ביקור במתחם משותף של אמנים גרם לי לחשוב על כוחה של התאגדות בקרב ארגונים חברתיים.
במסגרת אירועי "אוהבים אמנות/ עושים אמנות" שנערכו בסופהשבוע הזה בתל אביב, ביקרתי במתחם KG45. מדובר במבנה מסיבי של תעשייה קלה בדרך קיבוץ גלויות 45 בתל אביב. היות והתעשייה עוזבת את העיר, האמנים התמקמו בחללי התעשיה ושם הם יוצרים. בדוחק ניתן לומר כי גם זה סוג של יחסי עסקים וקהילה... (גם במקומות נוספים בעיר, למשל בשביל המרץ, שביל המפעל ושביל התנופה, ישנם לופטים משגעים של אמנים, אך נראה כי שם הם פועלים כיחידים).
קיבוץ גלויות 45 הוא מתחם מאוחד. אמנים עובדים בחללים פרטיים אך הם החליטו לפעול כקבוצה בתוך חלל אלטרנטיבי והם יוצרים גם תערוכות משותפות. המניע המרכזי שלהם, על פי הכתוב באתר האינטרנט שלהם הוא "לעלות על המפה". הפעם התערוכה היתה בנושא שיתוק שינה. מבחר של יצירות ציור, פיסול ועבודות וידאו ארט מעניינות של חברי המתחם ואמנים אורחים, גרמו למקום להתנהג כאילו יש חגיגה.
מה ניתן ללמוד מכך לגבי יזמים או ארגונים חברתיים?
גם בתחום החברתי אנו רואים כיום התארגנויות של יזמים חברתיים במתחמי פעולה. למשל , האב תל אביב, היא חממה תל אביבית למיזמים עסקיים, חברתיים וסביבתיים. המרחב מסייע בין השאר לאנשים שרוצים לחולל שינוי חברתי או סביבתי, לעשות זאת "קל יותר ובודד פחות". מה הערך המוסף? המפגש, אירועי הלמידה והאירועים החברתיים המאורגנים וגם - חברי ההאב מעידים: האנרגיה!
דוגמא נוספת של ארגונים חברתיים צעירים המאורגנים במתחם משותף הוא האב חברתי - יהודי ה- JHub. זהו מתחם לעבודה של ארגונים יהודיים בתחילת דרכם. המתחם, שנוסד בלונדון על ידי Pears Foundation , הוא למעשה אחת התכניות של הקרן, המספקת כיום לשישה ארגונים חלל לעבודה ולישיבות וגם ליווי ותמיכה מקצועית. הארגונים פועלים במגוון תחומים ויוצרים אינטראקציה זה עם זה. המרכז רואה את עצמו כמרכז יצירתי, אנרגטי מרכז לימוד וחדשנות.
בדיוק כמו במתחם האמנים....
אם כן, נראה כי במקום לפעול כיחידים ונבדלים, ארגונים חברתיים, במיוחד בראשית דרכם, יעשו טוב אם ישתפו פעולה עם ארגונים דומים להם על מנת לקבל תהודה, למידה ואף יחלקו בעומס הכלכלי.
איזו קרן ישראלית מתנדבת לתמוך במיזם כזה?
הי עפרה
השבמחקפוסט מרענן! אהבתי את החיבור שעשית בין עשיה אמנותית בחלל משותף לבין עשיה חברתית בחלל משותף. הכל יצירה. וכמה חשובה הקירבה לזולת בעת העשיה. תנועת-נגד למגמה החברתית של התבדלות והתפוררות. הלוואי שהטרנד יימשך לעוד תחומי עשייה בחיים. מסקרן...
שירלי
כאחד מאמני המתחם בקיבוץ גלויות 45 ("מקום של אמנות") אני שמח לראות את ההתייחסות שלך למקום כמודל לשיתוף פעולה מוצלח. המודל אולי יחודי משום שהוא "ספונטני" - אין הנהלה, אין מנכ"ל, אין קיום משפטי פורמלי, אבל הוא מתמקם על מפת האמנות של תל אביב - בתהליך מתמשך שהולך ומתעצם משנה לשנה. האמנים מאוחדים ברצון לקדם אמנות ולקבל ערך מוסף (כן, בלי להתבייש - גם אישי) באמצעות שיתוף הפעולה הזה.
השבמחקבשיחות עם משתתפים (גם אמנים, גם אורחים) שמעתי לא פעם עד כמה הפעילות המשותפת הזו משרה רוח של אופטימיות דוקא בתקופה רויות אלימות ושסעים חברתיים.
התארגנויות אמנים לקולקטיב משותף להשגת אקלים יצירתי שיבטא את רעיונות הקבוצה או ייתן לחבריה מרחב חומרי וגיאוגרפי לביטוי יצירתי החלה בעצם כבר לפני מאות שנים - הגילדות המפורסמות של אירופה החלו בתחילה כקולקטיבים כאלה (המפורסמת בהן היא אגודת ה"בונים החופשיים" שקיימת עד היום ולמרות שמרבית החברים בה כיום אינם עוסקים בבניין, את דרכה החלה כקולקטיב של בונים). גם בתחום האומנותי גרידא היו התאגדויות כאלו: חבורת ה"דאדא" שהחלה בשווייץ בימי מלחמת העולם הראשונה (כי שווייץ היתה המקום הנייטראלי והשליו היחידי באותה תקופה), וגם בארץ - קבוצת "אופקים חדשים" שהוקמה ב-1948 כמרד בתפיסה האומנותית ששלטה עד אותו זמן. גם היישובים עין הוד בכרמל ושא-נור בשומרון הוקמו כקולקטיבים אומנותיים שנותנים מרחב גיאוגרפי ורעיוני לאומנים (בעיקר בתחומי הציור והאמנות הפלסטית) לבטא את עצמם.
השבמחקכוחה של התארגנות כזו נמדד בכוחה לייצר מגמות חדשות מחד ולשנות תפיסות חברתיות מאידך. הגילדות, תנועת הדאדא ואופקים חדשים שינו והשפיעו. אחרים פחות.
יש לברך על כל יוזמה להתארגנות שמטרתה קידום רעיונות או אפילו פעילות מעשית של יוצרים, אמנים ופעילים חברתיים (בין אם משמאל או מימין) כי כמו שכתב ג'יי, בחברה מקוטבת ואגו-צנטרית, הפרט לא רק שלא מקבל העצמה אלא נמחק ודווקא קולקטיביזם (בתנאי שלא יהיה דורסני ודוגמטי שידכא כלחשיבה עצמאית וחופשית) הוא הדרך שנותנת לפרט הן תחושת שייכות ואפילו תחושה של מתן ותרומה לקידום רעיון (ושוב, כמו שכתב ג'יי, גם לקידומו שלו) - ואפילו אם תחום השפעתה של הקבוצה ב"עליה 45" לא תחרוג מתחומי השכונה או העיר, גם זו לטובה.