עמותות, אפשר לשוחח איתכן?

אם אתם מתחזקים זוגיות – אתם יודעים שחייבים לדבר, נכון? זו כמעט קלישאה. אבל אם אתם עסק קטן, או עמותה?  גם במקרה הזה, הפרטנרים שלכם חשובים מאוד. לא מספיק לדבר, חד כיוונית,  אל "קהל היעד", חשוב לפתח שיחה. כיוון שאנו בעידן הדיאלוג, כדאי לחפש דרכים להקשיב כדי שנוכל להגיב.

לחפש דרכים להקשיב

נדמה שכולם מדברים היום בפייסבוק. הפלטפורמה של הרשתות החברתיות מקלה עלינו ביצירת שיחה עם מחזיקי העניין של הארגון שלנו.  אבל לעמותות, זו בהחלט אינה הדרך היחידה, גם לא בהכרח הראשונה או המועדפת. (לדעתי, ממש לא מומלץ  לעמותות להיכנס לפייסבוק , או לטוויטר ללא תכנון  והערכות רציניים).

הזמנה לשיחה. פנים אל פנים

שלל הטכנולוגיה, השימוש בדואר אלקטרוני, בעלונים מקוונים יכול לגרום לנו לשכוח כי מידע חשוב עשוי להגיע אלינו מתורמים, תומכים ולקוחות, פשוט באמצעות שיחה פנים אל פנים. עמותות שאני עובדת איתן ועשו שימוש בטכניקה הזו (בצורה מובנית) מדווחות על תוצאות טובות ביותר. ארחיב על דרכים לעשות זאת, בפעם אחרת.

לאפשר למקבלי השרות להביע דעה

כעת, ראו דוגמא של ארגון המשתמש בפלטפורמות מגוונות  לשיחה עם לקוחות וחברים.
 

זהו קיר במבואה של ה-  MoMA , מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.  על הקיר מוקרנים בזה אחר זה פתקים של מבקרים. איך זה עובד? בסיום הביקור במוזיאון, המבקרים מוזמנים לקחת פתק כזה:

על הפתק כתוב: "ביקרתי במומה ו.... "
ואת/ה מוזמן/נת להשלים בכתב או בציור... ואז- מכניסים את הפתק לפתח של סורק.  הפתק שלך נסרק . ובשלב מסויים מוקרן בתורו עם פתקים אחרים על הקיר. הפתקים הללו, למרות שהם בסיסיים  מאוד מאפשרים למבקרים לתת תהודה לחוויה שחוו במוזיאון. המסר הפשוט שנכתב בעיפרון, מהווה מעיין תיעוד של חוויה והמשך של יצירת האמנות. 


אין אלה פתקי ביקורת טכניים כמו שאנו רגילים לראות כשאנו מתבקשים להעיר ו"לשלשל את דף ההערות לתיבה". צוות המוזיאון עובר על הפתקים הללו ויכול להתרשם מהדברים שהשפיעו על המבקרים, גם אם לא נכתבו על סקאלה של 1-9.
בכל מקרה, בעידן השקיפות- כל המבקרים יכולים גם הם לראות את התגובה. כמובן שיש גרסת המשך לטכניקה הפשוטה. ה- MoMa הקימו אתר ייעודי בתוך אתר האינטרנט של המוזיאון ובו הם מציגים את הפתקים של המבקרים. זו ממש חגיגה.

ויש גם, כמובן, שאלון סקר "מסורתי" באתר המוזיאון

שיחה עם תומכים ומקבלי שרות – מה היא מאפשרת לעמותות?

בואו נבדיל בין שיחה לבין דיווח. דיווח על הפעילות שלנו לתומכים ולתורמים זה טוב מאוד. וכיום - ממש מתבקש.
אבל זה בהחלט לא מספיק. דיווח הוא בדרך כלל  חד כיווני. כאשר אנו פותחים הזדמנויות לשיחה ולדיאלוג,  אנו מאפשרים גם למקבלי השירותים שלנו, לתומכים  ולתורמים שלנו לדבר איתנו.

במה זה עשוי לעזור לנו?

1. שיפור. אנחנו מבינים טוב יותר מה המשתתפים בתכניות שלנו רוצים. מה מעניין אותם? מה מפריע להם?. ככה נוכל להתאים את השרותים שאנו נותנים, להשתפר. 

2. שימור. אנחנו נותנים לתורמים ולמקבלי השרות הזדמנות להביע דעתם. לאוורר רגשות. להרגיש שהם שייכים ומשמעותיים.

3. שקיפות ואמון. אם השיחה גלויה, אם המסר שמועבר לעמותה נקלט היטב וגם מטופל- אנו מעבירים למחזיקי העניין שלנו מסר  של אחריות ורצינות. התומכים שלנו, התורמים ומקבלי השרות יאמינו לנו .
ובתקווה - יעמיקו את הקשר.

 האם אתם מתקשרים עם התומכים שלכם? עם מקבלי השירותים, או אפילו המתנדבים? כיצד? ספרו לי על הדרכים שלכם לשוחח עם מחזיקי העניין שלכם.