קסטיאל ומאות אמנים תומכים בפעילות ארגון העובדים מען

ניר נאדר מקבל את המגיעים למתחם קסטיאל בחולצה אדומה. די ברור שזה לא מקרי. בסוף השבוע שעבר התקיימה במתחם הריהוט בדרום תל אביב תערוכת מכירה של עבודות אמנות  לחם ושושנים. מטרת התערוכה  לגייס מימון לפרויקט תעסוקת נשים ערביות שמפעיל ארגון העובדים - מען. 

מימין: יעל תדהר, על ארגון התערוכה. דני בן שמחון ובנו, וניר נאדר המרשים מפעילי ארגון מען ומפלגת דעם

נאדר הוא מהפעילים המרכזיים של ארגון מען ושל מפלגת הפועלים דעם. על דרכו המרתקת מתחום האמנות לפעילות חברתית ופוליטית, אתם יכולים לקרוא בכתבה ממצה של גליה יהב בעיתון הארץ מלפני מספר חודשים. 

הארגונים שנאדר בין מנהיגיו שוללים את השיטה הקפיטליסטית ואת מדיניות ההפרטה ופועלים לארגן את העובדים הבלתי מאוגדים: פועלי כפיים, נהגי משאיות ועד מרצים לאמנות. כאשר נאדר נשאל: מה ההבדל ביניכם לבין ההסתדרות? הוא עונה: "אנחנו שמאל, ההסתדרות ימין."  

הטענה הברורה היום היא כי בחברה האזרחית הישראלית  אין מספיק ארגונים קוראי תגר. כאלה הבוחרים לא להיות צייתניים למדיניות הממשלה. נאדר וחבריו עושים בדיוק את זה. לשם כך הם רותמים את האמנות ואת האמנים למען הפעילות החברתית שלהם.  אז ראשית כל אני מאמינה מאוד בהתארגנויות עובדים ושנית - הסתקרנתי: איך הם עושים את זה?

לחם ושושנים. מאות אמנים תורמים לפעילות חברתית למען ארגון מען.
למטה - כסאות צבעוניים של קסטיאל

מסקן כיצד מצליחים לרתום כל כך הרבה אמנים לתרום מעצמם למטרה של סולידריות חברתית ושל פעולה חברתית נוקבת? האמנים תורמים את עבודותיהם. כן, הם מקבלים חלל תצוגה. כן, הם נכנסים למלייה של דומים להם.  25% מההכנסות המכירה של עבודה נמסרים לאמן או לאמנית והשאר- לפעילות העמותה. ובכל זאת. איך עושים את זה? 

מסקרן כיצד הצליחו לגייס את קסטיאל? - חברת קסטיאל תרמה למעשה את חלל המכירות שלה. תרומה גדולה בשווה כסף. מה האינטרס? זה ברור שכולם מרווחים. קסטיאל נהנים מכך שלקוחות פוטנציאליים "אוהבי ומעריכי אמנות" מגיעים למתחם שלהם בסוף השבוע. בין התמונות מתבוננים ברהיטים ושמעתי כבר על מבקרים שבאו לעניין אמנות ויצאו עם ריהוט. קסטיאל מרוויחים מכך שהמותג שלהם מתקשר עם אמנות ועם מעורבות חברתית למען חברה צודקת יותר. מען מקבלים חלל תצוגה גדול, בתרומה ומקרבים אליהם שותף לדרך.

קסטיאל תורם בשווה כסף. מכירה של אמנות בתוך חלל תצוגה של רהיטים. כולם מרוויחים.

אז איך הם עושים את זה?

שוחחתי עם ניר נאדר על מנת להבין. מסתבר כי מדובר בתהליכים ארוכי טווח. ההתחלה היתה בשנת 2000, בתערוכה שהתקיימה באוהל ששכרו ביפו. משנה לשנה הפעילות התרחבה ומספר האמנים שהצטרפו גדל. חשוב לזכור כי ניר נאדר ודני בן שמחון היו אמנים פעילים בשנות ה- 90 וכך הכירו את הנפשות הפועלות בתחום האמנות. ניר מציין כי האמנים שתורמים להם עבודות למכירה ממש תומכים ברעיון של הפעילות החברתית והציבורית של העמותה: שוויון חברתי, סולידריות חברתית, שיתוף יהודי ערבי והזכות של כל אדם שיהיה לו מקום עבודה. חלקם אף נהנים מפעילות העמותה שפועלת לארגן את המרצים והמורים לאמנות לצורך מיצוי הזכויות שלהם. בשנים האחרונות ההכנסות מהתערוכה מוקדשות לפרויקט תעסוקת נשים שהוא נושא בקונצנזוס.

כיצד הצלחתם לרתום את קסטיאל?

לאחר ארבע שנים של הצגת התערוכה בבי"ס מנשר היה צורך להחליף חלל תצוגה. "פנינו לקהל האנשים שקנו מאיתנו אמנות במהלך השנים וביקשנו שיציעו מקום אלטרנטיבי. אלון קסטיאל הרים את הכפפה. "

(שוב מסתבר כי פניה לתומכים הקרובים היא הדרך הטובה ביותר להתקדם...עפג). ואכן גם קסטיאל יצאו נשכרים. הם פתחו חנות חדשה, אנשים אהבו את התערוכה בחלל החדש שלהם והתערוכה נתנה אופי למקום.

תערוכת מכירת האמנות לחם ושושנים מהווה מקור יציב להכנסה עצמית משמעותית עבור העמותה.  במהלך השנה הבאה הם מתכנים לערוך תערוכה בניו יורק ובכך לחשוף את פעילות הארגון ופרויקט תעסוקת הנשים גם מעבר לים, בציפייה להגיע לתומכים נוספים.

(צילומים: עפרה פלמר גרנות)