הרוח האולימפית 2012 - ספורט ואחריות

"התבוננות מקרוב בתולדות המשחקים האולימפיים, כמו לימוד כל פרק אחר בהיסטוריה, הוא מקור לא אכזב להסקת מסקנות  על מאוויי החברה וחווית האדם, המתבטאים בעולמו של הגוף כפי שהם מלווים את עולם הרוח"         עמנואל גיל, המשחקים האולימפיים, הוצאת מסדה. 1976.

גדלתי בבית בו הספורט היה דרך חיים, לא רק במובן הגשמי, אלא במובן הערכי. סבי, עמנואל גיל,  היה מראשי הפועל. הוא היה הרכז המקצועי הארצי של ההתאחדות לספורט "הפועל", היה חבר בוועד האולימפי הישראלי ואף ליווה משלחת של ישראל למשחקים האולימפיים. הוא דגל בספורט עממי שהוא לאו דווקא תחרות - אלא שיתוף. לא התמודדות - אלא עזרה הדדית. האדם נאבק עם עצמו למען שיתוף עם חבריו וכדי להעלות יחד איתם על רובד גבוה יותר. ובכלל- העיקר ההשתתפות. 

סבא כתב את ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים,  החל מימי יוון העתיקה ועד האולימפיאדה של  מונטריאול. כמובן, שאף אחד לא קורא את הדברים הללו היום. אבל תאמינו לי שמדובר בהפקה מרשימה המלאה בתיאור היסטורי מרתק, (לאוהבי ספורט), דרך תצלומים, סיפורים אישיים, נתונים מדויקים של תוצאות וגם התייחסות לסוציולוגיה, תרבות ואף שירה.

ומאווירה זו, של רוח חלוצית ונאיבית, נעשה מעבר חד למשחקים האולימפיים שנפתחו השבוע בלונדון. הנה עשינו קפיצה בזמן. אנחנו במאה ה- 21 . והכללים השתנו בכל דרך שרק נביט בהם. 

אתר האינטרנט של אולימפיאדת לונדון 2012. רוח של השראה וניצחון

מימון ומשאבים -משימה רב מגזרית 
המגזר הציבורי , שמארח את המשחקים, לא יכול לעמוד באתגר אדיר כזה לבדו. מימון הפרויקט האדיר, אולימפיאדת לונדון 2012, מופעל על ידי שני ארגוני מפתח - אחד פרטי אחד ציבורי. 
החברה הפרטית (הועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים) אמונה על התכנון, המימון, ההכנה וההפקה של האירוע. היא מגלגלת תקציב של מעל 2 מליארד ליש"ט. וכל ההכנסות מקורן במגזר הפרטי.  איך עושים את זה? שותפים עסקיים, בלעדיות בפרסום ובאספקת שרותים, ספונסרים בינלאומיים ומקומיים, מכירת מוצרים באתר ייעודי, מכירת כרטיסים וכו'. ככה זה נראה באתר:

מיתוג חזק, שותפות מן היסוד עם המגזר העסקי וגם - אחריות תאגידית.
אלה מצטרפים לרוח העדכנית של המשחקים האולימפיים

יחד עם הפעולה של המגזר העסקי, בינוי המתקנים החדשים שהיה צריך לבנות בלונדון , לרגל המשחקים, הוטל על ארגון נוסף,  (The Olympic Delivery Authority (ODA, שהמימון שלו מגיע ממשרד התרבות, המדיה והספורט הבריטיים, מהרשויות בלונדון וגם מהכנסות מפעל הפיס הבריטי. 2.2.מיליארד ליש"ט. 

אכן ... סכומים נאים.... 

משחקים עם אחריות
אולימפיאדה כיום היא לא רק ספורט. היא גישה חברתית. בכל ארבע שנים, לקראת המשחקים, מודלק לפיד אשר יוצא מיוון ומגיע במרוץ שליחים אל אתר התחרויות. נושא הלפיד, הנבחר, מצית בגאון את אש התחרויות ומסמל את התחלתן. גם הפעם הלפיד הגיע כך להיכל,  אך הבערת האש עצמה לא התבצעה על ידי אדם יחיד אלא על ידי קבוצה של ספורטאים, שהדליקו את "קרנות השפע" שהביאו עימם לאיצטדיון משלחות הספורטאים.
זה היה רגע מרשים. האם זו רוח התקופה? אני רוצה להאמין כי המארגנים אכן משקפים בהחלטה הזאת את רוח התקופה, את העוצמה של ההמון ואת המעורבות שמביעים המונים ברחבי העולם בשנים האחרונות. 

המשחקים האולימפיים אינם רק מפגן ספורטיבי. מארגני התחרויות בלונדון מתייחסים לאחריות הכוללת שלהם בכל היבט שאנו מכירים בתחום האחריות התאגידית. כך זה לפחות משתקף באתר האינטרנט הרישמי. הם רואים במשחקים הזדמנות לעורר השראה ולחולל התפתחות בקרב כל תושבי לונדון. למי שרוצה ללמוד איך מפעילים מערך ענק כל כך - ובה בעת מתייחסים להיבטים של אחריות תאגידית על כל רבדיה, כדאי להתעמק באתר הרישמי של המשחקים האולימפיים. הוא מספק מידע על   אחריות תאגידית  על גיוון והכלה, מיחזור, טיפול במזון, קיימות,  עבודה עם הקהילה המקומית ועוד.

התנדבות -  Game Makers
מסתבר כי כבר עשרות שנים המשחקים האולימפיים משתפים מתנדבים ככוח עזר. לקראת המשחקים האולימפיים בלונדון, החל בספטמבר 2010, לאחר חודשים רבים של תכנון, גיוס המתנדבים,
שנקראים Game Makers . 
240,000 בקשות להתנדבות התקבלו. 100,000 אנשים רואיינו. ומתוכם נבחרו 70,000 מתנדבים מאושרים, ששובצו לסייע במגוון תפקידים לאורך כל ימי התחרויות. איך מתארגנים לניהול התנדבות במספרים כאלה?

אם כן, למדתי כי  חברת מק'דונלד , שהיא שותף משחקים "presenting partner ", התגייסה לנצל את המיומנות שלה בקליטה של צוותי עובדים. בזכות מיומנות זו והודות לפריסה הארצית של הרשת בבריטניה, החברה קבלה את האחריות  לבחירת המתנדבים, לתהליכי הקליטה ולאימון המתנדבים. זה מידע חשוב למי שמבין שחברות יכולות לספק לנו לא רק כסף, אלא גם ידע ונסיון...

העיקר ההשתתפות? והערה לסיום.... למרות המעורבות הנפלאה של מקדונלד שתארתי כאן וסליחה שאני חייבת לקלקל....אבל לא יכולה להתעלם מהתחושה הלא נוחה שלי- כשאני מתבוננת בחיבור בין אירוע ספורט גרנדיוזי כזה לבין כמה מהספונסרים של המשחקים. חברות בעלות עוצמה עולמית, שאי אפשר בלעדיהן, אך דווקא הן מייצרות מזון לא בדיוק "ספורטיבי"... מקדונלד, קוקה קולה...  ממממ.  גם אתם הרגשתם כך? 

ובכן, זו הרוח האולימפית ברוח התקופה. מעניין מה סבא היה אומר על זה.