קהילה מתפוגגת בלוד

סוגיות של זהות בפרספקטיבה של שלושה דורות בעיר מעורבת, במדינה גזענית. תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה לאומנות. ולסיום גם על הקרן להתחדשות העיר לוד.


כשנכנסים לחלל המרכזי במוזיאון פתח תקווה לאומנות כאילו צועדים לתוך כנסייה. חשוך, ברקע צלילים של עוגב, תמונות מוארות חלושות על הקירות וממול - עבודות וידאו של במת הפולחן המרכזית.


התערוכה "גאורגופוליס" של דור גז (אוצרת דרורית גור אריה), עושה את העבודה. היא מרגשת. היא גורמת לנו לחשוב. העבודות עצמן, מלאכת האוצרות ועיצוב התערוכה מתלכדים לאמירה שלמה וחזקה. גז מספר את סיפורה של קהילה נוצרית יוונית בעיר לוד. קהילה שהיא "מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט". ולחילופין הם גם וגם וגם. גם נוצרים, גם ערבים. גם ישראלים גם פלסטינים. גז מציג תהליך התפוררות של נכסי הקהילה הנוצרית יוונית בלוד. צילומים חשוכים של שרידי מבנים, עבודות וידאו בה נראה איש הדת דורש ביוונית ובן הקהילה עומד על ידו ומתווך את השפה לערבית. חברי הקהילה אינם דוברי יוונית, אלא ערבית ועברית. שפת הכנסייה יוונית. באופן אירוני גם הכנסייה שלהם מתנכרת להם.

בחלקה השני של התערוכה ארבע עבודות וידאו של שלושה דורות.
בסרט ראשון, הסבא יעקוב מונייר, מדבר בערבית ובעברית לסירוגין. על הכיבוש הישראלי של שנת 1948 ועל זהותו כחלק משרשרת דורית ארוכה.
בסרט שני, בן דור הביניים מופיע לבדו בפריים ומנסה לתאר את זהותו כישראלי בן הארץ. הוא מדבר עברית רהוטה אך מופרע כל העת עלי ידי הערות ביניים בערבית של אשתו ובנותיו שרק קולן נשמע מחוץ לפריים. סוגיית הזהות גורמת לו לשוב ולהיאנח. כאילו אומר: מי אני? לא פשוט.

בעבודת הוידאו האחרונה "(ס)מירה", מופיעה בת הדור השלישי במשפחת מונייר. בחורה מקסימה בשנות העשרים לחייה. סטודנטית שמתגוררת ועובדת כמלצרית בירושלים. היא מתארת אירוע בו התבקשה על ידי מעסיקתה לחתום על החשבונית לסועדים בשם בעל צליל עברי. סימה ולא סמירה. הסיטואציה חזקה ומרגשת אותה ואת הצופים. האם תסכים לשנות את שמה וזהותה? מדוע הלקוחות נחרדים לגלות שהמלצרית היפיפיה היא ערביה ולא יהודיה כמו שחשבו? מדוע בעלת הבית לא מוכנה לקבל את הצעירה הישראלית כל כך כמו שהיא? היא מבקשת ממנה להעמיד פנים. יש כאן תחושה של הונאה מכל הכיוונים. הסרט הזה נוגע באופייה האמיתי של החברה הישראלית. כמה אנחנו צבועים. הוידאו מהדהד לימים רחוקים ומעורר מחשבות על שחשו יהודים כמיעוט בחברה אנטישמית אחרת, מספר דורות אחורה. צמרמורת.

כמובן שאני ממליצה לבקר בתערוכה. 5.11.09 - 5.2.2010. כדאי להגיע למפגש הבא עם האמן דור גז. בשבת 30 לינואר 2010. היום בתערוכה, האמן דור גז (משמאל)

המבט על קהילה זו בלוד הזכיר לי יוזמה מעניינת בעיר - הקרן לפיתוח לוד. הקרן קמה בשנת 2008 ופועלת "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב לעיר את זהרה כבירה רב תרבותית. עו"ד אביב וסרמן נקרא על ידי ראש העיר והקים קרן חדשה שתפעל לטובת העיר, תרבותה ופסיפס תושביה. האתגרים שלהם לא פשוטים. נקווה שתצלח דרכם.