברתית. קצת כמו המגדלים האלה...
ובמיוחד לאור הקמפיין השני עליו רציתי לספר.

לפני מספר שבועות, ברחובות לונדון, נתקלנו בקמפיין גיוס תרומות לארגון בריטי ותיק. קרן מארי קירי. העמותה עוסקת במימון מחקרים בנושא סרטן ובעוד תכניות בתחום הטיפול בסרטן. הקמפיין שראינו היה למען תוספת שעות טיפול סיעודי באנשים הנוטים למות - בביתם.

בתחילה ראינו ברחוב אנשים עונדים פרח צהוב על דש הבגד. בדרך כלל בגדים אפורים... כנהוג בלונדון האפרורית. נרקיס צהוב כמו שמש קטנה ומאירה. עוד ועוד. זה היה בולט. כיוון שהיינו תיירים ולא בני המקום זה לא היה ברור. מדוע רבים כל כך עונדים סיכה עם נרקיס צהוב? מסקרן.

עד שעלינו מהרכבת התחתית ונתקלנו בקבוצה של מתנדבים בפתח התחנה. בבגדים ובכובעים צהובים, צוהלים, משקשקים בפחי תרומה ואוחזים במגשים של סיכות נרקיסים. מסות של בני אדם עוברים שם. אז הסתבר שהתורמים מקבלים סיכת נרקיס צהוב ושמים אותה על דש הבגד. הזדהות אישית. כל אדם שראינו עם נרקיס על הכיס מוסר מסר לסביבתו:

"אני תורם למאמץ של קרן מארי קירי!"
"אני באופן אישי תורם, מפיץ את המסר ולוקח חלק בקמפיין"
"אני מזדהה".
גם זו תרבות, לא?

ברור שהקמפיין מלווה באתר אינטרנט דינמי, במעגלי התרמה שכוללים גיוס מתנדבים שיעמדו בחוצות העיר בלונדון וברחבי בריטניה, בגיוס מפורסמים שמביאים את הסיפור האישי שלהם ומובילים את הקמפיין. המתעניינים - יוכלו לראות באתר הקרן מגוון דרכים בהן הקרן מגייסת תרומות ולמעשה מגייסת את הציבור לגייס. מרשים.

ובכן, אין נכון או לא נכון. יש מה מתאים לתרבות. וזו עבורינו מראה מעניינת ליום העצמאות.
חג עצמאות שמח!

התמונות נלקחו מאתרי העמותות.

3 תגובות:

  1. עפרה, אבחנה נהדרת! תודה ששיתפת

    השבמחק
  2. אין ספק שהרצון להיות בולט גורם לעתים לאפקטים שיש בהם טעם לפגם כמו בקמפיין של עלם.

    גם אני שם לב שהקמפיינים היותר מצליחים בישראל נוטים להיות יותר צעקניים (קמפיינים לפוגים למיניהם), פחות אתיים (הפרסומת לשנדי), מטשטשי גבולות חינוכיים (פרסומות להלוואות לחופשה - במקום שיהיו פרסומות לחיסכון לחופשה). זה עצוב. זה הקפיטליזם וצריך להילחם בזה במסרים אלטרנטיביים ומענינים לא פחות.

    שרון

    השבמחק
  3. שרון, ברוך הבא לבלוג...
    כן, הקפיטליזם הזה.. מה נעשה איתו?

    השבמחק