יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

פילנתרופיה חדשה משתלטת?

בדיוק יומיים לאחר שהלנתי כאן על כך שאין בישראל מספיק מחקרים על קשרי עסקים וקהילה, קבלתי בדואר חוברת עם תוצאות מחקר חדש העוסק בפילנתרופיה העילית. המחקר נעשה במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובראשו עומד פרופ' הלל שמיד. המחקר מאיר וממשיג את תרבות הנתינה של הפילנתרופיה החדשה המפתחת בשנים האחרונות בישראל.

הפילנתרופים שנכללו במחקר הם 79 אנשי עסקים שתרמו מהונם האישי בממוצע מעל שני מליון ש"ח בשנה. כולם ממלאים תפקידים שונים במגזר העסקי - שירותים פיננסיים ועסקיים, יזמות הון סיכון, טכנולוגיית מחשבים ותקשורת, נדל"ן ובריאות. בנוסף, מה שמגדיר אותם בפילנתרופיה החדשה היא העובדה שהם מתנדבים בארגונים או מניעים יוזמות חברתיות. התורמים הללו נשאלו על היקף התרומה שלהם, על דפוסי התרומה והמניעים לתרומה.

מהי פילנתרופיה עילית?
מדובר בקטגוריה מובחנת של פילנתרופיה פרטית. התורמים הנמנים על סוג זה של פילנתרופיה אינם מסתפקים עוד ברישום המחאה שמנה. הם תורמים מהונם סכומים גדולים. הם מעורבים בהנהלות ציבוריות של ארגונים ובמיזמים חדשניים. הם ממוקדי משימה, מאמינים בהשקעה חברתית ורוצים להשפיע. ערוצי התרומה שלהם מגוונים וכוללים קרנות, תרומה אישית ישירה או תרומה באמצעות עסקים.

המחקר מביא כדוגמא קרנות חדשות כגון IVN, JVP ותמורה שהוקמו על ידי יזמים, קבוצות מלוכדות של אנשים שהשיגו את הונם בתעשיית ההי טק ועתה עוסקים בעשייה פילנתרופית. מה שמאפיין אותם זה המעבר מפילנתרופיה רגשית לפילנתרופיה רציונאלית. דוגמא בולטת בעולם היא כמובן פעילותו של ביל גייטס באמצעות הקרן שלו ושל אישתו מלינדה. קרן הפועלת לקידום בריאות בעולם, בין השאר למציאת מזור למחלת המלריה באפריקה וגם לשיפור מערכת החינוך בארצות הברית.

התבוננות על הפילתרופיה החדשה או כפי שהיא מכונה לעיתים פילנתרופיה קפיטליסטית, מביאה אותי להציב לדיון כמה סוגיות מהותיות:
1. סגנון הפעילות. סגנון הפעילות של הפילנתרופים החדשים מושפע מתרבות ניהול עסקית. הדבר עשוי לתרום ליעילות התנהלותם של מיזמים וארגונים חברתיים אך עלול לשנות את אופיים. חזון, מטרות. יעדים מדדים, תוכניות עבודה, תוצרים ותפוקות, הערכה ובקרה. כל אלה חשובים מאוד. לצד זה אנו רואים כיום מגמה גדלה והולכת של הכנסת מיזמים עסקיים לפעילות של עמותות. מדובר בשינוי תרבותי במגזר השלישי. הנושא הלוהט הזה נמצא על סדר היום הציבורי בישראל. הוא נדון לאחרונה בהרחבה במספר כנסים שאף כתבתי עליהם כאן בעבר ועוד ימשיך להעסיק את העולם החברתי בתקופה הקרובה.

2. גבולות ההשפעה. עוצמתם הציבורית, הקרבה למקבלי החלטות מהמגזר הציבורי והונם השופע מביאים את הפילנתרופיים החדשים לעמדת השפעה בציבוריות הישראלית ובמהירות גבוהה. רוב המרואיינים במחקר סבורים כי הפילנתרופיה יוצרת שינוי חברתי רחב או מקומי וממוקד ובכל אופן מאפשרת להם לחולל שינוי בתחומים בעלי חשיבות עבורם. לדעתם הפילנתרופיה גם מחנכת למעורבות חברתית ומהווה כלי להשפעה הן על המגזר השלישי והן על הממשלה.
לדעתי על הציבוריות הישראלית להגדיר את גבולות ההשפעה של הפילנתרופיה העילית , דווקא בשל עוצמתה, באופן כזה שניתן יהיה לשמור על כוחו של המגזר הציבורי, הנבחר באופן דמוקרטי. עוד דבר - לדפוסי המעורבות של הפילנתרופיה החדשה יש לדעתי השפעה גם על התנהלותו של המגזר העיסקי בתחום המעורבות החברתית. על כך אכתוב בפעם אחרת.

3. לגיטימיות ההשפעה. האם בעל המאה הוא בעל הדעה? האם מוטת ההשפעה של הפילנתרופים החדשים מאפשרת להם לקבוע את סדר היום הציבורי? במקרים רבים נראה שכן. זוכרים את ועדת דברת בנושא חינוך? בראשה עמד איש עסקים ולא איש חינוך. מדוע? מהיכן הלגיטימציה לפעול? האם בזכות הונם יכולים הם להשפיע על המגזר הציבורי ועל מקבלי ההחלטות? בפועל נראה כי דרכם קלה יותר מלאחרים מן השורה. החברה שלנו מקדשת הצלחות עיסקיות ומאפשרת לאנשי עסקים "לקחת פיקוד". לטוב ולרע.
ראו למשל את עמותת אור ירוק, שנוסדה ב 1997 על ידי איש העסקים אבי נאור. היא בהחלט הצליחה לחולל שינוי בנושא תרבות הנהיגה. בזכות ההון, בזכות הנגישות למקבלי החלטות וגם בזכות הכנסה של סגנון פעילות מקצועי, אפילו עסקי, ממוקד ומבוקר. גם תנועת הכל חינוך - שהיא ארגון לובי, מיסודו של דב לאוטמן קמה ב 2008 ומיד התברגה לתוך התודעה הציבורית וזכתה בנגישות למקבלי החלטות.

כל הפעילות הזו היא פעילות מובהקת ולגיטימית של חברה אזרחית, אולם האין היא מטילה צל על פעילות השטח של ארגוני השדה הותיקים הנאבקים גם הם על תהודה ציבורית? נראה לי כי בדומה למה שחוללו תאגידים לשוק העיסקי כך עלולה להיות השפעתם של פילנתרופיים המקימים ארגונים משלהם. הם משנים את השיח הציבורי ואולי אף משתלטים עליו. ארגוני השורשים מאבדים מים.

בכל אופן נראה כי כל עוד הנושאים בהם פעילים תורמי העילית נכללים בציר המרכזי המעסיק את החברה הישראלית - הפעילות שלהם נתפסת כחשובה ותורמת. אם כן - מהו הציר הזה?

במה הפילנתרופיה החדשה מעדיפה להשקיע? ועוד יותר מעניין - במה לא?
מחקרם של פרופ' שמיד, אבישג רודיך בשיתוף עם חנה שאול בר ניסים מצא כי התחומים העיקריים המועדפים על הפילנתרופיה העילית לפעילות, להשקעה ולתרומה הם: חינוך, רווחה וכן בריאות ומניעה.
לעומת זאת, הפילנתרופיים החדשים אינם מתעניינים בספורט, נפגעי טרור, זהירות בדרכים ואמנות. גם צה"ל, זכויות האדם והאזרח ותהליך השלום מתבררים כנושאים שפחות אטרקטיביים עבורם כיום.
מתברר עוד כי גם בתוך התחומים המעודפים עליהם נמצא מדרג. כך, בתוך תחום הרווחה, הפילנתרופיים מוכנים להשקיע בבני נוער בסיכון. לעומת זאת, ישנם נושאים דחויים שכלל לא מעניינים אותם. ביניהם נשים חד הוריות וקשישים. לציבור הזה אין רייטינג. כאן המדינה ושאר הארגונים החברתיים נשארים לשאת בנטל.



המחקר יצא לאור באוקטובר 2009, חוברת מס' 7 בסדרת מאמרים של המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה עברית בירושלים.

5 תגובות:

  1. הי עפרה,
    התרשמתי מאד מהפוסט המעניין, שמסכם נקודות מרכזיות מהמחקר.
    נדמה לי שכדאי להבחין בין המושג פילנתרופיה עילית - שבדרך כלל מוגדר פשוט לפי כמות הכסף שהאדם תורם. ובין פילנתרופיה חדשה (שממוקמת בתוך הקבוצה הזו) - שבעיקר מתייחס לתורמים שמיישמים גישות מעורבות בתרומה (כפי שהזכרת).
    לא כל תורמי העלית הם מתאימים לסגנון התרומה החדשה (אם כי במחקר שהצגת ההבחנה הזו לא מספיק חדה, עמ' 12).
    הבחנה כזו תעזור לדיון בשאלות שהצגת: לדוגמה השאלה השלישית - לגבי הלגיטימיות. לדעתי הלגיטמיות של פילנתרופיה עלית מגיעה מהכסף הרב שהיא משקיעה. אבל הלגיטימיות של הפילנתרופיה החדשה מגיעה גם ממקורות סמכות אחרים - של אמונה בעקרונות ניהול עסקי, של אידיאולוגיה המאמינה שעקרונות השוק הם המוצלחים ביותר.
    לדוגמה - דוברת לא תרם לוועדה הממלכתית, ובמובן זה הוא לא פילנתרופ, אלא נקרא מתוקף הצלחתו הניהולית בעולם העסקי, לנסות לגבש פתרונות לעולם החינוכי-חברתי.
    שוב, כל הכבוד על הפוסט המעניין, ומקווה לקרוא עוד בהמשך.

    השבמחק
  2. אהלן עפרה,
    פוסט חשוב ביותר, וטוב שהצפת את המחקר למודעות של עוד אנשים דרך הבלוג שלך.
    אני חושבת שיש מקום לדאגה בכל הקשור לשאלות השלישית והרביעית שהעלית. יכולתם של בעלי ההון לעצב את האג'נדה החברתית הוגבלה עד עתה לתחומים הידועים של השפעה פוליטית ומסחרית. עכשיו יש השפעה מתוחכמת על המגזר השלישי. לא שבעבר לא תרמו, ולא שבעבר לא השפיעו, אבל בעבר זה היה דרך ארגונים חברתיים קיימים. אהבתי את האמירה המדויקת שלך על ארגוני גראסרוטס: השורשים מאבדים מים.
    חלופה לגיטימית, בעיני, היא שאנשי עסקים ובעלי הון יתרמו את הידע, המומחיות והמוטיבציות החברתיות שלהם (וגם מהונם הכספי) לעמותות קיימות.
    אחד האפיקים הלגיטימיים להשפעה, שהופך לנפוץ יותר ויותר הוא השתתפות בועדים מנהלים (בורדים) של עמותות.
    המרכז למנהיגות מתנדבת (ע"ש ויינברג) של הג'וינט פועל לעודד השתתפות של מנהיגים עסקיים, ציבוריים, אקדמיים ואחרים בועדים מנהלים: www.layleadership.org.il

    תודה על הפוסט והמשיכי לשפוע אבחנות ותכנים מענינים :-)

    השבמחק
  3. אסף ושירלי,
    תודה על התגובות ודברי הטעם.
    ולו רק בשל התגלגלות הדיון הזה היה כדאי לפרסם בלוג.
    (אסף, מקבלת את הדיוק באבחנה שלך לגבי המושגים.)
    עפרה

    השבמחק
  4. שבוע טוב, עפרה.

    הנקודות שהעלית כאן הן חשובות ומכריעות.
    כשבוחנים את מהות הפילנטרופיה, השאלה המכרעת היא למה היא נועדה, והאם אפשר ורצוי להחיל מודל ניהולי עסקי גם על ניהול קרן פילנטרופית?

    הבאת כדוגמא את ביל גייטס. זוהי דוגמא מצויינת, משום שביל גייטס, שצמח ומסייע להצמיח את עולם העסקים כפי שאנו מכירים אותו מאז אמצע שנות ה-80, החליט בשלב מסויים כי אינו חפץ עוד לנהוג כיתר המנהלים בני דורו או צעירים יותר, ושינה את מטרתו מצבירת מקסימום רווחים והשארתם באופן בלעדי בכיסיו (או בחשבון הבנק שלו), לחלוקת אותם רווחים לתועלת ציבורים נזקקים - בראש ובראשונה בעולם השלישי. ביל גייטס אכן אינן נדבן. הוא משקיע את כספיו - אמנם בלי מטרת רווח - בפרוייקטים שהוא ורעייתו משוכנעים כי יביאו תועלת לטווח ארוך עבור עמי אפריקה ואסיה.
    זה מה שהופך את קרן "ביל ומלינדה" גייטס לייחודית כי אין עוד הרבה קרנות פרטיות כאלה.
    בארץ לבטח שאין יוזמות כאלה. אנשי העסקים בישראל עדיין פועלים לפי המודל של "גרוף רווחים ככל יכולתך (ואפילו מעבר לזה)" ולא חשים אחריות - מלבד הקצאת כמה אלפי שקלים בשנה (בלוויית יחצ"נות נוצצת וראוותנית) עבור עמותות או גופים שממילא מנוהלות בידי מכרים שלהם או מיני סלבריטאים ושאר מפורסמים שגםהם זקוקים לליטרת הבשר התקשורתית שלהם.
    האם אנשים כאלה לא תורמים בעצם, במודע, להנצחת הבעיות שאותן הם מצהירים שבאו לפתור?
    ניהול קרנות כעסק לכל דבר הוא בעיניי דבר מסוכן וטוב שאינו נפוץ בארץ. קרנות תמיכה או פילנטרופיה לעולם אסור להן שתתנהלנה כעסק. המטרה עיקרית שלהן צריכה להיות פתרון הבעיות שהן מתמקדות בהן ולא יצירת בעיות חדשות.
    אני טוען כי אנשי עסקים ממהותם לא מסוגלים לנהל קרנות כאלה כי הם רוצים להיות חלק מאליטה מצומצמת שאינה רוצה נוכחות של המונים בקרבה. לכן, לדעתי להם משתלם דווקא שיהיו נזקקים למכביר כי אלה הם עלי התאנה להפגנת רגשות מיוחצ"נים של חמלה ורגישות (לדוגמא - פעילות שרי אריסון, לב לבייב וארקדי גאידמק).
    גם דב לאוטמן מגלם בעיניי את הרע שבעולם העסקים בישראל. מפעל דלתא המשגשג שלו הועבר כמעט בשלמותו לחו"ל כדי שלא יצטרך עוד להעסיק עובדים ישראליים (יהודים וערבים) "יקרים" אלא פועלי דחק סיניים או ירדניים זולים, וכל זאת תוך שמר לאוטמן דואג ליחצן עד כמה הוא בעל מודעות חברתית-פוליטית "נכונה".
    גם ועדת דברת גילמה את הרע ששילבו אנשי עסקים בעניינים לא להם. היד הקלה על הדק הפיטורים והכבדת נטל העבודה על המורים תוך פיצוי קטן ביותר באופן פרופורציונלי - כך הרי נוהג מר דברת בעסקיו שלו. מדוע שאת הנורמות הקלוקלות הללו יעביר גם למערכת החינוך?
    אם חפצה את בחינוך נכון - יש להתחילו דווקא בפקולטות למינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטאות ובמכללות. האם רבים מודעים לכך ששם שורש הרע? ששם מלמדים תערובת מוזרה של מרקסיזם מבית מדרשה של "הקשת המזרחית" מצד אחד עם האדרת הקפיטליזם הבורסאי והבועתי מצד שני.
    שם צריך להתחיל לחנך את דור העתיד של אנשי העסקים לכלכלה אחרת שמבוססת על אחריות חברתית. אולי אז באמת אפשר יהיה לתת לאנשי עסקים לנהל קרנות חברתיות. עד אז, יש להשאיר בידי אנשים שהדאגה לחברה ולהעצמת החלשים בה היא בראש מעייניהם את ניהול הקרנות הללו. אנשי העסקים יכולים להמשיך לתרום מכספיהם.

    השבמחק
  5. נמצא כי גם במגזר העשיה החברתית המדינה לא רק מאבדת ומפריטה מחובותיה, אלא מרכזים גדולים והולכים של כוח והשפעה מתרכזים בידי מיעוט בעלי הון - שמוצאים פלטפורמה חדשה להגשמתם העצמית ובעקיפין להשלטת סדר היום שלהם.
    ממש עצוב.

    השבמחק