בת המדבר וכלת הים - סיפור אמיתי על עסקים ועל קהילה. נשים ערביות מחוללות שינוי ומעוררות השראה

בואו תשמעו סיפור ותבינו עד כמה קשרי עסקים וקהילה זה לא תרומות, גם לא שווה כסף, אלא זה הכסף עצמו, ההשכלה, העוצמה וההשפעה החברתית.

השבוע פגשתי מספר נשים צעירות (הרבה יותר ממני) שעשו את זה. נשים משכילות, בעלות יוזמה עסקית וחברתית.  הסיפור "הפרטי" שלהן הוא כל כך גדול בעיניי שהוא ראוי שתדעו עליו ואפילו תלמדו ממנו.

זה מתחיל מפטמה זבדה שהיא קולגה שלי, בחורה מוכשרת, צעירה ויפה, תושבת יפו, לומדת לתואר שני בייעוץ ארגוני. פטמה היא רכזת תעסוקה בתכנית "אשת חיל" מיסודה של תבת (תנופה בתעסוקה), שם אני עובדת. בעוד אני מזמינה אותה להציג באחת ההשתלמויות שאני מפתחת את שיתוף הפעולה שלה עם מעסיקה, ספרה לי פטמה כי אחת מהנשים שהיא מלווה בתחום התעסוקתי הקימה עסק ותציג תכשיטים ביריד נשים יוצרות ויזמיות ערביות ויהודיות ביפו. 

ובכלל כדאי שאבוא. באמת הגעתי.

מה שמצאתי היתה חגיגה של עסקים ושל קהילה בגן השתיים ביפו.  שורות דוכנים יפים ועמוסים עומדים תחת צל עצים, מסביבם מוזיקה משמחת והמון ילדים. נשות עסקים, מבשלות, אופנאיות, יוצרות תכשיטים, אמנות, ריקמה ומוצרי קוסמטיקה מציגות את מרכולתן. רובן ערביות, מיעוטן יהודיות. והכל באוירה שמחה ונעימה. 

מיזם קהילתי.  צנוע, אבל מסמן שינוי חברתי מרגש שמתחולל כאן. 

עיישה ולילה מבשלות מטעמים.

מסתבר כי היריד הוא מיזם של עמותת "ערוס אלבחר" (כלת הים). זהו ארגון נשים שהוקם על ידי נשים ערביות תושבות יפו. החזון שלהן הוא שנשות יפו תהיינה "מועצמות מבחינה אישית וכלכלית ותיקחה חלק פעיל במרחב הקהילתי והציבורי באופן שקולן יישמע וישפיע" . לעמותה מגוון תכניות הן בתחום העצמה וקידום כלכלי של נשים והן בתחום פיתוח קהילתי לנשים. זה הקישור לעמוד שלהן בפייסבוק

את חברות צוות העמותה פגשתי בדוכן שהקימו. זה היה מפגש מעורר הערכה ושמץ קנאה. קבוצה של נשים צעירות חדורות להט של עשייה ועם הוכחות חיות בפועל. הנה הן: 

ספא יונס (המייסדת. עומדת ראשונה משמאל), זהייר רכזת תעסוקה,
ספיר הוברמן (בחולצת פסים. צלמת, פעילה בעמותה על מלגת שתי"ל)
יושבות: משמאל סולפה מעשר רכזת פרויקטים חברתיים
וסיוון קדם מתנדבת מהמכללה האקדמית תל אביב יפו. 

ספא יונס היא המייסדת והמנכ"ל של העמותה. ילידת יפו ותושבת יפו. בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. פעילה חברתית. בקצרה סיפרה לי שהקימה את העמותה על רקע הצרכים הרבים של נשות העיר.  הפרויקטים העיקריים מתמקדים בהעצמה כלכלית של נשות יפו, ליווי תעסוקתי וליווי בהקמת עסקים אבל גם בקבוצות אקטיביסטיות ובקידום השכלה של נשים.

העמותה פועלת קצת יותר מחמש שנים. הכנסותיה הצנועות מגיעות מתרומת של קרנות ישראליות ואירופאיות, מתמיכת האיחוד האירופי וגם ממיזמים מניבי הכנסה:
אחד הפרויקטים של העמותה הוא מיזם חברתי - עסקי, לכוונת רווח,   JaffaDolls במסגרתו נשים תופרות יוצרות ומשווקות בובות ססגוניות ומקסימות. המיזם הצבעוני מלווה על ידי הקליניקה המשפטית לקידום יזמות עסקית באוניברסיטת תל אביב. אני מחכה לשמוע על עסק יפואי שיתמוך בפעילות החשובה של העמותה הזו.... 

אסיים את הפוסט עם הפניית זרקור ליזמית עסקית מרשימה שפגשתי השבוע בתל שבע.

מרים בת המדבר הקימה במו ידיה עסק איתן ומעורר השראה.
תעשו לעצמכם טובה עברו בתל שבע לפגוש אותה או פשוט כנסו לאתר ורכשו

מדובר במרים אבורקייק , אשת עסקים אמיצה אשר למדה בלונדון, חזרה לישראל והקימה בתל שבע את חברת הקוסמטיקה הבדואית הראשונה בעולם. זהו עסק מרשים של מוצרי קוסמטיקה וטיפוח המבוססים על צמחי הנגב ועל חוכמת הטיפול הבדואי. הוא נקרא בת המדבר או באנגלית Dessert Daughter. בת המדבר כבר עשתה את כברת הדרך . העסק כיום פונה ליצור לחו"ל. מרים חושבת בגדול. הן מבחינה עסקית והן מבחינה חברתית. הסיפור שלה כבר חולל שינוי והיא הצליחה והביאה לכך שנשים נוספות מהיישוב יצטרפו אליה כעובדות מן המניין. חשבו על ההשפעה שהדבר עושה למשפחות ולמעמדן של הנשים.

מספר נקודות למחשבה:
- עסקים ויוזמות של נשים הם המפתח לעוצמה נשית, לקידום עצמאות כלכלית ובכלל לשינוי חברתי
- נשים שפועלות יחד מחוללות שינוי בקהילה שלהן.
- לקרנות פילנתרופיות יש מקום חשוב בהעצמה של נשים מהחברה הערבית. גם לליווי תעסוקתי ועסקי. 

- הילדים ביפו שרואים את אמהותיהן עובדות ומקימות עסק - חיים עם מסר חברתי חדש.
- הדרך הפשוטה שלנו לתמוך בעשייה ומיזמים אלה היא לרכוש את המוצרים. 

תודה לכולכן  על ההשראה.

הדרך העכשווית אל הפילנתרופים החדשים

אז יש באמת דרך חדשה? אתם בטח רוצים לדעת.... אז בואו נתחיל בקיצור:

אם אתם רוצים לקדם פילנתרופיה בקרב צעירים חישבו במונחים של התפתחות אישית של הפילנתרופ.

כיום מוטב לפעול מתוך מחשבה על מתן ערך: אל תחשבו רק על "מה התורמים יתנו לכם?", אלא חישבו איזה ערך אתם יכולים לתת לתורם. ולא, אני לא מדברת על מכתב תודה או מפגש חיזור אישי.   

ובכן, אלה רק שתיים מהתובנות שלי מכנס המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סגירת המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, נשאר המרכז לחקר הפילנתרופיה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, אחת הזירות הבודדות בארץ לדון בחידושים בתחום התרומות וארגוני המגזר השלישי. וכן, היה מעניין.

מליאה, מחקרי שדה ותובנות מהארץ ומהעולם.
רשימת המשתתפים הנוצצת היא בין אחד  הנכסים שקבלנו... 

הכנס "נתינה חוצת גבולות: מגמות ותמורות במאה-21" השתמש בשם אקדמי וכבד משהו כשבא לדבר על הטרנדים החמים בעולם הפילנתרופיה והפילנתרופיה יהודית. מאסיה, אירופה וכמובן מישראל.  הנה כמה מהן:

ד"ר אורניה יפה ינאי – פסיכולוגית ומנהלת עמי – הבית של עסקים משפחתיים, מציעה לנו להתבונן על הפילנתרופיה והפילנתרופיה הצעירה בפרט דרך שני הצדדים שלה: הנתינה והקבלה.

קחו לדוגמא את עולם העבודה. הציפייה אצל עובדים צעירים ממקום העבודה שלהם היא שלא יספק להם פרנסה או בטחון בלבד, אלא שייתן להם משמעות ויצמיח אותם כבני אדם. כך גם בפילנתרופיה. לדבריה, הנתינה הפילנתרופית אינה חד כיוונית. באמצעות הנתינה לקהילה ולחברה גם הפרט עצמו  "מתרחב" והעולם בו הוא מצא גדל. הוא מקבל תמורה בדמות של התפתחות אישית.

לדעתי זה החידוש בתפיסה. אם בעבר דובר על מתן תועלת וערך לפילנתרופים מבחינה דתית, במרכזיות ובהשפעה שלהם, במיתוג שלהם בקהילה ואפילו בקשרים העסקיים שלהם, כיום מדברים על החשיבות במציאת דרך לתת לפילנתרופים הצעירים הזדמנות להתפתחות האישית שלהם.

סוג כזה של נתינה וקבלה מאופיינת בהדדיות ומקטינה את הסיכון לתחושה של  "פראייריות". המגייסים צריכים לחשוב בצורה יותר מורכבת ויצירתית.

קחו לדוגמא את ברק לוזון, מנהל המשרד הישראלי וקשרים גלובליים של  הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו. 

במושב שהנחתה עתר רזי אורן,  מנהלת, עד לאחרונה, את תחום פילנתרופיה בשיתופים לקידום החברה האזרחית, נתן ברק לוזון דוגמא נהדרת של פעולה חדשנית במטרה לגייס את הדור הצעיר של התורמים היהודים בסן פרנסיסקו.

מימין: דר' אורניה ינאי, ברק לוזון, אודליה סבה, יואב טנג'יר ועתר רזי אורן.
מושב על  נתינה של צעירים - הפילנתרופיה של המחר

הזמנים משתנים והפדרציה בסן פרנסיסקו לא הצליחה להגיע לצעירים בקהילה. בגילאים אלה (20-40) רבים מהם לא נשואים, הם לא מגיעים לבתי הכנסת או למוקדי הפעילות המסורתיים של הפדרציה. יש מהם שאפילו מתנגדים לחלק מהפעילות הפוליטית של ישראל.  נעשתה מחשבה רצינית כיצד לחבר אותם לישראל מכיוון חדש. 

מה עשו? גובשה קבוצה איכותית של משתתפים מהדור הצעיר, בעלי מקצוע ואנשי עסקים, שהתחייבו להגיע לששה מפגשי למידה על  השקעות חברתיות ועל עסקים חברתיים. בקורס הם נחשפו למגמות חברתיות בחברה הישראלית אבל בעיקר למדו, מפי מיטב המרצים, נושא שהיה חדש להם - עסקים חברתיים.

במקביל נערך קול קורא למיזמים עסקיים חברתיים, בשיתוף עם IVN. בתהליך סינון נבחרו  שבעה מיזמים והחל תהליך של עבודה משותפת של היזמים עם המנטורים מהקבוצה בסן פרנסיסקו. באפריל נערך ביקור של הקבוצה בישראל.

הביקור, כך סיפר ברק לוזון, היה מרגש במיוחד. קראו כאן את התיאור של אחד המשתתפים. 

התוצרים של הפעילות הזו היו לא רק הנעת המיזמים עצמם ותרומה אישית של כל אחד מהיזמים למיזמים העסקיים- חברתיים, אלא גם חברי הקבוצה הפכו להיות תורמים לפדרציה. הם הפכו להיות הפדרציה.

מה למדנו? יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה:

•  יש להתחיל ממקום אמיתי של הרחבת מעגלי הנתינה.
• ראשית כל הפדרציה עצמה היתה נדיבה, השקיעה ונתנה מעצמה לתורמים הפוטנציאליים. רק בהמשך המשקיעים הפוטנציאליים – נתנו בעצמם.
• לפילנתרופים הצעירים חשוב לראות את הדברים מקרוב, להתרגש ולהתחבר לחוויה.
• ההדדיות – לא מספיקה פעולה חד צדדית. אנשים רוצים להיות מעורבים, אנשים רוצים שיראו אותם, רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו. למצוא יעוד.  יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה.
• יש למצוא מה עושה לאדם את "זה". ושירגיש שהנתינה נתנה לו משהו בחזרה.

עד כאן שתיים מהתובנות שלי מהכנס. תובנות נוספות בתהליך עיבוד.... 

.

מהגמ"חים לגישת Servicizing - פתרונות עתיקים וחדשים לשינוי בדפוסי צריכה

אחריות תאגידית עדיין לא הוטמעה בשדרה המרכזית של החברות העסקיות בישראל. המגמה החשובה של נטילת אחריות התאגיד על כל ההשלכות החברתיות והסביבתיות של פעילותו, היא התפיסה שרבים מנסים לקדם כאן בשני העשורים האחרונים.

הדרך עוד ארוכה להטמעת הגישה הזו בקרב עסקים בפריפריה, עסקים בינוניים וקטנים. בעסקים הישראלים הגדולים, הגלובליים, אנו מבחינים במאמצים ראויים בחלק מן המקרים. אבל גם אצלם המצב רחוק מלהשביע רצון, במיוחד כשהמטרה העומדת בפנינו היא צמצום ההשפעות השליליות בהתנהלות (הסביבתי) של תאגיד.

בה בעת, מסתבר כי המגמה האזרחית סביבתית של Reduce  Reuse Recycle (צמצום צריכה, שימוש חוזר ומיחזור) לא מספיקה על מנת למנוע פגיעה סביבתית, בחברה שבה הצריכה הקמעונאית רק גדלה והולכת. 

אם כן, מה ניתן לעשות? 

צפריר רינת  עיתונאי חברתי סביבתי של עיתון הארץ פרסם היום (9 למאי 2013) מאמר (לצערי עדיין לא עלה לרשת) המדבר על הצורך לחולל שינוי עמוק יותר בדפוסי הצריכה לשם צמצום הנזקים הסביבתיים. במאמר הוא כותב על מעבר לשימוש בשירותים כתחליף לרכישת מוצרים. אנחנו מכירים כבר את Car to Go ואת פרויקט תל אופן בתל אביב. במקרים אלה ובאחרים - הכוונה היא כי במקום שכל אחד מאיתנו ירכוש מוצר לעצמו - נוכל לעשות שימוש במוצר אחד שיכול לשמש עוד אנשים. (ולשלם רק בעבור השירות). הגישה הזו נקראת Servicizing.  הגישה הזו מניחה כי בדרך זו נחסוך מעצמינו רכישה של מוצרים מיותרים, נפחית גם את הייצור וגם את האשפה הנגרמת מייצור רב ועודף ונציל את כדור הארץ מהררי אשפה. 

הכל נשמע חדשני ומקורי, אבל פתאום חשבתי שהגישה הזו מוכרת לי מאיפשהו....

בוודאי שמעתם על גמ"ח - גמילות חסדים . זהו מושג המשקף את חובתו של כל יהודי, על פי ההלכה, להטיב עם זולתו ללא כל חשבון וללא קבלת תמורה.  בחברה החרדית המושג התרחב. הגמ"חים הם מוסדות להשאלת ציוד, בגדי כלה, בגדי ילדים, אביזרים לתינוקות ועוד סוגים שונים של מוצרים ומשאילים אותם ללא תמורה לאלה הזקוקים לכך.

אז הנה לפנינו מנהג או בעצם מוסד חברתי, במסגרתו חברי קהילה עושים שימוש במוצר אחד שעומד לרשות כולם. במקרה שלהם, ללא תשלום. החברה החרדית נותנת פתרון לצורך בשימוש במוצר שלא כולם יכולים לרכוש אותו, ואולי גם לא צריכים....

ומה הגמ"ח שאליו אני משתוקקת? גמ"ח לעבודות אמנות מקוריות. אני כמובן הייתי מסכימה להשתמש בשירות במודל ה- Servicizing. אל תקראו לי אליטיסטית. כל אחד לפי הצרכים שלו....

בסרטון תוכלו ללמוד יותר על גישת ה- Servicizing כפי שמתואר באתר של פרויקט SPREE
(Servicizing Policy  for Resource Efficient Economy)

הממומן על יד האחוד האירופי ובו מעורבות גם חוקרות ממרכזי מחקר בישראל. גב' יעל מרום וד"ר ורד בלאס. הפרויקט מכוון להפעיל מדיניות ותכניות שיתנו פתרונות למעבר לתשלום על שירות במקום רכישת מוצרים. כאשר המטרה היא מעבר לכלכלה שעושה שימוש יעיל במשאבים... כאן בתחומים קצת יותר פרוזאים: מים, תחבורה וייצור מזון. 

מחקר חדש חושף נתונים מדאיגים על מאפייני ההעסקה במגזר השלישי בעשור האחרון

האם המגזר השלישי עשוי להיות פתרון לתעסוקה בטוחה כיום?
מהם המאפיינים של משרות שכיר במגזר השלישי?
מה חשוב לכולנו לדעת על תעסוקה במגזר השלישי? 

מחקר חדש שנחשף כאן לראשונה ויתפרסם במלואו בקרוב, מביא נתונים וסוקר את המגמות של שוק העבודה של המגזר השלישי בין השנים 2009 – 2000

את המחקר ערכו ד"ר חגי כץ  וגב' הילה יוגב קרן מהמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי*, אוניברסיטת בן גוריון, הפקולטה לניהול ע"ש גלייזר והוא נחשף לראשונה בסמינר חוקרים שהשתתפתי בו אתמול. הסמינר התקיים במרכז לחקר הפילנתרופיה, בביה"ס לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית  בירושלים, בראשו עומד פרופ' הלל שמיד שגם ארח את המפגש.

זהו מחקר כמותי מקיף שמומן על ידי קרן כהנוב, שנסגרה כידוע. הדו"ח המלא יופץ בשבוע הבא. את המצגת יהיה אפשר לראות בקרוב בפייסבוק של דר' חגי כץ ובאתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. החוקרים במחקר הנוכחי ערכו ניתוח רב שנתי לנתונים מעשור שלם לגבי המאפיינים, ההרכב והדינמיקות על שוק העבודה במגזר השלישי.

נקודת המוצא של המחקר הוא ניסיון לבחון כיצד נראה שוק העבודה של המגזר השלישי. כאשר יש טענה שאחד מתפקידי  המגזר השלישי זה העסקה ויש להגביר את תפקידו של המגזר כגורם מעסיק.

ג'רמי ריפקין Jeremy Rifkin טוען בספרו: The End of Work   כי אנו צופים עולם בו המגזר הציבורי מתכווץ, המגזר העסקי מתייעל  והפתרון שהוא מציע הוא – עליה בתעסוקה במגזר השלישי. לטענתו, המגזר השלישי יוכל ליצור עבודות דחק על מנת למנוע מאנשים להיות באבטלה כרונית. במגזר השלישי תעסוקה יכולה להעניק זהות, משמעות. וכאן יש לה תועלות נוספות – הרחבת מערכת השירותים החברתיים.

מחקרים של הופקינס ומחקרים בארץ מעידים על גדילה מתמדת של המגזר השלישי משנות השמונים של המאה ה- 20.  בישראל, הנתונים של הלמ"ס בשנתיים האחרונות, מראים התייצבות במספר המשרות במגזר השלישי משנת 2008. 

כץ ויוגב קרן התבססו על מאגר נתונים עצום. חצי מליון רשומות על נתוני משרה בכל שנה בממוצע. נתוני משרת שכיר. הם נתחו את הממצאים, שהגיעו משלושה מקורות: 1. מסד הנתונים של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. 2. קבצי פרט של מס הכנסה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.3. נתוני מפקד האוכלוסין, 2008. מידע אודות משלח יד והשכלה.

הממצאים:

• מספר משרות: במהלך עשור, נראית מגמה יציבה של גידול במספר משרות שכיר במגזר השלישי. בשנת 2000 -  467,082 משרות שכיר , בשנת 2009 – 569,097 משרות שכיר. עם זאת, נתוני הלמ"ס מראים שקיימת דעיכה במספר המשרות במגזר השלישי החל משנת 2009, 2010. 
• העסקת צעירים. כוח האדם במגזר הופך בהדרגה ליותר צעיר. עולה שעור הצעירים המועסקים בו. 
•  מיקום. נמצאה ירידה קלה במספר המשרות בתל אביב ועליה מתונה בפריפריה. 
• השכלה של העובדים במגזר השלישי גבוהה. יותר מ 80% מהעובדים הם בעלי תעודת בגרות.
• תחלופה גבוהה.  61% מהעובדים הם עובדים במשרה פחות משנתיים. חציון הוותק הוא שנה ותשעה חודשים.
• ריבוי משרות זמניות. רק מעט יותר משליש מהמשרות נמשכות שנה שלמה.
• דפוסים עונתיות קבועים ויציבים. ירידה של 20% בהיקף העבודה בחודשי הקיץ וחגי תשרי. בולטת ביותר בתחומי החינוך מחקר, התרבות והפנאי.

שכר העובדים במגזר השלישי

נמצא כי השכר החודשי הממוצע למשרה  בשנת 2009 הוא 4,230 ש"ח. (לא מתוקנן למשרה מלאה) . לעומת זאת, על פי הלמ"ס השכר  החודשי הממוצע במשק למשרת שכיר בשנת 2009 הוא  8,131 ₪.

לפי תחומים: בתחום הבריאות – השכר במגזר השלישי קרוב לממוצע במשק.

לפי מאפיינים אישיים: נשים מרוויחות פחות מגברים. צעירים מרוויחים מעט מאוד. הנתונים המדייקים יופיעו מצגת שתופץ בקרוב.

לפי משלחי יד: ממוצע שכר למנכ"לים במגזר השלישי כ-  17,000 ש"ח ולעומת זאת, ממוצע השכר של עובדי שמירה וסדרנים:  2,800 ₪. 

עם זאת, לגבי פערי שכר בין מנהלים ועובדים זוטרים,  לטעת ד"ר כץ, במגזר השלישי אנחנו רחוקים מהמצב המדאיג שקיים במגזר העסקי.

היקף משרה: אנשים המועסקים במגזר השלישי, עובדים בממוצע 62% משרה.  אומדן השכר שלהם לו היו עובדים במשרה מלאה: 6,822 ₪

יחס שכר בין המשרות במגזר השלישי ביחס לכלל האוכלוסייה: במגזר השלישי עובדים חדשים וצעירים מועסקים במשרות חלקיות בשעור גבוה יותר מאשר בשאר המגזרים.  אנשים בעלי תואר אקדמי עובדים בדרך כלל בחלקיות משרה במגזר השלישי. 

מנבא שכר: ותק, מגדר. מנבא נוסף - מעמד סוציו אקונומי של הישוב. כל זאת בדומה לשירות הציבורי. 

מיעוטים: ממצא שעניין אותי במיוחד: שיעור עבודת מיעוטים במגזר השלישי היא נמוך ביותר.  רק 7%  מהעובדים המועסקים במגזר השלישי הם מוסלמים מהחברה הערבית. (91% יהודים) השאר דרוזים ואחרים. (ואני שואלת: האם המגזר השלישי עשוי להיות מנוע צמיחה להעסקה של עובדים מהחברה הערבית?)

לסיכום

למרות צמיחה יחסית במספר משרות במגזר השלישי בעשור האחרון, אופי התעסוקה אינו מעודד. המחקרים כמו גם המחקר הנוכחי מראים שהמגזר השלישי אינו מקור לתעסוקה בהכנסה גבוהה, ואינו נותן בטחון תעסוקתי לאורך זמן. קיימת תחלופה גדולה וקיימים פערי שכר בין המשרות במגזר השלישי למגזרים אחרים.

במיוחד היום,  ה- 1 למאי, חג הפועלים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה תפקידם של מנהלים מארגוני המגזר השלישי בהבטחת העסקה יציבה, בטוחה והוגנת לעובדים איתם?

* דר' חגי כץ פרש לאחרונה מניהול המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי והוא כיום מרצה וחוקר כיום בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון. לפי מה שהבנתי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי נמצא כיום למעשה במצב לא פעיל. 

שופרסל נשמה ונר ההנצחה של מחוברים לשואה

זה פוסט שיתחיל בטעם רע ויגמר במחשבה אחת פנימה.

מותג הבית זה משהו אחד ומותג הבית מוטבע על נרות נשמה זה כבר חוסר טעם. אני לא יודעת מה הם חשבו שם בשופרסל. אולי שאם מדליקים נרות נשמה והם דולקים 24 שעות הקהל השבוי יראה את הלוגו כל הזמן הזה ויתחבר למותג? אני מאמינה שהם לא חשבו על כך לעומק. מה שאני הרגשתי זה שפשוט מדובר בטעם רע. 





אבל תראו משהו אחר. 

לקראת יום השואה שחל בד"כ בכ"ז ניסן, קבלתי מאסנת אוליאל לימור מנהלת המתחם להנצחה, למורשת ולתרבות ברמת השרון נר זכרון שהוא למעשה נר הנצחה. ככה זה נראה: 

מדובר בפרויקט ייחודי שנקרא: נר אני זוכר של ארגון מחוברים לשואה. הארגון שפועל ללא כוונת רווח, שם לו למטרה " לפעול להנצחת זכרון השואה בחברה, באמצעות יוזמות חברתיות שונות המכוונות בעיקר לדור הצעיר".

השנה לקראת יום השואה יחולקו כ-7000 נרות זיכרון "נר אני זוכר". עיריית רמת השרון היא העירייה הראשונה שמפעילה את הפרויקט. על גבי פחית הנר מופיעים פרטיו האישיים של אדם שנספה בשואה והפנייה, באמצעות סריקת קוד, לאתר אינטרנט בו מופיע מידע נוסף המרחיב ומספר על דמותו. (כל הכבוד על העיצוב החכם והיפה).

הארגון מתחיל את הפיילוט עם תאור על גבי הנרות והפניה לסיפורם של 72 ניספים.  אבל כבר כעת באתר המיזם תוכלו להכין ולהדפיס מעטפת אישית להנצחת היקרים לכם.

בעיניי זו יוזמה חדשנית, מרגשת וחשובה. יש כאן שימוש במדיה עדכנית הקרובה לדור הצעיר וזמינה בעצם לכל. יש כאן אפשרות לחיבור אישי. יש כאן דרך חדשה ללמוד וללמד. ויש כאן הזדמנות לאפשר לילדים, לבני נוער ולמבוגרים מעורבות אישית במהלך ההנצחה.

                                                  

 מחשבה אחרונה: בשביל הנצחת הנספים בני המשפחה שלי אצטרך עשרות נרות. 

קסטיאל ומאות אמנים תומכים בפעילות ארגון העובדים מען

ניר נאדר מקבל את המגיעים למתחם קסטיאל בחולצה אדומה. די ברור שזה לא מקרי. בסוף השבוע שעבר התקיימה במתחם הריהוט בדרום תל אביב תערוכת מכירה של עבודות אמנות  לחם ושושנים. מטרת התערוכה  לגייס מימון לפרויקט תעסוקת נשים ערביות שמפעיל ארגון העובדים - מען. 

מימין: יעל תדהר, על ארגון התערוכה. דני בן שמחון ובנו, וניר נאדר המרשים מפעילי ארגון מען ומפלגת דעם

נאדר הוא מהפעילים המרכזיים של ארגון מען ושל מפלגת הפועלים דעם. על דרכו המרתקת מתחום האמנות לפעילות חברתית ופוליטית, אתם יכולים לקרוא בכתבה ממצה של גליה יהב בעיתון הארץ מלפני מספר חודשים. 

הארגונים שנאדר בין מנהיגיו שוללים את השיטה הקפיטליסטית ואת מדיניות ההפרטה ופועלים לארגן את העובדים הבלתי מאוגדים: פועלי כפיים, נהגי משאיות ועד מרצים לאמנות. כאשר נאדר נשאל: מה ההבדל ביניכם לבין ההסתדרות? הוא עונה: "אנחנו שמאל, ההסתדרות ימין."  

הטענה הברורה היום היא כי בחברה האזרחית הישראלית  אין מספיק ארגונים קוראי תגר. כאלה הבוחרים לא להיות צייתניים למדיניות הממשלה. נאדר וחבריו עושים בדיוק את זה. לשם כך הם רותמים את האמנות ואת האמנים למען הפעילות החברתית שלהם.  אז ראשית כל אני מאמינה מאוד בהתארגנויות עובדים ושנית - הסתקרנתי: איך הם עושים את זה?

לחם ושושנים. מאות אמנים תורמים לפעילות חברתית למען ארגון מען.
למטה - כסאות צבעוניים של קסטיאל

מסקן כיצד מצליחים לרתום כל כך הרבה אמנים לתרום מעצמם למטרה של סולידריות חברתית ושל פעולה חברתית נוקבת? האמנים תורמים את עבודותיהם. כן, הם מקבלים חלל תצוגה. כן, הם נכנסים למלייה של דומים להם.  25% מההכנסות המכירה של עבודה נמסרים לאמן או לאמנית והשאר- לפעילות העמותה. ובכל זאת. איך עושים את זה? 

מסקרן כיצד הצליחו לגייס את קסטיאל? - חברת קסטיאל תרמה למעשה את חלל המכירות שלה. תרומה גדולה בשווה כסף. מה האינטרס? זה ברור שכולם מרווחים. קסטיאל נהנים מכך שלקוחות פוטנציאליים "אוהבי ומעריכי אמנות" מגיעים למתחם שלהם בסוף השבוע. בין התמונות מתבוננים ברהיטים ושמעתי כבר על מבקרים שבאו לעניין אמנות ויצאו עם ריהוט. קסטיאל מרוויחים מכך שהמותג שלהם מתקשר עם אמנות ועם מעורבות חברתית למען חברה צודקת יותר. מען מקבלים חלל תצוגה גדול, בתרומה ומקרבים אליהם שותף לדרך.

קסטיאל תורם בשווה כסף. מכירה של אמנות בתוך חלל תצוגה של רהיטים. כולם מרוויחים.

אז איך הם עושים את זה?

שוחחתי עם ניר נאדר על מנת להבין. מסתבר כי מדובר בתהליכים ארוכי טווח. ההתחלה היתה בשנת 2000, בתערוכה שהתקיימה באוהל ששכרו ביפו. משנה לשנה הפעילות התרחבה ומספר האמנים שהצטרפו גדל. חשוב לזכור כי ניר נאדר ודני בן שמחון היו אמנים פעילים בשנות ה- 90 וכך הכירו את הנפשות הפועלות בתחום האמנות. ניר מציין כי האמנים שתורמים להם עבודות למכירה ממש תומכים ברעיון של הפעילות החברתית והציבורית של העמותה: שוויון חברתי, סולידריות חברתית, שיתוף יהודי ערבי והזכות של כל אדם שיהיה לו מקום עבודה. חלקם אף נהנים מפעילות העמותה שפועלת לארגן את המרצים והמורים לאמנות לצורך מיצוי הזכויות שלהם. בשנים האחרונות ההכנסות מהתערוכה מוקדשות לפרויקט תעסוקת נשים שהוא נושא בקונצנזוס.

כיצד הצלחתם לרתום את קסטיאל?

לאחר ארבע שנים של הצגת התערוכה בבי"ס מנשר היה צורך להחליף חלל תצוגה. "פנינו לקהל האנשים שקנו מאיתנו אמנות במהלך השנים וביקשנו שיציעו מקום אלטרנטיבי. אלון קסטיאל הרים את הכפפה. "

(שוב מסתבר כי פניה לתומכים הקרובים היא הדרך הטובה ביותר להתקדם...עפג). ואכן גם קסטיאל יצאו נשכרים. הם פתחו חנות חדשה, אנשים אהבו את התערוכה בחלל החדש שלהם והתערוכה נתנה אופי למקום.

תערוכת מכירת האמנות לחם ושושנים מהווה מקור יציב להכנסה עצמית משמעותית עבור העמותה.  במהלך השנה הבאה הם מתכנים לערוך תערוכה בניו יורק ובכך לחשוף את פעילות הארגון ופרויקט תעסוקת הנשים גם מעבר לים, בציפייה להגיע לתומכים נוספים.

(צילומים: עפרה פלמר גרנות)

פרופסור הלל שמיד יוצא לגמלאות

פרופסור הלל שמיד היה ראש התכנית לניהול מלכ"רים כאשר בחרתי ללמוד לתואר שני בתכנית הזו באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה זו לי החלטה משמעותית לצאת מעולם העבודה הסוציאלית בה התחלתי את הקריירה שלי וללמוד ניהול בתחומים חברתיים רחבים יותר. 

באותה עת, זו היתה התכנית היחידה בנושא הזה בישראל. תכנית מרתקת, משותפת לביה"ס לעבודה סוציאלית, חינוך ומנהל צבורי. למדתי שם על המגזר השלישי, על מדיניות רווחה, קורסים בניהול חברתי  כולל ניהול המשאב האנושי וגם מקצוע חדש עבורי: גיוס משאבים.

משמאל: פרופ' הלל שמיד, השפיע משמעותית על דרכי המקצועית, פרופ' אליעזר יפה שלימד אותי גיוס משאבים

פגשתי שם חברים ללימודים שגם עבורם התכנית פתחה דרך חדשה ורבים מהם משמשים כיום בתפקידים מרכזיים במגזר השלישי , הציבורי ובאקדמיה.  בעקבות הלימודים הללו, אני עצמי התחלתי לעסוק בגיוס משאבים ולאחר מכן עשיתי ביקור של כמה שנים במגזר העסקי (קשרי קהילה של חברת טבע) ומשם חזרה למגזר השלישי....

אין ספק שהיתה לתכנית הזו השפעה על חיי. בשבוע שעבר התקיים אירוע פרידה מראש התכנית בעבר, פרופ' הלל שמיד, שפורש לגימלאות. הדבר הנכון לעשות מבחינתי היה לברך אותו. נושא המפגש: המדינה, החברה האזרחית והפילנתרופיה.

זו היתה הזדמנות מיוחדת גם עבור אנשי המקצוע בישראל, אנשי המגזר השלישי, מנהלים בכירים במגזר הציבורי , סטודנטים ועמיתים להביע את הערכה לפועלו של שמיד ובהזדמנות זו לדון בסוגיות שונות הקשורות לחברה האזרחית. 

מימין, באו לברך: ד"ר ניסן לימור וד"ר חגי כץ - אנשי מפתח בלימודי המגזר השלישי והחברה האזרחית

אתחיל במרצה המבריקה ד"ר מיכל אלמוג בר. בצורה תמציתית ובהירה שרטטה שתי מגמות בהתפתחות היחסים בין המדינה למגזר השלישי. שני צירים שסותרים זה את זה:

1. ציר גלוי ומוכר  ציר השותפות ושיח משותף. ציר זה לדבריה הוא הישג המשמעותי ביחסים בין שני המגזרים. המגזר השלישי קבל הכרה פורמאלית על ידי הממשלה המושג מוכר, ועדות הכנסת מזמינות את ארגוני החברה האזרחית להביע דעה ולקחת חלק בשיח. נושא נוסף בציר הזה הוא השקיפות. מיזם גיידסטאר  מאפשר לכולם להגיע לנתונים על עמותות שונות והתנהלותן בלחיצת כפתור. 

2. הציר השני הוא סמוי. ההפרטה מתחזקת. יש שימוש בארגוני המגזר השלישי כקבלני משנה של הממשלה. זה גורר תפיסה חשדנית כלפי המגזר השלישי המשמש כקבלן ביצוע. בנוסף, אנו רואים יוזמות חקיקה, תיקונים לחוק העמותות ותקנות שמקשים כולם על חייהן של העמותות. מדובר בתהליכי דהלגיטימציה לעמותות. ראינו התנהגות אלימה של הממשלה והמשטרה כלפי פעילי המחאה החברתית ב - 2011. 

הטענה המרכזית של מיכל אלמוג בר היא כי המפתח למשטר איתן היא חברה אזרחית חופשית דינמית וויטאלית. בפועל, לדבריה, יש לנו חברה אזרחית חלשה, חסרת הנהגה, ללא ארגון גג חזק ורוב העמותות הן קטנות ופועלות ללא תמיכה ממשלתית.

עוד דובר באירוע על עתיד הפילנתרופיה בישראל (שיתוף פעולה בין פילנתרופים) על רגולציה, ניהול, פיקוח ומשילות של הממשלה וגם על נוכחות הפילנתרופיה בתקשורת. עוד על האירוע באתר הזוית השלישית. 

ולצד כל אלה, בצדק - היו הרבה מילים טובות על הקריירה של הלל שמיד ועל האישיות שלו.  פרופ' שמיד פורש לגימלאות אבל לא מתנתק מהאוניברסיטה ונוכל להמשיך ולפגוש אותו בפרויקטים שונים באקדמיה ובמגזר השלישי. 

לפניכם: דבריו של פרופ' שמיד ”הזהות המטשטשת של הארגונים ללא כוונת ריווח - ארגונים מעין ממשלתיים, עסקיים או שניהם? השלכות על שליחותם האזרחית והחברתית ” צילום : אתר הזוית השלישית.