פילנתרופיה חדשה משתלטת?

בדיוק יומיים לאחר שהלנתי כאן על כך שאין בישראל מספיק מחקרים על קשרי עסקים וקהילה, קבלתי בדואר חוברת עם תוצאות מחקר חדש העוסק בפילנתרופיה העילית. המחקר נעשה במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובראשו עומד פרופ' הלל שמיד. המחקר מאיר וממשיג את תרבות הנתינה של הפילנתרופיה החדשה המפתחת בשנים האחרונות בישראל.

הפילנתרופים שנכללו במחקר הם 79 אנשי עסקים שתרמו מהונם האישי בממוצע מעל שני מליון ש"ח בשנה. כולם ממלאים תפקידים שונים במגזר העסקי - שירותים פיננסיים ועסקיים, יזמות הון סיכון, טכנולוגיית מחשבים ותקשורת, נדל"ן ובריאות. בנוסף, מה שמגדיר אותם בפילנתרופיה החדשה היא העובדה שהם מתנדבים בארגונים או מניעים יוזמות חברתיות. התורמים הללו נשאלו על היקף התרומה שלהם, על דפוסי התרומה והמניעים לתרומה.

מהי פילנתרופיה עילית?
מדובר בקטגוריה מובחנת של פילנתרופיה פרטית. התורמים הנמנים על סוג זה של פילנתרופיה אינם מסתפקים עוד ברישום המחאה שמנה. הם תורמים מהונם סכומים גדולים. הם מעורבים בהנהלות ציבוריות של ארגונים ובמיזמים חדשניים. הם ממוקדי משימה, מאמינים בהשקעה חברתית ורוצים להשפיע. ערוצי התרומה שלהם מגוונים וכוללים קרנות, תרומה אישית ישירה או תרומה באמצעות עסקים.

המחקר מביא כדוגמא קרנות חדשות כגון IVN, JVP ותמורה שהוקמו על ידי יזמים, קבוצות מלוכדות של אנשים שהשיגו את הונם בתעשיית ההי טק ועתה עוסקים בעשייה פילנתרופית. מה שמאפיין אותם זה המעבר מפילנתרופיה רגשית לפילנתרופיה רציונאלית. דוגמא בולטת בעולם היא כמובן פעילותו של ביל גייטס באמצעות הקרן שלו ושל אישתו מלינדה. קרן הפועלת לקידום בריאות בעולם, בין השאר למציאת מזור למחלת המלריה באפריקה וגם לשיפור מערכת החינוך בארצות הברית.

התבוננות על הפילתרופיה החדשה או כפי שהיא מכונה לעיתים פילנתרופיה קפיטליסטית, מביאה אותי להציב לדיון כמה סוגיות מהותיות:
1. סגנון הפעילות. סגנון הפעילות של הפילנתרופים החדשים מושפע מתרבות ניהול עסקית. הדבר עשוי לתרום ליעילות התנהלותם של מיזמים וארגונים חברתיים אך עלול לשנות את אופיים. חזון, מטרות. יעדים מדדים, תוכניות עבודה, תוצרים ותפוקות, הערכה ובקרה. כל אלה חשובים מאוד. לצד זה אנו רואים כיום מגמה גדלה והולכת של הכנסת מיזמים עסקיים לפעילות של עמותות. מדובר בשינוי תרבותי במגזר השלישי. הנושא הלוהט הזה נמצא על סדר היום הציבורי בישראל. הוא נדון לאחרונה בהרחבה במספר כנסים שאף כתבתי עליהם כאן בעבר ועוד ימשיך להעסיק את העולם החברתי בתקופה הקרובה.

2. גבולות ההשפעה. עוצמתם הציבורית, הקרבה למקבלי החלטות מהמגזר הציבורי והונם השופע מביאים את הפילנתרופיים החדשים לעמדת השפעה בציבוריות הישראלית ובמהירות גבוהה. רוב המרואיינים במחקר סבורים כי הפילנתרופיה יוצרת שינוי חברתי רחב או מקומי וממוקד ובכל אופן מאפשרת להם לחולל שינוי בתחומים בעלי חשיבות עבורם. לדעתם הפילנתרופיה גם מחנכת למעורבות חברתית ומהווה כלי להשפעה הן על המגזר השלישי והן על הממשלה.
לדעתי על הציבוריות הישראלית להגדיר את גבולות ההשפעה של הפילנתרופיה העילית , דווקא בשל עוצמתה, באופן כזה שניתן יהיה לשמור על כוחו של המגזר הציבורי, הנבחר באופן דמוקרטי. עוד דבר - לדפוסי המעורבות של הפילנתרופיה החדשה יש לדעתי השפעה גם על התנהלותו של המגזר העיסקי בתחום המעורבות החברתית. על כך אכתוב בפעם אחרת.

3. לגיטימיות ההשפעה. האם בעל המאה הוא בעל הדעה? האם מוטת ההשפעה של הפילנתרופים החדשים מאפשרת להם לקבוע את סדר היום הציבורי? במקרים רבים נראה שכן. זוכרים את ועדת דברת בנושא חינוך? בראשה עמד איש עסקים ולא איש חינוך. מדוע? מהיכן הלגיטימציה לפעול? האם בזכות הונם יכולים הם להשפיע על המגזר הציבורי ועל מקבלי ההחלטות? בפועל נראה כי דרכם קלה יותר מלאחרים מן השורה. החברה שלנו מקדשת הצלחות עיסקיות ומאפשרת לאנשי עסקים "לקחת פיקוד". לטוב ולרע. ראו למשל את עמותת אור ירוק, שנוסדה ב 1997 על ידי איש העסקים אבי נאור. היא בהחלט הצליחה לחולל שינוי בנושא תרבות הנהיגה. בזכות ההון, בזכות הנגישות למקבלי החלטות וגם בזכות הכנסה של סגנון פעילות מקצועי, אפילו עסקי, ממוקד ומבוקר. גם תנועת הכל חינוך - שהיא ארגון לובי, מיסודו של דב לאוטמן קמה ב 2008 ומיד התברגה לתוך התודעה הציבורית וזכתה בנגישות למקבלי החלטות.

כל הפעילות הזו היא פעילות מובהקת ולגיטימית של חברה אזרחית, אולם האין היא מטילה צל על פעילות השטח של ארגוני השדה הותיקים הנאבקים גם הם על תהודה ציבורית? נראה לי כי בדומה למה שחוללו תאגידים לשוק העיסקי כך עלולה להיות השפעתם של פילנתרופיים המקימים ארגונים משלהם. הם משנים את השיח הציבורי ואולי אף משתלטים עליו. ארגוני השורשים מאבדים מים.

בכל אופן נראה כי כל עוד הנושאים בהם פעילים תורמי העילית נכללים בציר המרכזי המעסיק את החברה הישראלית - הפעילות שלהם נתפסת כחשובה ותורמת. אם כן - מהו הציר הזה?

במה הפילנתרופיה החדשה מעדיפה להשקיע? ועוד יותר מעניין - במה לא?
מחקרם של פרופ' שמיד, אבישג רודיך בשיתוף עם חנה שאול בר ניסים מצא כי התחומים העיקריים המועדפים על הפילנתרופיה העילית לפעילות, להשקעה ולתרומה הם: חינוך, רווחה וכן בריאות ומניעה.
לעומת זאת, הפילנתרופיים החדשים אינם מתעניינים בספורט, נפגעי טרור, זהירות בדרכים ואמנות. גם צה"ל, זכויות האדם והאזרח ותהליך השלום מתבררים כנושאים שפחות אטרקטיביים עבורם כיום.
מתברר עוד כי גם בתוך התחומים המעודפים עליהם נמצא מדרג. כך, בתוך תחום הרווחה, הפילנתרופיים מוכנים להשקיע בבני נוער בסיכון. לעומת זאת, ישנם נושאים דחויים שכלל לא מעניינים אותם. ביניהם נשים חד הוריות וקשישים. לציבור הזה אין רייטינג. כאן המדינה ושאר הארגונים החברתיים נשארים לשאת בנטל.



המחקר יצא לאור באוקטובר 2009, חוברת מס' 7 בסדרת מאמרים של המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה עברית בירושלים.