נעלי תומס. עסק כלכלי חברתי . וכמה מחשבות על הפילנתרופיה העכשווית

עסקים חברתיים מציעים דרך חדשה לעשות עסקים ולשווק אותם יחד עם דרך חדשה לעשות פילנתרופיה. האם עסקים חברתיים הם הפילנתרופים העכשוויים?

הדיון על היכולת של עסקים לטפל בבעיות חברתיות נמשך. בשנים האחרונות אנו רואים תנועה של יזמים חברתיים המעוניינים לפתח תשובות חדשניות לבעיות חברתיות. אחד המודלים הוא הקמת עסקים הפועלים למטרת רווח אשר הציבו לעצמם גם מטרה חברתית בה הם מעוניינים לטפל. או לחילופין - עסק המכוון להשיג מטרה חברתית המשתמש באסטרטגיות עסקיות ופועל למטרת רווח. אלו הם הדפוסים הטרנדיים של מעורבות חברתית. מסביבנו מתפתחים שווקים חדשים של הון חברתי, מתארגנים כנסים משולבים של קרנות מממנות, ממשלה ויזמים חברתיים. שימו לב למשל לכנס SOCAP. ולקרנות ממשלתיות המעודדות יזמות חברתית למשל בארה"ב הקרן של אובמה SIF. הדרכים החדשות לחולל שינוי חברתי הן מרתקות. אי אפשר לוותר על השאיפה להגיע לדפוס עשיית עסקים ועשייה פילנתרופית השלובים זה בזה. השאלה האם זה אכן עובד והאם זה הפתרון המיוחל.

היוזמה המשגעת של נעלי תומס Toms shoes יצאה לדרך על ידי יזם אמריקאי צעיר וחתיך, Blake Mycoskie, שנסע בשנת 2006 לארגנטינה לרכב על סוסים ולשחק פולו. מצד אחד ראה אנשים נועלים נעלים מקומיות עשויות מבד שנהוג ללכת איתן כנעל לא מחייבת, "אפריאטה", מצד שני, לצד התענוגות ראה מאות ילדים מבוססים בבוץ כשהם יחפים, חסרי נעלים.

הפער הזה הביא אותו לרעיון להקים עסק חברתי למטרות רווח. במודע הוא בחר במודל עסקי כדי לפתור בעיה חברתית. הוא ייצר נעלי בד טרנדיות והחליט כי על כל נעל בד שימכור בארה"ב יתרום זוג נעליים אחד לילדים שאין להם.

השגעון הזה עבד. אנשים התחברו למטרה, לשיווק הצעיר והערכי, לשימוש בכל הגימיקים האינטרנטיים והרשתות החברתיות ולרוח הצעירה שנושבת מהבחור הכריזמטי.

ברור שזה מעשה טוב. ברור שהוא עוזר לילדים נצרכים. יש כאן מודל חדש של פילנתרופיה שמכלכלת את עצמה. שווה ללמוד מהמודל העסקי שלו ובעיקר מהרוח המרעננת והטרנדית של המוצר והעסק.

אמנם, שנוי חברתי לא יהיה כאן. מדובר בטיפול בדגים ולא בחכות. למרות הכוונות הטובות והמודל בר הקיימא, ללא טיפול ממשלתי אמיתי לא תהייה כאן ישועה. אל תבינו אותי לא נכון. הפעילות חשובה והיא אכן תורמת. כעת חוגגים את חלוקת זוג הנעליים המליון. (!). בכל אופן את השינוי בדפוסי העסקים והפילנתרופיה ובעיקר את הבאזז בנוגע לכך - העסק הזה הצליח לחולל.

בעודי עוקבת אחרי המותג כבר כמה זמן ורואה בעניין ובהערכה את העוצמה השיווקית שלו (למשל 144 סרטונים ביו טיוב , קמפיינים, פעילות מטורפת ברשתות חברתיות ועוד המון המון גימיקים אחרים) אני תוהה:
האם כל הגימיק החברתי הוא פשוט עניין של שיווק מוצלח ביותר? האם לא מנצלים את הילדים והבוגרים העניים לצרכי שיווק? לצערי אני סקפטית מדי בנושא טוהר מניעי התרומה של העסקים. זו כבר הבעייה שלי...
אבל האמת - הייתי רוצה להאמין שהכוונה באמת טובה...

אז ככה: האתר מדהים, הבחור מקסים, הרעיון גדול. לקרוא עוד על החברה אפשר כאן .
וגם הציצו פנימה לסרטון וכיתבו לי מה דעתכם. שנה טובה!

השפעתם של תהליכי מסחור על ארגונים חברתיים

בתקופה האחרונה אני עוסקת בנסיון לגבש ולמצוא דרכים יעילות וחדשות לפיתוח משאבים עבור ארגוני המגזר השלישי עימם אני עובדת. מתוקף נסיוני אני מתמקדת ביחסיהם עם המגזר העיסקי.

המציאות הכלכלית והשינויים ביחסים בין המגזרים מאלצים אותנו לחשוב באופן חדש לא רק על פתרונות לבעיות חברתיות אלא גם לפעול בדרכים יצירתיות למימון פעילותם של ארגונים חברתיים. ואכן, גיוון במקורות הכנסה הוא כלי בסיסי בגיוס משאבים.

אבל חשבתם מה יקרה לאופיו של ארגון וולונטרי אם עיקר הכנסתו תהיה ממכירת שירותים? מה יקרה לארגון וולונטרי אם נגביר אצלו את השימוש במכירת שירותים?

הפעם חזרתי למאמרה של ד"ר אסתר זיכלינסקי שבדקה בדיוק את זה. המאמר שלה התפרסם בכתב העת "ביטחון סוציאלי" במארס 2010, והוא נקודת המוצא שלי לפוסט הזה. כותרתו: "השפעת תהליכי ההפרטה החלקית והמסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי בישראל".

המציאות
כאמור, בעשורים האחרונים אנו עדים לבלימה של מדיניות "מדינת רווחה" ולהתחזקות עקרונות כלכלת שוק. זיכלינסקי מתייחסת במחקרה למציאות בה שירותי הרווחה של מדינת ישראל אימצו מדיניות של הפרטה חלקית, ז"א שגופים ממשלתיים ורשויות מקומיות מתקשרים עם ארגונים חברתיים או עסקיים ורוכשים מהם שירותים חברתיים, על מנת לספקם לציבור. אנו רואים ארגונים במגזר השלישי המפתחים תלות במקורות ממשלתיים ובמקביל כאלה המפתחים מקורות הכנסה בעלי אופי עסקי (אלה תהליכי מיסחור). לפי זיכלינסקי לתופעה של הפרטה חלקית ומיסחור ישנה השפעה על מקורות ההכנסה של הארגונים החברתיים ועל דרכי ההתנהגות שלהם.

מהו מסחור ? על פי זכליינסקי (עמ' 85)
המונח תהליכי מיסחור מתייחס לפעילות המוגברת של ארגונים עסקיים בשוק הרווחה ולהשפעתם על אופי פעולתם של ארגוני המגזר השלישי. מדובר בשתי מגמות:

האחת - כניסה של ארגונים עסקיים לתחום אספקת שירותים חברתיים.
השניה- חדירת ארגוני המגזר השלישי לזירות המסורתיות של הארגונים העסקיים.

אתייחס הפעם למגמה השניה - זו מעסיקה אותי מתוקף העניין שלי בגבולות המשתנים בין המגזר השלישי והמגזר העיסקי ובהקשר של קשרי עסקים וקהילה. מדובר בארגונים וולונטריים מסחריים - ארגונים שמקור ההכנסה העיקרי שלהם הן מכירת שירותים (מסוגים שונים) ללקוחות פרטיים.

(דרך אגב, זיכלינסקי מחלקת את הארגונים לשלושה סוגים ומציינת שני דפוסים נוספים של ארגונים: ארגונים וולונטריים ממסדיים אצלם מימון ממשלתי משמש מקור ההכנסה העיקרי, ואילו ארגונים וולונטריים מסורתיים - אצלם תרומות המגזר השלישי הן מקור הההכנסה העקרי).

אז מה ההשפעה של תהליכים אלה על אופיים של הארגונים החברתיים?

השפעות המסחור.
אז זה מה שקורה: אסתר זיכלינסקי מצאה כי תהליכי המיסחור (עמ' 103)

• מייצרים ארגוני מגזר שלישי המשרתים בעיקר אוכלוסיות ממעמד הביניים ומעודדים יצירתה של מערכת שירותים כפולה בתוך המגזר השלישי. (מגמה זו עלולה לפגוע במידת השיוויון האזרחי במדינה)


• אינם שוחקים את מעמדם של המתנדבים והם מעודדים הון חברתי מלכד.


• משפיעים על הועד המנהל או הרכבו: בועדים של ארגונים וולונטריים מסחריים יש ייצוג רב יותר של מקבלי שירותים. (ממעמד הביניים). ייצוגם גבוה יותר מאשר בארגון וולונטרי מימסדי או מסורתי.
  

אם זה כל מה שקורה- זה נראה לי מחיר ברור.
האם זה מחיר סביר? תלוי את מי רצו הארגונים לשרת.
לדעתי כן. (המציאות שלנו היא כי גם שכבות הביניים משתמשות בשירותי המגזר השלישי.)
בכל דפוס ארגוני כנ"ל יש יתרונות וחסרונות. עלינו לקחת בחשבון שארגונים וולונטריים מסחריים, להערכתי, מאבדים את התפקיד שלהם בתחום הסינגור. במחקר נמצא למשל כי בארגונים וולונטריים ממסדיים השפעת המתנדבים פחותה מאשר בארגונים משני הדפוסים האחרים.

בכל אופן, בדרכנו לאיתור מקורות הכנסה חדשים למלכ"רים, עלינו להיות מודעים להשפעות אפשריות של שימוש במכירת שירותים על אופיה של העמותה שלנו ולקחת את ההשפעות הללו בחשבון.

לקרוא עוד על מחקרה של זכלינסקי.

מדינת רווחה, חתונה מלכותית ושיווק עם מטרה חברתית בשבדיה

קיץ בשבדיה מזמן התבוננות על המציאות מפרספקטיבה חדשה.
הביקור בסטוקהולם, ממנו חזרתי זה עתה, כלל סמינר של ארגון פאידאה, בו הנחיתי בנושא פתוח ארגוני וגיוס משאבים ולאחריו - חופשה קצרה. רשמים מהסמינר ליזמים חברתיים מקהילות יהודיות באירופה, תוכלו לקרוא בפוסט קודם שלי.
שבדיה באוגוסט מצטיירת כמדינה נינוחה ורגועה. מדובר בחברה סוציאליסטית במובן הטוב של המילה. אחת מעשר המדינות השיוויוניות ביותר בעולם. אוכלוסייתה מונה 9.5 מליון נפש והתל"ג לנפש הוא מן הגבוהים באירופה ונמצא במקום הרביעי בעולם. שבדיה היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הקלינטק ואיכות הסביבה. והשנה, סטוקהולם נבחרה לעיר הירוקה באירופה. (יוסי אקרמן, TheMarker 115)

האם מרגישים את זה ברחובות?
מה שמרגישים בסטוקהולם זו רווחה. העיר נקייה, הבניינים מתוחזקים וצבועים לעילא, אין קבצנים. יש תחבורה ציבורית מגוונת ויעילה. קיימת נגישות במרחב הציבורי לעגלות ילדים, לנכים ולעוורים. מערך מסלולים מסועף לרוכבי אפניים ואף שירותי דרך יעודיים, כגון מתקני ניפוח גלגלים מצויים בכיכרות. ובכלל, זו עיר שצועדים ורוכבים בה. עיר של אנשים. חוץ מזה מזג האויר (בקיץ) - נפלא. דבר המוסיף לרווחה, תסכימו איתי.


שבדיה פתוחה ליזמות חברתית ולארגונים חברתיים, בהשוואה למדינות מסויימות באירופה. מסתבר כי אם יזם חברתי פולני (למשל אחד שבנה אתר אינטרנט - מילון לשפת היידיש) רוצה לרשום עמותה בפולין הוא צריך לגייס סכום גבוה מאוד, דבר המשמש חסם. בשבדיה הרישום בחינם. גם המדינות הסקנדינביות האחרות מטפחות תרבות של יזמות חברתית. על כך כותב אסף שטיין שביקר הקיץ בדנמרק.

לצד כל זאת, השבדים מצידם ממשיכים במסורת ומחזיקים במוסד המלוכה. שני דברים השתנו בהקשר למוסד הזה בשנים האחרונות: האחד - המלך הפך לדמות ייצוגית בלבד, ללא סמכויות שלטוניות. כך למשל, המלך שבעבר פתח את מושב בית המחוקקים אצלו בארמון, צריך כעת להגיע אל בית המחוקקים בעצמו. הסימליות הזו משמעותית. עוד משהו, לאחרונה עבר חוק שמסמיך את העברת המלוכה לבכור/ה בילדי המלך. וכך, יורשת העצר, הבת הבכורה, הנסיכה ויקטוריה לא תאלץ לוותר על המלוכה בשל היותה אשה. היא, דרך אגב, נראית כמו סופר מודל.

בכלל, השבדים עדיין בעננים מהחתונה המלכותית שנערכה ביוני השנה. הנסיכה ויקטוריה האהודה ובחיר ליבה, מדריך הטניס, פשוט העם נישאו ברוב טכס. מי שלא פספסה את החגיגה היא חברת הממתקים Cloetta שנבחרה להיות אחת מ 17 הספקיות לחתונה.

לכבוד האירוע, הפירמה יצאה במבחר של בונבונירות מלכותיות. השוקולדים טעימים, העיצוב מהודר, עם תמונות רישמיות של הזוג המלכותי. אבל למה זה צריך לעניין אתכם בבלוג הזה? משום שחלק מההכנסות ממכירת הבונבונירות נתרמות על ידי החברה ל"קרן חתונת יורשת העצר" שהשיק הזוג המלכותי לכבוד האירוע. הקרן מיועדת לרווחתם ולבריאותם של ילדים וצעירים בשבדיה.


והרי לכם קמפיין שיווקי עם מטרה חברתית מתוקה שכזו.... מזל טוב.

סטוקהולם, פאידאה- פרוייקט אינקובטור

מהחדר שלי במלון במרכז סטוקהולם רואים את גגות העיר ואת השמים. אחרי כמה ימים של עבודה אינטנסיבית טוב שיש זמן לארגן מחשבות ולעכל מה בעצם קורה פה.

ארגון פאידאה המכון האירופאי ללימודי יהדות בשבדיה, נוסד על ידי ברברה לרנר ספקטר Barbara Lerner Spectre בשיתוף עם יוזמת ממשלת שבדיה ומכוון להחייאת התרבות היהודית באירופה. הוזמנתי להיות בצוות המקצועי ולהנחות סמינר בן 10 ימים בסטוקהולם, במסגרת פרוייקט אינקובטור של הארגון. את התכנית מנהלת ברכי ליפשיץ.

בסמינר משתתפים 26 יזמים חברתיים מ 14 מדינות שונות באירופה. החל מאיטליה ורוסיה ועד בריטניה, פולין וצ'כיה. היזמים מפתחים תכניות קהילתיות, אמנותיות וחינוכיות המיועדות להחייאת החיים היהודים באירופה. כל אחד מביא את הסיפור של הקהילה שלו, את הצרכים של הקהילה ואת החלומות האישיים שלו. בסמינר נערכת עבודה אינטנסיבית של הבניה ופיתוח הפרוייקט, לימוד, פיתוח משאבים ונטוורקינג.
ההנחיה שלנו כוללת הרצאות (מנהיגות, פתוח משאבים, תקציב, כישורי פרזנטציה, הערכה וכו), עבודה אינדיבידואלית עם המשתתפים וגם עבודה קבוצתית בקבוצות קטנות. כדי שלא תרחמו עלי אומר שיש גם טיולים בעיר המקסימה, אירועים חברתים ויידישקייט.

ידעתי שאעבוד קשה. נירית רוסלר שהמליצה עלי לתכנית הבטיחה לי...
אבל לא ידעתי שאתרגש כל כך.
המפגש עם חבר'ה צעירים (רובם בני 20 - 30 , אחרים מבוגרים קצת יותר והם בעלי נסיון רב), מרגש אותי באופן יוצא דופן.

השאלה מיהו יהודי לא קיימת כאן. התשובה של פאידאה היא - כולם. ההתייחסות היא ליהדות כתרבות. השונות ברמת הידע של המשתתפים לגבי יהדות הוא רב כמו גם לגבי הזהות שלהם כיהודים. חלקם רק גילו שהם יהודים לא מזמן, אחרים מעורבים מאוד בקהילות שלהם. חבר'ה מכל הזרמים ויש גם כמה לא יהודים אבל עוסקים בתרבות יהודית. המאמץ שהצעירים הללו עושים על מנת להבין ולהבנות את הזהות שלהם הוא עצום. ישראלי לא יבין זאת.

כאשר אנחנו מדברים על בינוי קהילה, אנחנו מדברים על טיפה ועוד טיפה יום, שבוע ושנה. עבודת נמלים. מאמץ מתמשך של חברי קהילות יהודיות שחלקם רואים את הקהילה שלהם נעלמת ומתמוססת. אחרים מתמודדים עם אנטישמיות או עם אינטריגות בתוך הקהילה היהודית עצמה. זה תהליך לא פשוט ומאוד מאתגר. אני מצדיעה לחבר'ה האלה. מבחינתי, כשאומרים בעידן שלנו "לשמור על הגחלת", מדברים עליהם.

הצוות המקצועי מורכב ממנחים מכמה ארגונים -
Jumpsatart האמריקאי. ארגון חדש יחסית שמשימתו לפתח, לחזק וללמוד מיוזמות יהודיות חדשניות שמיועדות להחיות ואף לעצב מחדש את התרבות היהודית כך שתהיה בת קיימא. שני המייסדים של הארגון הזה - שון לנדרס Shawn Landers וג'ושוע אבדון Joshua Avedon מביאים את הרוח האמריקאית לתכנית.

ROI היא קהילה גלובלית של יזמים צעירים יהודיים. בטו מאיה ישראלי תוצרת מקסיקו, מצוות הארגון הזה השתתף בהנחיה של החלק החברתי.

מנחה נוספת מבריטניה - Amy Philip אמי פיליפ, סגנית המנהלת של קרן פירס

עוד מנחים איתי Erik Gribbe מפאידאה, דינה גדרון שהיא יועצת עצמאית לחברות וארגונים חברתיים. הרבה אוטה סטייר Ute Steyer ורני יגר המקסים ממכון שלום הרטמן ומבית תפילה ישראלי מטפלים בתחום התכנים היהודיים. אבל, שום דבר לא היה יוצא לפועל בלי פביאן סבורוסקי השבדי, האחראי על הלוגיסטקה.

אני לא סתם מציינת את הצוות. לעבוד עם צוות רב תרבותי זו משימה מרתקת ולא פשוטה. חוויה מיוחדת ומעשירה.

אז מה עושים בשבת בשבדיה? אני למשל, רגע לפני טיול בעיר, מוזיאון לאמנות ועיצוב, כמו שאני אוהבת. אוגרים כוחות לשבוע אינטנסיבי ומרתק נוסף.

יום המודעות להעצמת אנשים עם מוגבלויות

כשהייתי אם צעירה, וזה היה במאה הקודמת, הגעתי עם בתי, בפעם הראשונה לטיפת חלב ברמת גן. אבל לא יכולתי להכנס. לא היתה נגישות לעגלות ילדים. בכניסה ניצבו מתריסות, שלוש מדרגות. אולי יותר. ההרגשה זכורה לי עד היום: תסכול עמוק. איך זה יתכן, חשבתי, כי במבנה ציבור המיועד לאמהות צעירות ולתינוקות בעגלות ילדים אין אפשרות לגלגל את העגלה עד לפתח חדר האחות?! ומדוע האחיות לא זועקות את הזעקה ולא דורשות מהרשויות לשפר את השירות?

כמעט שבע עשרה שנה אחרי, ועדת הרווחה של הכנסת אישרה תקנות המחייבות רשויות מקומיות להנגיש עבור אנשים נכים מבני ציבור קיימים. זה יקח זמן, עד שנת 2021. כמובן שהציבור הרחב ובכלל זה אנשים זקנים והורים צעירים הדוחפים עגלות ילדים, יהנה מכך. מדובר במאורע משמח. ואולי בכלל, עד אז בתי כבר תהיה אם צעירה בעצמה.

בכל אופן, השינוי הזה לא הגיע יש מאין.

מדובר באחת מההשפעות ארוכות הטווח של מהלכים חברתיים, וכמובן פוליטיים של ארגוני החברה האזרחית. במשך שנים פועלים ארגוני המגזר השלישי ובמיוחד ארגונים "של" ולמען אנשים עם מוגבלויות במאמץ אדיר לשפר את דמותה של המדינה והחברה הישראלית בנושא איכות חייהם של הנכים בישראל. זו משימה אזרחית חשובה מאין כמוה. חשוב לזכור כי ארגונים אלה אינם פועלים עבור קבוצה מסויימת של אנשים נכים או נזקקים בלבד, אלא למעשה פועלים למען דמותה של החברה בישראל, למען שיוויון זכויות ולמען הוגנות בסיסית של החברה ביחסה לאזרחיה. הם פועלים לעשות את החברה שלנו אנושית והומנית יותר.

נציבות שיוויון אנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים שותפה למהלך התקנת התקנות והחקיקה בנושא. אבל הפעם אני רוצה להעלות על נס את פועלם של הארגונים החברתיים לשינוי מדיניות ולסינגור בתחום. אציין כמה ארגונים שאני עוקבת אחריהם מעריכה ומוקירה.
שתי"ל, הקרן החדשה לישראל, בזכות, נגישות ישראל, מטה מאבק הנכים, ידיד, שק"ל, אגודת החרשים, המכון לקידום החרש וכמובן - בקול בו הייתי פעילה בעשר שנים האחרונות. יש כמובן עוד רבים. אני מאמינה בתפקידם של ארגוני החברה האזרחית לחולל שינוי חברתי. שמחה עימם להיווכח כי גם אם בעבודה קשה ובמהלכים ארוכי טווח - השינוי מגיע.

המאמר הזה מתפרסם דווקא היום, לאחר שהבחנתי בדף הפייסבוק של קבוצת פישמן שמתקיים היום אירוע אינטרנטי בו בלוגרים מכל העולם כותבים על הנושא ובכך מקווים לעורר מודעות לנושא העצמה של אנשים עם מוגבלויות. לא במקרה. קבוצת פישמן , כחלק מהמעורבות החברתית שלה בחרה בתחום אנשים עם מוגבלויות כתחום רוחבי, חוצה ארגון. באמצעות שיתופי פעולה מגוונים בין החברות העסקיות של הקבוצה לבין ארגוני החברה האזרחית - מקדמים את הנושא. והם עושים זאת בצורה יסודית ועקבית כבר עשר שנים.

מה דעתכם על מקומן של חברות עסקיות בקידום שיוויון של אנשים עם מוגבלויות?
לדעתי - חוץ מהשפעה על מדיניות, מקומם משמעותי בתחום התעסוקה. תעסוקה. תעסוקה. תרומות זה לא מספיק. גם לא התנדבות. נושא התעסוקה בקרב אנשים נכים בישראל הוא נושא כאוב. בעייה חברתית שמשפיעה על איכות חייו של הציבור הזה. אבל על כך ארחיב אולי בפעם אחרת.

כנס לאחריות תאגידית ולשקיפות - ביונד ביזנס

אני מצדיעה לתעוזה וליוזמה של חברת "ביונד ביזנס" המייעצת לחברות בתחום אחריות חברתית סביבתית. המנכ"לים המשותפים, איליין כהן וליעד אורתר ארגנו כנס מקצועי צנוע אך מכובד שנערך היום, 19 ליולי 2010, ועסק באחריות תאגידית ושקיפות.
בכנס, המתקיים זו השנה הרביעית, חשפו השניים את העשייה המקצועית שלהם לקהל של אנשי עסקים ואנשי מקצוע בתחום. התעוזה שלהם מתבטאת בכך שאין הם מסתפקים בייעוץ אלא מובילים בישראל מגמות בתחום עיסוקם. אני השתתפתי רק בחלק הראשון של הכנס ואלה רשמי:

את היום פתח בחן נשיא חברת Ness ישראל שארחו את כינוס.
איליין כהן הציגה תמונת מצב עולמית של תחום האחריות התאגידית ואת המגמות המרכזיות:
1. נגישות ווירטואליות. המידע על החברות מוגש, מפורסם ונדון והידע מוצג ומתפתח ברשת האינטרנט.

2. אחריות תאגידית כאן על מנת להשאר

3. שינוי בגדול - וול מארט כדוגמא של פירמה ענקית שנכנסה לתחום אחריות תאגידית, לקחה על עצמה טיפול בשרשרת אספקה ובכך מחוללת שינוי עולמי עצום.
4. שותפויות וחיבורים בתוך ובין מגזרים. ללא זה - אחריות תאגידית לא שווה כלום.
5. דיאלוג עם מחזיקי עניין: חותם אמינות
6. שיווק חברתי: הפילנתרופיה החדשה.

ניחוח חו"ל נשב מהפנל שעסק ברשמים של המשתתפים הישראליים בכנס GRI השנה. כנס גלובלי העוסק בדיווח של אחריות תאגידית. הרגשתי התנדנה בין תחושת פרובינצאליות לבין עניין וסקרנות.

ההרצאה המעניינת ביותר עבורי היתה הרצאתה של החוקרת ד"ר ורד דוקטורי בלאס, ממכון אקירוב לעסקים ולסביבה באוניברסיטת תל אביב. הרצאתה הערכה ודירוג של ביצועים סביבתיים של חברות - מה אנחנו מודדים באמת?. כיוון שכנסים בנושא אחריות תאגידית בארץ נעדרים בדרך כלל את הזוית האקדמית, שמחתי לשמוע אותה.

דר' דוקטורי (זה השם האמיתי למרות שנשמע מצחיק), טוענת כי קיים מגוון גדול של מדדים ואינדקסים המדרגים עסקים על פי אלמנטים שונים של אחריות תאגידית. חשוב להעמיק בבחינת הנתונים ולא להסתפק בעובדה שחברה מסויימת מדווחת (דיווח עצמי עלול להיות חולשה מחקרית כידוע). גם אם חברה נמצאה גבוהה במדד מסויים (למשל זה שבוחן שקיפות), היא עלולה להיות מדורגת נמוך במדד אחר (למשל ביצועים סביבתיים או יחס לעובדים). יש לבחון את כל התמונה. ובכלל, החוקרת טוענת שלא מספיק להתרשם מדיווח, חשוב לבחון לעומק - מה מדווחים?.
היא הציגה מחקר שלה שפורסם לאחרונה שמציג את המורכבות של הדברים. מסקנה - יש צורך בהערכה של הנתונים ולא רק במדידה או דרוג!

האמת, יצאתי בהרגשה כי אולי דבריה שומטים את הקרקע תחת דו"ח מדד השקיפות שלשמו התכנסנו באותו אירוע. תיכף תבינו....

מדד השקיפות לשנת 2010 של ביונד ביזנס
ביונד ביזנס אספו נתונים על רמת השקיפות של 100 חברות הנמצאות במדד תל אביב 100. הבדיקה (הם קוראים לזה מחקר, לא בטוחה לגבי זה...) כללה בחינה של מידע ונתונים של החברות כפי שהוא משתקף באתר האינטרנט שלהן. מה הם חיפשו באתרים?
1. פרסום של דו"ח אחריות תאגידית
2. שקיפות - פרופיל עסקי ואסטרטגיה, ניהל האחריות התאגידית, אתיקה וזכויות אדם... וכל שאר תחומי האחריות התאגידית.
3. ניווט - מספר הקליקים עד שמגיעים לראשונה לחומר בנושא אחריות חברתית עסקית, כפתור חיפוש מידע לפי נושאים באתר, החומר מרוכז במקום אחד באתר, תפריט זמין, מפת אתר, קישורים נפתחים לחומר רלוונטי .
4. נגישות - שפת האתר, נגישות לבעלי מוגבלויות שונות, פרטי איש הקשר, בלוג פנימי או חיצוני, סרטונים וחומר אודיו.

אז אם אתם רוצים להיות גבוהים בדרוג של ביונד ביזנס, פעלו לפי המדדים שהם הציבו. האם זה אומר שאתם שקופים? תלוי את מי שואלים.

מה שעוד הערכתי אצל ליעד ואיליין שהם כנים ומציגים את מגבלות הבדיקה שלהם. למשל הבדיקה התקיימה רק באינטרנט. וגם - היקף הבדיקה - נעשתה רק על חברות ציבוריות במדד ת"א 100, שותפויות - לא התקיים שיתוף פעולה עם ארגונים אחרים שעוסקים בנושא קידום שקיפות (למשל שבי"ל? ), אבל הם ישמחו שאחרים יאמצו את היוזמה וישתמשו בה.

בכל אופן ברור מעל לכל ספק היום כי חברות (וגם ארגונים חברתיים), צריכים להתאים את עצמם לדיאלוג פתוח, שקוף ונגיש עם מחזיקי העניין שלהם. בלי זה אין אחריות תאגידית. וזו תרומתה החשובה של ביונד ביזנס לשיח בנושא.

אחותי בת שנה. להביט בעבודה של ארגון חברתי עסקי

טוב, לא אחותי אחותי ...
הכוונה לאחותי - חנות סחר הוגן, מיסודה של תנועת אחותי - למען נשים בישראל בשיתוף עם ארגונים לשינוי חברתי. מדובר במיזם כלכלי, חברתי ופמיניסטי שנועד לקדם שיווק ומכירת מוצרי אומנות ואמנות, אופנה ומזון, פרי עבודתן של יוצרות ברחבי הארץ.

החנות התל אביבית חוגגת בימים אלה שנה להיווסדה. היא ממוקמת ברחוב שלמה המלך 4 וכניסה אליה ביום קיץ חם מובילה אותך לחיקה הקריר והנעים של עשייה מבורכת וחשובה.
נכנסתי לראות מה חדש, מה השתנה והאם מיזם עסקי חברתי באמת עובד?

המיזם המעניין הזה הוא אחת הגרסאות של תופעה חדשה יחסית בישראל, ארגונים חברתיים - עסקייים. מחקר גישוש ישראלי שפרסמו השנה (2010) פרופסור בנימין גדרון ודקלה יוגב מן המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, מביא נתונים ראשוניים על התופעה ועל ארגונים אלה שהם בעלי מטרות חברתיות המשתמשים במתודולוגיה עסקית לשם השגתן.

החוקרים זיהו אוכלוסיה של 212 ארגונים ובדקו באופן מעמיק 31 מהם. מדובר בשלושה סוגי ארגונים:
1. קואופרטיביים חברתיים (מספקי תעסוקה לחבריהם) וקואופרטיבים צרכניים (למשל למזון אורגני)

2. עסקים חברתיים שלא מפיקים רווחים לבעליהם, מספקים תעסוקה לאוכלוסיות המתקשות להשתלב (בעיקר נוער מנותק, נשים בפריפריה ונכים). וארגונים המספקים הלוואות קטנות לעסקים המוקמים על ידי אוכלוסיות אלו.
3. מיזמים עסקיים במסגרת עמותות או ארגונים עסקיים בבעלות עמותות ומיועדים למימון פעילות העמותה על יד פעילות שאינה קשורה באופן ישיר לפעילות העמותה.

המודל של אחותי - החנות לסחר הוגן, מיוחד בכך שהוא מהווה אמצעי עסקי המכוון ישירות להשגת המטרות של העמותה - העצמה כלכלית ותרבותית של נשים וחיזוק קואופרטיבים של נשים שאינן נמצאות בהגמוניה החברתית. שיחה עם יעל ללום (בתמונה)מתנועת אחותי העובדת בחנות, הבהירה את ייעודו של המקום. החנות מהווה צעד נוסף בתהליך של העצמה כלכלית של נשים וארגוני נשים החיות בפריפריה הגאוגרפית או החברתית, תהליך המתפתח בארץ מזה זמן. (אגב, המחקר הנ"ל מצא כי רוב מחזורי המכירות של ארגוני הנשים הללו גבוהה מהמיזמים של ארגונים המתמקדים בנוער, אבל חלקם פועל תוך הפסדים). החנות מהווה אם כן, מנוף שיווקי לאותן יוזמות כלכליות של נשים.

מה הקריטריונים לבחירת המוצרים והיוצרות המוצגות בחנות?
1. שהמוצר יעמוד בקריטריונים של איכות
2. מוצר שאינו פוגע בסביבה
3. נשים המתמודדות עם קושי כלכלי

לחנות אחותי, שיתופי פעולה מתמשכים עם קואופרטיביים של נשים וארגונים לשינוי חברתי וסחר הוגן למשל: ארגון אלאהלי, ארגון אל וואעד - הבטחה, מרכז רקמה קרית גת, נשים מבשלות עסק, סינדיאת הגליל, סאחה, עמותת למענך, פעולה ירוקה ועוד.
וגם עם חברות עסקיות כמו קום איל פה, ועם מכללות כגון סמינר הקיבוצים (עיצבו את התוית לשמן הזית שבתמונה).

האם זה באמת עובד?
מבחינה חברתית, אומרת יעל ללום, המטרה היא לפתח כלכלה מקומית בעזרת עוד ועוד מיזמים של נשים. כך שהמדידה היא לא במונחי רווח כספי, למרות שבחודשים בהם החנות פועלת רואים צמיחה מתמשכת בההכנסות. הרווחים ממכירת המוצרים מופנים כמעט בכללותם לנשים היוצרות.

מסתבר כי במודל הזה, עדיין נדרשות קרנות פילנתרופיות לקיום המיזם...
בכל אופן, אם כבר לקנות, אני ממליצה לקחת חלק במיזם כלכלי, חברתי ופמניסטי בעל ערך בו יצירות שחשוב ונעים לקנות, לתת ולקבל - מזל טוב, אחותי!