‏הצגת רשומות עם תוויות תרומות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תרומות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

על אחריות אישית של בעלי עסקים ועל הציפייה מעסקים לתרום 1% מהרווחים

מהי אחריות אישית?
לחטוף אנשי עסקים בכירים, עשירים במיוחד, להפשיט אותם, לצבוע אותם בשחור וברפש, להעמיד מולם מצלמה ולדרוש מהם לספר על מעלליהם הנפשעים שעשו בשם תאוות הבצע והקפיטליזם. ולהעלות את זה לרשת. "אחריות אישית" היא אחת מפעולות הכאוס החברתי שמציע ומתאר ניר ברעם בספרו "צל עולם".

ברעם מטיב לתאר מצב אפוקליפטי או אולי מציאותי בו קיים מארג תמנוני של עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית שמונעים על ידי השאיפה לכוח, שליטה וכסף ומולו התארגנויות מסוגים שונים של קבוצות מובסות חברתית שחשות חוסר אונים, העדר תקווה וחוסר תכלית. ברעם מגיש לנו תזה מטרידה של מצב חברתי כל כך בעייתי שמתפרץ ככאוס אלים. הספר מעורר מחשבה. ארגונים חברתיים, אם תרצו לדעת, מתוארים בו כאמצעי של אנשי עסקים להלבין את מצפונם או לשפר את הקשרים שלהם עם השלטון. ככלי משחק. 

במציאות אנו שומעים לעיתים שהציבור מפנה זעם כלפי עשירים מופלגים, במיוחד אנשי עסקים שנתפסים ככאלה שפועלים כ"חזירים קפיטליסטיים". אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים האחרונות היתה לנו ציפייה כי הפעילות בתחום האחריות התאגידית תוביל את בעלי העסקים לקחת אחריות על ההשלכות שלהם על הסביבה ועל החברה....




צל עולם. ניר ברעם. (2013) הכעס והתסכול בציבור מתגלגל לאלימות פראית

ומה קורה בימים אלה? לאחר יותר מעשר שנים בהן ארגון מעלה פועל להטמעת תרבות של אחריות תאגידית בקרב העסקים הגדולים בישראל, והניח בצד את נושא קשרי הקהילה, התפרסמה בסוף השבוע במגזין The Marker כתבה של טלי חרותי סובר "אפילו לא 1%", שנראית כיריית הפתיחה לקמפיין המצפה מארגונים עסקיים לתרום לארגונים חברתיים 1% מהרווח שלהם (לפני מס). 

אני כמובן בעד.  

זה לא: או - או , אלא: גם וגם
כולנו כבר יודעים כי לארגונים עסקיים יש השפעות משמעותיות על הכלכלה ועל החברה. הם מייצרים, הם מניעים את הכלכלה. חלקם גם מפתחים, מחדשים ולוקחים סיכונים. כולם מספקים תעסוקה לאזרחים. וזה דבר טוב. העסקים הם חלק בלתי נפרד מהחברה. איכות טובה של חינוך ותשתיות, של בריאות וחוסן ציבורי הם תנאים חשובים לפעולתם התקינה. לכן לדעתי לעסקים יש אחריות מסוימת גם על התחומים הללו.

הציבור לא מסיר את הציפיות שלו מהתאגידים לגלות אחריות רחבה: להתנהל בהוגנות כלפי העובדים והספקים, לשמור על הסביבה , לטפל בנושאי בטיחות  ולהתנהל באופן אתי ושקוף. אבל מעבר להתנהלות עסקית אחראית שוטפת, יש כיום ציפייה גלויה מהעסקים גם לתרום מכספם. גם וגם. 

כיום מעט מדי עסקים תורמים מכספם לשיפור  החינוך, החברה והסביבה.  "רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אמר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, השבוע לThe Marker . לפני מספר חודשים (בדרוג 2011) בעיתון גלובס טען כי 
"מנתוני דרוג מעלה אנו למדים כי 50% מהחברות העסקיות בישראל תורמות פחות ממיליון שקל בשנה, ואצל חלקם מדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים - למרות שרווחי הביזנס גבוהים. במילים אחרות, מדובר בתרומה נמוכה יחסית לתרומה העסקית המקובלת בעולם, שעומדת על סדר גודל של 1% מכלל הרווחים".
השנה נתוני דרוג מעלה לשנת 2012 מראים התרומה הממוצעת בארגונים שדורגו היא 1.2% מהרווח, אלא שמהדב טוען כי נתון זה מוטה על ידי חברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות פחות. 58% מהחברות בדרוג תורמות רק עד 2 מליון שקל. 

נראה כי מרבית אנשי העסקים  לא רואים בתרומה חובה מוסרית, או צורך עסקי. אבל קרוב מאוד, בקהילה שלהם, ישנם אנשים וארגונים חברתיים הזקוקים למשאבים כספיים ולא רק לתרומות בשעות התנדבות או במוצרים. הם זקוקים לכסף. כסף שיאפשר להם לפעול לשיפור איכות החיים של השכנים בקהילה, של העובדים במפעלים.

תרומה כספית של עסקים זה לא לזרוק כסף. זה להשקיע. הגיע הזמן שחברות עסקיות יבנו לעצמם מנגנונים מקצועיים לחלוקה מיטבית של 1% לפחות מרווחיהם לטובת הקהילות בהם הם פועלים. תרומת הכספים צריכה להיות מתוכננת ואפקטיבית. כך העסקים ידעו להיכן מופנים המאמצים שלהם ומהן תוצאותיהם בטווח הבינוני והארוך. 

הטענות שהתרומות הן עלה תאנה יתגמדו אם העסקים יתמידו בהשקעה חברתית אסטרטגית. אם יפתחו שיתופי פעולה ארוכי טווח עם ארגונים חברתיים.

מה קורה בארצות הברית?
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאתר של ארגון CECP. מדובר בארגון ששם לו למטרה לעודד ולהעצים בכירים בחברות עסקיות לתרום לקהילה במקביל להשאת תוצאות עסקיות. הארגון בודק מדי שנה את שעור התרומות הכספיות של חברות עסקיות בארה"ב. הוא פיתח מדד למעקב אחר תרומות העסקים.CGS- corporate giving standart. אחד הממצאים של המעקב השנה הראה כי בשנת 2012, נרשמה בארה"ב עליה ברמת התרומות של עסקים והגיעה לרמה של התרומות בשנת 2007, בפעם ראשונה מאז המשבר הכלכלי בשנת 2008.

אז לי נראה שהמהלך שמציע ניר ברעם ל"אחריות אישית" הוא חריף מדי, אבל דווקא כעת יש מקום שמנהלי עסקים יגלו אחריות ולצד התנהלות תאגידית הוגנת ואחראית של העסק שלהם, ישקיעו בחכמה לקהילה. 

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

קרן כהנוף נסגרת ומפרסמת תובנות משנים של השקעה בחברה הישראלית

למעשה, אנו יודעים מעט, מעט מדי, על  דרכי הפעולה של קרנות פילנתרופיות, על השיקולים שלהן בבחירת מוטבים ועל תוצאות ההשקעה החברתית שלהן. לכן, קרן כהנוף נותנת לנו כעת הזדמנות נדירה. בחודש הבא, סוגרת הקרן את פעילותה בקנדה ובישראל. לכבוד זאת ערכה הקרן במרכז פרס לשלום ביפו אירוע פרידה, בו הוזמנתי להשתתף.  

סגירה של קרן פילנתרופית הוא אירוע משמעותי לאנשי הקרן, למוטביה ולחברה הישראלית בכלל. לאחר למעלה משלושים שנה של פעילות,  אנחנו מוזמנים להתבונן בעשייה של קרן כהנוף ולבחון יחד עימם את התוצרים של השקעה החברתית שלה בישראל. נכון, אנו מביטים לאן שראשי הקרן מעוניינים שנביט. ובכל זאת, יחסית לעצמה, זהו חידוש, משום שמבחינת חשיפה ופרסום, הקרן פעלה כל השנים בצניעות רבה. 


ערב הפרידה והסיום היה מכובד ומרגש. בסופו חולקה חוברת דו"ח תחקיר - "פילנתרופיה תומכת בשינוי  חברתי ,מדגם השקעות חברתיות של קרן כהנוף בישראל". (תחקיר וכתיבה: רותי סיני). עבורי זהו דובדבן אמיתי. שהרי מעבר לעשייה החברתית עצמה, אלה המילים שנשארות.  החוברת מתחילה בהסבר על פילנתרופיה, עוברת למבט על "יקום הפילנתרופיה הישראלית" וממריאה לעשייה של קרן כהנוף בישראל. בחלק השני, ארגון מידות הוזמן לבצע עבור הקרן ניתוח של האפקטיביות של הפעילות של הקרן בישראל. כאן מופיעות עיקר המלצות שלהם למשקיעים חברתיים.  וגם ניתוח של השקעות הקרן במספר ארגונים חברתיים לאורך השנים. מומלץ. קחו את הזמן. 

שירה הרצוג. נשיאת קרן כהנוף. הלב והפנים של הקרן בישראל כבר יותר מ 20 שנה.
לחולל שינוי חברתי באמצעות פילנתרופיה אסטרטגית וממוקדת.

קרן כהנוף השקיעה בארגונים חברתיים בישראל כ- 110 מליון דולר. הנדבן סידני כהנוף הקים את הקרן בקנדה בשנת 1980. לאחר פטירתו הנהיגה את הקרן אלמנתו פרן, עד שנפטרה בשנת 1990. בעשרים שנה האחרונות ניהלה את הקרן שירה הרצוג, בחלק מן הזמן יחד עם ג'ים היום. לשירה הרצוג זכויות רבות בקידום שינוי חברתי  בישראל. מעל הבמה באירוע הפרידה, היא זכתה להוקרה ולשבחים רבים מהמוטבים של הקרן. אני , האמת, הכרתי לאורך השנים, דווקא את נציגת הקרן בישראל דליה מגנט. אשת מקצוע רצינית, מנוסה ואהודה. 


דליה מגנט. נציגת קרן כהנוף בישראל.
אשת מקצוע אשר בדרך כלל מעדיפה להיות מאחורי הקלעים


מה לדעתי כדאי ללמוד מקרן כהנוף לגבי השקעה פילנתרופית ?


1.חשיבה אסטרטגית. הקרן בחנה לעומק תחומים בהם ראוי להשקיע ותחומים בהם כדאי להשקיע. "האתגר בפילנתרופיה חכמה הוא יצירת מתאם בין שלושה מרכיבים: ערכי הקרן, משאבי הקרן והצרכים בשטח" (שירה הרצוג, עמ' 11) . הקרן בחרה להיות מנוף להשפעה מערכתית.

2. התמקדות. "בחרנו תחומים שחשוב שיהיו אבני יסוד במדינה דמוקרטית מפותחת שיש בה מגזר פילנתרופי תוסס".(שירה הרצוג, עמ 21). חיזוק החברה הערבית, קידום זכויות אדם ואזרח, פיתוח תשתיות של המגזר השלישי והגדלת מקורות הפילנתרופיה בישראל. בשיח בערב הסיום אמרה שירה הרצוג כי בתחילת הדרך הקרן התפרשה על הרבה תחומים, גם כדי ללמוד וגם מתוך התפיסה כי גם מענק קטן עוזר, אך כיום היא בדעה כי לקרן רצוי להתמקד תוך שמירה על ראיה רחבה של התחום הנבחר. 

3. השקעה בתשתיות של ארגונים חברתיים.   קרן כהנוף היא בין הקרנות הבודדות שהשקיעו בחיזוק התשתיות של ארגונים חברתיים ולאו דווקא בפעילות פרוייקטלית של מתן שירותים. "הנהלת הקרן האמינה כי בלא מחויבות ארוכת טווח לבניית יכולות בעמותות ובמגזר השלישי, התמיכה שלה ושל גורמים אחרים בפרויקטים ספציפיים תהיה יעילה פחות ואף עלולה לרדת לטמיון "( עמ' 21). החברה הישראלית תחסר מאוד את הפעילות של הקרן בתחום הזה. 

הארגונים בהם תמכה קרן כהנוף פועלים ומשפיעים בחברה הישראלית. ביניהם: האגודה לזכויות האזרח, שתי"ל, מלגות מעוף, מפעלות חינוך וחברה, משפחה חדשה, סלע, רופאים לזכויות אדם, קו משווה, מעלה... ועוד ועוד. אני בטוחה כי השפעתה של הקרן תשמר בחברה הישראלית עוד שנים ארוכות. 

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

חקר מקרה ישראלי מטיל ספק ביעילות דפוסים מסוימים של קשרי עסקים וקהילה

מחקר ייחודי בישראל, שבדק קשרי עסקים וקהילה, מנקודת מבט של מלכ"ר, מטיל ספק ביעילות דפוסים מסוימים, אך מחזיר לשיח שיתופי פעולה מסורתיים בין עסקים למלכ"רים כגון: תרומות, מתן חסות ושיווק מכוון מטרה וטוען כי אלה יעילים יותר עבור המלכ"ר.

המחקר שנחשפתי אליו במלואו השבוע
(ועדיין לא יצא לפרסום בכתב עת) מעלה לדיון סוגיות מהותיות ביחסי עסקים וקהילה. הוא מנפץ פרות קדושות ויכול לסייע לנו להתכוונן ולהשתפר בבחירת פעילות המשלבת עסקים וקהילה.

רות שילר סיימה לפני מספר חודשים את התואר השני שלה בניהול מלכ"רים. בעבודת התזה שלה, שנערכה במסגרת תכנית שוורץ לניהול מלכ"רים וארגונים קהילתיים באוניברסיטה העברית, בהנחיית ד"ר מיכל אלמוג – בר, היא חקרה לעומק את מערך קשרי העסקים של ארגון יד שרה. לדבריה, בעוד שרוב המחקרים בארץ ובעולם בוחנים את הנושא מנקודת המבט של הפירמות, בחרה היא להציב את השאלה: "מה יוצא לארגון החברתי מזה?"

הממצאים של רות שילר מבוססים על מחקר עומק איכותני, במסגרתו בחנה את מגוון שיתופי הפעולה של ארגון המתנדבים יד שרה עם חברות עסקיות, כפי שבאו לידי ביטוי בין השנים 2000-
2009. אלה דפוסי שיתופי הפעולה של יד שרה עם חברות העסקיות שנמצאו: תרומות (כספיות ושווה כסף), הנחות (על ציוד ומוצרים), חסות (בלוח שנה, בטאון ובאירועים), שיווק מונחה מטרה (מכירת מוצרים ותרומה בקופות), התנדבות עסקים.

בין השאר בחנה שילר מקרוב את שיתוף הפעולה של יד שרה עם חברת התרופות MSD, בתכנית "האדם במרכז", שנבנתה בתיווכה של ציונות 2000. שיתוף הפעולה הזה לא כלל תרומה כספית, אלא תרומת ידע והתנדבות עובדים מגוונת בעמותה. בערוץ הרפואי של התכנית, נציגי הפירמה משמשים מעיין שגרירים ליד שרה. הם מעלים את המודעות לשרותי העמותה בקרב רופאים עמם הם עומדים בקשר. ההשתתפות הכספית של הפירמה היתה רק לצורך תמיכה בהתנדבות העובדים, כגון הפקת חומרים כתובים. נמצא כי מערך היחסים בין הפירמה והמלכ"ר היה מורכב ולא מספק עבור המלכ"ר.

מתוך מסקנות המחקר:

" על אף הפופולאריות הגוברת בארץ ובעולם של שיתופי פעולה בין מלכ"רים לבין עסקים, הממצאים של עבודה זו מצביעים על כך שהתועלת המתקבלת משיתוף הפעולה לא בהכרח מצדיקה את המשאבים הרבים שנדרשים על מנת לקיימו ולתחזקו. במקרה של יד שרה, נמצא כי יותר משתלם לעסוק בשיתופי פעולה מסורתיים כגון תרומות, חסות ושיווק מונחה מטרה.

ממצא מרכזי נוסף של העבודה מראה כי יד שרה ממצבת את עצמה כשותפה נחותה בהתקשרויות עם עסקים וכי קיים חוסר הלימה בין המעמד, הגודל והעוצמה החברתית והפוליטית של יד שרה לבין ההתנהלות שלה עם עסקים".

מסקנה מעניינת נוספת התייחסה לתפקיד הגורם המתווך. במקרה זה ציונות 2000. מסקנות המחקר היו כי הגורם המתווך פעל כשבראש סדרי העדיפות שלו עמד הגוף העסקי. ציונות 2000 התעקשו על בניית מערך מגוון של התנדבות שהיה צורך של הפירמה, אבל לא התאים למלכ"ר.


בקשתי מרות שילר (בתמונה) לפרט עבור הבלוג מספר תובנות שלה מעבודת התזה – ואלו התובנות שציינה:

1. צרכי המלכ"ר תחילה - אם העסק באמת רוצה לסייע למלכ"ר, יש לגבש את שיתוף הפעולה, ראשית כל, על פי צורכי המלכ"ר. יתכן שהדבר ידרוש ויתור מבחינת רצונות העסק.

2.
חפשו את הערך המוסף למלכ"ר - כדאי לבנות שיתופי פעולה על סמך הערך המוסף שהשותף העסקי מביא לשולחן. ההגדרות של ערך מוסף צריכות להתבסס על נקודת המבט ועל הצרכים של המלכ"ר. הגדרות אלה צריכות לעמוד בבסיס קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות. איך נזהה את הערך המוסף למלכ"ר? נבחן את צרכי המלכ"ר על פי תחומים - פעילות ייעודית, שיווק, למידה, תשתיות.

3.
התנדבות עובדי פירמה, עניין יקר למלכ"ר - שיתופי פעולה ארוכי טווח שכוללים התנדבות עובדים של העסקים יכולים להיות מאד יקרים למלכ"ר ולא בהכרח שווים את המאמץ ואת המשאבים. על מנת להפיק מהן סינרגיות ותועלות משמעותיות, צריך להשקיע בהן משאבים רבים של זמן, מחשבה, תכנון, כוח אדם וכסף.

4. התנדבות עסקים אפיזודית יכולה להיות מועילה יותר וזולה יותר (למלכ"ר ולעסק) מאשר התנדבות עסקים ארוכת טווח.

5. דפוסי שיתוף פעולה המסורתיים הם יותר יעילים למלכ"ר- על אף הטרנדיות של שיתופי פעולה ארוכי טווח שכוללים התנדבות עובדי הפירמה, יתכן ששיתופי פעולה מסורתיים של תרומות, חסות ושיווק מונחה מטרה יותר כדאיים למלכ"ר.

6. מיקום המלכ"ר כשותף החלש בשיתוף פעולה עם עסק אינו בהכרח דבר שלילי. התנהלות מגיבה מאפשרת גמישות רבה, גישה לסוגים שונים של תורמים ושותפים וחוסכת משאבים.

7. מערכות יחסים בין הארגונים הן דינמיות. נטרו והגיבו לשינויים. מערכות יחסים בין עסקים למלכ"רים נתונים לעליות וירידות. כדאי לזהות שלבי מעבר של דעיכה והתחדשות במערכות היחסים ולהבין מה מניע שלבים אלה. כך ניתן מחד להיחלץ במהירות ממצבי דעיכה ומאידך למנף שלבי התחדשות לקידום שיתוף הפעולה.

8. תרומת תשתיות הפירמה – התנדבות עסקים כוללת את תשתיות הפירמה ולא רק את עובדיו. בעת גיבוש שיתוף .הפעולה כדאי לקחת בחשבון אפשרות זו ולחשוב כיצד תשתיות העסק יכולות להועיל למלכ"ר. (שירותים, מוצרים, מקום, יעוץ מקצועי וכדומה).

המחקר הוצג בכנס "תרבות הנתינה" באוניברסיטה העברית, במאי 2011.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

מעטפות צהובות ומסרים שקופים. אמון ושקיפות בגיוס תרומות


רואים את האיש החביב הזה עם הצהוב בכיס?
מדובר במדריך סיורים בסן פרנסיסקו, הפעיל בארגון שנקרא City Guide. קישור . זהו ארגון התנדבותי המוציא מדי חודש, עשרות סיורים בשכונות העיר - ובחינם. בארגון עובד אחד בלבד מועסק בתשלום וכל שאר הפעילים והמדריכים עושים זאת בהתנדבות. הארגון נמצא בשטח שנים רבות ורמת הסיורים שלו גבוהה (בדוק).
ובכן, מה שיש למדריך הזה בכיס זו מעטפה צהובה. כאמור, הסיורים בחינם. אבל בתחילת הסיור המדריך מוציא מעטפה צהובה ואומר שבסיומו הוא יזמין את המשתתפים להכניס למעטפה כסף המיועד לתרומה לפעילות הארגון.

אתם הייתם תורמים?

כל האמריקאים תרמו. (3-5 דולר). גם אני. עם זאת, מיד
כמובן שאלתי את עצמי: האם זה תקין? התורמים לא מקבלים קבלה והמעטפה מועברת לידי המדריך. אמממ. תרומות במעטפות בארץ זה עניין עם קונוטציה מאוד מאוד שלילית...

הכל עניין של אמון
האמריקאים והתיירים תורמים כי הם מאמינים שההתנהלות של הארגון מוצלחת וחיובית. וגם כי הם אסירי תודה על הסיור.
(במאמר מוסגר אומר לגייסי המשאבים שביניכם, כי הפעילות של City Guide מתבססת על תמיכה של קרנות ושל אנשים פרטיים ויש להם גם שיתופי פעולה עם עסקים (מלונות). הם גם מייצרים הכנסה על ידי מכירת סיורים ב"תפירה אישית" לקבוצות ולאירועים מיוחדים. אז יש מה ללמוד מהם על תמהיל מקורות הכנסה).

נזכרתי בחוויה הזו השבוע כאשר ראיתי בפייסבוק את ההבהרה שהוציאה מנכ"ל עמותת עיגול לטובה דנה ארגוב טיקוצקי. בעקבות פרסום כתבה של ליאור דטל מעיתון The Marker . הכתבה בעיתון חשפה נתונים של שיאני השכר הגבוה מקרב ארגוני המגזר השלישי . דנה ארגוב טיקוצקי נכללה ברשימה. העובדה הזו הביאה לכך שעמותת עיגול לטובה קבלה מהציבור תגובות קשות ביותר.

למי שלא יודע, עיגול לטובה קמה במטרה לעודד ולאפשר תרומות קבועות על ידי הציבור, באמצעות עיגול תשלומים (המבוצעים באמצעות כרטיס אשראי) כלפי מעלה, לסכום עגול קרוב, ותרומת ההפרש בין סכום התשלום המקורי לבין הסכום העגול הקרוב לארגון ללא כוונת רווח על פי בחירת התורם. (מתוך האתר שלהם)

השקיפות היא המפתח
התקפה כזו של תורמים או חברים פוטנציאליים מהווה כמובן נזק לא מבוטל לאמינות של העמותה. במיוחד לעמותה הפועלת בתהודה תקשורתית גבוהה. מגייסת ידוענים מפרסמת ונוכחת במרחב הציבורי כדי לקדם את תרבות הפילנתרופית בישראל.
המנכ"ל פרסמה בבלוג הבהרה כי כספה משולם במלואו מתרומת המייסדים וכי 100% מהכספים הנתרמים על ידי הציבור מופנים כולם לארגונים המוטבים בלבד. טוב עשתה.

הדיון על גובה השכר בעמותות הוא דיון ציבורי חשוב. דעתי היא כי על מנת שיהיו ארגונים חברתיים שינוהלו בצורה מקצועית ואפקטיבית, יש להעסיק בהם מנהלים מקצועיים. למנהלים טובים יש לתת שכר טוב. גם במגזר השלישי.

עם זאת, זכותו המלאה של ציבור התורמים לדעת לאן מופנה הכסף שלו. זו גם חובתם של חברי העמותה. חשוב לדעת גם: האם גייסי המשאבים עובדים על עמלות?, מה גובה התקורה? לאן מופנים המשאבים? ואפילו כיצד מושקעים הכספים של העמותה? מידע שקוף יאפשר לנו התורמים לקבל החלטות מושכלות ולהשקיע את כספנו בתבונה.

ולכן נדרשת שקיפות.

אם אתם רוצים לפתח אמון בקרב התורמים לעמותה שלכם - גלו שקיפות מרבית.

1. ערכו בדק בית פנימי, בעצמכם או באמצעות גופים מקצועיים רלוונטיים למשל, מידות. או קמרון
2. פרסמו נתונים רחבים ככל היותר על פעילות הכספית שלכם באתר האינטרנט, בצורה בהירה.
3. היו גלויים עם התורמים שלכם ועם הקרנות אליהן אתם פונים.

שהרי בסופו של דבר - כולם רוצים לטובתכם - הצלחה במשימה החברתית שלקחתם על עצמכם.

יום חמישי, 21 ביולי 2011

משחקים ותורמים ברשת החברתית

שני חבר'ה צעירים מסן פרנסיסקו האמינו כי עסקים והלקוחות שלהם מעוניינים להשפיע חברתית ואף לסייע לאחרים לחולל שינוי. אז הם הגו רעיון מדליק והקימו בשנת 2008 את הסטארטאפ "Game That Give"

מה שקרה בסופו של דבר ש
הם פיתחו ופתחו ערוץ חדש של גיוס תרומות ברשתות החברתיות. היוזמה החדשה משלבת משחק עם תרומה ויוצרת פלטפורמה שמובילה לנאמנות לקוחות ורותמת אותם לפעילות של תרומה.

אינטרסים משותפים
הפירמות רוצות אותנו במתחמים שלהם ברשת החברתית, כמה שיותר - מבחינתם יותר טוב... הצעירים רוצים לשחק. אז במקום סתם לשחק ולשרוף זמן , אפשר לשחק באתר הפייסבוק של הפירמה ובתמורה- הפירמה תתרום למטרה חברתית שבחרה.

לשחק בלי רגשי אשם. ככה זה עובד:

Innovative Fan Acquisition from GamesThatGive on Vimeo.


החברה הצליחה לרתום לפעילות הזו חברות מובילות ובינהן, פפסי, מסטרכארד, דומינו'ס פיצה ועוד ועוד. בימים אלה החברה נרכשה על ידי חברת Vitrue . נראה לי שאין מה לדאוג יותר ליזמים....

ראו איך הם עושים זאת: פפסי בפייסבוק

על כל דקה שאתם משחקים במתחם שלהם, פפסי תורמת 10 סנט למטרה חברתית. במקרה הזה- לפרוייקט שנקרא City Year. ספירת המזומנים - כל העת בראש העמוד.

נכון, זה ממכר.... אבל הפעם - אין תלונות.... מה דעתכם?

יום חמישי, 7 ביולי 2011

מה כדאי לעשות לפני שבוחרים תוכנה לניהול ארגון ותרומות?

על מנת לענות על השאלה שבכותרת, וכחלק מהבחינה שלי את נושא תוכנות ניהול לעמותות , נפגשתי לשיחה עם מיכל בן הגיא. מיכל היא מנהלת איכות והיא מייעצת לארגונים בנושא של תהליכים אפקטיביים, מדידה ושיפור תהליכים. המטרה המקצועית שלה: להביא את הארגון החברתי לכך שיישם את יעדיו טוב יותר.

ובכן, לפני שבוחרים תוכנה לניהול תרומות או תוכנה לניהול עמותה נדרשת עבודת תשתית ארגונית. ראשית מנהל ומנהלת ארגון חברתי צריכים לשאול את עצמם מספר שאלות לפני שהם בוחרים תוכנה. אלה הן:

  1. מה המטרות שלי?
    מה אני רוצה שיקרה בעוד שנה שכדי שאוכל לומר לעצמי "הצלחתי!" ? האם אני רוצה להגדיל את מספר התורמים? האם אני מעוניינת להגדיל את סכום התרומה מכל תורם?

  2. אלו תהליכים אני רוצה להכניס לתוכנה?
    חשוב להבין אילו תהליכים יש בפתוח משאבים ולהחליט אילו מהם אני רוצה למכן. אולי לדוגמא, לתורם שיתרום מליון ₪ אני מעדיף לכתוב מכתב אישי, ולא ממוכן, אבל חשוב לי לקבל תזכורת מהמערכת לשלוח מכתב מסוים במועד ספציפי.

  3. מי יהיו המשתמשים שיפעילו את התוכנה?
    מי יהנה ממנה? האם רק אנשי המקצוע ישתמשו במערכת או אני רוצה שגם תורמים ישתמשו בה ? במצב כזה צריך להוסיף ממשק לשימוש חיצוני.

  4. מה הדרישות שלי מהתוכנה? אפיון המערכת.
    הנחת העבודה בשלב זה היא כי לארגון יש תהליכי עבודה ברמה סבירה. אם לא כך המצב, אזי ראשית כל יש להסדיר תהליכי עבודה ברורים. להתחיל להטמיעם באמצעות תוכנה פשוטה, כגון
    Excell , לעבוד איתה מספר חודשים ואז לבדוק את הצרכים שלנו.

    שאלות לדוגמא לצורך אפיון המערכת כוללות:
    אילו דו"חות אנו צריכים להפיק?
    כמה משתמשים יהיו למערכת?
    אילו הרשאות רוצים שיהיו? ז"א האם רק לגייס הכספים תהיה הרשאה לשימוש כולל במערכת? האם המנכ"ל יוכל רק לקבל דו"חות.
    מה מידת החשיפה של תורמים למערכת? האם יוכלו להיות חשופים למידע כלשהו?
    האם נרצה שהמערכת תתחבר למערכת ניהול כספים של הארגון?
    מהם השלבים של גיוס תרומה? ואילו פרטים נרצה לדעת על התורם...
    שם תורם, מטרותיו, פרטי התקשרות, תחומי עניין.

  5. אילו פתרונות קיימים? בחירת הפתרון.
    לאחר שלב אפיון המערכת (שגם אם נעשה על ידי איש מקצוע חייב להיעשות בשיתוף עם אדם אחד לפחות מהארגון), מחפשים פתרון מתאים. כיום יש כמה סוגי פתרונות:
    - פתרונות סגורים. מוצר מדף של תוכנה מוכנה. יתרונה מישהו כבר חשב על הדרישות. חסרונה - הארגון צריך להתאים עצמו למערכת ולכן יש חשש כי ההטמעה תעורר התנגדות בארגון.
    - פתרונות פתוחים. תשתית שמאפשרת להתאים את המערכת למידותיך ולתהליכי העבודה של הארגון שלך. למשל סיילספורס. או מערכת שניתנת על ידי מייקרוסופט לארגונים קטנים.
    - פיתוח ייעודי – פנימי. מערכת פתוחה עם התאמה לארגון . למשל על ידי חברת טאנדם וויז.

    שאלות נוספות שיש לתת עליהן את הדעת בשלב בחירת התוכנה לניהול ארגון ולניהול תרומות הן:
    א. האם נוכל להמשיך לפתח את התוכנה גם בעתיד?
    ב. האם החברה מעניקה תמיכה?
    ג. האם ניתנים פתרונות לתחזוקה של המערכת?

6. מה מקדם את שלב ההטמעה של המערכת?
כל שינוי בארגון והכנסה של מערכת חדשה לארגון בפרט, צפויה לעורר התנגדויות. הנה מספר דברים שמקדמים את הטמעת המערכת ומצמצמים התנגדויות:

- מעורבות אנשי הארגון בתכנון המערכת.

- בכיר בארגון לוקח את הטמעת המערכת כיעד והוא נמדד עליו.

- תהליך האיפיון נערך יחד עם נציגי כל היחידות בארגון המעורבות בו.

- נציגי הארגון שותפים לכתיבה ולקריאה של מסמך הדרישות- אפיון המערכת

- נציגי המשתמשים נמצאים בשלב ההדגמה של המערכת לארגון

- נערכות הדרכות לצורך ההטמעה.

- מאפשרים מימשק לטפול בתלונות ובבקשות מיוחדות.


האקסיומה שהציגה מיכל בן הגיא היא שהארגון ישתנה כתוצאה מהטמעת מערכת לניהול ארגון. אז קחו את זה בחשבון.... לדעתי - אם עושים זאת נכון – השינוי יהיה לטובה.

אם אתם רוצים לדעת איך זה עובד, אתם יכולים לדבר עם מיכל או עם עמותת מחשבה טובה. העמותה הזו פועלת לצמצום הפער הדיגיטלי והיא נמצאת כעת בשלב השני של הטמעת מערכת ניהול כוללת. לעמותה מרכזי מחשבים נייחים וניידים בהם מועברים קורסים שונים.
בתחילת התהליך כל מרכז ניהל את המשתתפים שלו בקבצי אקסל, מחברות ורשימות ידניות, ועוד. לא היה שיתוף מידע, לא היה שיתוף בחומרי לימוד ועוד קשיים רבים נוספים. כיום, לאחר תהליך מובנה כמתואר למעלה, כש
העמותה נמצאת בחודשים בודדים לאחר תחילת העבודה עם המערכת, כל המשתתפים רשומים ומנוהלים בה, כל משתתף מקושר לקורס בו הוא רשום, כל חומרי הקורסים מנוהלים במערכת, והעמותה מוסיפה עוד ועוד מודולים למערכת, גם כאלו שלא היו מתוכננים כלל.
הפרויקט הוכתר כהצלחה בזכות שילוב של מספר גורמים - העמותה הקצתה מנהל לפרויקט, חברי העמותה היו שותפים בבחירת המערכת והנהלת העמותה מחויבת להטמעת המערכת.


תודה למיכל בן הגיא על התובנות שתרמה לכתבה זו. 03.9102495, 052.3800239

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

מדידת תורמים - דעתו האמיצה של אבנר סטפק בכנס "עמותות משיגות תוצאות"

מזמן לא שמענו כאן קול כה אמיץ הפונה אל תורמים גדולים, קרנות ואל חברות עסקיות, דורש מהם לשנות את התנהלותם ובדרך מנפץ כמה מוסכמות. אבנר סטפק סגן יו"ר בית ההשקעות מיטב וממייסדי ארגון מידות, עשה זאת בכנס "עמותות משיגות תוצאות".

אבנר סטפק זכה למחיאות כפיים נמרצות. זה הגיע לו. הוא פתח את דבריו ואמר כי למרות שהכנס עוסק בצפיית התורמים כי עמותות תמדודנה את עצמן, הוא מבקש לדבר על מדידת תורמים. מבחינת נאה דורש - נאה מקיים. סטפק העלה מספר שאלות אותן הוא מצפה מהתורמים הגדולים ומעסקים לשאול את עצמם לפני שהם תורמים.

1. לייעד את הכסף למימון פעילות חדשה או לפעילות בעלת ותק?
סטפק יוצא נגד הנטייה המתפתחת לאחרונה של תורמים להקים עמותה אישית משלהם . לדעתו יש מספיק עמותות שצברו ניסיון. מוטב שתורמים יתרמו להן במקום להקים ארגון מאפס ולבזבז משאבים בשל חוסר ניסיונם שלהם.
לדעתי, כך גם הם יחזקו את ארגוני המגזר השלישי וישדרו אמון בפעילות של המגזר. (אבל עם זאת, סטפק בהיותו מנהל מיטב, בעצמו היה שותף להקמת ארגון "מידות". לדבריו הקמת "מידות", הוא יוצא הדופן של הפעילות של מיטב.)

2. לממן תקורות או פעילות ?
אנו יודעים כי לתורמים גדולים ולקרנות יש נטייה לממן רק פעילות בשטח. לדעתו- זו טעות. מימון התקורות של הארגון החברתי היא הכי אפקטיבית. מוטב לתרום לתקורות הארגון. רק בזכות תרומות לתקורה יוכל הארגון לקיים את עצמו לאורך זמן. כך התורם גם יוכל למדוד את הצלחת הארגון כולו ולא רק הצלחת תכנית מסוימת.

3. לתרום במזומן או לתרום שווה כסף?
שווה כסף אינה תרומה אפקטיבית והתנדבות עובדים היא בזבוז זמן. כאן סטפק הביא קול ממש חתרני, נכון? אני הופתעתי לשמוע את זה לא בגלל שהדברים לא דברו אלי, להפך, משום שאני חושבת כך כבר המון זמן ולא היה לי האומץ לומר אותם ואפילו לא לכתוב אותם בבלוג.
סטפק טוען כי עמותות לא צריכות את המחשבים הישנים של העסקים. ברוב המקרים הם לא עובדים כמו שצריך. גם הוצאת עובדים להתנדבות אינה יעילה. עסקים צריכים להבין כי פעמים רבות העמותות נדרשות להשקיע משאבי זמן וכסף (שאין להם) על מנת לנהל את תכניות ההתנדבות של הפירמות.

גם לדעתי - מוטב כי עסקים יתרמו כסף. הטענה שאנו שומעים לאחרונה כי תרומה כספית היא עלה תאנה של העסקים ועליהם להתמקד בניהול האחריות התאגידית שלהם לא משכנעת אותי. אין כאן מצב של או – או . צריך להיות כאן מצב של גם וגם. ובארץ, מעט מדי עסקים, תורמים מעט מדי כסף למגזר השלישי.

4. האם רקע התרומה הנו עסקי או פוליטי?
תרומות פוליטיות הן לדבריו פחות יעילות. עסקים צריכים לתרום לנושאים הקשורים לליבה העסקית שלהם.

5. האם יש עקביות בתרומה?
ארגוני המגזר השלישי זקוקים ליציבות. וזאת, בדומה לכל ארגון עסקי או חברתי. הנטייה של קרנות ותורמים להחליף עמותות "כמו גרביים" היא בעיני אבנר סטפק פסולה ולא יעילה. הדבר פוגע בעמותות. צריך לתת לארגון אורך נשימה. גם לטעות. גם להתנסות. מוטב לקרן לתמוך בארגון לאורך זמן. רבים מאוד מהנוכחים בכנס הזדהו עם האמירה הזו.

6. פרסום או מתן בסתר?
סטפק טוען כי כל עוד הפרסום לא יעלה כסף - רצוי לפרסם את התרומה. אני מניחה כי כוונתו שפרסום יסייע לחולל שינוי חברתי ויגביר תרומות של אחרים.

זו היתה מצגת מרעננת. אני מצאתי בדבריו של אבנר סטפק קול אמיץ, ואף חתרני של אדם שמעורבות חברתית וחיזוק תשתיות המגזר השלישי הם נר לרגליו. מסכימה עם דבריו כמעט באופן מלא.
אני מקווה כי קרנות יגיבו ויוציאו את התובנות החדשות שלהן. גם בעסקים נדרשת חשיבה מחודשת בנושא הדרך בה הם תורמים לקהילה ולחברה.

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

ועדת תרומות

ממשיכה בחשיפת מנגנוני התנהלות חברות עסקיות בנושא תרומות. בפוסט הקודם טענתי כי הדרך למידע הזה מאתגרת בעיקר בשל עמימות וחוסר שקיפות.
כעת אציג מספר מנגנונים של החברות העסקיות לטיפול בנושא התרומות. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון (אחד או יותר) המתאים לה. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. אלה ארבעה מהם ועוד אחד לקינוח:


א. ועדת תרומות פנימית
ועדת תרומות מהווה לא פעם מוקד כוח בארגון. בחברות גדולות מדובר בחלוקה של מאות אלפי שקלים ואף מליוני שקלים. מי יושב בועדת התרומות? הדבר שונה מחברה לחברה. לעיתים נמצא בועדה נציגים מההנהלה הבכירה של הפירמה, או חברי דירקטוריון. יש ועדות בהן משולבים נציגי העובדים ובאחרות - אנשי מקצוע. עם זאת כאמור, בדרך כלל מבחוץ קשה לדעת והעמימות שולטת.
השאלות שחשוב לפירמות וגם לארגונים החברתיים לברר כאן הן:
כיצד חברי הועדה מחליטים למי לתרום? האם יש להם ידע מקצועי לגבי העולם החברתי ולגבי התנהלות העמותה? האם הפירמה עושה בדיקת נאותות של העמותה? ונושא נוסף: הערכה ומדידה. מוסכם כי אלה כלים חשובים בניהול עסקי. כיצד הפירמה מפקחת על תוצרי התרומות ובוחנת את תפוקותן?



תרומה של עסק לארגון חברתי ניתנת בהתאם למגוון שיקולים: אינטרס עיסקי, היכרות אישית של חברי הועדה עם הארגון הפונה, צרכים אמיתיים בשטח, בקשה או לחץ של העובדים מתוך העסק. לעיתים - הפנייה פשוט רלוונטית והיא מתאימה לאסטרטגיה של הפירמה ולתחומי התרומה שנקבעו מראש. במקרים לא מעטים ועדת התרומות מהווה חלק מערוצי התקשורת והדיאלוג שהפירמה מקיימת עם העובדים שלה. העובדים יכולים להציג את הפעילות שלהם או הפעילות הקהילתית החשובה להם ולבקש את תמיכת מקום עבודתם. הפירמה מתגמלת אותם באמצעות התרומה.
מעניין לדעת מהו היחס בין השיקולים השונים הללו לגבי ההחלטות שמתקבלות בסופו של דבר.

ב. הקמת עמותה
בחו"ל נמצא פירמות גדולות המקימות קרן או ארגון וולונטרי לצורך פעולה חברתית. לעיתים הגוף החדש מקבל חיים משלו וחירות לפעול גם שלא בצמוד למהלכי הפירמה. בארץ מספר חברות הקימו גופים כאלה. למשל
בנק הפעלים, חברת הראל, חברת אמדוקס ואחרים. הדבר מאפשר לפירמה להעביר את הטיפול בתרומות לעמותה אחת שהיא מעיין קרן פילנתרופית. החברה תורמת לארגון אותו הקימה, ארגון המוכר לצרכי מס ומזכה את הפירמה בהקלות במס על פי חוק. ההחלטות לגבי התרומות לארגונים החברתיים מועברות לעמותה. זו חייבת להתנהל על פי חוק העמותות כולל הפרוצדורות הכרוכות בכך. חברים מהנהלת הפירמה ונציגי העובדים משמשים בדרך כלל כחברי הנהלה של עמותה. בשיחה שקיימתי עם מנהל קשרי קהילה באחד הארגונים שפועלים בדרך זו, הוא טען כי הפרוצדורה של הקמת עמותה מסובכת ומכבידה על הפעילות של הפירמה, בעיקר בשל הצורך בתפעול מנגנוני ניהול עמותה. מה דעתכם?



ג. שיתוף פעולה עם עמותה
פירמה מקבלת מאות בקשות לתרומה מדי שנה. מה עושים? גם חברת
יוניליבר התמודדה עם השאלה הזו. כדי לייעל את התנהלות הפירמה בנושא תרומות המוצרים העניפה של החברה, פיתחו ביוניליבר ישראל מנגנון קשר ייעודי עם ארגון לתת. הארגון הוולונטרי מספק ליוניליבר "בלם זעזועים" מול עשרות הבקשות לתרומה שהפירמה מקבלת מדי חודש. השותפות מבוססת על אמון במקצועיות של ארגון לתת שנחשב ארגון הגג של ארגוני המזון בישראל. הארגון הוולונטרי מנתב את תרומות המזון והמוצרים של הפירמה לפי הצרכים והבקשות בשטח. הקשר בין הארגונים, כפי שתואר במפגש עמיתים, יעיל ומועיל לכל הצדדים.


ד. ניהול התרומות על ידי ארגון חיצוני, מתמחה
על פי המודל הזה, פירמה המעוניינת לתרום לקהילה חוברת לארגון וולונטרי מקצועי ומתמחה על מנת שינהל את ענייני התרומה שלה. המוכר ביותר בנושא זה הוא ארגון מתן - הדרך שלך לתת. הארגון הוולונטרי מהווה את חזית הפירמה כלפי הקהילה. במתן עורכים את בדיקת הנאותות של העמותות וממליצים לפירמה כיצד לפעול. מתן מאפשרת לפירמה מספר ערוצי התקשרות.
האחד- קמפיין גיוס תרומות מעובדי החברה וניתוב התרומות לעמותות שהעובדים מעוניינים לתרום להן. במסלול זה מתן מאפשרת לנציגי הפירמה, מנהלים ועובדים, להיות חברים בועדת ההחלטה לגבי כספים שלא יועדו באופן צפציפי לעמותה מסויימת.
השני- נהול תכניות דגל חברתיות של חברות, כולל העברת התרומות ופיקוח על התנהלות הפרוייקט מבחינה תקציבית. דרך מתן מתאפשרת לפירמה לשלב דפוסי מעורבות חברתית הכוללים גם התנדבות עובדים. להבנתי טווח החופש של הפירמה להחליט בעצמה לגבי התרומות הוא גבוהה יחסית. מתן מייעצת מבחינה מקצועית. זכות החלטה הסופית נשארת בידי הפירמה.

ה. לקינוח- מנגנון משולב לניהול תרומות
מסתבר כי קיים מודל היברידי, משולב. למעשה נוכל למצוא במגזר העיסקי מודלים משולבים שונים לניהול תרומות. כך למשל, נוכל למצוא מצב בו הטיפול בפרוייקט הדגל של חברה מועבר לניהול של גורמי חוץ - מקצועיים, בעוד שחלק אחר של התרומות נשאר לשיקולם ולהחלטתם של העובדים/ המנהלים ו/או הצוות המקצועי של העסק. דוגמא משולבת הכוללת מספר ערוצים תוכלו למצוא בהתנהלות בנק הפועלים.



אנו נמצאים בעידן רב שכבתי, רב ערוצי. גם בנושא ניהול תרומות של עסקים הניואנסים רבים. לאנשי הארגונים החברתיים לא נותר אלא לגלות את המודלים ואת דרכי ההתקשרות עם הפירמה באמצעות עבודה רבה. הצלחתם? אתם מוזמנים לחלוק עימנו את המידע שגיליתם.

אילו מנגנונים נוספים לניהול תרומות של פירמה אתם מכירים?
מהו המנגנון המועדף עליכם?

יום שני, 30 בנובמבר 2009

תרומת עסקים לארגונים חברתיים

אז פניתם לחברה עסקית. הגשתם בקשה לתרומה. ברור לכם כי לפירמה יש כסף. אתם צריכים אותו כדי להניע פעילות חברתית חשובה בארגון שלכם.
האם אתם יודעים כיצד מתקבלות ההחלטות לגבי תרומות העסק?
האם הפירמה מפרסמת את התחומים להם היא תורמת? מהם הקריטריונים לתרומה?
מי בכלל מחליט לגבי הענקת התרומה?
האם מעורבים בהחלטה אנשי מקצוע או שמא ההחלטה מתקבלת על פי תחושת בטן ואינטרסים פוליטיים?
ובכלל מה עדיף לכם, אנשי הארגונים החברתיים? תרומה בלבד או מעורבות נוספת של הפירמה?

על תרומת עסקים לארגונים חברתיים. מאמר ראשון בסדרה.

האם הפירמה מפעילה דפוסים של פילנתרופיה חדשה?
על הדפוסים החדשים במעורבות חברתית של תורמי העילית, כתבתי בפוסט קודם. דפוסים שהם שילוב של תרומה גבוהה במיוחד, מעורבות עמוקה של התורם, מדידה ורצון להשפיע על מהלכים בחברה הישראלית. כדאי להביט על דפוסי התרומה החדשים של הפילנתרופיה הפרטית בישראל. אני מעריכה כי דפוסים אלה יביאו לשינוי גם בדרכי המעורבות החברתית של המגזר העיסקי בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל לציבור הישראלי יש בהחלט זכות לצפות לשינוי.

מודל התרומה של עסקים. חדש מול ישן
בדומה לדפוסי התרומה של פילנתרופים פרטיים, גם בעסקים ניתן להבחין במודל מסורתי של "מתן בסתר" - שהוא אקראי ואינטואיטיבי ולעומתו מודל חדש ומושכל, ממוקד מטרה ומשלב מעורבות גבוהה של התורם. התפיסה העכשווית בתחום המעורבות החברתית של עסקים גורסת כי בכדי לחולל שינוי חברתי ולתרום בצורה יעילה, על העסקים לעבור מתרומה אקראית לתרומה אסטרטגית ומחושבת. כזו הנמדדת על פי יעדים ותפוקות. רבים יודעים את זה. מעטים עושים את זה.

כיצד נדע מה מודל התרומה של הפירמה?
ראשית נדרשת שקיפות.
שקיפות הנה תנאי בסיסי לדיאלוג בין הפירמה לבין מחזיקי העניין שלה ובכלל זה לארגונים חברתיים. מתן בסתר הוא דפוס של פילנתרופיה הישנה. בעידן המידע והרשתות החברתיות הוירטואליות - אין סודות. מצופה מחברות "להוציא לאור" ולספק לציבור מידע רלוונטי הקשור לכלל תחומי אחריות התאגיד. תחום המעורבות החברתית והתרומות בתוכו, הוא כידוע רק אחד ממכלול תחומי האחריות של התאגיד. הפעם אתמקד בו.

כדי לדעת יותר על תחום התרומות של הפירמה - חשוב לנו כציבור לבדוק: למי העסק תורם? לאילו ארגונים ולאילו מטרות? מהם הקריטריונים לתרומה ומי מחליט למה תורמים וכמה תורמים? במידה ונרצה להעמיק נשאל גם: האם מודל התרומה של הפירמה מורכב מתרומה כספית בלבד או גם מתרומת מוצרים? ואולי הפירמה נוקטת גם בסגנון מעורבות אחר, כגון התנדבות או שותפויות ארוכות טווח?

בפועל קשה מאוד למצוא את המידע הזה. אם תגלשו באתרי האינטרנט של חברות גדולות בארץ, תראו כי הן לא מציינות את מלוא הנתונים הללו. יתרה מכך, אפילו חברות המפרסמות דו"חות חברתיים לא תמיד מפרטות בהם את כל רשימת הנהנים מהתרומות, את הקריטריונים לתרומה ובוודאי לא מידע מפורט לגבי הסכומים.

(בשנתיים האחרונות פורסמו בישראל רק 12 דו"חות חברתיים של עסקים! בהקשר זה - כדאי לעיין בסקירתה של איילין כהן את החברות שפרסמו בשנתיים האחרונות דו"ח חברתי על התנהלותן התאגידית. )

כיצד נדע מי מחליט בפירמה לאילו ארגונים יועדו התרומות?
בדרך כלל לא נדע
.
רוב החברות מעדיפות לשמור מידע זה עמום. כך גם בנושא הקריטריונים לקבלת התרומה. מבחינה ציבורית לדעתי זה בעייתי. מדובר בהרבה מאוד כסף. בחלק מהחברות מדובר במליונים. נכון, יש וארגונים גדולים יתארו לציבור את השותפויות האסטרטגיות שלהם עם ארגונים חברתיים. לגבי שאר הארגונים להם תרמו - לא תמיד נדע את הפרטים. מבחינה מוסרית ואתית בחברות ציבוריות וגם בחברות פרטיות, יש לדעתי לציבור זכות לקבל מידע על הקריטריונים לקבלת תרומה. מנסיוני, הדבר גם יוריד את העומס מועדת התרומות עצמה. ארגונים חברתיים שיבינו כי הם לא בתווך התחומים להם הפירמה תורמת, ימנעו מלהגיש בקשה.

מנגנונים לניהול נושא התרומות
לחברות העסקיות ישנם מספר מנגנונים לטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון לניהול התרומות. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. על ארבעה מהם אכתוב בפעם הבאה.