על אחריות אישית של בעלי עסקים ועל הציפייה מעסקים לתרום 1% מהרווחים

מהי אחריות אישית?

לחטוף אנשי עסקים בכירים, עשירים במיוחד, להפשיט אותם, לצבוע אותם בשחור וברפש, להעמיד מולם מצלמה ולדרוש מהם לספר על מעלליהם הנפשעים שעשו בשם תאוות הבצע והקפיטליזם. ולהעלות את זה לרשת. "אחריות אישית" היא אחת מפעולות הכאוס החברתי שמציע ומתאר ניר ברעם בספרו "צל עולם".

ברעם מטיב לתאר מצב אפוקליפטי או אולי מציאותי בו קיים מארג תמנוני של עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית שמונעים על ידי השאיפה לכוח, שליטה וכסף ומולו התארגנויות מסוגים שונים של קבוצות מובסות חברתית שחשות חוסר אונים, העדר תקווה וחוסר תכלית. ברעם מגיש לנו תזה מטרידה של מצב חברתי כל כך בעייתי שמתפרץ ככאוס אלים. הספר מעורר מחשבה. ארגונים חברתיים, אם תרצו לדעת, מתוארים בו כאמצעי של אנשי עסקים להלבין את מצפונם או לשפר את הקשרים שלהם עם השלטון. ככלי משחק. 

במציאות אנו שומעים לעיתים שהציבור מפנה זעם כלפי עשירים מופלגים, במיוחד אנשי עסקים שנתפסים ככאלה שפועלים כ"חזירים קפיטליסטיים". אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים האחרונות היתה לנו ציפייה כי הפעילות בתחום האחריות התאגידית תוביל את בעלי העסקים לקחת אחריות על ההשלכות שלהם על הסביבה ועל החברה....

צל עולם. ניר ברעם. (2013) הכעס והתסכול בציבור מתגלגל לאלימות פראית

ומה קורה בימים אלה? לאחר יותר מעשר שנים בהן ארגון מעלה פועל להטמעת תרבות של אחריות תאגידית בקרב העסקים הגדולים בישראל, והניח בצד את נושא קשרי הקהילה, התפרסמה בסוף השבוע במגזין The Marker כתבה של טלי חרותי סובר "אפילו לא 1%", שנראית כיריית הפתיחה לקמפיין המצפה מארגונים עסקיים לתרום לארגונים חברתיים 1% מהרווח שלהם (לפני מס). 

אני כמובן בעד.  

זה לא: או - או , אלא: גם וגם

כולנו כבר יודעים כי לארגונים עסקיים יש השפעות משמעותיות על הכלכלה ועל החברה. הם מייצרים, הם מניעים את הכלכלה. חלקם גם מפתחים, מחדשים ולוקחים סיכונים. כולם מספקים תעסוקה לאזרחים. וזה דבר טוב. העסקים הם חלק בלתי נפרד מהחברה. איכות טובה של חינוך ותשתיות, של בריאות וחוסן ציבורי הם תנאים חשובים לפעולתם התקינה. לכן לדעתי לעסקים יש אחריות מסוימת גם על התחומים הללו.

הציבור לא מסיר את הציפיות שלו מהתאגידים לגלות אחריות רחבה: להתנהל בהוגנות כלפי העובדים והספקים, לשמור על הסביבה , לטפל בנושאי בטיחות  ולהתנהל באופן אתי ושקוף. אבל מעבר להתנהלות עסקית אחראית שוטפת, יש כיום ציפייה גלויה מהעסקים גם לתרום מכספם. גם וגם. 

כיום מעט מדי עסקים תורמים מכספם לשיפור  החינוך, החברה והסביבה.  "רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אמר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, השבוע לThe Marker . לפני מספר חודשים (בדרוג 2011) בעיתון גלובס טען כי 

"מנתוני דרוג מעלה אנו למדים כי 50% מהחברות העסקיות בישראל תורמות פחות ממיליון שקל בשנה, ואצל חלקם מדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים - למרות שרווחי הביזנס גבוהים. במילים אחרות, מדובר בתרומה נמוכה יחסית לתרומה העסקית המקובלת בעולם, שעומדת על סדר גודל של 1% מכלל הרווחים".

השנה נתוני דרוג מעלה לשנת 2012 מראים התרומה הממוצעת בארגונים שדורגו היא 1.2% מהרווח, אלא שמהדב טוען כי נתון זה מוטה על ידי חברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות פחות. 58% מהחברות בדרוג תורמות רק עד 2 מליון שקל. 

נראה כי מרבית אנשי העסקים  לא רואים בתרומה חובה מוסרית, או צורך עסקי. אבל קרוב מאוד, בקהילה שלהם, ישנם אנשים וארגונים חברתיים הזקוקים למשאבים כספיים ולא רק לתרומות בשעות התנדבות או במוצרים. הם זקוקים לכסף. כסף שיאפשר להם לפעול לשיפור איכות החיים של השכנים בקהילה, של העובדים במפעלים.

תרומה כספית של עסקים זה לא לזרוק כסף. זה להשקיע. הגיע הזמן שחברות עסקיות יבנו לעצמם מנגנונים מקצועיים לחלוקה מיטבית של 1% לפחות מרווחיהם לטובת הקהילות בהם הם פועלים. תרומת הכספים צריכה להיות מתוכננת ואפקטיבית. כך העסקים ידעו להיכן מופנים המאמצים שלהם ומהן תוצאותיהם בטווח הבינוני והארוך. 

הטענות שהתרומות הן עלה תאנה יתגמדו אם העסקים יתמידו בהשקעה חברתית אסטרטגית. אם יפתחו שיתופי פעולה ארוכי טווח עם ארגונים חברתיים.

מה קורה בארצות הברית?

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאתר של ארגון CECP. מדובר בארגון ששם לו למטרה לעודד ולהעצים בכירים בחברות עסקיות לתרום לקהילה במקביל להשאת תוצאות עסקיות. הארגון בודק מדי שנה את שעור התרומות הכספיות של חברות עסקיות בארה"ב. הוא פיתח מדד למעקב אחר תרומות העסקים.CGS- corporate giving standart. אחד הממצאים של המעקב השנה הראה כי בשנת 2012, נרשמה בארה"ב עליה ברמת התרומות של עסקים והגיעה לרמה של התרומות בשנת 2007, בפעם ראשונה מאז המשבר הכלכלי בשנת 2008.

אז לי נראה שהמהלך שמציע ניר ברעם ל"אחריות אישית" הוא חריף מדי, אבל דווקא כעת יש מקום שמנהלי עסקים יגלו אחריות ולצד התנהלות תאגידית הוגנת ואחראית של העסק שלהם, ישקיעו בחכמה לקהילה. 

האתגר הגדול הבא של קשרי עסקים וקהילה

המפגש השנתי של קהיליית האחריות התאגידית, שהתקיים השבוע ביוזמת ארגון מעלה, תוכנן כמפגש עבודה סגור של מנהלי האחריות התאגידית בישראל, במטרה לעסוק בסוגיות מקצועיות של עבודתם. השתתפו בו גם מעט נציגים של ארגונים חברתיים.

המושבים בחלק הראשון של היום עסקו בהטמעת אחריות תאגידית בפירמה, בדרוג מעלה ובפיתוח כלכלי של קהילות ואזורים בפריפריה - האתגר הבא של העסקים הגדולים בישראל. בחלק השני - נחשפנו לדוברים מחו"ל. (אך על כך אולי בפעם אחרת)

לשמחתי הוזמנתי להשתתף במפגש. הפעם בחרתי להביא לכם תובנות ממושב  אחד שעניין אותי במיוחד: הערך של העסק לחברה ולקהילה. לפרט, לעיר לאזור למדינה. במושב זה שותפת התוכן של מעלה היתה חברת פרקסיס.

האם עסקים יכולים להשפיע על פיתוח אזורים?

התשובה היא כן. וגם מצפים מהם לעשות זאת. המושב בנושא פיתוח כלכלי של קהילות היה מדויק ומעניין מאוד. אמנם, זה לא נושא חדש, אבל במושב זה קבלנו ההזדמנות ללמוד מתהליכים שקורים כאן בפועל. יצירת ערך משותף לעסקים ולקהילה ופיתוח כלכלי של קהילות הם האתגרים הגדולים כיום של עסקים בישראל. הציפייה מעסקים גדולים לא מסתכמת בתרומות של מוצרים או כסף, או במעורבות חברתית והתנדבות עובדים. כיום מצפים מעסקים גדולים להיות שותפים ואף לחולל שינוי אמיתי באזור. להביא לקפיצת מדרגה. בחינוך, בכלכלה, בתעסוקה, בפיתוח תשתיות. 

תובנות מתהליכי פיתוח כלכלי של קהילות בפריפריה, שנעשו ונעשים בישראל כיום:

1. מדובר בתהליכים ארוכי טווח. 
2. מתחילים בבדיקה של הצרכים של המקום, האיזור. (למשל, אוכלוסייה ייחודית שזקוקה לעבודה) 

3. מגדילים את ההשפעה של העסק מתוך השפעה של החינוך.

שמענו על החזון הענק של התעשיין סטף ורטהיימר ומימושו במכלול של עשייה חינוכית, עסקית וחברתית: גן התעשייה בתפן, בתי הספר המקצועיים בו לומדים מקצוע תעשייתי  ועובדים בעיבוד שבבי, מרכזי הכשרה למבוגרים, מכינה  קדם צבאית תעשייתית. פעילות חינוך  בישראל ובטורקיה. החשיבה העסקית משלבת חזון של שלום - אנשים שיעבדו לא יילחמו, וגם - חינוך לעבודת כפיים בתעשייה יביא למפעל וגם יספק בסופו של דבר לאזור כולו אנשי מקצוע מיומנים. 

4. עוברים מחשיבה מקומית לחשיבה אזורית. 

5.תכנון הפעילות נעשה בגישה שילובית.

6.שמים דגש על פיתוח יזמות ומצוינות לעומת סגירת פערים.

לחברת אינטל נסיון רב שנים בפעילות באזור לכיש. (לא רק קרית גת אלא גם מועצות שפיר ויואב). בגישה השילובית משתפים את ההנהגה המקומית או האזורית והיא זו שמובילה את השינוי. הפירמה מכניסה עקרונות של ניהול תהליך כמו שחברה גדולה יודעת: ועדות היגוי, קביעת עקרונות פעולה. יעדים. השקעה לטווח ארוך, פעולה על פי סט צרכים שההנהגה הציבורית החליטה עליה. כשנכנסים לפעול באזור מסוים, בוחנים מה יש לאזור להציע ומנסים למנף את זה.

מה האזור עשוי להרוויח מפעילות של חברה עסקית גדולה?
- העסקה ישירה של תושבים
- הרחבת עבודה של נותני שירותים
- פיתוח פארק תעשייה חדש, כולל שירותים לעובדים ולילדיהם, כגון מעונות יום.
- הספקים משדרגים את עצמם.
- פיתוח תשתיות חדשות באיזור (למשל צנרת מים)
- קידום החינוך  באזור.
- מה חסר לעסק באזור פריפרי ?תשתיות לאירוח ברמה גבוה, בתי מלון ומסעדות...

מה האינטרס של מפעל / עסק גדול לפעול בפריפריה?
אינטרס עסקי. העסקים שעוברים לפריפריה עושים זאת בדרך כלל כי הם מקבלים מענקים מהמדינה. חייבים להבין שזה המניע והוא לגיטימי. עם המענק הכספי העצום, העסקים מקבלים על עצמם גם מחויבות לפיתוח אזורי. חשוב שזו תהיה מחויבות ברורה של ההנהלה הבכירה. 

עוד שמענו על פעילות משרד הביטחון בהעברה של בסיסי צה"ל לנגב, דני טרגן, מנכ"ל בגיר, שהנחה את המושב, סיפר על פעילות של תמי 4 בבית שמש. אודי שפון ונעמה שפירא מיוניליבר סיפרו על כניסה של מפעל בייגל בייגל לפעילות מלאה בצפת, על האתגרים בשילוב חרדים ועל שיתופי הפעולה שהם רוקמים עם הנהגת העיר ועם גורמים נוספים בקהילה. 

אז יש ממי ללמוד.  התהליכים שתוארו כאן נמשכים בחלקם עשרות שנים ובחלקם רק שנים אחדות. בכל אופן, הפירמות המנוסות מעוררות השראה ונותנות תקווה שניתן לחולל שינוי איזורי, רב מערכתי, לטובה. יחד עם זאת,
האתגרים הם עצומים. הפריפריה זקוקה לעוד עסקים שיביאו למינוף אזורי. בדיון עלתה בקשה ממעלה לרכז ולהניע את המהלך של החיבורים והתהליכים הללו. נקווה שיטלו על עצמם את האתגר.

פורומים של עסקים המניעים שינוי חברתי - תמונת מצב

הציבור הישראלי מצפה מעסקים לגלות מעורבות חברתית. נרצה שיתרמו כסף, שישקיעו בקהילה. אבל עד כמה שהיא חיונית, אנו לא מסתפקים בתרומה כספית בלבד. במציאות של היום מצופה מעסקים להשפיע לטובה, באופן פעיל, על סביבתם. מצפים מהם שבעצם העשייה שלהם הם יתנו מענה לצרכים עימם החברה הישראלית מתמודדת. שיטמיעו את הפתרונות בתוך העשייה של ליבת הארגון. הפוטנציאל של עסקים להיות חלק מפתרון הבעיות החברתיות ולא חלק מהבעיה הוא תקווה גדולה. פוטנציאל ענק.

ואכן, המגזר השלישי בישראל עושה בשנים האחרונות צעדים אמיצים בדרך לכך. המגזר הוולונטרי לומד כיצד לגייס את העסקים להיות חלק ממנוף השינוי החברתי. אט אט מוקמים פורומים וקואליציות של עסקים הפועלים לשינוי חברתי. התארגנויות של עסקים המטמיעים את הפתרון לבעיות החברתיות בלב העשייה השגרתית שלהם. הם מיישמים למעשה את השינוי החברתי הרצוי ובד בבד מהווים מצפן עבור עסקים אחרים המצביע על הפתרון שהוא רצוי לחברה ובד בבד יעיל לפירמה.

קיימים בפועל מספר מודלים. בחלקם, העסקים מתארגנים כקואליציה, באחדים - עמותה יוזמת את ההתארגנות ובאחרים מדובר בשותפויות תלת מגזריות.

אלה כמה מן הקואליציות והפורומים המתקיימים כיום:

1. ארגון מעלה (ע"ר) - בארגון רשת עמיתים בה חברים מעל 130 עסקים שלוקחים על עצמם מחויבות להתנהלות מתוך אחריות תאגידית. מנכ"ל העמותה מומו מהדב. מנהלת רשת העמיתים - ענת גולדשטיין.

2. קו משווה - קואליציה של מעסיקים לשיוויון לאקדמאים ערבים.
זוהי התארגנות של מספר גופים המעוניינים לקדם מציאות בה עסקים יתחייבו ויעסיקו אקדמאים מהמגזר הערבי. היא פונה למעסיקים מצד אחד וגם למועמדים להעסקה מצד שני. הקואליציה הוקמה ביוזמתו של דב לאוטמן. מנהלת הארגון - עו"ד עירית תמיר. קישור


3. ארגון ציונות 2000 . במסגרת העמותה מופעלת תכנית על"ה – עסקים למען החברה. בתכנית לוקחים חלק למעלה ממאה עסקים הפועלים בקהילה, בדגש מיוחד לתחום ההתנדבות. אולי זו לא בדיוק קואליציה אבל ציונות 2000 מלווה את העסקים בדרך לקידום שינוי חברתי ועל מנת לסייע להן לנהל את מעורבותן המקצועית באופן יעיל. מנהלת התכנית - עינת אברהם. קישור

4. המעגל הפתוח – פורום העסקים הישראלי לקידום השתלבותם של אנשים עם מוגבלויות במשק. הפורום הזה הוקם ביוזמת המדינה- משרד התמ"ת, המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. הוא קורא לעסקים להצטרף לאתגר של העסקת אנשים עם מוגבלויות. ערב ההשקה, למי שעוניין יתקיים ביפו בשבוע הבא. קישור

5. פורום ישראלי לגיוון בתעסוקה – מיסודה של תב"ת – ג'וינט ישראל. הפורום פועל על מנת לשנות את המציאות בה שוק העבודה הישראלי אינו משקף את החברה הרב תרבותית בה אנו חיים. בפורום לוקחים חלק ארגוני המגזר השלישי, הציבורי וגם חברות עסקיות המטמיעות גיוון בהעסקה. חוץ מהעסקה של אנשים עם מוגבלויות הפורום מקדם את הרעיון של העסקת חרדים, אנשי מהגזר הערבי ומבוגרים. מנהלת הפורום - רות שבח גטריידה. הפורום הושק בכנס מעלה 2010. שימו לב כי מפגש ראשון של מליאת הפורום יתקיים בבית יהושוע השבוע. קישור

6. פורום עסקים מקדמי נגישות, שהוקם על ידי ארגון נגישות ישראל.

בפורום חברים כמה עשרות עסקים המצהירים על מחויבות ארגונית לקידום נגישות העסק, השרות והמוצר ללקוחות עם מוגבלות מתקשים וקשישים.
בפעם הבאה , אביא את דבריה של סיגל רצאבי, מנהלת פורום עסקים מקדמי נגישות שחלקה עימי מניסיונה במהלך להקמת פורום העסקים של הארגון ונתנה גם מספר תובנות לדרך, עבורכם.

כנס מעלה 2010 - שקיפות ותזוזות

כנס מעלה לאחריות תאגידית 2010 שהתקיים השבוע היה חגיגה של עסקים המתמודדים עם שאלת הטמעת האחריות התאגידית שלהם. השאלה שלהם היא לא האם להתנהל באחריות, אלא כיצד? אבל במה חידש הכנס השנה? אלה הרשמים שלי.

אולם שלם עומד על רגליו, אלף איש מריעים ליזמית, מנהיגה ולאישה שחוללה שינוי בחברה הישראלית. המשתתפים מריעים לטליה אהרוני, מייסדת מעלה והמנכ"לית בעשר השנים הראשונות לארגון, הפורשת מתפקידיה הרשמיים בארגון לאחר 12 שנה. התרועות מגיעות לה. אי אפשר לתאר את האחריות התאגידית בישראל ללא האשה הזו.

כנס מעלה 2010 לא עסק בסיכומים וגם לא הביא הרבה חידושים. התאגידים הגדולים מציגים את מרכולתם, מקבלים מחמאות ואותות, חשיבות ההעסקה של אנשים עם מוגבלויות עדיין על סדר היום. אבל חשיבותו של הכנס גדולה. הוא משקף את המציאות ומצביע על התהליך ועל הכיוון.

מומו מהדב, המנכ"ל הנוכחי של מעלה מציג את האיתותים שמלמדים אותנו על התזוזות בתחום האחריות התאגידית: אחריות כאסטרטגיה, התייחסות ליעדים הלאומיים בתכנית העבודה, פחות זה יותר - חשיבותו של הצמצום והחיסכון, שיתופי פעולה בין מגזריים, גלוקאליזם - לחשוב גלובלי - לפעול לוקאלי, יצירת משמעות עבור העובדים ו - שקיפות.

שקיפות זו נקודת המוצא שלי לכנס.
כשהוזמנתי לכנס בשל היותי בלוגרית חברתית, הופתעתי אבל שמחתי כמובן, כי הבנתי שמתחולל כאן דבר מה. לקולם של הבלוגרים נותנים נוכחות. האם זה מצביע על שינוי מסויים? האם זוית המבט באמת נודדת?
שקיפות היא אחד הנדבכים המשמעותיים של אחריות תאגידית. לא ניתן לראות אחריות אמיתית ללא שקיפות. כשיש שקיפות כולם יכולים לדעת מה החברה עושה, מה היא לא עושה. כשיש שקיפות הלקוחות והאזרחים בכלל יכולים לבחון, לדעת ולהגיב. שקיפות זה נושא חשוב ובוודאי לא פשוט עבור חלק מהתאגידים הגדולים. רבים מהם עדיין לא מיישמים את האתגר הזה, אבל בהחלט מודעים לעניין ובכלל, נושא השקיפות עבר כחוט השני בכל רבדי הכנס.

עפרה שטראוס, מנכ"ל שטראוס והיו"ר הנכנסת של מעלה, העלתה את השאלות שחברות עסקיות שואלות את עצמן כיום: למה הן קיימות מעבר לעסקים? שאלות ערכיות. היא דברה על כך שבעסקים כיום אין "אנחנו והם". "הם" כבר מזמן "אנחנו". הצרכן מצפה מהעסקים ליחס אנושי. והחברה רוצה לדעת מה הצרכן רוצה מעבר להיותו צרכן. לדבריה, אנחנו חיים בעולם שקוף יותר ובעולם כזה צריך לקחת אחריות. לא ניתן לצמוח אם אתה כחברה עסקית פוגע באלה שצורכים את השירותים שלך.
גם כאשר רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים מדבר על רגולציה של ממשל תאגידי - הוא מדבר על פיקוח וזה בהכרח מחייב שקיפות.

כיום בעידן של אחריות תאגידית, חברות עסקיות ובראשן בעלי הממון אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מילדי מהגרי העבודה. גם אי אפשר להתעלם מקולם של המיעוטים ובעלי המוגבלויות. הם לא שקופים יותר. כנס מעלה הציג אותם לראווה. ההופעות הללו של מקהלת תלמידי בית הספר קמפוס ביאליק רוגוזין , דבריו הפאסיבים - אגרסיביים של הסופר והעיתונאי סייד קשוע אודות הרתיעה בהעסקת ערבים או בשילובם האמיתי בחברה, נגעו וריגשו, אבל גם לא אפשרו לקהל לעצום את העיניים. אני מקווה שלא היו רק עלה תאנה.

כאשר גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי, דברה על המהלך החדשני של הבנק להכנס למדיות החברתיות והאינטרנט, כחלק מהדיאלוג עם הלקוחות, היא דיברה על שקיפות ועל תזוזה. לדבריה "האופק זז" וצריך לזוז איתו. מהלך של כניסה למדיה החברתית, אתרי בלוגים של הבנק הוא סיכון מחושב. הבנק מעוניין "להיות קרוב ללקוחות". לדעת מה הציבור חושב, מה הוא רוצה. גם עכשיו הבנק יודע על הלקוחות שלו המון. נראה כי בינתיים המתודות הללו משמשות לשיפור שירות לקוחות בלבד. מסת הלקוחות. ליוסי ורדי לעומת זאת, יש קשר ישיר להנהלה. עוד משהו זז כאן - גליה מאור אומרת כי עד היום הבנקאות שידרה היררכיה וגבריות. כיום, במעבר הזה לשימוש באינטרנט ובמדיה החברתית הם מעבירים את תשומת הלב, (אבל לא את הכוח) לצעירים, ללקוחות ולעובדים.

דווקא הנתונים שהציגה הילי קרייזלר סקר שערכה בחברת PWC ובשיתוף מעלה עניינו אותי. בנושא אחריות תאגידית בארץ אנו חשופים להרבה מילים ומעט מדי מחקרים. כאן הוצגה בין השאר, העובדה המצערת כי הטמעת הממשל התאגידי בקרב חברות ת"א 100 לוקה בחסר. וגם כי חברות לא מפרסמות מיוזמתן דברים באופן וולונטרי. אז יש עוד מה לצפות מהן בכיוון של שקיפות.

במושב "עסקים במדיה החברתית" עסקו בעיקר באתגרי השימוש במדיה חדשה והרשתות החברתיות. גם כאן התחושה היתה שהכל זז. נציגי העיתונות דיברו שם במונחי מהפיכה. (אליאב אלאלוף מגלובס, איילה צורף מדה מרקר ורוני קורן מכלכליסט) המהפיכה רק התחילה, אמר שגיא חמץ מנכ"ל בלינק, והקלישאות של הלקוח במרכז הופכות לאמיתיות. חברות עסקיות צריכות להתמודד עם זה. עוד נאמר כי השינוי כולל את העובדה כי חברות הופכות יצרניות תוכן, הן משתמשות במדיה החדשה כדי להדהד את המסרים שלהן.

אבל, נשאלה השאלה, האם השקיפות היא אמיתית? עדיין לא פיצחו זאת ממש, היתה התשובה.

בת ים מסבירה: עסקים ואיכות חיים

בתחילת השבוע סיפרתי בבלוג על פרוייקט מסקרן של עיריית בת ים הקורא לתושבים ולעסקים לחתום על "אמנה לאיכות חיים עירונית" ועל נסיונותי לקבל את תגובת העירייה.

טוב, אז מיד לאחר הפרסום - התשובות הגיעו.
מטרת הפרוייקט, אומרת מוריה שלוי, האחראית על תכנית איכות חיים עירונית בבת-ים, היא לעורר סוג של שיח ומודעות לאיכות חיים עירונית. המתכננים שאלו את עצמם: איך מתרגמים "קיימות"? איך מדבררים אותו? איך מטמיעים אותו לתוך עיר ולבת ים בפרט?

יזמי הפרוייקט סבורים כי "הצטרפות למשהו" יכולה להיות פלטפורמה טובה. לדבריהם, הטמעת המודעות לנושא איכות החיים היא השלב הראשון. הם פנו לתושבים ולעסקים והזמינו אותם לקבל על עצמם הצהרה על מחוייבות לכללים מסויימים.

למה זה כדאי להם?
תושבים שיחתמו יקבלו תעודת תושב ויהיו זכאים להטבות בבתי עסק ולהנחות שונות.
עסקים שיחתמו יקבלו תו עסק ייעודי, ידביקו אותו על חלון הראווה והציבור ידע כי העסק הזה התחייב לשמור על הסביבה ועל איכות חיים עירונית. התקווה, כנראה, היא כי זה ימצב אותם כעסקים שאכפת להם מהעיר והלקוחות יתגמלו אותם בשל כך. העסקים יקבלו גם סוג של פרסום באתר העירייה ובעיתונות המקומית.
בעירייה מקווים כי החתימה על האמנה, התחייבות וולונטרית זו, תעודד את העסקים לעשות יותר. אבל בשלב זה אין כוונה לאכוף את הכללים הללו, או לבדוק אם אכן העסקים עומדים בהתחייבות שלהם.

אממ...

כוונות טובות. המרחק מאידיאל האחריות התאגידית, דו"חות ה- GRI או אפילו הצהרות עסקים לדרוג מעלה הוא גדול מאוד...
ברור כי ללא אכיפה או העמקה של התכנית יהיה מדובר ביחסי ציבור בלבד וזה חבל.

עם זאת, חשוב לזכור כשבבת ים פועלים בעיקר עסקים קטנים ובינוניים ושמדובר בצעד אחד יותר ממה שרשויות אחרות עושות. אז אנחנו מחכים לשלב הבא.

אז כמה הצטרפו?
לא הרבה. בינתיים כ- 4,000 תושבי בת ים חתמו על האמנה העירונית, ו 20 עסקים בלבד עשו אותו דבר. אלה הם:

אז נראה כי יש דרך אבל, הדרך עוד ארוכה. אסף שטיין, הציע בתגובה לפוסט הקודם שלי, כי בעיריית בת ים ילמדו מאנשי "התו החברתי", של עמותת במעגלי צדק. הם מנוסים בגיוס עסקים לקחת אחריות חברתית ולספק נגישות לאנשים עם מוגבלויות והעסקה הוגנת. אנשי התו החברתי עוסקים גם באכיפה ובקרה של התחייבות העסקים לכך.

עוד על יתרונות שיתופי פעולה בין מגזריים נוכל כולנו ללמוד מנסיונן של רשויות אחרות שיציגו מודלים ליחסים בין עסקים לעיריות במושב ייעודי בכנס מעלה שיתקיים ב- 31 לאוקטובר. להתראות בכנס.

עסקים ואיכות חיים עירונית בבת ים

הכל התחיל בשלט הזה. בעודי פוסעת באזור העסקים המתחדש של העיר בת ים, נהנית מאירועי הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני, נתקלתי בשלט חוצות ענק הקורא לעסקים לחתום על אמנה עירונית לאיכות חיים. ברור שהסתקרנתי.

בחודשים האחרונים אני בוחנת דרכים שונות של רשויות מקומיות לרתום חברות עסקיות, גם קטנות ובינוניות לרווחת התושבים ואיכות החיים בעיר. בפוסט קודם כתבתי על מודל קשרי עסקים וקהילה של כפר סבא. אולי בת ים מציעה מודל חדש ומעניין?

אין ספק כי היחסים בין עסקים לרשויות מקומיות נמצא על סדר היום הציבורי. בכנס מעלה שיתקיים בראשית השבוע הבא, 31 באוקטובר, מוקדש מושב מיוחד לנושא שיתופי פעולה בין עסקים ורשויות מקומיות. המושב: "עסק, עיר קיימות - שת"פ", יתמקד ככל הנראה בנושאים סביבתיים.

אם כן, מה כוונת עיריית בת ים בקריאתה לחתום על אמנת בת ים לאיכות חיים? באתר האינטרנט של העירייה מופיע הצהרה זו:

"אמנת בת ים לאיכות חיים עירונית" קובעת סטנדרט חדש של אחריות משותפת על הסביבה הפיסית והחברתית. חתימה על האמנה ושינוי דפוסי החיים ע"פ עקרונתיה יאפשרו לנו לחיות בעיר עם איכות חיים אמיתית. ...
...בתי עסק שיחתמו על האמנה ויתחייבו למלא אחר עקרונות איכות החיים העירונית, יקבלו "תו אמנה 2010" אשר יופיע בחזית בית העסק ויעיד על לקיחת חלק בתהליך העירוני, באופן זה, כל תושב יידע שבית העסק פועל על פי אמות מידה של שמירה על הסביבה ומחויבות לקהילה. "

תהיתם מה הם אותם עקרונות איכות חיים העירונית? הם מפורטים במסמך האמנה:

"המטרה היא ליצור קהילה תומכת, לשמור על הטבע והמשאבים העומדים כיום לרשותנו, להקטין את הזיהום והפסולת שהעיר שלנו מייצרת, לקיים מרחב ציבורי איכותי בעיר ולשפר את איכות החיים היום, ובדורות הבאים.

החותמים (תושבים, עסקים ועובדי העירייה) מתחייבים:
1. לכבד את האחר, את תרבותו ואורח חייו, ולבנות קהילה תומכת בטוחה ואיכפתית.
2. ליזום ולפעול בקהילה תוך דגש על נתינה ומעורבות.
3. לשמור על המרחב הציבורי והפרטי ולטפחו: דירות וחצרות, רחובות, גנים וכיכרות.
4. לשמור על החי, הצומח והדומם בתחומי העיר.
5. לשמור על נקיון סביבת המגורים, הרחובות, הגנים וחוף הים.
6. להקטין את כמות האשפה שאנו מייצרים, למחזר ולעשות שימוש חוזר במוצרים וחומרים.
7. להקטין את השימוש ברכב פרטי המזהם את האויר ולהעדיף הליכה ברגל ושימוש באופניים.
8. לתת עדיפות להולכי רגל, אופניים ותחבורה ציבורית ולכבד את זכותם למעבר וחצייה בטוחים.
9. להשתמש באופן חסכוני בקרקע, אנרגיה,חשמל ומים בבתינו ובתחום העיר.
10. לפתח את ביתנו ועירנו תוך התחשבות בקיים הטבעי, בקהילה ובתרבות המקומית.

הכל טוב ויפה. באמת. אבל,
אנחנו אנשים ספקנים, תלמידים חכמים שלומדים למלא אחר עקרונות ה- GRI...
ניסיתי לברר את השלכות התכנית, את הציפיות מהעסקים ואת המחוייבות שלהם.
כאזרחית מתעניינת, וכתושבת בת ים בעשרים שנה הראשונות לחיי, שבהחלט מתרשמת מהתנופה שעוברת על העיר, פניתי בטלפון ובכתב לדוברות העירייה. ביקשתי מידע נוסף על התכנית והיקפה. שבועיים וחצי עברו ואני עדיין מחכה לתשובות. כעת אתם מחכים איתי.

אלה השאלות שהפניתי לעירייה:
- כמה עסקים הצטרפו לפרוייקט? מה הצפי?
- מה המטרות שלכם בפרוייקט?
- מה סוג המעורבות שאתם מצפים מהעסקים?
- מה סוג האחריות שאתם מצפים מהעסקים לקיים? האם יש התייחסות להוגנות בעסקים, אתיקה, העסקה הוגנת, סביבת עבודה בטוחה או תרומה לקהילה בדרך כלשהיא?
- האם המחוייבות של העסקים מתבססת רק על ההצהרה שיחתמו עליה או שיש כוונה לבדוק את העסקים ולראות אם עמדו בהתחייבויותיהם?
- איזו פונקציה עירונית עוסקת באחריות תאגידית של העסקים?

מה הייתם אתם שואלים אותם?

יומולדת ראשון לבלוג! מוקדש לקולגות שלי

השבוע הבלוג שלי חוגג שנה. והפעם, אני מקדישה את הפוסט הזה לקולגות שלי.

כשהתחלתי לכתוב, בספטמבר 2009, הייתי בין היחידים שכתבה בארץ בלוג מקצועי על עסקים וקהילה. היתה כאן איליין כהן ששלטה כבר אז בעולם הבלוגים ביד רמה, כשהיא כותבת בשפה האנגלית. עד היום היא משמשת לרבים מאיתנו מצפן לעולם האחריות התאגידית ולעולם המדיות החדשות בכלל. היה גם הבלוג של עברי ורבין שעוסק בעיקר בעניינים ירוקים. בכנס של המכון ליזמות בחינוך בבית ברל, פגשתי את אסף שטיין שסיפר על הבלוג שלו שעוסק ביזמות חברתית. ממש שמחתי לפגוש אדם שמכריז על עצמו שהוא בלוגר. מייד הרגשתי אחוות בלוגרים והתעניינתי אצלו איך הדבר הזה עובד.

לאט לאט נכנסו עוד כותבים לרשימת הקריאה שלי. שירלי קנטור שני, חברה וקולגה מאירה תמיד את עיניי בבלוג מרהיב בנושא שיווק חברתי ואחריות תאגידית בכלל. לאט לאט נחשפתי לבלוגים מקצועיים נוספים שחלקם היו שם קודם וחלקם נפתחו לא מכבר. למדתי להכירם דרך קולגות או דרך חיפוש וחקירה.


במהלך השנה הזו התוודעתי לבלוגים של ארגונים, השונים באופיים מבלוגים של אנשים פרטיים. הבלוג של ארגון מעלה, הבלוג של הזוית השלישית, הבלוג של מכון ראות, הם מעניינים לרוב, אבל פחות אישיים ולכן בדרך כלל פחות כיף לקרוא אותם.


מתוקף הצורך להיות מעודכנת, נוספו לרשימת הקריאה שלי בלוגים בנושאים טכנולוגים שקשורים למגזר השלישי ובלוגים בנושא שיווק. טל פרנקפורטר למשל חי בעננים וכותב על השימוש בכלים אינטרנטים לניהול יעיל של ארגונים, כך גם הבלוג של חברת NPTech, בו הבלוגרית מרב היא בעצם קולגה שלי אפילו שאנחנו לא מכירות אישית והיא לא יודעת את זה.

כקולגות אני מחשיבה גם כותבים אחרים שאותם אני קוראת בקביעות. בלוגרים מארגונים מחו"ל וגם אנשי מקצוע אחרים שכותבים מעבר לים בנושאים של אחריות תאגידית, גיוס משאבים, המגזר השלישי ויזמות חברתית. חלק מהרשימה תראו מצד שמאל. (סוף סוף למדתי איך מכניסים את הרשימה הזו לבלוג שלי). כל אלה הפכו לקולגות שלי כי אני קוראת אותם, מתעדכנת דרכם ולומדת מהם. הישראלים מבינהם, אני מקווה שגם מקבלים ממני משהו בחזרה.

למעשה, כל מי שקורא, מתראיין, מגיב או משתף בפייסבוק מהווה חלק ממעגל הקולגות שלי. הנה כבר ניכסתי אתכם...הדבר חשוב לי במיוחד כמי שעובדת כעצמאית. לכן, אני תמיד שמחה לשמוע תגובות והערות ועדיין מופתעת לגלות בשיחות פנים אל פנים אנשים שאני לא מכירה שאומרים לי: קראנו אותך!

קראתם? נהדר!
מקווה שנהניתם ולמדתם. אני לומדת מכם.

תפקידם החשוב של ארגונים חברתיים בקידום קשרי עסקים קטנים וקהילה

איזה מזל שיש ארגונים חברתיים. איזה מזל שהם ממלאים את תפקידם ותורמים לשינוי חברתי. ללא פעילותם של ארגונים וולונטריים לקידום מחוייבות עסקים לחברה ולסביבה, לא היינו רואים כיום את תחילת התמורה החברתית במעורבות עסקים בקהילה ובאחריות התאגידית שלהם.


תחילה היו החלוצים
בתחילת דרכה של העשייה החברתית בתחום עסקים וקהילה בישראל, בעוד בועת ההי טק היתה בשיאה, באמצע שנות ה-90 של המאה העשרים, שני ארגונים עסקו בקשר בין עסקים וקהילה. מעלה וציונות 2000. בתקופה זו שרר חוסר בהירות בהבחנה בין שני הארגונים. במהלך השנים ארגון מעלה מיצב את עצמו כארגון של עסקים עמיתים והרחיב את תחומי העניין שלו לנושא אחריות תאגידית של עסקים, כאשר תחום קשרי הקהילה, כידוע, הוא רק אחד מהם. ציונות 2000 מצידה פועלת עד היום להגברת המעורבות החברתית של אזרחים ושל עסקים ומתמקדת במעורבות חברתית של עסקים ובדיאלוג תלת מגזרי.

- אחד הערוצים המרכזים לפעילות של ציונות 2000 בהקשר של עסקים בינוניים בקהילה הוא פרוייקט על"ה- עסקים למען החברה. באמצעותו ציונות 2000 מלווה כ- 110 ארגונים עסקיים גדולים וקטנים, בפיתוח המעורבות החברתית שלהם.
- בפרוייקט "עיר בשינוי", המוקד הוא עירוני. רכז מקצועי הממומן על ידי הרשות המקומית פועל על מנת לקדם שותפויות בין מגזריות ברמה מקומית. חלק גדול של הפעילות הזו מתמקדת מתוקף הדברים בעסקים בינוניים. הפעילות בעיקר בפריפריה (וטוב שכך, לדעתי). טירת הכרמל, עפולה, כפר סבא, שדרות ועוד כמה.

ציונות 2000 מפעילה עוד תכניות מעניינות - בינהן עשינו עסק, המרשימה, שעניינה מיזמים עסקיים של בני נוער בסיכון. העמותה שותפה גם בפורומים להנעת תהליכים חברתיים בנושא גיוון בתעסוקה, וזאת ברמה ארצית. זה משמח לפגוש ארגון שפועל לשינוי חברתי אמיתי. תוכלו לקרוא עוד על הפעילות שלהם באתר האינטרנט שלהם או הצטרפו לעמוד המרתק של עשינו עסק בפייסבוק.

חוזרת לעניינו - עסקים קטנים והקהילה. אני רואה, אם כן, את ציונות 2000 כגוף החלוץ המטפל בקשר בין עסקים קטנים וובינוניים והקהילה בישראל. במהלך השנים צברו שם נסיון רב וידע חשוב. אבל המהפיכה לא הושלמה. אם מבינים כי המגזר של העסקים הקטנים והבינוניים בארץ כולל מאות אלפי עסקים, מעלה וציונות 2000 מלווים מיעוט שבמיעוט. הציפייה כי התהליך יחלחל בדרך זו לשאר העסקים היא נכונה אם כי לא בטוח כי היא ריאלית.

תפקידן של הרשויות המקומיות
המפתח הוא אולי במעורבות של הרשויות המקומיות. הזכרתי זאת גם בפעם שעברה בהקשר האירופי. גם באירופה מבינים כי על הרשויות הציבוריות לבנות מנגנונים שיקדמו את הנושא. אחד המפתחות להצלחה על פי ציונות 2000 ואחרים היא הפעולה ברמה המקומית. כאשר רשות מקומית מקצה מתקציבה משרה לאדם שירכז את נושא עסקים וקהילה - רואים תוצאות: תוספת של עסקים מעורבים בקהילה, תוספת מתנדבים ותוספת ארגונים שנהנים מהשותפויות המתפתחות.

בדיוק בהקשר הזה כדאי להתבונן בפעילות של ארגון הג'וינט.
בפרוייקט מתו"ב (מערך תאום ותמיכה במשאבי קהילה) של הג'וינט, מבינים את הפוטנציאל של הנושא לקידום הרשויות המקומיות בפריפריה ופועלים להחדיר את המושגים והתכנים של אחריות חברתית ומעורבות חברתית של עסקים לדיאלוג התלת מגזרי שהם מקדמים. הפרוייקט פועל ב- 31 רשויות מקומיות אבל עדיין רוב השותפויות המתקיימות שם אינן כוללות את המגזר העסקי. נראה כי ברוב המקומות השיח הזה בחיתוליו. אבל הוא מאוד חשוב.

ארגונים נוספים מניעים שינוי במגזר העסקי
ארגונים ירוקים כגון צלול ואחרים מגיעים לא פעם לכותרות כשהם פועלים לחייב עסקים להתייחס לאחריותם הסביבתית. מהידוע לי, בדרך כלל העשייה שלהם מגיעה לעימות עם העסקים ופחות מצטיינת בדיאלוג בונה עימם.
לעומת זאת, בתחום ההעסקה, ישנם מספר ארגונים שפועלים לקידום העסקה רב תרבותית בעסקים. הפעם הביטו בעשייה המרשימה של קו משווה - קואליציית מעסיקים לשיוויון לאקדמאים ערבים. העמותה הצעירה והדומיננטית, משתמשת במודל של קואליציה, מצליחה להניע שינוי חברתי בתחום שהיה מוזנח ולא מטופל. בין השאר, היא מקדמת בקרב העסקים מודעות לצורך במיון רב תרבותי ובתהליכי גיוון בקבלת אנשים לעבודה.
וגם על העשייה של תב"ת - תנופה בתעסוקה. פרוייקט של הג'וינט וממשלת ישראל במטרה לקדם העסקה של אוכלוסיות מודרות ועניות ולאפשר להן בטחון תעסוקתי. אמנם נקודת המוצא של הפרוייקט הזה הוא האזרחים ולא העסקים, אבל כדי להשיג את הייעדים המקצועיים - השמה בעבודה, על הארגון לפעול לשינוי בתודעה גם של העסקים כך שיקבלו לעבודה חרדים, נכים, עולים ומיעוטים.

לאור התהליכים עד היום, אני מאמינה שהמשך פעולה משותפת של מעלה, ציונות 2000 ושל ארגונים חברתיים נוספים הפועלים לשינוי חברתי בעסקים, כולל הקרנות התומכות בהם, תקדם את המעורבות החברתית של העסקים בישראל ואת האחריות תאגידית שלהם.

תודה לשרי נוריאל ולעינת אברהם מציונות 2000 שהשיחות איתן היו ההשראה לפוסט הזה.