יום חמישי, 28 באפריל 2011

עבודה בשבת. ברוח אחד במאי.

הפוסט הזה נכתב בעקבות לימודיי בבית מדרש מתקדם בארגון אלול. במהלך השנה עסקנו בהיבטים רבים של השבת, לאור תקופות היסטוריות שונות. בהגשת הסיכום, בחרתי להתייחס לתפקידים של שלושת מגזרי החברה בהקשר של עבודה בשבת. (אין כאן כוונה כלל וכלל להקיף את כל היבטי הנושא, אלא להביא נקודת מבט אישית כחלק מהתהליך הלימודי שלי ושל הקבוצה). פוסט ברוח אחד במאי.

ח
שֵׁשֶׁ
ת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.
ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ...(שמות כ')

נקודת המוצא שלי היא כי יום שבת משמש יום מנוחה, שהוא הכרחי לגוף ולנפש, לאדם ולעובד. אני רואה בו זכות סוציאלית מן המדרגה הראשונה. כיצד בא לידי ביטוי כיום תפקידם של שלושת מגזרי החברה שלנו: המגזר הציבורי, המגזר העסקי והמגזר הוולונטרי בהקשר של הציווי המקראי בעניין השבת?


המגזר הציבורי. חקיקה.
דרך ארוכה עברנו מימי המקרא. כיום, המדינה היא זו שמסדירה ומגדירה בחוק את זכויות העובדים ואת שעות עבודה והמנוחה שלהם. הנוסח שנקבע מעצב למעשה את דמותה של המדינה כמדינה יהודית.

שעות המנוחה השבועית הינן לפחות 36 שעות רצופות לשבוע. המנוחה השבועית תכלול לגבי יהודי את יום השבת, ולגבי מי שאינו יהודי יום שישי/שבת/ראשון לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי שלו.
(מתוך אתר ההסתדרות החדשה). (לנוסח החוק)

על מטרתו של האיסור על העסקת יהודי בשבת כתב נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר.

בקביעת העיקרון של קיום יום מנוחה שבועי והועדתו בשבת חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות: ראשית, מטרה חברתית, לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור לפי בחירתו והעדפותיו. כן נועד יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד ולהבטיח תנאי עבודה הוגנים. שנית, הועדת המנוחה בשבת נעשתה על רקע ציווי ההלכה ומסורת ישראל.

5073/91 תיאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה (מתוך ויקיפדיה).

יש המון מה לומר על סוגיית החוק ובמיוחד על משמעותו בנוגע לכך שליהודים לא ניתנת זכות בחירת יום החופש. אבל הפעם לא אתייחס לכך, אלא רק אצביע על מאזן הכוחות הבין מגזרי הכרוך בסוגיית העסקת עובדים בשבת.


המגזר העסקי. זכויות עובדים כחלק מאחריות התאגיד
הסוגיה של עבודה בשבת, מהווה חלק מסוגיות האחריות התאגידית של הפירמות. כידוע, ענינה של האחריות התאגיד היא האופן בו הפירמה לוקחת אחריות על הדרך בה היא עושה עסקים. אחריות חברתית של עסקים היא השילוב בין התנהלות עסקית וערכים חברתיים-סביבתיים. אחריות חברתית של התאגיד נוגעת במגוון רחב של נושאים ותחומים. המרכזיים ביניהם הינם: ניהול , אתיקה, סביבת עבודה, השקעה בקהילה, קיימות וסביבה, גיוון תעסוקתי, שיווק ומוצרים אחראיים, זכויות אדם ואזרח, ספקים ושרשרת האספקה, שותפויות ועוד. (מעובד מתוך אתר ארגון מעלה )

אם כן, הסוגיה של עבודה בשבת, או למעשה שמירה על חוק שעות עבודה ומנוחה, כלול בתחום הרחב של סביבת עבודה, חוקי המגן וזכויות העובדים. הקוד של ארגון מעלה – הארגון של העסקים המנהיגים ומטמיעים אחריות תאגידית וגם דרוג מעלה המדרג עסקים לפי מידת האחריות התאגידית שהם מפגינים, אינם עוסקים בכך בצורה רחבה, אלא מציינים כי על עסקים לפעול בהתאם לחוק. אנחנו מצפים מעסקים לעמוד בדרישות החוק. האם העסקים נענים לציפייה הזו, לדרישת החוק? האם המדינה מפקחת? חוק שעות עבודה ומנוחה חשוב הן לאדם והן לחברה. הוא דואג בין השאר גם לשמירה על זכותם של בעלי עסקים מקומיים למנוחה. וזאת למשל, על רקע הלחץ של תאגידי הענק להפעיל מרכזי קניות בשבת. החוק הכתוב אינו מספיק. על מנת לשמור על זכויות העובדים יש צורך במנגנוני התראה ופקוח של גורמים ציבוריים וחברתיים.

המגזר השלישי. התראה על עוולות ושמירה על זכויות.
חלק מתפקידיו של המגזר השלישי הוא להצביע על עוולות חברתיות, להניע שינוי חברתי ולהציע דרכים חדשות לפעול. בהקשר שלנו, תפקידו של המגזר השלישי לשמור על זכויות העובדים מול המעסיקים, להתריע על אי שמירת החוק ובחלק מן המקרים לעודד ולדרבן גם את המגזר העסקי לשמור על זכויות העובדים המעוניינים ואלה שאינם מעוניינים לעבוד בשבת. וכך, ארגוני העובדים, כמו כוח לעובדים או הסתדרות העובדים החדשה, עושים את מלאכתם במתן מידע, במאבק על זכויות ובתמיכה משפטית. ארגון מעלה, מעודד עסקים לפעול מתוך אחריות תאגידית כוללת. תפקידם חשוב ביותר לשיח הציבורי בעניין השבת ובפרט וגם, ובעיקר בעניין זכויות עובדים בכלל. כדאי לשים לב לארגון מעניין - במעגלי צדק. הארגון מפעיל מערך בדיקה של "כשרות חברתית" בו עסקים העומדים בכללים של נגישות לאנשים עם מוגבלויות ושל הוגנות בהעסקה מקבלים "תו חברתי". הציבור מוזמן לתגמל עסקים אלה ולבקר אצלם יותר .


היום, ממש לקראת האחד במאי , אני מאמינה כי הדיאלוג בין המגזרים הוא המפתח לשינוי חברתי ובמיוחד לשמירה על זכויות העובדים. הפגנת אכפתיות ואף לחץ מצד צרכנים, לקוחות והציבור בכלל על העסקים ישפיע עליהם לציית לחוקי המגן ולשמור על זכויות העובדים אצלם.

5 תגובות:

  1. יעל אברמן טאובין30 באפריל 2011 בשעה 22:22

    פוסט מעניין וחשוב!
    מחשבה שלי בעקבותיו-
    המחשב הנייד והגישה לעבודה מכל מקום יוצרת אתגר חדש לחוק העבודה ומנוחה כשהיא משתלבת בציפיה של מעסיקים לעבוד גם בשבת..

    השבמחק
  2. השבת היא ערך יסודי ביהדות, עד כדי כך שהוחלה לא רק על העובד היהודי, אלא גם על חיות המשק שלו ועל עובדיו הלא-יהודים (מכאן גם שהשימוש ב"גוי של שבת" נאסר, ולדעת רבים מהרבנים אסור כלל לבקשמגוי לבצע עבור יהודי מטלה כל שהיא בשבת שאיננה לצורך פיקוח נפש מפאת הצו התורני המפורש בספר "ויקרא").

    בארץ ישראל נוצר שילוב מעניין בין הציונות הסוציאליסטית לציונות ה"כללית" החילונית והבורגנית, כששתיהן ראו בשבת רק יום שיש בו אופציה לא לעבוד, ולא ח ו ב ה לא לעבוד (להיפך, מושג החובה התורני הפך להיות ביטוי לכפיה דתית פסולה וחשוכה בעיני שני מגזרים אלה). אבל עד שנות ה-90 ניתן לומר כי מי שעבדו בשבת לצורך צבירת רווח היו מיעוט. עם פתיחת מרכזי הקניות הגדולים בשבת, החדרת ערכי הקפיטליזם (דווקא, צחוק הגורל, בידי ממשלת רבין השניה ולא כמו שמקובל לחשוב על ידי ממשלת נתניהו הראשונה שרק הרחיבה את חדירתו למשק הישראלי), והעליה הרוסית (שרובה ככולה היתה חילונית לחלוטין בתוספת כ-30% עולים לא יהודיים), חילול השבת (ולצידו גם חילול הפסח) הפכו להיות - למרבה הפלא - ערכים מוגנים דווקא בידי בידי תנועות השמאל שלכאורה אמורות להגן על זכויות העובד ליום מנוחה; בפועל, בשם "זכויות אדם" ו"חופש", דווקא תנועות השמאל הגנו על בעלי עסקים שפתחו את עסקיהם בשבת או שמכרו חמץ בפסח, ועודדו מיליטנטיות מילולית וערכית אל מול שומרי המסורת והדתיים שהביעו התנגדות לכך.

    השאלה שצריכה, לדעתי, להישאל, האם השבת היא ערך דתי-לאומי-חברתי או ערך חברתי בלבד (שכולל רק את הזכות לנוח יום אחד בשבוע מהעבודה)? לטענתי, בעוד במגזר הדתי התשובה לכך היא שהשבת היא ערך דתי-לאומי-חברתי, בקרב גופים כ"אלול" ודומיו, אין לשבת ערך דתי-לאומי אלא חברתי בלבד. לצערי, היאחזות בנקודת מבט כזו בלבד לא תועיל לשבת ולא כלום, משום שסולם הערכים החברתי משתנה מדי כמה עשורים וכמו שציינה המגיבה מעליי, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת והמגזר העסקי מתרחק מערכים חברתיים-דתיים ולאומיים, כך היחס לחוק מנוחה ועבודה גם כחוק חברתי, לא ישתפר אלא יורע כל עוד מפריו יזכו ללגיטימציה מארגוני "זכויות אדם" ומהתקשורת, שברובה מוטה נגד כל ערך דתי ולאומי, ובראש וראשונה - השבת.
    ערן

    השבמחק
  3. עפרה שלום,

    האמת היא שקראתי וניסיתי להגיב כבר בשבת אבל המחשב לא אפשר לי, כנראה שיש לך בלוג עם מודעות לחשיבותו של יום מנוחה...

    אני מסכימה עם יעל לגבי המחשב הנייד (וגם מרגישה את זה על בשרי כשבחלק גדול מעיסוקיי אני הבוסית של עצמי ועל המחשב קשה להפריד בין עבודה לפנאי).

    הפוסט הזה הזכיר לי טקסט של ידידיה מאיר שקראתי בעיתון החג, חיפשתי לינק ומצאתי את הגרסא שהועתקה לאתר חרדי אבל במקור זה פורסם ב"ידיעות".

    מבחינה דתית אני רחוקה מאוד מהגישה שלו, אבל יש הרבה בדבריו מבחינת זכויות העובדים...
    http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=27060

    השבמחק
  4. השבת ביליתי עם רבני צהר בקיבוץ לביא. הלכתי לבדוק מי עובד בשבת זו כדי שאנו חבורת רבנים נוכל לבלות את השבת במלון שעל פי עדות מנהלת המשמרת הוא "הכי כשר שיש". אז מצאתי מנהל שבת שהוא חבר קיבוץ העושה אחת מתשע שבתות במלון. מארגן חיצוני, מנהלת משמרת (לא שאלתי על התדירות של השבתות שלה), וכ-20 סטודנטים או יותר אשר נמצאים במלון מכניסת שבת (ואולי קודם) עד סוף שטיפת הכלים של סעודה שלישית. סטודנטים אלו (שחשים כמו יחידה נבחרת של המלון) נשארים לישון בחדרים ייעודיים על יד המלון.
    אמנם כל מה שעושים כל העובדים אינו אסור על פי ההלכה, אך האם כך ראויה להראות מנוחת השבת ?

    השבמחק
  5. זאת דרך אחת שהפעילות שלנו ב'אלול' יכולה לצאת לעולם הרחב. תודה הן על ההגשה והן על הפרסום הנוסף. אשר ל"עבודה" בשבת,מעניין אותי ההבדל בין ההגדרה הטכנית של ההלכה לבין ההגדרה ההומניסטית (שכמובן גם שומרי שבת כהלכתה יכולים להיות שותפים בה). אולי אלה שעובדים בשבת כדי לאפשר לזולת ליהנות במנוחת שבת מרגישים דווקא יעוד בכך, סוג של נדיבות שהיא גם יכולה להיות שמירת שבת.

    השבמחק