האתגר הגדול הבא של קשרי עסקים וקהילה

המפגש השנתי של קהיליית האחריות התאגידית, שהתקיים השבוע ביוזמת ארגון מעלה, תוכנן כמפגש עבודה סגור של מנהלי האחריות התאגידית בישראל, במטרה לעסוק בסוגיות מקצועיות של עבודתם. השתתפו בו גם מעט נציגים של ארגונים חברתיים.

המושבים בחלק הראשון של היום עסקו בהטמעת אחריות תאגידית בפירמה, בדרוג מעלה ובפיתוח כלכלי של קהילות ואזורים בפריפריה - האתגר הבא של העסקים הגדולים בישראל. בחלק השני - נחשפנו לדוברים מחו"ל. (אך על כך אולי בפעם אחרת)

לשמחתי הוזמנתי להשתתף במפגש. הפעם בחרתי להביא לכם תובנות ממושב  אחד שעניין אותי במיוחד: הערך של העסק לחברה ולקהילה. לפרט, לעיר לאזור למדינה. במושב זה שותפת התוכן של מעלה היתה חברת פרקסיס.

האם עסקים יכולים להשפיע על פיתוח אזורים?

התשובה היא כן. וגם מצפים מהם לעשות זאת. המושב בנושא פיתוח כלכלי של קהילות היה מדויק ומעניין מאוד. אמנם, זה לא נושא חדש, אבל במושב זה קבלנו ההזדמנות ללמוד מתהליכים שקורים כאן בפועל. יצירת ערך משותף לעסקים ולקהילה ופיתוח כלכלי של קהילות הם האתגרים הגדולים כיום של עסקים בישראל. הציפייה מעסקים גדולים לא מסתכמת בתרומות של מוצרים או כסף, או במעורבות חברתית והתנדבות עובדים. כיום מצפים מעסקים גדולים להיות שותפים ואף לחולל שינוי אמיתי באזור. להביא לקפיצת מדרגה. בחינוך, בכלכלה, בתעסוקה, בפיתוח תשתיות. 

תובנות מתהליכי פיתוח כלכלי של קהילות בפריפריה, שנעשו ונעשים בישראל כיום:

1. מדובר בתהליכים ארוכי טווח. 
2. מתחילים בבדיקה של הצרכים של המקום, האיזור. (למשל, אוכלוסייה ייחודית שזקוקה לעבודה) 

3. מגדילים את ההשפעה של העסק מתוך השפעה של החינוך.

שמענו על החזון הענק של התעשיין סטף ורטהיימר ומימושו במכלול של עשייה חינוכית, עסקית וחברתית: גן התעשייה בתפן, בתי הספר המקצועיים בו לומדים מקצוע תעשייתי  ועובדים בעיבוד שבבי, מרכזי הכשרה למבוגרים, מכינה  קדם צבאית תעשייתית. פעילות חינוך  בישראל ובטורקיה. החשיבה העסקית משלבת חזון של שלום - אנשים שיעבדו לא יילחמו, וגם - חינוך לעבודת כפיים בתעשייה יביא למפעל וגם יספק בסופו של דבר לאזור כולו אנשי מקצוע מיומנים. 

4. עוברים מחשיבה מקומית לחשיבה אזורית. 

5.תכנון הפעילות נעשה בגישה שילובית.

6.שמים דגש על פיתוח יזמות ומצוינות לעומת סגירת פערים.

לחברת אינטל נסיון רב שנים בפעילות באזור לכיש. (לא רק קרית גת אלא גם מועצות שפיר ויואב). בגישה השילובית משתפים את ההנהגה המקומית או האזורית והיא זו שמובילה את השינוי. הפירמה מכניסה עקרונות של ניהול תהליך כמו שחברה גדולה יודעת: ועדות היגוי, קביעת עקרונות פעולה. יעדים. השקעה לטווח ארוך, פעולה על פי סט צרכים שההנהגה הציבורית החליטה עליה. כשנכנסים לפעול באזור מסוים, בוחנים מה יש לאזור להציע ומנסים למנף את זה.

מה האזור עשוי להרוויח מפעילות של חברה עסקית גדולה?
- העסקה ישירה של תושבים
- הרחבת עבודה של נותני שירותים
- פיתוח פארק תעשייה חדש, כולל שירותים לעובדים ולילדיהם, כגון מעונות יום.
- הספקים משדרגים את עצמם.
- פיתוח תשתיות חדשות באיזור (למשל צנרת מים)
- קידום החינוך  באזור.
- מה חסר לעסק באזור פריפרי ?תשתיות לאירוח ברמה גבוה, בתי מלון ומסעדות...

מה האינטרס של מפעל / עסק גדול לפעול בפריפריה?
אינטרס עסקי. העסקים שעוברים לפריפריה עושים זאת בדרך כלל כי הם מקבלים מענקים מהמדינה. חייבים להבין שזה המניע והוא לגיטימי. עם המענק הכספי העצום, העסקים מקבלים על עצמם גם מחויבות לפיתוח אזורי. חשוב שזו תהיה מחויבות ברורה של ההנהלה הבכירה. 

עוד שמענו על פעילות משרד הביטחון בהעברה של בסיסי צה"ל לנגב, דני טרגן, מנכ"ל בגיר, שהנחה את המושב, סיפר על פעילות של תמי 4 בבית שמש. אודי שפון ונעמה שפירא מיוניליבר סיפרו על כניסה של מפעל בייגל בייגל לפעילות מלאה בצפת, על האתגרים בשילוב חרדים ועל שיתופי הפעולה שהם רוקמים עם הנהגת העיר ועם גורמים נוספים בקהילה. 

אז יש ממי ללמוד.  התהליכים שתוארו כאן נמשכים בחלקם עשרות שנים ובחלקם רק שנים אחדות. בכל אופן, הפירמות המנוסות מעוררות השראה ונותנות תקווה שניתן לחולל שינוי איזורי, רב מערכתי, לטובה. יחד עם זאת,
האתגרים הם עצומים. הפריפריה זקוקה לעוד עסקים שיביאו למינוף אזורי. בדיון עלתה בקשה ממעלה לרכז ולהניע את המהלך של החיבורים והתהליכים הללו. נקווה שיטלו על עצמם את האתגר.