עכשיו נפל האסימון. כדורגל, אפריקה. מונדיאל בקיץ.
לי אמנם, היתה כאן הצתה מאוחרת ובאפריל לא הבנתי את הקשר למונדיאל, אבל נייקי כמובן אלופים. לקראת המונדיאל נייקי נערכה להגברת העיסוק בכדורגל וכיוונה להסתערות על נעלי כדורגל. אחת הדרכים לכך שילבה שיווק עם מטרה חברתית.
אהבתי את הפרוייקט החברתי להגברת המודעות לאיידס בקרב ילדים ובני נוער באפריקה. נלחמים באיידס באמצעות כדורגל. התכנית החינוכית מוצגת באתר הייעודי לתכנית.
לפני כשבועיים, בחנות נייקי בגבעתיים עמדו קופסאות השרוכים בערימות לא מחמיאות. הזבנים לא בדיוק ידעו להסביר מה העניין. "תרומה לאפריקה" הם אמרו לי בחצי פה. טוב, לא עמדתי בפיתוי והסברתי להם בקצרה במה המדובר... כולל הסבר על התכניות של התאגיד להגברת המודעות למניעת איידס, באמצעות פעילות קבוצות הספורט.
האמת, לא ממש הרשים אותם. תרמתי בכל זאת.
בתמונה הבת שלי (עם נעלי אול סטאר) מדגמנת את השרוכים.
קוקה-קולה חוגגת את מונדיאל 2010 ומעלה סרטון בכיכובו של שחקן הכדורגל האגדי רוז'ה מילה ובמרכזו ה- CELEBRATION – של משחקי המונדיאל
השבמחקקישור לסרטון הפרסומת –
http://www.youtube.com/watch?v=-M3Q54rPjQw
לצערי, נייקי מגלה צביעות ובורות במסע גיוס הכספים למען נפגעי איידס באפריקה, אך זו דוגמא מצויינת לבורות של חברת ענק שמתרכזת ביחצ"נות למען עצמה אך שוכחת ומשכיחה בדרך כמה עובדות לא כל כך נעימות:
השבמחק1. מפעלי נייקי הם בין המפעילים הגדולים של מפעלי עבדות (המכונים Sweatshops) בסין ובהודו, שם עובדים גם ילדים בתנאי עבדות, הרעבה ואף התעללות, תמורת שכר זעום (וחלקם של המבוגרים אינו שפיר בהרבה);
2. האיידס מתפשט במהירות באפריקה (מקור המחלה, אגב) הרבה יותר ממקומות אחרים בעולם בגלל שתי סיבות עיקריות: א) חוסר הנכונות של הממשלות האפריקה שמדרום לסהרה(ובראשן - ממשלת דרום אפריקה המארחת את המונדיאל) להודות בכך שמקור הבעיה הוא באמונות תפלות של האזרחים השחורים לפיהן קיום יחסי מין ביחוד עם בתולות אינו הגורם לאיידס אלא סיבות אחרות וסירובן לכפות תכניות של הסברה וחלוקת אמצעי מניעה; ב) חוסר נכונות של האו"ם (הנשלט בידי רוב אפריקני-אסיאתי המורכב ברובו מהמדינות שבהן שיעור הנדבקים והחולים במחלת האיידס הוא הגבוה בעולם) לכפות על המדינות הללו את המדיניות שהצליחה לבלום את המחלה בארצות המערב.
חברות הענק הרב-לאומיות, שרומסות את זכויות העובד ביד רמה, שמטפחות פערים חברתיים ואבטלה בארצות המוצא שלהן ובארצות בהן הן הקימו מרכזי ייצור ואשר מקבלות גיבוי חוקי וכלכלי מממשלות המערב - חוברות יחד למנהיגים אפריקניים (אך גם אסיאתיים) מושחתים הן לעשוק את השכבות הנמוכות בארצות אלה והן להשתיק את המקור האמיתי של הבעיות שלמען "פתרונן" הן, כביכול ותוך הפגנת צביעות משוועת, מתגייסות.
לדעתי, מי שחפץ להלחם באמת באיידס יכול לתרום לאגודות כמו "רופאים ללא גבולות" ואחרים (או אפילו עמותות מקומיות אצלנו שנלחמות באיידס) שהן אלה שבשטח מנסות להיאבק במחלות הקטלניות ששילוב של בורות וצביעות מניח להן לכלות את צעירי אפריקה.
נייקי מתבלטת כחברה שעובדת חזק על יצירתיות ושיווק. לפני כמה שבועות השיקו את הפרסומת המדהימה הזו:
השבמחקhttp://www.youtube.com/watch?v=idLG6jh23yE
ומיד הובילו כמובן במירוץ ליצירת ה"באזז" באינטנרט:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nh20100611_07
וכל זה כמובן מלווה בכסף, הרבה כסף. הנה כתבה שפורסמה היום על התחזקות מעמדה של נייקי בעולם החסויות:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nh20100611_07
בקיצור - כסף מביא כסף...
נראה שנגעתי בנושא שמעניין רבים ...
השבמחקעידו, תודה על הקישורים. באמת הכוח של הרשתות החברתיות הוא עצום. אני תמיד מקווה כי עסקים יידעו לנצל אותו לטובה, כן, גם לטובת החברה ולא רק הפירמה.
ערן, נכון לומר כי נייקי הביאה על עצמה התנגדות רבה וחימה גלויה מארגונים לזכויות אדם ואזרח בשל העסקת ילדים ובצדק. אבל זו בדיוק היתה הנקודה בה התחיל הטיפול בתחום האחריות התאגידית. לפי מה שאני יודעת נייקי עשתה שינוי ארגוני עצום בתפיסה שלה בנושא זה. והצגתי כאן טיפונת זעירה מהתוצאות. את בעיית האיידס נייקי לא תפתור כמובן, אבל בעבר לא היינו מצפים כלל מפירמה שתרתם לנושא כזה וכיום - לפחות אני ורבים אחרים רואים בפירמות גדולות כאלה "שחקן חשוב" בתהליכים חברתיים.
הי עפרה
השבמחקאהבתי את המחשבה.
קראתי לא מזמן שהחברות הגלובליות מעדיפות כיום למקד את מאמצי המעורבות החברתית שלהן בשווקים המתפתחים (או במדינות המתפתחות - תלוי מה הפרספקטיבה דרכה אנו מנתחים את המציאות...). הנושא החברתי הזה זוכה לעניין מצפוני רב בקרב הצרכנים במדינות אירופה וארה"ב, ועל כן הוא מתאים כיעד לקמפיין שיווק עם מטרה חברתית.
בישראל, לעומת זאת, הנושא בכלל לא על סדר היום. אפילו מעט נציגי השווקים המתפתחים שמגיעים לארצנו כפליטים זוכים ליחס לא מלבב.
בקיצור, לא כל קמפיין גלובלי של הקורפורייט מתאים ליישום בישראל, בטח לא קמפיין (RED).
ולערן - אני מסכימה עם עפרה לגבי ההערה בנושא סדנאות היזע של נייקי. ניהול שרשרת האספקה שלה היום שקוף ומבוקר ע"י ארגוני זכויות אדם:
http://www.nikebiz.com/responsibility/workers_and_factories.html
אני מסכים עימכן, עפרה ושירלי, כי חל שיפור ביחס של מפעלי נייקי לעובדיהם וכן כי טוב ומבורך כל סיוע שחברות רב-לאומיות מעניקות למלחמה באיידס ולמען החברה, אבל אני רק מבקש לא לשכוח כי עדיין מירב התוצרת של נייקי ודומיה מבוסס על עבודה קשה ולא מתגמלת (רוב הפועלים בייצור נעלי נייקי ומוצרים אחרים שחברות בר-לאומיות מייצרות בארצות העולם השלישי, לא מרוויחים אלא כדי קיום מינימלי, שאמנם טוב יחסית ממצב שכניהם שמצבם גרוע משהלם, אבל עדיין - אינו קיום הוגן לכל הדעות כמו שצריך להינות ממנו אדם העובד קשה בתנאי עבודה לא קלים שכאלה).
השבמחקועוד: בגלל טרור ה"פוליטיקלי קורקט" שלוקות בו מדינות המערב, אינן מעזות לומר כי אין עוני אמיתי לא באפריקה ולא באסיה ולא הוא הגורם להתפשטות האיידס - שחיתות שלטונית המרכזת הון ןשליטה במשאבי טבע בידי שכבה צרה של נהנתנים ומקורבים; שמירה מכוונת של בורות בקרב השכבות הנמוכות (כי ככל שאדם משכיל יותר כך הוא דורש יותר זכויות וחלוקה צודקת של משאבים והון) ו-בואו נודה על האמת - סיוע לכל המגמות הללו מצד ממשלות המערב וממשלות רדיקליות בעולם השלישי (כונצואלה, קובה, ברזיל ודרום אפריקה) מתוך שיקולים שכולם לא כוללים את רווחתם האמיתית של האנשים במדינות אסיה ואפריקה.
שוב, אינני בא להתנצח ואני בהחלט חושב שטוב כי המודעות לצורך של חברות רב-לאומיות לתרום למען החברה והסביבה הגלובליים, אך אם לא נדע מדוע נוצרו הבעיות הללו מלכתחילה ואיך אותן חברות ביד אחת תורמות תרומה מכרעת ליצירת או הנצחת הבעיות הללו וביד השניה תורמות כספים ופעילויות אחרות כדי להלחם (בצורה בלתי מספקת) באותן בעיות ממש - קשה יהיה לדעתי לגבש מדיניות מתאימה לנצח את אותן בעיות.
מקוממת אותי בורותם של המוכרים בארץ. חוסר האכפתיות והעניין שלהם.
השבמחקתרומה? מה תרומה? עוד תרומה.. נו מה זה משנה למי רוצים מאיתנו כסף..שוב..לאן זה הולך? למי אכפת.
הייתי שמחה לשנות את הגישה, ההבנה והתפיסה.
ערן: כל עוד אנחנו ממשיכים לרכוש נעליים משיקולי אופנה ולא משיקולי צורך מהותי, אנחנו תורמים את חלקנו הקטן להמשכיותה של הבעיה.
השבמחקאפרת: אני לא הייתי ממהרת לכעוס על העובדים. יש כאן שתי אפשרויות: (1) נבחרה מטרה חברתית שאינה קרובה לליבם (וכנראה שגם לא קרובה לליבם של יתר הישראלים. מה לעשות. יש כאן צרות אחרות שמטרידות אותנו), וזו כבר טעות מקצועית של ההנהלה. (2) לא נעשתה מספיק עבודת הסברה והטמעה של מטרת הפעילות בקרב העובדים מצד ההנהלה.
בקיצור - אני לא בטוחה שאותם עובדים שמרוויחים שכר מינימום (קרוב לודאי. אולי אני טועה), הם לא אכפתיים ולא מתעניינים.
מעניין שדווקא נייקי חטפו על הראש בנושא ניצול עובדים בעולם השלישי. מצד אחד הם מותג ענק, מצד שני הם הכי מזוהים עם ניצול עובדים.
השבמחקלאחרונה פורסם על גל התאבדויות של עובדים אצל יצרנית רכיבי "אייפד", האם מישהו חשב לתקוף את אפל על כך?
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nh20100512_06
לשירלי: כנראה שקונים נעליים לא רק משיקולי אופנה, אלא גם משיקולי מחיר. הרי כולם רצים לH&M בגלל האופנתיות בשילוב עם מחיר נמוך. אם היו מייצרים את הבגדים / הנעליים באירופה, אז המחיר לא היה כזה אטרקטיבי...