הקוראים מוזמנים לבלוג החדש שלי בנושא עירוניות - urbanglanceblog.wordpress.com

לאחר יותר מחמש שנים בהן כתבתי על נושאים שקשורים בעסקים וקהילה,
אני מתרחבת לנושא חדש והוא עירוניות

אתם מוזמנים להצטרף למסע שלי לחוויה ולחקר העירוניות. זהו נושא רחב ומרתק.
מקווה שתהנו גם בבלוג החדש.

Urban Glance - מבט עירוני
https://urbanglanceblog.wordpress.com/

להתראות,
עפרה

עסקים קטנים, מקומיים מגלים אחריות ומשפיעים יחד על מרקם החיים באזור

עיזבו לרגע את ה"מצב", קחו פסק זמן מהשחיתויות. בואו נדבר על נקודה אופטימית.

האם לדעתכם, לעסקים קטנים ומקומיים יש יכולת ליטול אחריות ולהשפיע על מרקם החיים בסביבה בה הם פועלים? האם זה תפקידם? האם מסוגלים לכך?

התשובה שלי היא - כן ויש להם עוצמה רבה, במיוחד כשהם פועלים יחד!

המציאות הקרובה אלי נוטעת בי המון תקווה.

אנשי המקצוע בתחום האחריות התאגידית וההשפעה חברתית של עסקים, מחפשים כיום ערוץ האפשרי בו עסקים מקומיים יכנסו לזירה של אחריות תאגידית - אני מצביעה כאן על נקודת פתיחה אפשרית.

תשמעו מה קורה כאן: האיזור בו אני מתגוררת, גוש חורשים, מורכב ממספר ישובים במרכז הארץ, שנמצאים בסביבה כפרית: בהם היישובים הקהילתיים מתן ונירית, ג'לג'וליה וכפר ברא, שהם יישובים ערביים ותיקים, וגם קיבוץ חורשים ומושב ירחיב. באיזור זה חיים למעלה מ 30,000 תושבים שנהנים מסביבה ירוקה, גישה מעולה לכביש שש ובאופן כללי איכות חיים. 

כמו אצלכם, המציאות הישראלית טופחת על פנינו ולא בפעם הראשונה. מתיחות בירושלים, בעזה או בכל מקום אחר בישראל משפיעה על האוירה גם כאן. ברמה המקומית, אירועי הקיץ האחרון יצרו אוירה קשה במיוחד, סוג של יאוש וגם חשש גובר. מכל הצדדים באיזור...

ואז - קמו מספר תושבים ובינהם אנשי עסקים מקומיים, יהודים וערבים והחליטו לעשות מעשה.

קוראים לזה פעילות grass roots, פעילות ציבורית , אזרחית, הצומחת מלמטה. מפגשים וישיבות חשיבה נערכו. הוקמה קבוצת פייסבוק ובעזרתה נוצר דיאלוג בין התושבים ביישובים היהודים והערבים. ראשית, באופן ספונטני, נערכה עצרת בכיכר המשותפת. עשרות תושבים הגיעו, בלונים לבנים, שלטים והרגשה של משהו חדש, חשוב ומשמח. כעת החברים חשבו: מה עושים עכשיו? 

הרוקח אימן עאסי, בעל בית המרקחת במתן, תושב כפר ברא, מפעילי היוזמה -
באירוע הספונטני הראשון בכיכר

כנקודת פתיחה הופץ שאלון לתושבים לגבי הציפיות שלהם מהפעילות המשותפת. תוכננה עוד עצרת בכיכר המשותפת ליישובים וגם - פעילויות משותפות למשפחות מכלל היישובים. זה חידוש עצום כאן. דבר כזה לא נעשה בעבר. ההפרדה היתה חדה. אמנם, יש עובדים מג'לגוליה וכפר ברא בחנויות ביישובים היהודים ומצד שני, יש קונים יהודים בחנויות על גבול היישובים הערביים... אבל זהו... נשמע מוכר.

הפעם מדובר על רוח חדשה. לקמפיין קוראים : חיים משותפים. הטקסטים בשתי השפות. ערבית ועברית. סטיקרים, חולצות ובעיקר - רצון לפעילות משותפת. מלמטה. מהשטח. אותי זה מרגש. 

ומה שבמיוחד מעניין: בעלי עסקים קטנים ובינוניים מיישובים אלה, יהודים וערבים, הם המניעים את היוזמה וגם תורמים לה, מזמנם ומכספם. 
מדוע? מה האינטרס? נראה כי זהו האינטרס משולב:  התושבים היהודים והערבים כאחד  - 

רוצים לחיות בבטחון. 
רוצים להרגיש בנוח. 
רוצים לבנות אמון.
רוצים מסחר משגשג.רוצים להיות שכנים טובים.

כל כך פשוט.

אנחנו בנקודת ההתחלה ומצפים לראות מה ילד יום. בינתיים, כעשרים בעלי עסקים קטנים ובינוניים מכל היישובים התגייסו ותרמו להפקת אירוע קהילתי משותף. זוהי התארגנות אזרחית, ספונטנית, ללא מעורבות ממסדית, ציבורית או אחרת. התארגנות המוכיחה כי לבעלי עסקים קטנים ומקומיים עשויה להיות השפעה אמיתית על שיפור האוירה הציבורית האיזורית. 

אינשאללה בהצלחה.

עסקים מקומיים תורמים ומקבלים חשיפה

הזמנה לאירוע קהילתי משותף

* התמונות מקבוצת הפייסבוק של "חיים משותפים".

חלום מתגשם - מקום לאמנות, קהילה ועסקים. בקרית המלאכה

בחודש האחרון ראיתי הגשמת חלום. החלום הזה היה הקמת גלריה לאמנות. 

תערוכה קבוצתית של אמני מקום לאמנות בקרית המלאכה: "פורמט". אוצר יהונתן ה. משעל

הסיפור האישי שלי מתחיל בעצם לפני מספר שנים, כשיצאתי לדרך מקצועית מחודשת. עשיתי לעצמי רשימת מלאי של דברים שאני רוצה לעשות. לאחרונה הצצתי ברשימה וחייכתי. המון דברים מהרשימה קרו לי או עשיתי. תאמינו לי זו הרגשה טובה.

אבל את הרעיון של הקמת גלריה קואופרטיבית לאמנות לא חשבתי שבאמת אגשים. 

מי שעשתה זאת היא חברתי הציירת אורית טוכמן דואר. אורית היא אמנית פעילה העובדת בסטודיו מקסים בקריית המלאכה בתל אביב. היא סיפרה לי על היוזמה שלה, ניהלנו המון שיחות, חלקנו מחשבות והיא יצאה לדרך. לומר את האמת המעורבות שלי היא מאחורי הקלעים בעיקר בעצה, בהכוונה, בהקמת העמותה ובחשיבה על גיוס משאבים ועסקים.

לפני שאמשיך, למי שלא יודע, קריית המלאכה הוא מתחם המהווה לב העשייה האמנותית בתל אביב. האיזור, שהיה בעבר איזור תעשייה קלה, עובר בשנים האחרונות שינויי בשימושים. רבים מחללי התעשייה פינו את מקומם וכיום פועלים בהם עשרות אמנים בסטודיואים, גלריות לאמנות וסדנאות לעבודה אמנותית. 

קרית המלאכה בתל אביב : להחיות אזור תעשייתי שהתרוקן ולהפכו למרכז תרבות

אם כן, לפני מספר חודשים אורית גייסה סביבה קבוצה מחוייבת ומרשימה של אמנים ואוצרים המהווים את הרוח החיה של המקום. "מקום לאמנות בקרית המלאכה" . בזמן קצר ביותר קבוצת הפעילים הצליחה להגדיר את הרעיון, המטרות, כיווני הפעולה וכבר חנכו בהצלחה שתי תערוכות. בין חברי הקבוצה הגרעינית: יונתן אולמן, ניר הרמט, אורית טוכמן דואר, רעי דישון ועוד. 

מקום לאמנות בקריית המלאכה רשום כעמותה ומופעל כהתאגדות של אמני הסביבה עצמם. "מספק פלטפורמה חדשה ורחבה להגדלת החשיפה והנגישות לנעשה בלב האמנות הישראלית כיום, כדרך להידוק הקשר הישיר עם אוהבי האמנות בארץ והקהל המקצועי בתחום, ובתוך קהילת האמנים בינם לבין עצמם".  על חזון המקום לאמנות קראו כאן.

אמני הסביבה קבלו את היוזמה בחום ואפשר לומר בהתלהבות. אבל זה לא בא בקלות. חברי הקבוצה הגרעינית השתמשו ברשת הקשרים שלהם, של האמנים, אנשי האקדמיה והאוצרים. הם נפגשו, סיפרו ועשו נפשות לרעיון. כיום כחמישים אמנים הצטרפו להתאגדות. בין האמנים ותיקים ומוכרים ואחרים אמנים פעילים שחלקם בראשית הדרך. כולם  פועלים באיזור.

אז איך זה נראה במציאות? 
מקום לאמנות בקרית המלאכה מורכב משלושה ממדים: גלריה, מרכז מבקרים ומרכז לאמנים. 

לא אכנס כאן להבטים האוצרותיים והאמנותיים של היוזמה, כי זה לא מעניינו הישיר של הבלוג הזה. הגלריה מציגה ותציג תערוכות של אמני האיזור ואחרים. המרכז לאמנים יאפשר מפגשי העשרה לאמנים ושרותים מקצועיים נוספים לאמנים. ראו באתר האינטרנט. 

שיח גלריה במקום לאמנות. יולי 2014
תערוכה של בוגרי תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה

עבודה של דודיק אופנהיימר, בתערוכה הראשונה של מקום לאמנות יולי 2014

לגבי המרכז למבקרים - הוא פתוח לציבור, לקהילה ולעסקים המתעניינים באמנות וביצירה.
על מימון ושילוב עסקים

אז איך מממנים הקמת מיזם כזה? זה אתגר גדול. כמו בכל סטארט אפ, יש משקיעים פרטיים. כאן מספר מצומצם של פילנתרופיים. זה כמובן לא מספיק. האמנים החברים בהתאגדות ישלמו גם הם דמי חבר ויהיו זכאים לשרותים של המקום. מקור מימון נוסף מגיע ממכירת יצירות ושירותים: סיורים, הרצאות וסדנאות.

עסקים מהווים חלק בלתי נפרד ממרקם קריית המלאכה. האפשרות לשלב אותם בתוך הפעילות הקהילתית של מקום לאמנות היא חשובה והכרחית. הם יהיו שותפים לשגשוג המחודש של האזור ואף יהנו מכך.  

אחת הדרכים שפתוחות בשלב זה למעורבות עסקים הם באמצעות ימי העשרה חוויתיים. ימי העשרה אלה מעוצבים במיוחד לארגונים ולקבוצות פרטיות. חברות עסקיות מוזמנות להגיע ליום חוויתי עבור צוותי עובדים - יום המשלב שיח על צמיחה ויצירה, סיור בסטודיו ומפגש עם אמנים וגם מפגש קבוצתי וחוויתי להעשרה וליצירה של חברת POINTS OF YOU. חברה שמשרדיה נמצאים גם הם בקריית המלאכה. 

וזו רק ההתחלה. בהמשך עסקים מהאזור ישולבו במקום לאמנות בדרכים נוספות. יש למה לצפות. 

פרט מתוך עבודה של ברכה גיא. אוגוסט 2014

פרט מתוך עבודה של דודיק אופנהיימר.
בתערוכה של בוגרי תאור שני  באמנות אוניברסיטת חיפה יולי 2014

על אחריות אישית של בעלי עסקים ועל הציפייה מעסקים לתרום 1% מהרווחים

מהי אחריות אישית?

לחטוף אנשי עסקים בכירים, עשירים במיוחד, להפשיט אותם, לצבוע אותם בשחור וברפש, להעמיד מולם מצלמה ולדרוש מהם לספר על מעלליהם הנפשעים שעשו בשם תאוות הבצע והקפיטליזם. ולהעלות את זה לרשת. "אחריות אישית" היא אחת מפעולות הכאוס החברתי שמציע ומתאר ניר ברעם בספרו "צל עולם".

ברעם מטיב לתאר מצב אפוקליפטי או אולי מציאותי בו קיים מארג תמנוני של עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית שמונעים על ידי השאיפה לכוח, שליטה וכסף ומולו התארגנויות מסוגים שונים של קבוצות מובסות חברתית שחשות חוסר אונים, העדר תקווה וחוסר תכלית. ברעם מגיש לנו תזה מטרידה של מצב חברתי כל כך בעייתי שמתפרץ ככאוס אלים. הספר מעורר מחשבה. ארגונים חברתיים, אם תרצו לדעת, מתוארים בו כאמצעי של אנשי עסקים להלבין את מצפונם או לשפר את הקשרים שלהם עם השלטון. ככלי משחק. 

במציאות אנו שומעים לעיתים שהציבור מפנה זעם כלפי עשירים מופלגים, במיוחד אנשי עסקים שנתפסים ככאלה שפועלים כ"חזירים קפיטליסטיים". אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים האחרונות היתה לנו ציפייה כי הפעילות בתחום האחריות התאגידית תוביל את בעלי העסקים לקחת אחריות על ההשלכות שלהם על הסביבה ועל החברה....

צל עולם. ניר ברעם. (2013) הכעס והתסכול בציבור מתגלגל לאלימות פראית

ומה קורה בימים אלה? לאחר יותר מעשר שנים בהן ארגון מעלה פועל להטמעת תרבות של אחריות תאגידית בקרב העסקים הגדולים בישראל, והניח בצד את נושא קשרי הקהילה, התפרסמה בסוף השבוע במגזין The Marker כתבה של טלי חרותי סובר "אפילו לא 1%", שנראית כיריית הפתיחה לקמפיין המצפה מארגונים עסקיים לתרום לארגונים חברתיים 1% מהרווח שלהם (לפני מס). 

אני כמובן בעד.  

זה לא: או - או , אלא: גם וגם

כולנו כבר יודעים כי לארגונים עסקיים יש השפעות משמעותיות על הכלכלה ועל החברה. הם מייצרים, הם מניעים את הכלכלה. חלקם גם מפתחים, מחדשים ולוקחים סיכונים. כולם מספקים תעסוקה לאזרחים. וזה דבר טוב. העסקים הם חלק בלתי נפרד מהחברה. איכות טובה של חינוך ותשתיות, של בריאות וחוסן ציבורי הם תנאים חשובים לפעולתם התקינה. לכן לדעתי לעסקים יש אחריות מסוימת גם על התחומים הללו.

הציבור לא מסיר את הציפיות שלו מהתאגידים לגלות אחריות רחבה: להתנהל בהוגנות כלפי העובדים והספקים, לשמור על הסביבה , לטפל בנושאי בטיחות  ולהתנהל באופן אתי ושקוף. אבל מעבר להתנהלות עסקית אחראית שוטפת, יש כיום ציפייה גלויה מהעסקים גם לתרום מכספם. גם וגם. 

כיום מעט מדי עסקים תורמים מכספם לשיפור  החינוך, החברה והסביבה.  "רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אמר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, השבוע לThe Marker . לפני מספר חודשים (בדרוג 2011) בעיתון גלובס טען כי 

"מנתוני דרוג מעלה אנו למדים כי 50% מהחברות העסקיות בישראל תורמות פחות ממיליון שקל בשנה, ואצל חלקם מדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים - למרות שרווחי הביזנס גבוהים. במילים אחרות, מדובר בתרומה נמוכה יחסית לתרומה העסקית המקובלת בעולם, שעומדת על סדר גודל של 1% מכלל הרווחים".

השנה נתוני דרוג מעלה לשנת 2012 מראים התרומה הממוצעת בארגונים שדורגו היא 1.2% מהרווח, אלא שמהדב טוען כי נתון זה מוטה על ידי חברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות פחות. 58% מהחברות בדרוג תורמות רק עד 2 מליון שקל. 

נראה כי מרבית אנשי העסקים  לא רואים בתרומה חובה מוסרית, או צורך עסקי. אבל קרוב מאוד, בקהילה שלהם, ישנם אנשים וארגונים חברתיים הזקוקים למשאבים כספיים ולא רק לתרומות בשעות התנדבות או במוצרים. הם זקוקים לכסף. כסף שיאפשר להם לפעול לשיפור איכות החיים של השכנים בקהילה, של העובדים במפעלים.

תרומה כספית של עסקים זה לא לזרוק כסף. זה להשקיע. הגיע הזמן שחברות עסקיות יבנו לעצמם מנגנונים מקצועיים לחלוקה מיטבית של 1% לפחות מרווחיהם לטובת הקהילות בהם הם פועלים. תרומת הכספים צריכה להיות מתוכננת ואפקטיבית. כך העסקים ידעו להיכן מופנים המאמצים שלהם ומהן תוצאותיהם בטווח הבינוני והארוך. 

הטענות שהתרומות הן עלה תאנה יתגמדו אם העסקים יתמידו בהשקעה חברתית אסטרטגית. אם יפתחו שיתופי פעולה ארוכי טווח עם ארגונים חברתיים.

מה קורה בארצות הברית?

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאתר של ארגון CECP. מדובר בארגון ששם לו למטרה לעודד ולהעצים בכירים בחברות עסקיות לתרום לקהילה במקביל להשאת תוצאות עסקיות. הארגון בודק מדי שנה את שעור התרומות הכספיות של חברות עסקיות בארה"ב. הוא פיתח מדד למעקב אחר תרומות העסקים.CGS- corporate giving standart. אחד הממצאים של המעקב השנה הראה כי בשנת 2012, נרשמה בארה"ב עליה ברמת התרומות של עסקים והגיעה לרמה של התרומות בשנת 2007, בפעם ראשונה מאז המשבר הכלכלי בשנת 2008.

אז לי נראה שהמהלך שמציע ניר ברעם ל"אחריות אישית" הוא חריף מדי, אבל דווקא כעת יש מקום שמנהלי עסקים יגלו אחריות ולצד התנהלות תאגידית הוגנת ואחראית של העסק שלהם, ישקיעו בחכמה לקהילה. 

אמנות בקהילה - החממה של שנקר ליזמות יצירתית

יום העיון  של היחידה ללימודי חוץ ולימודי המשך של שנקר בו השתתפתי היום היה למעשה אירוע חשיפה והשקה של תכנית לימודים חדשה התכנית לאמנות בקהילה. 

מדובר בתכנית לימודים שנתית של שנקר, בשיתוף עם קרן רוטשילד קיסריה, המעניקה למשתתפים ידע תיאורטי ומעשי בהובלת פרויקטים של אמנות בקהילה, במרחבים חברתיים שונים. עבורי זו היתה הזדמנות טובה לשמוע מקרוב על מספר מיזמים נפלאים של אמנים הפועלים במגוון מתכונות בקהילה.

קחו לדוגמא את קבוצת ZE.ZE. מדובר בקבוצה אשר חזון ההתארגנות שלה הוא לאפשר לצעירים ליצור ביחד בצורה מהנה למען פיתוח החברה ולמען עצמם במקביל. נקודת המוצא היא לתת פלטפורמה למעורבות חברתית במקביל לפיתוח אישי של הצעירים הפועלים. אלה מעלים רעיון לפרויקט ולאחר תהליך פיתוח יוצאים לממש אותו. 

פילהרמונית הרחוב. תמונה לקוחה מאתר האינטרנט של הלהקה. ניתן להזמין מופעים.
פרויקט תרבותי קהילתי שמתוכנן כך שיממן את עצמו בכוחות עצמו. zeze מפעילים עסק חברתי.
שימו לב לחסות של וודקה  Finlandia

אחד הפרויקטים הראשונים שלהם - הוא ייסוד תזמורת של נגני רחוב שנקראת: פילהרמונית הרחוב. 50 פעילים צעירים, קיבצו נגני רחוב בעלי רקע מוזיקלי עשיר (רבים מהם עולים מחבר העמים). הם עשו זאת בתהליך מכוון של רכישת אמון ויחד הקימו תזמורת אמיתית איתה האמנים מופיעים באירועים רבים, חלקם של חברות עסקיות. המתנדבים תורמים מהיכולות המגוונות שלהם (הפקה, עיצוב, פרסום וכו') ורוכשים דרך כך ניסיון מקצועי אמיתי. האמנים מקבלים שם, פנים, הכרה וגם תשלום הוגן (גם על שעות החזרות) והחברה הישראלית מקבלת - תרבות. 

מה שמצא חן בעיניי מעבר ליוזמה ולביצוע היתה העובדה שאחד עקרונות היסוד של המיזמים של ze.ze הוא שעל המיזמים להיות בני קיימא מבחינה כלכלית. הפרויקט מכניס הכנסות עצמיות על ידי מכירה של המופעים.

פרויקט בינלאומי מרשים ומעניין הוצג על ידי ענת ליטוין, אמנית אשר חזרה מלימודים ומשהות ארוכה בחו"ל. בשנת 2006 היא הקימה בניו יורק מיזם אמנותי וקהילתי בשם HomeBase Project . קחו את הזמן להביט באתר שלהם. בפרויקט הזה קבוצה של אמנים (שנבחרים בקפידה) מוזמנים ליצור בחלל אורבני עזוב עבודות בנושא "בית". החלל מקבל חיים חדשים למשך תקופה מסוימת והופך למיני מרכז קהילתי. מתארגנים במקום אירועי קהילה אליהם מגיעים השכנים שמוזמנים להביא משהו מהבית שלהם.  הפרויקט הופעל בברוקלין, בהארלם, בסוהו ואז נדד גם לברלין. כעת- עם חזרתה של ליטוין לישראל - גם בירושלים. בימים אלה פורסם כי הפרויקט קיבל בית קבע בלב ירושלים שם יוקם בית לאמנות חברתית. מתישהו צריכים להתמסד....

ענת ליטוין מציגה בראשית דבריה את  ג'וזף בויס, אמן אבנגרד גרמני שעסק באמנות חברתית 

עוד הציג היום  רון עמיר, אמן בקהילה וצלם הפועל כבר מספר שנים בג'אסר א-זרקא. עמיר קבל מינוי של "אמן בקהילה" מטעם משרד התרבות. הוא לימד לראשונה בבית ספר התיכון המקיף בכפר שעור שנתי בלימודי צילום. אט לאט התכנית התקבלה בקרב התלמידים ובקרב הקהילה. עמיר מדבר על השפעה חברתית מעצימה, על הערך האישי של התכנית עבור המשתתפים. התכנית נתנה להם הזדמנות להופיע כאמנים, לצאת מהכפר, להציג ולהיחשף למקומות חדשים. ומבחינת משאבים - התכנית זכתה בסופו של דבר לתקציבים נרחבים יותר מכל תכנית אחרת בבית הספר. 

רון עמיר (במרכז) ולצידו- עדי יקותיאלי, המנהל המקצועי של תכנית אמנות בקהילה

הניהול המקצועי של התכנית נתון בידי עדי יקותיאלי, אמן רב תחומי ויזם חברתי והניהול האקדמי בידיה של ד"ר יעל (ילי) נתיב, חוקרת מחול מרצה ומורה לכוריאוגרפיה. את תחום הלימודים בנושא ארגון, הפקה ופתוח משאבים מובילה דברה לונדון (כיום גם בשיתופים).

לסיכום- מילות המפתח בפאנלים על יזמות חברתית ועל  אמנות בקהילה היו: יזמות, שותפויות, להאמין  בעצמך ובמיזם, לגלות סבלנות והתמדה. סוגיות נוספות שהוזכרו היו ההבדלים בין עבודת אמנות לבין פעולה אמנותית חברתית וגם  - הגבול בין עבודה קהילתית לבין טיפול. היה מעניין ומעורר השראה. 

Arts& Business | דפוסים מגוונים ותועלות בקשר בין עסקים, קהילה, אמנות.

מבט ראשון: 

• שחקני בתיאטרון הלאומי הבימה מכריזים השבוע על סכסוך עבודה, משום שלא שילמו להם משכורות תקופה ארוכה. הם מאיימים בשביתה.
• עונת התרבות בירושלים נפתחת בימים אלה, עם רשימת תורמים פרטיים וקרנות נאה, ללא תמיכה נראית לעין של חברות עסקיות, לבד משיתוף פעולה מעניין עם מסעדת מחניודה.
• בתל אביב מלון קונספט נפתח ונותן במה לאמנות ישראלית. במקומות אחרים בישראל, מלונות משלבים אירועי תרבות בשירותים שהם מציעים.

אז מה המצב של קשרי עסקים, קהילה ואמנות בישראל?

לאחרונה הוזמנתי על ידי המנהלת המקצועית של תכנית  JCU, נירית רוסלר,  לתת הרצאה וסדנא לקבוצה של אמנים ירושלמים. Jerusalem Culture Unlimited , קמה ביוזמתה של גב' רות קאמינגס והחלה את פעילותה בשנת 2012. התכנית רואה חשיבות גבוהה בזירה אמנותית תוססת בירושלים ובחיזוק הארגונים הפועלים בתחום הזה. צוות התכנית מלווה ומדריך נבחרת של אמנים הפועלים בירושלים, בנושא ניהול ארגוני ופיננסי, משילות וגיוס משאבים. נירית הזמינה אותי לדבר על קשרי עסקים, קהילה ואמנות ועל דפוסים של מעורבות חברתית של עסקים בנושא אמנות. ואני שאלתי את עצמי:

·         עד כמה עסקים בישראל רואים את האמנות והתרבות כתחום ראוי למעורבות ולתמיכה?

·         באילו דפוסים הם נוהגים להשתמש?  מה התארגנויות בתחום התרבות והאמנות יכולות לצפות מעסקים?

·         ובעצם מה התועלת לעסקים מהשקעה בתרבות ובאמנות?

במבט נוסף , המצב בישראל נראה כך: 

 מעט (מדי) ארגונים עסקיים משקיעים בתחום האמנות ותורמים לו .                                         
הבנקים הגדולים מעורבים בתחום האמנות כבר שנים ארוכות. בנק דיסקונט מחזיק אוסף אמנות ישראלית מכובד ואף הקים מוזיאון לבנקאות ולנוסטלגיה הרצלילינבלום. בנק הפועלים משקיע באמנות, תומך במוזיאונים בין השאר באמצעות התכנית של כניסה חינם למוקדי תרבות וטבע בפסח וחושף את הלקוחות שלו לאמנות באירועי מכירה אחרים. בנק לאומי לקח על עצמו לתמוך באמנים ישראלים צעירים ומפעיל לשם כך מספר תכניות בתחום האמנות ביניהן, תערוכת האמנות הסודית. חברת טבע תומכת מזה שנים בלהקת המחול בת שבע, תורמת בין השאר לפסטיבל המשוררים במטולה. ויש עוד דוגמאות כאלה. זו מעורבות חברתית החשובה לתרבות הישראלית והיא כרוכה גם בתרומה כספית.

עם זאת, מבחינה מספרית, בסקר שנערך במשרד התמ"ת, כיום משרד הכלכלה, בקרב עסקים קטנים ובינוניים, ופורסם ב 2008 , נמצא כי העסקים מסייעים לאוכלוסיות חלשות ולנזקים ואף לאיכות הסביבה, אבל לא מציינים כלל תרומה לתחום התרבות והאמנות.


לעומת מיעוט יחסי של תרומות כספיות, בשנים האחרונות אנו נחשפים כאן יותר ויותר לדפוסים נוספים של קשר בין עסקים ליוצרים מתחום האמנות. ביניהם - שיתופי פעולה עסקיים מעניינים מאוד. 

הנה מספר דוגמאות.

1.  עסקים רוכשים מנויים וכרטיסים להופעות אמנות, עבור העובדים שלהם ואף כתרומה לקהילה.
   
2. חברות עסקיות מעניקות חסות למופעי אמנות או לאירועי תרבות. שימו לב כי בסקר שנערך בבריטניה, בנושא השקעות של אנשים פרטיים ושל תאגידים בתרבות, בשנים 2011- 2012, נמצא כי 59% מכספי העסקים המופנים לתרבות, מגיעים בצורה של חסויות. במתן חסות, הפירמה מחזקת לעצמה תדמית, מקבלת תהודה חיובית והיוצרים מצידם מקבלים – תמורה כספית. חשוב לזכור כי למרות שנראה שמדובר בתרומה, מתן חסות היא למעשה פעולה עסקית וכמו בכל דבר יש בה אינטרסים (לא מילה גסה). התקציב מגיע בדרך כלל מתקציב השיווק של הפירמה.
   
3. אני מאוד אוהבת לראות שיתוף פעולה בו חברות רוכשות ידע, מיומנויות ושירותים מארגוני אמנות. האמנים מספקים את היצירתיות, החדשנות, את הערך המוסף שלהם והעסקים מוכנים לתת עבור כך תמורה כספית. שיתוף פעולה כזה ממצב את היוצרים כמומחים ופוגש אותם במקום של כוח וחוזק. האתגר עבור האמנים הוא בכך שעליהם להיות ממותגים בצורה מעולה ולנהל את השותפות הזו במקצוענות ומתוך ראיה עסקית. 

הנה כמה דוגמאות מרהיבות: רקדני להקת בת שבע מעורבים בסרטון הערכים של חברת טבע.

בפוסט הקודם הדגמתי כיצד Pepsi MAX נעזרו באמנית המייקרית ליאת סגל לפרסום יצירתי. והנה, סופרפארם נעזרים ברקדנים של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק לפרסם בושם. תראו כמה נפלא זה נראה.

ברור לי שהנושא מעורר סוגיות ערכיות בקרב האמנים, בעיקר בקרב ההתארגנויות הקטנות והצעירות: כמה אנרגיה עליהם להקדיש לקשר עם המגזר העסקי? מה המשמעות של מתן שירותים לעסקים? נושאים חשובים.
אבל לדעתי, ארגוני אמנות שחשוב להם להשפיע,  יכולים לעשות זאת דרך המגזר העסקי. לרשותם עומדים ערוצי כניסה מגוונים לפירמה. לא רק דרך מנהלת האחריות התאגידית או אחראי תרומות. גם כאן חשוב להיות יצירתיים.

ואז נשאלת השאלה: מה התועלת לעסקים מהשקעה בתרבות ובאמנות?   את התשובה הבדוקה לכך מצאתי בארגון בריטי מסקרן  Arts & Business שהתמזג לאחרונה עם BITC הארגון מסייע לעסקים להשיג את התועלות הצפויות מהשקעה באמנות. מטרת הארגון לעודד ולקדם שותפות חזקה בין עסקים ואמנות והוא מתמחה בפתוח שיתופי פעולה בין המגזר העסקי והציבורי באמצעות אמנות.

לדבריהם, באמצעות אמנות הארגון העסקי יכול לקדם:

-    מיתוג ומוניטין (חדשנות, יצירתיות, קלאס, עדכניות.... ועוד) בהתאם לתדמיתו ולמיתוגו של הגוף האמנותי עימו יוצרים שיתוף פעולה.

-    פיתוח עובדים  – למשל בסדנאות עם אמני קרקס העובדים מתנסים בפעילות חוויתית שמשלבת עבודת צוות, יצירה, העזה, תכנון וביצוע ובעיקר – המון כיף.

-    מעורבות בקהילה – באמצעות תמיכה בארגונים מקומיים מתחזק הקשר של החברה העסקית לקהילה בה היא פועלת.

הטמעה של תרבות ואמנות בהתנהלות העסקית של פירמה מניבה תועלות רבות ומשפיעה לטובה על האווירה, על כישורי המנהלים, ואף מוסיפה ממד יצירתי לאסטרטגיה העסקית המקובלת. על יתרונות עסקיים נוספים בשימוש באמנות כחלק מאסטרטגיה עסקית  תוכלו לקרוא ולשמוע בקישור.  

בבריטניה זה עובד נפלא. נכון שגם כאן כדאי לנסות את זה?!

המחר מצוי בשילוב בין תחומים ותרבויות. רשמים מועידת הנשיא 2013

מרבית הדוברים מעל הבמות בועידת נשיא ישראל 2013 ,  והרוב המכריע בקהל דברו אנגלית. אבל מה ששמעתי היה הרבה מעבר לשפה. למעשה השפה של הועידה היתה ההבנה שאנו נמצאים בעולם שמנוע הפיתוח שלו  הוא שילוב בין תרבויות ובין תחומים. כן, יכולתי לבחור להכנס למושבים בנושא אתגרי החברה הישראלית, יהדות כאן ושם, יחסי ישראל והעולם וכו'...אבל המרתקים ביותר עבורי היו המושבים שעסקו בתרבות. 

כיצד אמנות יוצרת גשר בין תרבויות?

מתי ואיך חינוך משפיע על אמנים שבהמשך משפיעים בעצמם על החברה?

ומה בין החדשנות שמביא לנו עולם העסקים והטכנולוגיה לתרבות החברתית שלנו?

אמנות מקרבת בין אנשים ובין תרבויות 

מנהל מוזיאון ישראל ג'יימס סניידר שהנחה מושב מעולה, הדגים באמצעות סדרת תמונות כיצד נוצרה קרבה פיזית ואולי רגשית בין אובמה לנתניהו, בשעה שסיירו בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל. הפאנל עצמו עסק במעברים בין תרבויות ובסיכוי של המעברים הללו להשפיע לטובה על החברה. 

הסופרת דורית רביניאן, שסבתה ואימה עלו מאירן, סיפרה שהיתה נודדת יום יום בין תרבויות: יוצאת מתרבות פרסית בביתה בבוקר, עוברת לתרבות הישראלית בבית הספר - ובחזרה. הנצחון שלה הוא להתמחות בשפה העברית עד כדי כך שהיא הופכת למאסטרית של העברית ובעובדה כי סיפור משפחתה ותרבותה נשמרים ונקראים על ידי רבים ברחבי העולם.

שפה משמרת תרבות ויוצרת גשר בין תרבויות

גם נורמן עיסא , שחקן מוערך, פתח ואמר כי שימור שפה הכרחי להנכחה של תרבות. הוא ביקש שנשים לב כי לוגו הועידה הוא בעברית ובאנגלית בלבד. המילה "המחר" לא מופיעה בערבית (ולא היה צריך אפילו לומר שלא נצפה למחר טוב יותר ...) העובדה כי הממסד הישראלי לא תומך בהצגות התאטרון לילדים בערבית שהקים, אלמינא, למרות שההצגות מוצגות במקומות רבים בעולם, גם היא מראה או גורמת לכך שהשפה הערבית אינה נתפסת כאן כמייצגת אפשרות לחיים מלאים ותרבותיים. 

והנה, ריטה חוזרת לחוויות הילדות שלה באירן, שואבת מהן עוצמה וכוח, מוציאה תקליט בפרסית שמקבל תהודה עולמית והפך ללהיט מחתרתי באירן. ריטה מראה לנו בסרטון כיצד היא מתקשרת עם המעריצים שלה מאירן, דרך הסקייפ. התקווה מתחילה להתעורר.

ועידת הנשיא 2013, אין מחר בערבית. למרות זאת פאנל נוגע, מרתק ומעורר תקווה
בהנחיית ג'יימס סניידר (מימין) ובהשתתפות ריטה, דורית רביניאן, נורמן עיסא ורון ארד. 

לתכניות חינוכיות בילדות יש כוח לעצב את האדם - האמן.  

זהו אם כן, מסר חשוב לפילנתרופיים ולחברות עסקיות שמתבקשים להשקיע במחנות, בקייטנות ובתכניות חינוך מדעי ואמנותי בגיל הרך. תדעו שבטווח הארוך המיזמים הללו עשויים להשפיע לטובה על החברה. 

רון ארד אמן ואדריכל מהשורה הראשונה, גדל בישראל ועובד כיום בבריטניה, סיפר על מחנה לנוער שוחר אמנות בו השתתף כילד, שם התוודע לראשונה לאמנים מובילים, לגישת דלות החומר ולעיסוק רציני באמנות, דבר שהוא מעיד כי השפיע בצורה מכרעת על עיצובו כאמן וכאדם.

היתרון של המחר מצוי בשילוב תרבויות ובהיזון חוזר בין תחומים

מחנות נוער הם מרחב חשוב גם לצעירים שוחרי מדע. במושב שהנחה יוסי ורדי התוודעתי לעולם היצירתי של המייקרים.   Make הוא מגזין של יוצרים המחברים בין אמנות, אומנות הנדסה, פרויקטים מדעיים מדע טכנולוגיה ובגישה של עשה זאת בעצמך (DIY). והמייקרים ממציאים מכונות, טכנולוגיות ומשתעשעים עם חומרים ועם מחשבים. מחנות קיץ ומפגשים של נוער, וגם מפגשים חוויתיים, כגון מחנט,  של אנשי מקצוע וטכנולוגיה מתחומים שונים, הם מקור בלתי נדלה של יצירתיות, של דיאלוג בין הגיקים הללו, וגם של רעיונות ופיתוחים חדשים.

המושב המרתק הזה היה הזדמנות לראות כיצד מתקיים חיבור בין עולם העסקים והטכנולוגיה לעולם התרבות והחברה, באמצעות אמנות ובזכות יצירתיות.  

קחו לדוגמא את ליאת סגל Liat Segal  סוג של מייקרית מתוחכמת כזו, היא יוצרת  צעירה ומסקרנת. למדה ביואינפורמאטיקה, עבדה במעבדות מיקרוסופט וכיום - עוסקת באמנות. האמנות הססגונית והאינטראקטיבית של סגל משלבת תכנה, חומרה ועוסקת במדיה וירטואלית וממשית, היי טק ולואו טק. אנשים ואמנות. 

מעבר לפרויקטים המקסימים שהציגה, שאותם כדאי לכם לראות באתר שלה, Sweet Tech Studio אני מזמינה אתכם להביט דווקא בעבודה שיווקית עבור תאגיד עסקי, המשלבת יצירה אמנותית טכנולוגית, משפיעה על הסביבה החברתית - תרבותית שלנו ומוכיחה במקביל כי גם אמנים יכולים להתפרנס בכבוד.