המינוחים בהם אנו משתמשים בתהליך פתוח המשאבים של ארגונים חברתיים, משקפים את גישתנו ואת דרך המחשבה שלנו. הנה כמה מילים שכדאי להפסיק להשתמש בהן:
1. אימוץ - באימוץ בדרך כלל צד אחד הוא חזק, בעל כוח ואמצעים והצד השני צעיר, חלש ותלוי. כיוון שאנו לא רוצים לשדר לעסקים או לתורמים פוטנציאלים שאנו חלשים ומסכנים - רצוי לא לחפש גורמים מאמצים אלא שותפים, שותפות או מעורבות.
2. קהל יעד - כפי שכתבה בבלוג שלה קטיה אנדרסן, כאשר אנו משתמשים במילה קהל אנו רואים לנגד עינינו צד אחד מדבר וצד שני מקשיב. בעידן העכשיווי אין לצפות לכך שהצד המקשיב יהיה פאסיבי. עלינו להיות בתקשורת הדדית עם התורמים שלנו, עם החברים שלנו ועם מקבלי השרות וכו'. לכן, לדעתי, מוטב להשתמש במונחים "מחזיקי עניין" או שותפים לדרך.
3. טיפוח תורמים - למונח טיפוח יש בעברית אסוציאציה של משהו לא מספיק יפה הדורש שיפור. בעזרת קרמים, נניח. (ומי לא זוכר את המושג הפטרוני והמקומם שהיה נפוץ בעבר: תלמידים טעוני טיפוח). באנגלית, המונח cultivation מתקשר עם פעולה חקלאית שבסופה קוצרים את הפירות. אם כן, במקום לומר טיפוח תורמים כדאי לנו לחשוב במונחים של יצירת מערכת יחסים.
4. גיוס תורמים - כל פעם שאומרים "גיוס" אני חושבת על צבא. אולי אם נפסיק להשתמש במילה הזו נתקדם במשהו לעבר הוויה של חברה אזרחית. אני מעדיפה לעסוק ב "התקשרות עם תורמים".
אילו מילים תוסיפו לרשימה הזו?
מענין. צריך רק להזהר שהתקינות הפוליטית לא תבוא על חשבון העשייה החברתית.
השבמחקאני עדיין מעדיף אימוץ של אוכלוסיה או ארגון על ידי עסק מאשר "שותפות" שבה יש בעיקר דיבורים וחוויות.
גיליתי את הפוסט החכם הזה קצת באיחור... ואהבתי.
השבמחקאני מאוד מסכימה עם ההסתייגות מ'אימוץ' ו'טיפוח', פחות מסכימה עם ההסתייגות מ'קהל יעד', ומבקשת להוסיף את ההסתייגות מ'חינוך' הציבור או 'חינוך' התורמים או 'חינוך הקהילה'. פטרוני מאוד. במקום זה אני מציעה להשתמש בקידום מודעות או הסברה.
מסתייגת מהעצמה. לא העצמה, אלא עשייה משותפת עם הסביבה
השבמחק