יום שישי, 23 באוקטובר 2009

על עסקים חברתיים ופילנתרופיה עיסקית

בעבר הדיכוטומיה היתה ברורה: יש עסקים ויש פילנתרופיה. שני עולמות נפרדים, שתי תרבויות שונות לגמרי. אלה, מטרתם להרוויח כסף, אלה מטרתם לפעול למען החברה. בשנים האחרונות הגבולות אינם כה ברורים. עסקים חדרו לעולם החברתי, ארגונים חברתיים פועלים גם ליצירת רווחים. מתפתחים מודלים חדשים של ארגונים. האם אלה יצורי כלאיים או מבנים מועילים?
מודלים ארגוניים הממזגים את העסקי והחברתי מתקיימים סביבנו בתצורות מגוונות. אתייחס לשלושה מהם
:

מודל ראשון שכולנו מכירים הוא תרומת עסקים לקהילה. זה בעיניי המודל המפתה והנאיבי. בת הים הקטנה. עסקים קטנים וגדולים מנדבים חלק (בד"כ מזערי) מרווחיהם לפעולות למען החברה. הם עושים זאת בעיקר באמצעות תרומות כספיות, תרומות ציוד או מוצרים ובאמצעות התנדבות עובדים. ידעתם כי בישראל רק 8.9% מהעסקים מעורבים בפעילות של תרומה לקהילה? (כך עולה מסקר שערך משרד התמ"ת ופרסם בינואר 2008 ומייצג אוכלוסייה של 125 אלף עסקים, רובם קטנים ובינוניים.) למודל הזה, המכונה לעיתים עסקים פילנתרופיים (ולא בצדק), יש עוד הרבה לאן לצמוח ולהתפתח. ונקווה שכך יהיה. אבל זה לא הכל, אנחנו לא כל כך נאיבים. אנו מצפים לראות מעורבות חברתית של עסקים בהקשר רחב יותר - כחלק מהתנהלות אחראית של תאגיד ולא להסתנוור מתרומה קטנה כגדולה. נכון, ארגונים חברתיים הזוכים לתרומות העסקים, נהנים מאוד מהכספים הללו, אך בכל אופן חשוב לזכור כי מדובר בתחום הבסיסי ביותר של קשרי קהילה ועסקים.

מודל שני, אותו אני הכי אוהבת לראות, היא יזמות עסקית בעלת ערך חברתי סביבתי. "זו ציפור? זה מטוס? זה סופרמן!" מודל זה מאפשר לי להיות אופטימית. יתכן עולם בו לא רק רווחים מניעים את בני האדם ובפרט את אנשי העסקים, אלא גם רצון טוב ומטרות טובות. בואו נשאיר בצד את הציניות ונקווה שהמודל הזה יעבוד. זו לדעתי הרמה הגבוהה, העוצמתית והמשמעותית יותר של קשרי עסקים קהילה. מדובר בעסקים (או חטיבה בתאגיד) המוקמים כחברה לכל דבר. פירמות המפתחות מוצר (למשל: נורה חסכונית באנרגיה, מכונית חשמלית) או שירות (למשל: הלוואות לעסקים זעירים), שמטרתן לא רק להרוויח אלא גם לתת מענה חדש לצורך חברתי (צמצום הנחשלות בארצות מתפתחות) או סביבתי (זיהום, התחממות כדור הארץ). נראה כי תפקידם של העסקים החברתיים האלה חשוב במיוחד במקרים בהם יש כשל שוק או כשל ממשלה. זאת אומרת - כאשר עסקים אחרים, ארגונים או ממשלות, לא מספקים צרכים חבריים בסיסיים של אנשים. בעולם השלישי ואפילו אנחנו באמת זקוקים לסופרמן, לא?

והמודל הזה משגשג. מדובר ממש בשוק חדש. תנועה של חברות עסקיות ויזמים חברתיים בכל רחבי הגלובוס. לפני חודשיים התקיים בקליפורניה בפעם השנייה, כנס בינלאומי בנושא שוק הון חברתי.
Social Capital Markets. בכנס ששמו SOCAP09 , התכנסו 800 משתתפים מ 26 מדינות. הם מעוניינים להרוויח ועם זאת ליצור תמורה חברתית. הכנס אפשר שיתופי פעולה בין יזמים, משקיעים, קרנות ואף ממשלות. דוגמא למיזמים שהוצגו בכנס: פתוח וייצור מתקני טיהור מים אישיים באפריקה, הלוואות למיזמי סטארטאפ המיועדים לבניה ירוקה, הלוואות לעסקים ולאנשים בעלי הכנסה נמוכה באיזורים נחשלים. ועוד ועוד. (במידה והקישור לא עובד: הנה הכתובת: www.socialcapitalmarkets.net )

גם כנס מעלה 2009 שהתקיים באמצע אוקטובר, עסק לא מעט ביזמות עסקית חברתית. מושב מעניין הוקדש לנושא אחריות תאגידית של עסקים קטנים ובינוניים, הונחה ביצירתיות על ידי בועז ישראלי מחברת פרקסיס. שם, בין השאר, הציגו עצמם יזמים מכמה עסקים חברתיים מסקרנים. אחד היה אמיר בר נתן, מנכ"ל Call יכול, מנהל מוקד טלפוני המאוייש כולו על ידי אנשים עם מוגבלויות. השני - פינקי רוז, מנכ"ל חברה בע"מ בשם Ecommunity, הפועלת לקדם שתי מטרות: חברתית וסביבתית. מיחזור פסולת אלקטרונית על ידי אנשים עם מוגבלויות.
המיזמים הללו מכוונים ליצירת רווח. זו לא פילנתרופיה, אבל הפוטנציאל שלהם ליצירת שינוי חברתי הוא בהחלט גדול. השאלה החשובה היא האם הם מצליחים להרוויח? ואם כן, כיצד? עוד מקדם לומר באם הבסיס העסקי שלהם יוכל להחזיק את היוזמה ללא השקעה חיצונית, מסיבית ומתמשכת.

מודל שלישי המשלב עסקים וקהילה אותו אזכיר כאן, נמצא בקצה השני של הסקאלה, (אם נצייר את הדברים באופן לינארי). בעיניי משול למינוטאור. במודל זה ארגונים חברתיים חודרים למגזר העסקי. למה מינוטאור? כי לפי המיתולוגיה היוונית זהו יצור שהוא חצי אדם וחצי שור, לפעמים מתואר כאכזר ולעיתים כמאהב. מיתוס המינוטאור וקטילתו על ידי תסאוס, נושא הדים לשינויים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. בינתיים, עבורי, מודל זה - קצת מפחיד ומאיים.
כנס פראדלר, יערך בשבוע הבא, 2 בנובמבר, במלון דניאל בהרצליה ומציין עשור לקרן פראט וחמש שנים לתכנית פראדלר, המנחה ומאמנת ארגונים חברתיים. הכנס יעסוק בסוגיות הקשורות בפיתוח יוזמות עסקיות כמקור נוסף של הכנסה לארגונים חברתיים. יוזמות שלאו דווקא מכוונות כמענה לאוכלוסית היעד של הארגונים החברתיים.
מהן השלכות מודל זה על המגזר הוולונטרי? עד כמה המדינה תתן ליוזמות הללו להתקיים? מה זה יעשה לדימוי ולתפקיד של הארגונים החברתיים? מקווה שבכנס אקבל נקודת מבט מעניינת על הסוגיות הללו. אני אהיה שם...

# התמונות ממאגר תמונות ויקישיתוף

5 תגובות:

  1. מדינת ישראל, הפועלת מתוך אנרציה קהילתית שמקורה בתחושת פעולה לשם שרידות בלבד, אשר גובשה בגולה ומיושמת כאן מאז 1948 (היעדר חוקה והמחטף שביצע בן-גוריון בינואר 1949 כשהכריז על המועצה המחוקקת שאליה הלכו תושבי המדינה הצעירה לבחור ככנסת הראשונה, למשל), לא גיבשה - ולעניות דעתי לא תגבש בעתיד הקרוב - מדיניות עסקית-חברתית מגובשת.
    דוגמא מובהקת ניתנה במלחמת לבנון השניה ובמבצע "עופרת יצוקה" כשהממשלה בעצם נעלמה מהשטח והותירה אותו לגופים וולונטריים או אנשי עסקים צבועים כדוגמת גאידמק (שממש כעת הודיעו כי נידון ל-6 שנות מאסר על חלקו בעסקאות נשק מפוקפקות באנגולה). או בטיפול באוכלוסיה הגוברת והולכת של רעבים או אנשים שאמנם עובדים אך אין ידם משגת קיום רמת חיים שתאפשר להם ארוחות סדירות יום יום.
    במצב כזה, צמחה כאן ביצה עכורה של קפיטליזם דורסני שמלווה ברדיפת בצע מנקרת עיניים.
    הארגונים החברתיים שחלקם פועלים עוד משנות ה-70 וחלקם (כנעמת) הוקמו עוד טרם קום המדינה, הצליחו להשפיע (בניגוד למה שמקובל לחשוב) ולדעתי - כמו הארגונים לשמירת איכות הסביבה והטבע - ובעידוד של אנשי תקשורת מובילים וגם חלק מהפוליטיקאים שמבינים כי המצב החברתי בישראל הגיע לשפל שאסור לרדת עוד ממנו (ממש כמו הקו האדום של הכנרת), הם יצליחו להטות את הספינה המסורבלת הזו, לא בגלל שקברניטיה ירצו לעשות כן, אלא משום שתודעת הציבור מתחילה להשתנות מזלזול ופטליזם כלפי פעילות הגופים החברתיים, לכיוון של דרבון והפניית הזעם ישירות כלפי מי שהציבור מזהה נכונה כאחראים לשפל החברתי בו המדינה מצויה.
    גורם חשוב אחר הוא פעילות המערכת הציבורית והפעלת לחץ ציבורי להפחתת רדיפת בצע וניצול מחפיר של עובדים (ובכלל זה עובדים זרים) וחזרה למצב של הסכמים קיבוציים ודאגה לכך שהעובד אכן ירוויח (כלומר, שיגיע למצב ששכרו יספיק גם לסיפוק צרכיו וגם לחיסכון לעתיד).

    השבמחק
  2. שלום ערן,
    ראשית, לדעתי אנרציה קהילתית זה דבר טוב ברובד המקומי ואף ברובד הלאומי. שנית, להזכירך כי ממשלת אולמרט, אולי בעקבות כשלונה בעת המלחמה בלבנון, פתחה בדיאלוג משולש בין המגזרים, תהליך שממשיך גם בממשלה זו. התהליכים הם ארוכים ונקווה שיבשילו לטובת הציבור הישראלי כולו.
    מסכימה איתך כי לארגונים החברתיים תפקיד חשוב בקידום סדר יום ציבורי במדינה ולכן לדעתי חשוב לחזק אותם. עפרה פלמר

    השבמחק
  3. בוקר טוב, עפרה.

    הבעיה המרכזית היא בכך שעל הכלכלה הישראלית השתלטה שיטת "גריפת ההון". כלומר, בניגוד לתורת הכלכלה הקלאסית שגרסה כי רצוי להתיר צבירת הון בידי קבוצה מצומצמת יחסית של יזמים משום שאלה אח"כ ידאגו ל"חלחול" פירות אותו הון (יצירת מקומות עבודה, השקעה בציוד ובמבנים ועידוד תחרות) כלפי מטה, ברבע המאה האחרונה התרחש בישראל התהליך (המתועב בעיניי) שבו ההון נגרף - פשוטו כמשמעו - לכיסם של בעלי ההון ובמקום שיחלחל כלפי מטה עובר בעיסקאות סיבוביות - חלקן לא חוקיות - באותו רובד עצמו וכך ההון של אותה קבוצה תופח במימדים מפלצתיים ואילו בד בבד הכלכלה בעצם דורכת במקום (גם בשיא ה"פרוספריטי" של ממשלת רבין השניה הצמיחה היתה רק שני שליש משנת צמיחה ממוצעת בעשור 1964-1973!), כח הקניה של המעמד הבינוני נשחק, המעמד הנמוך נעשה עני יותר ויותר ובמקביל, הון ישראלי רב זורם לחו"ל (אם בהעברת מפעלים לחו"ל - תהליך שמלווה בפיטורי עובדים ישראליים, רבין מהם דווקא מהמגזר הערבי שרוב בעלי ההון, בעלי השקפת עולם יונית, מרוממים את הצורך בשוויונו... ואם בהשקעות בנדל"ן ושאר "עסקי נייר" קרי העברת מניות מיד ליד).

    שינוי מצב זה הוא שצריך ללוות את פעילות הממשלה (אם כי קשה לראות את בנימין נתניהו ויובל שטייניץ פועלים בכיוון הזה) ולדעתי אפילו להתחיל במערכת החינוך. אני זוכר כי כבר בשיעורי הכלכלה בתיכון למדנו על יתרונות הכלכלה החופשית, אבל שום מילה לא דוברה על אחריות חברתית ועל הצורך של הממשלה לא רק לקבוע רגולציות (תקנות) לשמירה על "מסחר הוגן" אלא למנוע מצב שבו נהיה דומים למדינות אמריקה הלטינית, מצב שבזמנו לא האמנתי שנגיע אליו והיום, לצערי, אני רואה כי אנו כבר בתוכו.

    במצב זה, הארגונים החברתיים ממלאים תפקיד שאין שני לו בחשיבותו בגישור הפער הזה בין הממשלה לבין הציבור הרחב מצד אחד, ו"חינוך" קהילת העסקים הישראלית לאחריות חברתית שתתבטא בהכרה כי צבירת ההון איננה מטרה אלא א מ צ ע י להגדלת העוגה הלאומית שממנה יהנו כולם.

    אל נא תטעי לחשוב כי חשיבתי הינה תמיכה ברעיונות מרקסיסטיים, חלילה. מעולם לא תמכתי בכך, אני בעד כלכלה חופשית, אבל כלכלה אחראית חברתית.

    ערן

    השבמחק
  4. נורה חסכונית היא דוגמה מובהקת ליזמות עסקית חברתית

    השבמחק
  5. נורה חסכונית מקדמת יזמות סביבתית

    השבמחק