יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

ישראל תורמת באינטרנט

פלטפורמות חדשות של תרומה מאפשרות כיום, לנו הישראלים, לתרום בקלות. הזמינות הטכנולוגית, הציפיה מהעמותות לשקיפות והשימוש באינטרנט וברשתות חברתיות פותחים עבורינו עולם חדש של אפשרויות לתרומה נבונה. ולעמותות - ערוץ גיוס כספים נוסף. האם אתם משתמשים בכך?


עיגול לטובה היא עמותה פילנתרופית שקמה על מנת לעודד ולאפשר תרומות של הציבור. כל צרכן המעוניין בכך, והרוכש באמצעות כרטיס אשראי, יכול לעגל למעלה את סכום הקניה לסכום קרוב והשארית הזו מועברת במלואה לעמותה אחת בה בוחר הצרכן מתוך רשימת עמותות סגורה. יעדי התרומה הן רק עמותות שקבלו את תו השקיפות מטעם חברת מידות.


לתרום.קום הוא שירות המספק לעמותות דרך לקבל תשלומים ותרומות באינטרטנט. בין השאר הם מספקים עמודי סליקה שונים המותאמים למטרות שונות, למשל מכירת כרטיסים או מוצרים. יש גם אפשרות לקבל תרומות בטלפון (בתשלום נוסף). עלות ההרשמה 350 ש"ח ועמלה של 4.5% + מע"מ על כל תרומה דרכם. מבחינה ויזואלית האתר שלהם לא אקטקטיבי בעיניי.


ישראל תורמת מגדיר את עצמו פורטל הצדקה הלאומי של ישראל. זהו אתר תרומות וירטואלי מרהיב, המאפשר לכל 26,000 העמותות בישראל לקבל תרומה מאובטחת דרך האינטרנט. ולציבור - לתרום בנוחות ובבטחה. העמותות מוזמנות להציג את עצמן בדף ייעודי באתר ולצרף מידע כללי ופיננסי, חדשות ותמונות. עד היום הצטרפו 600 עמותות.
המיזם הושק בנובמבר 2009 על ידי היזם יונתן בן דור המשמש היום כמנכ"ל ועל ידי איש העסקים, היזם החברתי והנדבן יוסף גיטלר, שמשמש כיום יו"ר הדרקטוריון של מיזם זה (וגם של עמותת לקט ישראל).
'ישראל תורמת' מגדיר את עצמו עסק חברתי. כל תרומה לעמותה מועברת לאחר ניכוי עמלה של 2.5% וכן 2.5% שמיועדים לחברות האשראי. אין דמי הרשמה לאתר.

אמינות. איך נדע אם עמותה מיועדת אמינה?
באתר זה מוצגת ליד כל עמותה מידת שקיפות. אך כאן, מידת השקיפות נקבעת לא על ידי בחינה של מיזם "מידות" אלא על פי כמות המידע והמסמכים שהעמותה מעבירה לישראל תורמת. ההנחה היא כי הציבור יכול לשפוט בעצמו.

נפגשתי עם דלית רוכמן מ'ישראל תורמת' והיא הבהירה כמה נקודות מעניינות.
'ישראל תורמת' נוסד על ידי קרן Israel Gives, עמותה ישראלית המחוייבת לעידוד הפילנתרופיה בישראל. 'ישראל תורמת' עובד עם ארגון צדקה אמריקאי דרכו יכולים תורמים מארה"ב לקבל זיכוי ממס על תרומתם הדולרית דרך האתר.

עד היום, במהלך 15 חודשים בהם המערכת מופעלת, הועברו דרכה למעלה מ 10,000 תרומות בסכום שעולה על 4 מליון ש"ח. רוב התרומות באינטרנט לעמותות מישראל מועברות דוקא מישראלים. מדובר בעליה משמעותית של שימוש במדיום הזה. לדבריה נמצא גידול של 264% משנים קודמות.
כמו כן, בעקבות פניות של עמותות, ישראל תורמת מאפשר לעמותות כיום, לבד ממערכת התרמה חכמה, גם שירותים נוספים. שירותים נוספים אלה מוצעים בתשלום. למשל, מערכת מכירת כרטיסים לאירועי התרמה, ליווי העמותה בהיבטים של שימוש באינטרנט ורשתות חברתיות, הפניה לערוצים נוספים של גיוס כספים, כגון כותבי בקשות קמפיינים לגיוס כספים ברשת, מיתוג אישי של דף התרומה באתר וכן קורסים וסמינרים מקוונים בנושאי גיוס משאבים.

אשמח לקבל מכם פידבקים על שימוש בשירותים אלה ועל שביעות רצונכם.

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

כנס מעלה 2010 - שקיפות ותזוזות

כנס מעלה לאחריות תאגידית 2010 שהתקיים השבוע היה חגיגה של עסקים המתמודדים עם שאלת הטמעת האחריות התאגידית שלהם. השאלה שלהם היא לא האם להתנהל באחריות, אלא כיצד? אבל במה חידש הכנס השנה? אלה הרשמים שלי.

אולם שלם עומד על רגליו, אלף איש מריעים ליזמית, מנהיגה ולאישה שחוללה שינוי בחברה הישראלית. המשתתפים מריעים לטליה אהרוני, מייסדת מעלה והמנכ"לית בעשר השנים הראשונות לארגון, הפורשת מתפקידיה הרשמיים בארגון לאחר 12 שנה. התרועות מגיעות לה. אי אפשר לתאר את האחריות התאגידית בישראל ללא האשה הזו.

כנס מעלה 2010 לא עסק בסיכומים וגם לא הביא הרבה חידושים. התאגידים הגדולים מציגים את מרכולתם, מקבלים מחמאות ואותות, חשיבות ההעסקה של אנשים עם מוגבלויות עדיין על סדר היום. אבל חשיבותו של הכנס גדולה. הוא משקף את המציאות ומצביע על התהליך ועל הכיוון.

מומו מהדב, המנכ"ל הנוכחי של מעלה מציג את האיתותים שמלמדים אותנו על התזוזות בתחום האחריות התאגידית: אחריות כאסטרטגיה, התייחסות ליעדים הלאומיים בתכנית העבודה, פחות זה יותר - חשיבותו של הצמצום והחיסכון, שיתופי פעולה בין מגזריים, גלוקאליזם - לחשוב גלובלי - לפעול לוקאלי, יצירת משמעות עבור העובדים ו - שקיפות.

שקיפות זו נקודת המוצא שלי לכנס.
כשהוזמנתי לכנס בשל היותי בלוגרית חברתית, הופתעתי אבל שמחתי כמובן, כי הבנתי שמתחולל כאן דבר מה. לקולם של הבלוגרים נותנים נוכחות. האם זה מצביע על שינוי מסויים? האם זוית המבט באמת נודדת?
שקיפות היא אחד הנדבכים המשמעותיים של אחריות תאגידית. לא ניתן לראות אחריות אמיתית ללא שקיפות. כשיש שקיפות כולם יכולים לדעת מה החברה עושה, מה היא לא עושה. כשיש שקיפות הלקוחות והאזרחים בכלל יכולים לבחון, לדעת ולהגיב. שקיפות זה נושא חשוב ובוודאי לא פשוט עבור חלק מהתאגידים הגדולים. רבים מהם עדיין לא מיישמים את האתגר הזה, אבל בהחלט מודעים לעניין ובכלל,
נושא השקיפות עבר כחוט השני בכל רבדי הכנס.

עפרה שטראוס, מנכ"ל שטראוס והיו"ר הנכנסת של מעלה, העלתה את השאלות שחברות עסקיות שואלות את עצמן כיום: למה הן קיימות מעבר לעסקים? שאלות ערכיות. היא דברה על כך שבעסקים כיום אין "אנחנו והם". "הם" כבר מזמן "אנחנו". הצרכן מצפה מהעסקים ליחס אנושי. והחברה רוצה לדעת מה הצרכן רוצה מעבר להיותו צרכן. לדבריה, אנחנו חיים בעולם שקוף יותר ובעולם כזה צריך לקחת אחריות. לא ניתן לצמוח אם אתה כחברה עסקית פוגע באלה שצורכים את השירותים שלך.

גם כאשר רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים מדבר על רגולציה של ממשל תאגידי - הוא מדבר על פיקוח וזה בהכרח מחייב שקיפות.

כיום בעידן של אחריות תאגידית, חברות עסקיות ובראשן בעלי הממון אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מילדי מהגרי העבודה. גם אי אפשר להתעלם מקולם של המיעוטים ובעלי המוגבלויות. הם לא שקופים יותר. כנס מעלה הציג אותם לראווה. ההופעות הללו של מקהלת תלמידי בית הספר קמפוס ביאליק רוגוזין , דבריו הפאסיבים - אגרסיביים של הסופר והעיתונאי סייד קשוע אודות הרתיעה בהעסקת ערבים או בשילובם האמיתי בחברה, נגעו וריגשו, אבל גם לא אפשרו לקהל לעצום את העיניים. אני מקווה שלא היו רק עלה תאנה.

כאשר גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי, דברה על המהלך החדשני של הבנק להכנס למדיות החברתיות והאינטרנט, כחלק מהדיאלוג עם הלקוחות, היא דיברה על שקיפות ועל תזוזה. לדבריה "האופק זז" וצריך לזוז איתו. מהלך של כניסה למדיה החברתית, אתרי בלוגים של הבנק הוא סיכון מחושב. הבנק מעוניין "להיות קרוב ללקוחות". לדעת מה הציבור חושב, מה הוא רוצה. גם עכשיו הבנק יודע על הלקוחות שלו המון. נראה כי בינתיים המתודות הללו משמשות לשיפור שירות לקוחות בלבד. מסת הלקוחות. ליוסי ורדי לעומת זאת, יש קשר ישיר להנהלה. עוד משהו זז כאן - גליה מאור אומרת כי עד היום הבנקאות שידרה היררכיה וגבריות. כיום, במעבר הזה לשימוש באינטרנט ובמדיה החברתית הם מעבירים את תשומת הלב, (אבל לא את הכוח) לצעירים, ללקוחות ולעובדים.

דווקא הנתונים שהציגה הילי קרייזלר סקר שערכה בחברת PWC ובשיתוף מעלה עניינו אותי. בנושא אחריות תאגידית בארץ אנו חשופים להרבה מילים ומעט מדי מחקרים. כאן הוצגה בין השאר, העובדה המצערת כי הטמעת הממשל התאגידי בקרב חברות ת"א 100 לוקה בחסר. וגם כי חברות לא מפרסמות מיוזמתן דברים באופן וולונטרי. אז יש עוד מה לצפות מהן בכיוון של שקיפות.

במושב "עסקים במדיה החברתית" עסקו בעיקר באתגרי השימוש במדיה חדשה והרשתות החברתיות. גם כאן התחושה היתה שהכל זז. נציגי העיתונות דיברו שם במונחי מהפיכה. (אליאב אלאלוף מגלובס, איילה צורף מדה מרקר ורוני קורן מכלכליסט) המהפיכה רק התחילה, אמר שגיא חמץ מנכ"ל בלינק, והקלישאות של הלקוח במרכז הופכות לאמיתיות. חברות עסקיות צריכות להתמודד עם זה. עוד נאמר כי השינוי כולל את העובדה כי חברות הופכות יצרניות תוכן, הן משתמשות במדיה החדשה כדי להדהד את המסרים שלהן.

אבל, נשאלה השאלה, האם השקיפות היא אמיתית? עדיין לא פיצחו זאת ממש, היתה התשובה.

יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

בת ים מסבירה: עסקים ואיכות חיים

בתחילת השבוע סיפרתי בבלוג על פרוייקט מסקרן של עיריית בת ים הקורא לתושבים ולעסקים לחתום על "אמנה לאיכות חיים עירונית" ועל נסיונותי לקבל את תגובת העירייה.

טוב, אז מיד לאחר הפרסום - התשובות הגיעו.
מטרת הפרוייקט, אומרת מוריה שלוי, האחראית על תכנית איכות חיים עירונית בבת-ים, היא לעורר סוג של שיח ומודעות לאיכות חיים עירונית. המתכננים שאלו את עצמם: איך מתרגמים "קיימות"? איך מדבררים אותו? איך מטמיעים אותו לתוך עיר ולבת ים בפרט?

יזמי הפרוייקט סבורים כי "הצטרפות למשהו" יכולה להיות פלטפורמה טובה. לדבריהם, הטמעת המודעות לנושא איכות החיים היא השלב הראשון. הם פנו לתושבים ולעסקים והזמינו אותם לקבל על עצמם הצהרה על מחוייבות לכללים מסויימים.

למה זה כדאי להם?
תושבים
שיחתמו יקבלו תעודת תושב ויהיו זכאים להטבות בבתי עסק ולהנחות שונות.
עסקים שיחתמו יקבלו תו עסק ייעודי, ידביקו אותו על חלון הראווה והציבור ידע כי העסק הזה התחייב לשמור על הסביבה ועל איכות חיים עירונית. התקווה, כנראה, היא כי זה ימצב אותם כעסקים שאכפת להם מהעיר והלקוחות יתגמלו אותם בשל כך. העסקים יקבלו גם סוג של פרסום באתר העירייה ובעיתונות המקומית.
בעירייה מקווים כי החתימה על האמנה, התחייבות וולונטרית זו, תעודד את העסקים לעשות יותר. אבל בשלב זה אין כוונה לאכוף את הכללים הללו, או לבדוק אם אכן העסקים עומדים בהתחייבות שלהם.

אממ...
כוונות טובות. המרחק מאידיאל האחריות התאגידית, דו"חות ה- GRI או אפילו הצהרות עסקים לדרוג מעלה הוא גדול מאוד...
ברור כי ללא אכיפה או העמקה של התכנית יהיה מדובר ביחסי ציבור בלבד וזה חבל.
עם זאת, חשוב לזכור כשבבת ים פועלים בעיקר עסקים קטנים ובינוניים ושמדובר בצעד אחד יותר ממה שרשויות אחרות עושות. אז אנחנו מחכים לשלב הבא.

אז כמה הצטרפו?
לא הרבה. בינתיים כ- 4,000 תושבי בת ים חתמו על האמנה העירונית, ו 20 עסקים בלבד עשו אותו דבר. אלה הם:


אז נראה כי יש דרך אבל, הדרך עוד ארוכה. אסף שטיין, הציע בתגובה לפוסט הקודם שלי, כי בעיריית בת ים ילמדו מאנשי "התו החברתי", של עמותת במעגלי צדק. הם מנוסים בגיוס עסקים לקחת אחריות חברתית ולספק נגישות לאנשים עם מוגבלויות והעסקה הוגנת. אנשי התו החברתי עוסקים גם באכיפה ובקרה של התחייבות העסקים לכך.

עוד על יתרונות שיתופי פעולה בין מגזריים נוכל כולנו ללמוד מנסיונן של רשויות אחרות שיציגו מודלים ליחסים בין עסקים לעיריות במושב ייעודי בכנס מעלה שיתקיים ב- 31 לאוקטובר. להתראות בכנס.

יום שני, 25 באוקטובר 2010

עסקים ואיכות חיים עירונית בבת ים

הכל התחיל בשלט הזה. בעודי פוסעת באזור העסקים המתחדש של העיר בת ים, נהנית מאירועי הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני, נתקלתי בשלט חוצות ענק הקורא לעסקים לחתום על אמנה עירונית לאיכות חיים. ברור שהסתקרנתי.

בחודשים האחרונים אני בוחנת דרכים שונות של רשויות מקומיות לרתום חברות עסקיות, גם קטנות ובינוניות לרווחת התושבים ואיכות החיים בעיר. בפוסט קודם כתבתי על מודל קשרי עסקים וקהילה של
כפר סבא. אולי בת ים מציעה מודל חדש ומעניין?

אין ספק כי היחסים בין עסקים לרשויות מקומיות נמצא על סדר היום הציבורי.
בכנס מעלה שיתקיים בראשית השבוע הבא, 31 באוקטובר, מוקדש מושב מיוחד לנושא שיתופי פעולה בין עסקים ורשויות מקומיות. המושב: "עסק, עיר קיימות - שת"פ", יתמקד ככל הנראה בנושאים סביבתיים.

אם כן, מה כוונת עיריית בת ים בקריאתה לחתום על
אמנת בת ים לאיכות חיים? באתר האינטרנט של העירייה מופיע הצהרה זו:
"אמנת בת ים לאיכות חיים עירונית" קובעת סטנדרט חדש של אחריות משותפת על הסביבה הפיסית והחברתית. חתימה על האמנה ושינוי דפוסי החיים ע"פ עקרונתיה יאפשרו לנו לחיות בעיר עם איכות חיים אמיתית. ...
...בתי עסק שיחתמו על האמנה ויתחייבו למלא אחר עקרונות איכות החיים העירונית, יקבלו "תו אמנה 2010" אשר יופיע בחזית בית העסק ויעיד על לקיחת חלק בתהליך העירוני, באופן זה, כל תושב יידע שבית העסק פועל על פי אמות מידה של שמירה על הסביבה ומחויבות לקהילה. "

תהיתם מה הם אותם עקרונות איכות חיים העירונית? הם מפורטים במסמך האמנה:

"המטרה היא ליצור קהילה תומכת, לשמור על הטבע והמשאבים העומדים כיום לרשותנו, להקטין את הזיהום והפסולת שהעיר שלנו מייצרת, לקיים מרחב ציבורי איכותי בעיר ולשפר את איכות החיים היום, ובדורות הבאים.

החותמים (תושבים, עסקים ועובדי העירייה) מתחייבים:
1. לכבד את האחר, את תרבותו ואורח חייו, ולבנות קהילה תומכת בטוחה ואיכפתית.
2. ליזום ולפעול בקהילה תוך דגש על נתינה ומעורבות.
3. לשמור על המרחב הציבורי והפרטי ולטפחו: דירות וחצרות, רחובות, גנים וכיכרות.
4. לשמור על החי, הצומח והדומם בתחומי העיר.
5. לשמור על נקיון סביבת המגורים, הרחובות, הגנים וחוף הים.
6. להקטין את כמות האשפה שאנו מייצרים, למחזר ולעשות שימוש חוזר במוצרים וחומרים.
7. להקטין את השימוש ברכב פרטי המזהם את האויר ולהעדיף הליכה ברגל ושימוש באופניים.
8. לתת עדיפות להולכי רגל, אופניים ותחבורה ציבורית ולכבד את זכותם למעבר וחצייה בטוחים.
9. להשתמש באופן חסכוני בקרקע, אנרגיה,חשמל ומים בבתינו ובתחום העיר.
10. לפתח את ביתנו ועירנו תוך התחשבות בקיים הטבעי, בקהילה ובתרבות המקומית.


הכל טוב ויפה. באמת. אבל,
אנחנו אנשים ספקנים, תלמידים חכמים שלומדים למלא אחר עקרונות ה- GRI...
ניסיתי לברר את השלכות התכנית, את הציפיות מהעסקים ואת המחוייבות שלהם
.
כאזרחית מתעניינת, וכתושבת בת ים בעשרים שנה הראשונות לחיי, שבהחלט מתרשמת מהתנופה שעוברת על העיר, פניתי בטלפון ובכתב לדוברות העירייה. ביקשתי מידע נוסף על התכנית והיקפה. שבועיים וחצי עברו ואני עדיין מחכה לתשובות. כעת אתם מחכים איתי.

אלה השאלות שהפניתי
לעירייה:
- כמה עסקים הצטרפו לפרוייקט? מה הצפי?

- מה המטרות שלכם בפרוייקט?
- מה סוג המעורבות שאתם מצפים מהעסקים?
- מה סוג האחריות שאתם מצפים מהעסקים לקיים? האם יש התייחסות להוגנות בעסקים, אתיקה, העסקה הוגנת, סביבת עבודה בטוחה או תרומה לקהילה בדרך כלשהיא?
- האם המחוייבות של העסקים מתבססת רק על ההצהרה שיחתמו עליה או שיש כוונה לבדוק את העסקים ולראות אם עמדו בהתחייבויותיהם?
- איזו פונקציה עירונית עוסקת באחריות תאגידית של העסקים?

מה הייתם אתם שואלים אותם?

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

כוחה של התארגנות יצירתית

ביקור במתחם משותף של אמנים גרם לי לחשוב על כוחה של התאגדות בקרב ארגונים חברתיים.
במסגרת אירועי "אוהבים אמנות/ עושים אמנות" שנערכו בסופהשבוע הזה בתל אביב, ביקרתי במתחם KG45. מדובר במבנה מסיבי של תעשייה קלה בדרך קיבוץ גלויות 45 בתל אביב. היות והתעשייה עוזבת את העיר, האמנים התמקמו בחללי התעשיה ושם הם יוצרים. בדוחק ניתן לומר כי גם זה סוג של יחסי עסקים וקהילה... (גם במקומות נוספים בעיר, למשל בשביל המרץ, שביל המפעל ושביל התנופה, ישנם לופטים משגעים של אמנים, אך נראה כי שם הם פועלים כיחידים).
קיבוץ גלויות 45 הוא מתחם מאוחד. אמנים עובדים בחללים פרטיים אך הם החליטו לפעול כקבוצה בתוך חלל אלטרנטיבי והם יוצרים גם תערוכות משותפות. המניע המרכזי שלהם, על פי הכתוב באתר האינטרנט שלהם הוא "לעלות על המפה". הפעם התערוכה היתה בנושא שיתוק שינה. מבחר של יצירות ציור, פיסול ועבודות וידאו ארט מעניינות של חברי המתחם ואמנים אורחים, גרמו למקום להתנהג כאילו יש חגיגה.

מה ניתן ללמוד מכך לגבי יזמים או ארגונים חברתיים?

גם בתחום החברתי אנו רואים כיום התארגנויות של יזמים חברתיים במתחמי פעולה. למשל , האב תל אביב, היא חממה תל אביבית למיזמים עסקיים, חברתיים וסביבתיים. המרחב מסייע בין השאר לאנשים שרוצים לחולל שינוי חברתי או סביבתי, לעשות זאת "קל יותר ובודד פחות". מה הערך המוסף? המפגש, אירועי הלמידה והאירועים החברתיים המאורגנים וגם - חברי ההאב מעידים: האנרגיה!

דוגמא נוספת של ארגונים חברתיים צעירים המאורגנים במתחם משותף הוא האב חברתי - יהודי ה-
JHub. זהו מתחם לעבודה של ארגונים יהודיים בתחילת דרכם. המתחם, שנוסד בלונדון על ידי Pears Foundation , הוא למעשה אחת התכניות של הקרן, המספקת כיום לשישה ארגונים חלל לעבודה ולישיבות וגם ליווי ותמיכה מקצועית. הארגונים פועלים במגוון תחומים ויוצרים אינטראקציה זה עם זה. המרכז רואה את עצמו כמרכז יצירתי, אנרגטי מרכז לימוד וחדשנות.
בדיוק כמו במתחם האמנים....

אם כן, נראה כי במקום לפעול כיחידים ונבדלים, ארגונים חברתיים, במיוחד בראשית דרכם, יעשו טוב אם ישתפו פעולה עם ארגונים דומים להם על מנת לקבל תהודה, למידה ואף יחלקו בעומס הכלכלי.
איזו קרן ישראלית מתנדבת לתמוך במיזם כזה?

יום שני, 27 בספטמבר 2010

יומולדת ראשון לבלוג! מוקדש לקולגות שלי

השבוע הבלוג שלי חוגג שנה. והפעם, אני מקדישה את הפוסט הזה לקולגות שלי.

כשהתחלתי לכתוב, בספטמבר 2009, הייתי בין היחידים שכתבה בארץ בלוג מקצועי על עסקים וקהילה. היתה כאן איליין כהן ששלטה כבר אז בעולם הבלוגים ביד רמה, כשהיא כותבת בשפה האנגלית. עד היום היא משמשת לרבים מאיתנו מצפן לעולם האחריות התאגידית ולעולם המדיות החדשות בכלל. היה גם הבלוג של עברי ורבין שעוסק בעיקר בעניינים ירוקים. בכנס של המכון ליזמות בחינוך בבית ברל, פגשתי את אסף שטיין שסיפר על הבלוג שלו שעוסק ביזמות חברתית. ממש שמחתי לפגוש אדם שמכריז על עצמו שהוא בלוגר. מייד הרגשתי אחוות בלוגרים והתעניינתי אצלו איך הדבר הזה עובד.

לאט לאט נכנסו עוד כותבים לרשימת הקריאה שלי. שירלי קנטור שני, חברה וקולגה מאירה תמיד את עיניי בבלוג מרהיב בנושא שיווק חברתי ואחריות תאגידית בכלל. לאט לאט נחשפתי לבלוגים מקצועיים נוספים שחלקם היו שם קודם וחלקם נפתחו לא מכבר. למדתי להכירם דרך קולגות או דרך חיפוש וחקירה.


במהלך השנה הזו התוודעתי לבלוגים של ארגונים, השונים באופיים מבלוגים של אנשים פרטיים. הבלוג של ארגון מעלה, הבלוג של הזוית השלישית, הבלוג של מכון ראות, הם מעניינים לרוב, אבל פחות אישיים ולכן בדרך כלל פחות כיף לקרוא אותם.


מתוקף הצורך להיות מעודכנת, נוספו לרשימת הקריאה שלי בלוגים בנושאים טכנולוגים שקשורים למגזר השלישי ובלוגים בנושא שיווק. טל פרנקפורטר למשל חי בעננים וכותב על השימוש בכלים אינטרנטים לניהול יעיל של ארגונים, כך גם הבלוג של חברת NPTech, בו הבלוגרית מרב היא בעצם קולגה שלי אפילו שאנחנו לא מכירות אישית והיא לא יודעת את זה.

כקולגות אני מחשיבה גם כותבים אחרים שאותם אני קוראת בקביעות. בלוגרים מארגונים מחו"ל וגם אנשי מקצוע אחרים שכותבים מעבר לים בנושאים של אחריות תאגידית, גיוס משאבים, המגזר השלישי ויזמות חברתית. חלק מהרשימה תראו מצד שמאל. (סוף סוף למדתי איך מכניסים את הרשימה הזו לבלוג שלי).
כל אלה הפכו לקולגות שלי כי אני קוראת אותם, מתעדכנת דרכם ולומדת מהם. הישראלים מבינהם, אני מקווה שגם מקבלים ממני משהו בחזרה.

למעשה, כל מי שקורא, מתראיין, מגיב או משתף בפייסבוק מהווה חלק ממעגל הקולגות שלי. הנה כבר ניכסתי אתכם...הדבר חשוב לי במיוחד כמי שעובדת כעצמאית. לכן, אני תמיד שמחה לשמוע תגובות והערות ועדיין מופתעת לגלות בשיחות פנים אל פנים אנשים שאני לא מכירה שאומרים לי: קראנו אותך!

קראתם? נהדר!
מקווה שנהניתם ולמדתם. אני לומדת מכם.

יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

עסקים וקהילה בכפר סבא - מחפשים את הניצוץ

בשנה האחרונה הקדשתי סדרת פוסטים לנושא עסקים קטנים ומעורבות חברתית. בעיניי, זהו עדיין נושא שלא מוצה. הפוטנציאל גדול אבל לא ממומש. עוד לא ברור לי מאין תגיע פריצת הדרך להתפתחות הנושא.

מעט מאוד רשויות מקומיות מייעדות משרה ציבורית לריכוז קשרי עסקים וקהילה. יוזמה זו התחילה מפעילות חלוצית של עסקים למען הקהילה (על"ה) מיסודה של "ציונות 2000", בשיתוף עם מספר רשויות מקומיות. עיריית כפר סבא מחוייבת לנושא כבר משנת 2003.
לפני ראש השנה נפגשתי עם סימה בן שמואל, מנהלת המחלקה למשאבי קהילה והתנדבות בעיריית כפר סבא ואחראית על עסקים למען הקהילה בעיר. סימה היא מותיקות התחום במגזר הציבורי. ביקשתי לקבל ממנה תובנות לגבי תחום המעורבות החברתית של עסקים קטנים ובינוניים בעיר, על מנת שאוכל להציגן בבלוג שלי. סימה נענתה ברצון ושיתפה אותי בנסיונה ומתוך זוית הראייה הייחודית שלה בעבודתה בשירות הציבורי. אני שמחה לחלוק זאת עימכם.

הצלחות, אתגרים ותפקיד אחראית קשרי הקהילה עירונית.
פגשתי אשת מקצוע חדורת מוטיבציה להוסיף עוד ועוד עסקים למעגל הנתינה, אופטימית ויחד עם זאת מפוכחת ואף מעט מאוכזבת.
בכפר סבא כיום כ- 50 עסקים המעורבים בקהילה ברמות שונות. ברוב המקרים מדובר בעסקים קטנים ובינוניים. בחלק מהמקרים מדובר בסניפים של חברות גדולות. אז איך נראה תחום הפעילות?

נקודת המוצא הם הצרכים העירוניים. ילדים בסיכון, משפחות רווחה, ילדים מחוננים, נערות במצוקה, קשישים וכו'. הצרכים מוכתבים או מוצגים בעיקר על ידי מחלקת הרווחה. למעשה - שירות קשרי עסקים וקהילה שהעירייה מפעילה בא להרחיב את המענה שהעירייה נותנת לצרכי הקהילה.
המוקד הוא מקומי. גם אם מדובר בקשר עם עסק ארצי או גלובלי, סימה מתמקדת בצרכים קהילתיים מקומיים ומנסה לקשר את הסניף המקומי של החברה לפרוייקט עירוני מקומי. להבנתי אין התייחסות מיוחדת לאינטרסים העסקיים של הפירמה ברמת תחומי ליבה, מוניטין או שיווק.(זה פיספוס בעיניי).
קהילה ולא אחריות תאגידית. קשרי עסקים וקהילה ברשות המקומית מתבטאים בתחומי התרומה והמעורבות החברתית של העסקים. להבנתי אין למחלקה זו מנדט והיא אינה מתייחסת לשאר תחומי האחריות התאגידית.
הדפוסים העיקריים של המעורבות החברתית בקרב העסקים בכפר סבא הם תרומת מוצרים בשווה כסף והתנדבות עובדים (בד"כ חד פעמית).

הדוגמאות לתרומת שווה כסף רבות ומשמחות: מאפיות ובתי קפה תורמים מוצרים ביריד למען קרן לסיוע לנזקקים של העיר, מכוני כושר מעניקים מנוי בחינם לנערות במצוקה, ספרית מספרת נזקקים, חברת מטבחים תורמת ריהוט מתצוגה למועדונית לילדים בסיכון.
התנדבות היא קצת יותר בעייתית. סימה מספרת כי בדרך כלל העסקים לא מעוניינים להתחייב והמעורבות היא חד פעמית. לעיתים העסקים מבקשים התנדבות "לא קשה" או עם ילדים "לא בעייתיים". הם מפעילים בהתנדבות מפגשים מיוחדים לילדים במצוקה או עורכים אירוע לאנשים עם צרכים מיוחדים. במספר מצומצם של מקרים חברות התגייסו לחנוך, אצלם במפעל, מספר תלמידים לאורך השנה, ומתמידות בכך.
תרומה כספית - כמעט ולא מתקיימת. במקרה שהעסק החליט להתנדב בפעילות עירונית מסויימת הוא מתבקש לתרום "תקציב מלווה פעולה" שיממן את הפעילות שהעסק מתכנן לקיים (בחגים למשל, או בפעילות קיץ). תקציב מלווה פעולה בהחלט מקובל עלי. זה מאוד חשוב. התפלאתי לגלות כי כמעט ואין תרומה כספית וולונטרית. זה מאכזב. אני עדיין מאמינה בתפקיד של עסקים לתרום מרווחיהם לקהילה. אמנם, המידע הזה תואם את מצאי סקר התמ"ת שכתבתי עליו כאן בעבר. עסקים בינוניים ממעטים לתרום כסף. האם עלינו להנמיך ציפיות?

מחפשת את הניצוץ
בכל מפגש ראשוני עם מנהל חברה או בעלים של עסק מקומי, סימה בן שמואל מחפשת את הניצוץ. לדבריה בעלי העסקים צריכים להנות מהתרומה, להתחבר ריגשית. הם רוצים לעשות משהו משמעותי ומחפשים פעילות שתדבר אליהם ברמה הריגשית. זה האתגר - למצוא להם פעילות בקהילה שתענה על הצורך האישי הזה. מנסיונה - אם אין ניצוץ - הסיכוי שתתקיים מעורבות חברתית של העסק - נמוך. אם הוא מתגלה - מתחיל תהליך של התאמת הצרכים העירוניים לרצונות של העסק ובעליו. בד"כ מדובר בהפעלת מתנדבים, תרומת שירותים או מוצרים.

ראשי ערים צריכים להנהיג
בן שמואל בדעה כי על הרשויות המקומיות להוביל את המהלך של קשרי עסקים וקהילה. ראשי ערים צריכים להציב איש מקצוע בתפקיד אחראי קשרי עסקים וקהילה שיהווה כתובת עירונית אחת לכל פנייה של עסקים ושל ארגונים מקומיים.
"הרבה פרוייקטים קטנים מצטרפים למשהו גדול יותר. בסוף אנשים ידברו על זה בסלון. אני מאמינה כי אנשים רוצים לעשות טוב. הם מבינים כי התרומה חוזרת אליהם, אבל יש צורך לתת להם שירות נגיש, כתובת ברורה ואיש מקצוע שילווה אותם בתהליך".

גמר חתימה טובה.