יום שני, 28 בדצמבר 2009

התורם הוא כוכב (ים)

לכבוד סיום שנה אזרחית אחת ולרגל כניסתה של שנה עגולה וחדשה, החלטתי להגיש הפעם משהו קצת אחר. עניין של נקודת מבט.
מדובר במעין סטייה שלי לחפש בכל מקום - מוזיאון או בניין ציבורי אחר, את קיר ההוקרה לתורמים. לפעמים הוא מקסים. לפעמים פחות. כל פעם מסקרן מחדש.
במוזיאון המדע המחודש באקדמיה למדעים בקליפורניה, התורם הוא כוכב ים, פרפר, סוסון ים, חרק או יצור חמוד אחר. התוצאה, תסכימו איתי, מרהיבה.
עדיין באותו מוזיאון. כחלק ממעקה של מוצג. שלטים קונבנציונלים קטנטנים, על מעקה של סוסוני ים. אלה בטח תרמו פחות...
וכעת במעבר חד לארץ.
מוזיאון הח'אן
לתולדות חדרה. כן. מפתיע. יש דבר כזה. מפתיע שהייתי שם... בכל אופן מדובר במתחם גדול במרכז העיר בו נבנה, על שרידי בית ח'אן ערבי עתיק, מוזיאון תולדות ההתיישבות בחדרה. מוזיאון מושקע. מכיר תודה לתורמים שלו ברוח התקופה והתצוגה. ככה זה נראה
.
קופצים לתל אביב. במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בנווה צדק נפתח אגף חדש. קיר התורמים השקוף הזה נמצא מאחורי דלפק הקבלה באגף הותיק.


לסיום, באמת לא רציתי לבעס אבל אין אפשרות להתעלם. מוזיאון פתח תקווה לאומנות. דווקא מוזיאון לאמנות עכשיות מאוד מוצלח. חבל שמפעל הפיס לא הצליח (גם הפעם) להתאפק.

עד כאן שלל מכמה מסעותי השנה, בהם זכרתי לקחת מצלמה.
הזדמנות למחשבה על מקומו של התורם והתורמת, על דרכי ההוקרה לתורמים ולתרומתם וגם על מקוריות, עיצוב והומור.

נתקלתם בקיר תורמים מעניין או מרשים? אולי אתם רשומים על קיר כזה?
אני אמשיך לחפש ומבטיחה לעדכן את הבלוג בקירות תורמים נוספים...

שתהיה לכולנו שנה אזרחית מעשירה ומוצלחת.

יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

התרומה למירוק המצפון

ראשית, ברכות לכל הנרשמים כעוקבים לבלוג שלי. כן ירבו. ברוכים הבאים. תדעו לכם כי זה מאוד כיף לדעת למי אני כותבת. לדעת שיש פנים מאחורי הבלוג הזה. והדברים מגיעים לאן שהוא ולא רק לחלל הרשת. אשמח לקבל תגובות.
___________________________________________

בית המשפט המחוזי החליט לאשר את הסדר ההסתלקות ולמחוק את התביעה הייצוגית שהוגשה ב- 2007 כנגד בנק הפועלים. (נורית רוט, The Marker). הצדדים הודיעו כי הבנק תיקן את הפרקטיקה הקודמת שלו בה גבה עמלות באופן לא הוגן. בנוסף הודיע הבנק כי יתרום את רווחיו מהעמלות הנ"ל.

הציבור צריך להיות מרוצה: "רוח הזמן", הלחץ הציבורי והמשפטי הצליחו לגרום לבנק לתקן את דרכיו ולפעול בצורה אתית והוגנת כלפי הלקוחות. הבנק גם יעביר תרומה לא מבוטלת (4.1 מליון שקלים) לארגונים חברתיים. אך האם אנו "סולחים" לבנק שסרח רק בזכות תרומתו לקהילה? האם התרומה ממרקת את מוסריותו של הבנק?

בנק הפועלים הוא אחד הגופים העסקיים המובילים בישראל בתרומה כספית למגזר השלישי. (דיווח כי הוא תורם כ- 45 מליון שקלים מדי שנה). הבנק מכריז שהוא פועל מתוך אחריות
תאגידית, ואף הוציא דו"ח אחריות תאגידית מקיף (גם כן בשנת 2007). בכל פורום רלוונטי מכריזים ראשי הבנק כי הבנק פועל מתוך עקרונות אתיים ומוסריים. באתר האינטרנט נכתב שמנכ"ל הבנק אמר כי "קיימות ואחריות חברתית חייבים להיות ערכי יסוד בפעילותינו. בטווח הארוך, מימושם ייצור סביבה יפה, ערכית וטובה יותר- לקהילה, לעסקים ולאנשים שבתוכם".


נאה דורש. אבל, האם נאה מקיים?

עוד לא שכחנו כי השנה הבנק היה מעורב במחדלים חמורים (שרובם נסתרים מעין הציבור) בנושא ממשל תאגידי, ועתה התביעה הייצוגית הנוכחית.

בנק הפועלים חבר במנהיגות של ארגון מעלה - ארגון העסקים המובילים אחריות תאגידית בישראל. ככזה, הציבור מצפה ממנו באופן מיוחד, לבדוק את עצמו ואת התנהלותו בכל תחום בו הוא פועל. כלפי העובדים, כלפי הלקוחות וכמובן כלפי החברה והסביבה. חשוב שחברות עסקיות יפנימו כי תרומות לקהילה, גם אם גדולות, לא מהוות תחליף להתנהלות אתית והוגנת כלפי הלקוחות.

בנק הפועלים אכן פועל בקהילה. הוא גם משקיע סכומים עצומים בתקשור הפעילות הזו במדיה הכתובה והאלקטרונית. כעת נותר לבדוק להיכן מיועדות התרומות שהבנק התחייב להעביר בשל התנהלות הכושלת שלו בנושא העמלות, ואם לא יהוו חלק מתקציב הפרסום של הבנק.


יום שבת, 19 בדצמבר 2009

צ'ק שמן והביתה?

פילנתרופיה של עסקים ודרכי המעורבות החברתית שלהם. חלק שלישי בסדרה.
בפוסט הקודם הצגתי דרכים לבדיקת המנגנונים בהן הפירמה מטפלת בתרומות. כעת אני מציעה רמזים נוספים להתבוננות על הפירמה והתנהלותה בתחום קשרי הקהילה.
האם הפירמה פועלת ותורמת בצורה אקראית או שהיא מפעילה אסטרטגיה של פילנתרופיה חדשה?

כזכור, פילנתרופיה החדשה של תורמי העילית הפרטיים מוגדרת ככזו התורמת סכומי כסף משמעותיים, באופן מתוכנן וממוקד, מתוך שאיפה להשפיע על החברה. היא משתמשת במדידה והערכה בשאיפה לראות תוצאות. האם עסקים שאתם מכירים פועלים בדרך דומה?

כדי לגלות זאת נתבונן בפעילות החברתית של הפירמה. סביר להניח כי חברה הפועלת לפי התנאים הבאים פועלת בצורה אסטרטגית, ואולי אף בהתאם להגדרת הפילנתרופיה החדשה:

1. מהותיות. תחום המעורבות החברתית מהותי לפירמה. קשור לליבה העסקית, לנושא או למסר החברתי והתדמיתי שהפירמה רוצה לקדם. החברה בחרה בבחירה מושכלת את תחום המעורבות החברתית שלה.
2. מחוייבות. קיימת מחוייבות לנושא ספציפי או למספר מצומצם של נושאים לאורך זמן. שנים אחדות לפחות.
3. מבנה וארגון. הפירמה מינתה איש מקצוע לטיפול בתחום המעורבות החברתית.
4. מנהיגות. אנשי מפתח בפירמה מעורבים ומגוייסים ציבורית להובלת רעיון חברתי או מיזם. ראו לדוגמא את כרמל וונטשרס. המייסדים והשותפים הבכירים שלמה דברת ואבי זאבי מעורבים באופן אישי במיזמים חברתיים בתחום החינוך. נאה דורש - לקדם את תחום החינוך, נאה מקיים.
5. דיאלוג עם ארגונים חברתים. הפירמה מקיימת דיאלוג אמיתי ואמיץ עם ארגונים חברתיים בהיותם חלק ממחזיקי העניין שלה. יש להשמר מדו שיח המתקיים רק לאחר קטסטרופה או תקלה עסקית וכפיצוי לכך. לפני מספר שנים חברת זוגלובק החליטה לתרום לחיילי צה"ל מייד לאחר משבר טיפול בעייתי במזון. גרינווש. לא אהבתי.
6
. כסף והרבה. תרומה כספית ייעודית, רצינית ומשמעותית ובעיקר - לא חד פעמית. לא מרשימים אותי עסקים המכריזים שאינם תורמים כסף. הארגונים החברתיים זקוקים לכסף ולא רק לתרומת מוצרים, התנדבות או שווה כסף. המגזר העיסקי צריך להיות גורם חשוב בגיוס כספים של עמותות.
7. מעורבות מעבר לתרומה כספית. הפירמה לא מסתפקת בתרומה כספית. היא מעורבת בפעילות הארגונים החברתיים שנבחרו לשיתוף פעולה. דוגמאות למעורבות יכולה להיות מנטורינג לראשי העמותה השותפה, תכנון והפעלה של תכניות משותפות, לובי משותף לצורך יצירת שינוי חברתי ברמת מדיניות. תרומת מוצרים. התנדבות עובדים. (עם זאת, לדעתי התנדבות עובדים אקראית אינה מבטאת את הגישה החדשה של מעורבות חברתית של עסקים. אל לפירמה להתהדר בה. יתרונה העיקרי הוא בתוצרים הפנים ארגוניים של הפירמה העסקית - על כך ארחיב בפעם אחרת).
8. הערכה ובקרה. הפירמה משתמשת בתהליכי הערכה ובקרה ודורשת דיווח לגבי השגת ייעדי הפעילות החברתית אליה תרמה. בפועל רק במקרים מעטים עושים זאת.

המרכז לאחריות תאגידית של בוסטון קולג' מציע ששה סטנדרטים חדשים למצויינות במעורבות חברתית של תאגיד. מדובר במדד המאבחן את ההתנהלות המעורבות החברתית של הפירמה ומיועד לסייע לעסקים לנהל את המעורבות החברתית שלהם בצורה מיטבית. אלה הסטנדרטים:

1. מנהיגות
2. אסטרטגיה
3. פתוח מערכת יחסים
4. תשתית
5. מדדים והערכה
6. תקשורת

בלי אשליות ובלי הנחות:
פירמה שתורמת לקהילה אינה יוצאת מכלל חובתה להתנהל מתוך אחריות תאגידית כוללת. פעילות, אפילו מצויינת, בתחום קשרי הקהילה אינה מספיקה מבחינה ציבורית, אם היא לא באה במשולב עם אחריות תאגידית כוללת. אבל אם מנהלים מערך קשרי קהילה, רצוי לדעת איך עושים את זה נכון...

האם זה חשוב לדעתכם?
לפעמים נדמה לי כי ארגונים חברתיים פשוט מעדיפים לקבל צ'ק שמן וללכת הביתה
.



יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

ועדת תרומות

ממשיכה בחשיפת מנגנוני התנהלות חברות עסקיות בנושא תרומות. בפוסט הקודם טענתי כי הדרך למידע הזה מאתגרת בעיקר בשל עמימות וחוסר שקיפות.
כעת אציג מספר מנגנונים של החברות העסקיות לטיפול בנושא התרומות. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון (אחד או יותר) המתאים לה. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. אלה ארבעה מהם ועוד אחד לקינוח:


א. ועדת תרומות פנימית
ועדת תרומות מהווה לא פעם מוקד כוח בארגון. בחברות גדולות מדובר בחלוקה של מאות אלפי שקלים ואף מליוני שקלים. מי יושב בועדת התרומות? הדבר שונה מחברה לחברה. לעיתים נמצא בועדה נציגים מההנהלה הבכירה של הפירמה, או חברי דירקטוריון. יש ועדות בהן משולבים נציגי העובדים ובאחרות - אנשי מקצוע. עם זאת כאמור, בדרך כלל מבחוץ קשה לדעת והעמימות שולטת.
השאלות שחשוב לפירמות וגם לארגונים החברתיים לברר כאן הן:
כיצד חברי הועדה מחליטים למי לתרום? האם יש להם ידע מקצועי לגבי העולם החברתי ולגבי התנהלות העמותה? האם הפירמה עושה בדיקת נאותות של העמותה? ונושא נוסף: הערכה ומדידה. מוסכם כי אלה כלים חשובים בניהול עסקי. כיצד הפירמה מפקחת על תוצרי התרומות ובוחנת את תפוקותן?



תרומה של עסק לארגון חברתי ניתנת בהתאם למגוון שיקולים: אינטרס עיסקי, היכרות אישית של חברי הועדה עם הארגון הפונה, צרכים אמיתיים בשטח, בקשה או לחץ של העובדים מתוך העסק. לעיתים - הפנייה פשוט רלוונטית והיא מתאימה לאסטרטגיה של הפירמה ולתחומי התרומה שנקבעו מראש. במקרים לא מעטים ועדת התרומות מהווה חלק מערוצי התקשורת והדיאלוג שהפירמה מקיימת עם העובדים שלה. העובדים יכולים להציג את הפעילות שלהם או הפעילות הקהילתית החשובה להם ולבקש את תמיכת מקום עבודתם. הפירמה מתגמלת אותם באמצעות התרומה.
מעניין לדעת מהו היחס בין השיקולים השונים הללו לגבי ההחלטות שמתקבלות בסופו של דבר.

ב. הקמת עמותה
בחו"ל נמצא פירמות גדולות המקימות קרן או ארגון וולונטרי לצורך פעולה חברתית. לעיתים הגוף החדש מקבל חיים משלו וחירות לפעול גם שלא בצמוד למהלכי הפירמה. בארץ מספר חברות הקימו גופים כאלה. למשל
בנק הפעלים, חברת הראל, חברת אמדוקס ואחרים. הדבר מאפשר לפירמה להעביר את הטיפול בתרומות לעמותה אחת שהיא מעיין קרן פילנתרופית. החברה תורמת לארגון אותו הקימה, ארגון המוכר לצרכי מס ומזכה את הפירמה בהקלות במס על פי חוק. ההחלטות לגבי התרומות לארגונים החברתיים מועברות לעמותה. זו חייבת להתנהל על פי חוק העמותות כולל הפרוצדורות הכרוכות בכך. חברים מהנהלת הפירמה ונציגי העובדים משמשים בדרך כלל כחברי הנהלה של עמותה. בשיחה שקיימתי עם מנהל קשרי קהילה באחד הארגונים שפועלים בדרך זו, הוא טען כי הפרוצדורה של הקמת עמותה מסובכת ומכבידה על הפעילות של הפירמה, בעיקר בשל הצורך בתפעול מנגנוני ניהול עמותה. מה דעתכם?



ג. שיתוף פעולה עם עמותה
פירמה מקבלת מאות בקשות לתרומה מדי שנה. מה עושים? גם חברת
יוניליבר התמודדה עם השאלה הזו. כדי לייעל את התנהלות הפירמה בנושא תרומות המוצרים העניפה של החברה, פיתחו ביוניליבר ישראל מנגנון קשר ייעודי עם ארגון לתת. הארגון הוולונטרי מספק ליוניליבר "בלם זעזועים" מול עשרות הבקשות לתרומה שהפירמה מקבלת מדי חודש. השותפות מבוססת על אמון במקצועיות של ארגון לתת שנחשב ארגון הגג של ארגוני המזון בישראל. הארגון הוולונטרי מנתב את תרומות המזון והמוצרים של הפירמה לפי הצרכים והבקשות בשטח. הקשר בין הארגונים, כפי שתואר במפגש עמיתים, יעיל ומועיל לכל הצדדים.


ד. ניהול התרומות על ידי ארגון חיצוני, מתמחה
על פי המודל הזה, פירמה המעוניינת לתרום לקהילה חוברת לארגון וולונטרי מקצועי ומתמחה על מנת שינהל את ענייני התרומה שלה. המוכר ביותר בנושא זה הוא ארגון מתן - הדרך שלך לתת. הארגון הוולונטרי מהווה את חזית הפירמה כלפי הקהילה. במתן עורכים את בדיקת הנאותות של העמותות וממליצים לפירמה כיצד לפעול. מתן מאפשרת לפירמה מספר ערוצי התקשרות.
האחד- קמפיין גיוס תרומות מעובדי החברה וניתוב התרומות לעמותות שהעובדים מעוניינים לתרום להן. במסלול זה מתן מאפשרת לנציגי הפירמה, מנהלים ועובדים, להיות חברים בועדת ההחלטה לגבי כספים שלא יועדו באופן צפציפי לעמותה מסויימת.
השני- נהול תכניות דגל חברתיות של חברות, כולל העברת התרומות ופיקוח על התנהלות הפרוייקט מבחינה תקציבית. דרך מתן מתאפשרת לפירמה לשלב דפוסי מעורבות חברתית הכוללים גם התנדבות עובדים. להבנתי טווח החופש של הפירמה להחליט בעצמה לגבי התרומות הוא גבוהה יחסית. מתן מייעצת מבחינה מקצועית. זכות החלטה הסופית נשארת בידי הפירמה.

ה. לקינוח- מנגנון משולב לניהול תרומות
מסתבר כי קיים מודל היברידי, משולב. למעשה נוכל למצוא במגזר העיסקי מודלים משולבים שונים לניהול תרומות. כך למשל, נוכל למצוא מצב בו הטיפול בפרוייקט הדגל של חברה מועבר לניהול של גורמי חוץ - מקצועיים, בעוד שחלק אחר של התרומות נשאר לשיקולם ולהחלטתם של העובדים/ המנהלים ו/או הצוות המקצועי של העסק. דוגמא משולבת הכוללת מספר ערוצים תוכלו למצוא בהתנהלות בנק הפועלים.



אנו נמצאים בעידן רב שכבתי, רב ערוצי. גם בנושא ניהול תרומות של עסקים הניואנסים רבים. לאנשי הארגונים החברתיים לא נותר אלא לגלות את המודלים ואת דרכי ההתקשרות עם הפירמה באמצעות עבודה רבה. הצלחתם? אתם מוזמנים לחלוק עימנו את המידע שגיליתם.

אילו מנגנונים נוספים לניהול תרומות של פירמה אתם מכירים?
מהו המנגנון המועדף עליכם?

יום שני, 30 בנובמבר 2009

תרומת עסקים לארגונים חברתיים

אז פניתם לחברה עסקית. הגשתם בקשה לתרומה. ברור לכם כי לפירמה יש כסף. אתם צריכים אותו כדי להניע פעילות חברתית חשובה בארגון שלכם.
האם אתם יודעים כיצד מתקבלות ההחלטות לגבי תרומות העסק?
האם הפירמה מפרסמת את התחומים להם היא תורמת? מהם הקריטריונים לתרומה?
מי בכלל מחליט לגבי הענקת התרומה?
האם מעורבים בהחלטה אנשי מקצוע או שמא ההחלטה מתקבלת על פי תחושת בטן ואינטרסים פוליטיים?
ובכלל מה עדיף לכם, אנשי הארגונים החברתיים? תרומה בלבד או מעורבות נוספת של הפירמה?

על תרומת עסקים לארגונים חברתיים. מאמר ראשון בסדרה.

האם הפירמה מפעילה דפוסים של פילנתרופיה חדשה?
על הדפוסים החדשים במעורבות חברתית של תורמי העילית, כתבתי בפוסט קודם. דפוסים שהם שילוב של תרומה גבוהה במיוחד, מעורבות עמוקה של התורם, מדידה ורצון להשפיע על מהלכים בחברה הישראלית. כדאי להביט על דפוסי התרומה החדשים של הפילנתרופיה הפרטית בישראל. אני מעריכה כי דפוסים אלה יביאו לשינוי גם בדרכי המעורבות החברתית של המגזר העיסקי בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל לציבור הישראלי יש בהחלט זכות לצפות לשינוי.

מודל התרומה של עסקים. חדש מול ישן
בדומה לדפוסי התרומה של פילנתרופים פרטיים, גם בעסקים ניתן להבחין במודל מסורתי של "מתן בסתר" - שהוא אקראי ואינטואיטיבי ולעומתו מודל חדש ומושכל, ממוקד מטרה ומשלב מעורבות גבוהה של התורם. התפיסה העכשווית בתחום המעורבות החברתית של עסקים גורסת כי בכדי לחולל שינוי חברתי ולתרום בצורה יעילה, על העסקים לעבור מתרומה אקראית לתרומה אסטרטגית ומחושבת. כזו הנמדדת על פי יעדים ותפוקות. רבים יודעים את זה. מעטים עושים את זה.

כיצד נדע מה מודל התרומה של הפירמה?
ראשית נדרשת שקיפות.
שקיפות הנה תנאי בסיסי לדיאלוג בין הפירמה לבין מחזיקי העניין שלה ובכלל זה לארגונים חברתיים. מתן בסתר הוא דפוס של פילנתרופיה הישנה. בעידן המידע והרשתות החברתיות הוירטואליות - אין סודות. מצופה מחברות "להוציא לאור" ולספק לציבור מידע רלוונטי הקשור לכלל תחומי אחריות התאגיד. תחום המעורבות החברתית והתרומות בתוכו, הוא כידוע רק אחד ממכלול תחומי האחריות של התאגיד. הפעם אתמקד בו.

כדי לדעת יותר על תחום התרומות של הפירמה - חשוב לנו כציבור לבדוק: למי העסק תורם? לאילו ארגונים ולאילו מטרות? מהם הקריטריונים לתרומה ומי מחליט למה תורמים וכמה תורמים? במידה ונרצה להעמיק נשאל גם: האם מודל התרומה של הפירמה מורכב מתרומה כספית בלבד או גם מתרומת מוצרים? ואולי הפירמה נוקטת גם בסגנון מעורבות אחר, כגון התנדבות או שותפויות ארוכות טווח?

בפועל קשה מאוד למצוא את המידע הזה. אם תגלשו באתרי האינטרנט של חברות גדולות בארץ, תראו כי הן לא מציינות את מלוא הנתונים הללו. יתרה מכך, אפילו חברות המפרסמות דו"חות חברתיים לא תמיד מפרטות בהם את כל רשימת הנהנים מהתרומות, את הקריטריונים לתרומה ובוודאי לא מידע מפורט לגבי הסכומים.

(בשנתיים האחרונות פורסמו בישראל רק 12 דו"חות חברתיים של עסקים! בהקשר זה - כדאי לעיין בסקירתה של איילין כהן את החברות שפרסמו בשנתיים האחרונות דו"ח חברתי על התנהלותן התאגידית. )

כיצד נדע מי מחליט בפירמה לאילו ארגונים יועדו התרומות?
בדרך כלל לא נדע
.
רוב החברות מעדיפות לשמור מידע זה עמום. כך גם בנושא הקריטריונים לקבלת התרומה. מבחינה ציבורית לדעתי זה בעייתי. מדובר בהרבה מאוד כסף. בחלק מהחברות מדובר במליונים. נכון, יש וארגונים גדולים יתארו לציבור את השותפויות האסטרטגיות שלהם עם ארגונים חברתיים. לגבי שאר הארגונים להם תרמו - לא תמיד נדע את הפרטים. מבחינה מוסרית ואתית בחברות ציבוריות וגם בחברות פרטיות, יש לדעתי לציבור זכות לקבל מידע על הקריטריונים לקבלת תרומה. מנסיוני, הדבר גם יוריד את העומס מועדת התרומות עצמה. ארגונים חברתיים שיבינו כי הם לא בתווך התחומים להם הפירמה תורמת, ימנעו מלהגיש בקשה.

מנגנונים לניהול נושא התרומות
לחברות העסקיות ישנם מספר מנגנונים לטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון לניהול התרומות. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. על ארבעה מהם אכתוב בפעם הבאה.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

קהילה מתפוגגת בלוד

סוגיות של זהות בפרספקטיבה של שלושה דורות בעיר מעורבת, במדינה גזענית. תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה לאומנות. ולסיום גם על הקרן להתחדשות העיר לוד.


כשנכנסים לחלל המרכזי במוזיאון פתח תקווה לאומנות כאילו צועדים לתוך כנסייה. חשוך, ברקע צלילים של עוגב, תמונות מוארות חלושות על הקירות וממול - עבודות וידאו של במת הפולחן המרכזית.


התערוכה "גאורגופוליס" של דור גז (אוצרת דרורית גור אריה), עושה את העבודה. היא מרגשת. היא גורמת לנו לחשוב. העבודות עצמן, מלאכת האוצרות ועיצוב התערוכה מתלכדים לאמירה שלמה וחזקה. גז מספר את סיפורה של קהילה נוצרית יוונית בעיר לוד. קהילה שהיא "מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט". ולחילופין הם גם וגם וגם. גם נוצרים, גם ערבים. גם ישראלים גם פלסטינים. גז מציג תהליך התפוררות של נכסי הקהילה הנוצרית יוונית בלוד. צילומים חשוכים של שרידי מבנים, עבודות וידאו בה נראה איש הדת דורש ביוונית ובן הקהילה עומד על ידו ומתווך את השפה לערבית. חברי הקהילה אינם דוברי יוונית, אלא ערבית ועברית. שפת הכנסייה יוונית. באופן אירוני גם הכנסייה שלהם מתנכרת להם.

בחלקה השני של התערוכה ארבע עבודות וידאו של שלושה דורות.
בסרט ראשון, הסבא יעקוב מונייר, מדבר בערבית ובעברית לסירוגין. על הכיבוש הישראלי של שנת 1948 ועל זהותו כחלק משרשרת דורית ארוכה.
בסרט שני, בן דור הביניים מופיע לבדו בפריים ומנסה לתאר את זהותו כישראלי בן הארץ. הוא מדבר עברית רהוטה אך מופרע כל העת עלי ידי הערות ביניים בערבית של אשתו ובנותיו שרק קולן נשמע מחוץ לפריים. סוגיית הזהות גורמת לו לשוב ולהיאנח. כאילו אומר: מי אני? לא פשוט.

בעבודת הוידאו האחרונה "(ס)מירה", מופיעה בת הדור השלישי במשפחת מונייר. בחורה מקסימה בשנות העשרים לחייה. סטודנטית שמתגוררת ועובדת כמלצרית בירושלים. היא מתארת אירוע בו התבקשה על ידי מעסיקתה לחתום על החשבונית לסועדים בשם בעל צליל עברי. סימה ולא סמירה. הסיטואציה חזקה ומרגשת אותה ואת הצופים. האם תסכים לשנות את שמה וזהותה? מדוע הלקוחות נחרדים לגלות שהמלצרית היפיפיה היא ערביה ולא יהודיה כמו שחשבו? מדוע בעלת הבית לא מוכנה לקבל את הצעירה הישראלית כל כך כמו שהיא? היא מבקשת ממנה להעמיד פנים. יש כאן תחושה של הונאה מכל הכיוונים. הסרט הזה נוגע באופייה האמיתי של החברה הישראלית. כמה אנחנו צבועים. הוידאו מהדהד לימים רחוקים ומעורר מחשבות על שחשו יהודים כמיעוט בחברה אנטישמית אחרת, מספר דורות אחורה. צמרמורת.

כמובן שאני ממליצה לבקר בתערוכה. 5.11.09 - 5.2.2010. כדאי להגיע למפגש הבא עם האמן דור גז. בשבת 30 לינואר 2010. היום בתערוכה, האמן דור גז (משמאל)

המבט על קהילה זו בלוד הזכיר לי יוזמה מעניינת בעיר - הקרן לפיתוח לוד. הקרן קמה בשנת 2008 ופועלת "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב לעיר את זהרה כבירה רב תרבותית. עו"ד אביב וסרמן נקרא על ידי ראש העיר והקים קרן חדשה שתפעל לטובת העיר, תרבותה ופסיפס תושביה. האתגרים שלהם לא פשוטים. נקווה שתצלח דרכם.




יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

פילנתרופיה חדשה משתלטת?

בדיוק יומיים לאחר שהלנתי כאן על כך שאין בישראל מספיק מחקרים על קשרי עסקים וקהילה, קבלתי בדואר חוברת עם תוצאות מחקר חדש העוסק בפילנתרופיה העילית. המחקר נעשה במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובראשו עומד פרופ' הלל שמיד. המחקר מאיר וממשיג את תרבות הנתינה של הפילנתרופיה החדשה המפתחת בשנים האחרונות בישראל.

הפילנתרופים שנכללו במחקר הם 79 אנשי עסקים שתרמו מהונם האישי בממוצע מעל שני מליון ש"ח בשנה. כולם ממלאים תפקידים שונים במגזר העסקי - שירותים פיננסיים ועסקיים, יזמות הון סיכון, טכנולוגיית מחשבים ותקשורת, נדל"ן ובריאות. בנוסף, מה שמגדיר אותם בפילנתרופיה החדשה היא העובדה שהם מתנדבים בארגונים או מניעים יוזמות חברתיות. התורמים הללו נשאלו על היקף התרומה שלהם, על דפוסי התרומה והמניעים לתרומה.

מהי פילנתרופיה עילית?
מדובר בקטגוריה מובחנת של פילנתרופיה פרטית. התורמים הנמנים על סוג זה של פילנתרופיה אינם מסתפקים עוד ברישום המחאה שמנה. הם תורמים מהונם סכומים גדולים. הם מעורבים בהנהלות ציבוריות של ארגונים ובמיזמים חדשניים. הם ממוקדי משימה, מאמינים בהשקעה חברתית ורוצים להשפיע. ערוצי התרומה שלהם מגוונים וכוללים קרנות, תרומה אישית ישירה או תרומה באמצעות עסקים.

המחקר מביא כדוגמא קרנות חדשות כגון IVN, JVP ותמורה שהוקמו על ידי יזמים, קבוצות מלוכדות של אנשים שהשיגו את הונם בתעשיית ההי טק ועתה עוסקים בעשייה פילנתרופית. מה שמאפיין אותם זה המעבר מפילנתרופיה רגשית לפילנתרופיה רציונאלית. דוגמא בולטת בעולם היא כמובן פעילותו של ביל גייטס באמצעות הקרן שלו ושל אישתו מלינדה. קרן הפועלת לקידום בריאות בעולם, בין השאר למציאת מזור למחלת המלריה באפריקה וגם לשיפור מערכת החינוך בארצות הברית.

התבוננות על הפילתרופיה החדשה או כפי שהיא מכונה לעיתים פילנתרופיה קפיטליסטית, מביאה אותי להציב לדיון כמה סוגיות מהותיות:
1. סגנון הפעילות. סגנון הפעילות של הפילנתרופים החדשים מושפע מתרבות ניהול עסקית. הדבר עשוי לתרום ליעילות התנהלותם של מיזמים וארגונים חברתיים אך עלול לשנות את אופיים. חזון, מטרות. יעדים מדדים, תוכניות עבודה, תוצרים ותפוקות, הערכה ובקרה. כל אלה חשובים מאוד. לצד זה אנו רואים כיום מגמה גדלה והולכת של הכנסת מיזמים עסקיים לפעילות של עמותות. מדובר בשינוי תרבותי במגזר השלישי. הנושא הלוהט הזה נמצא על סדר היום הציבורי בישראל. הוא נדון לאחרונה בהרחבה במספר כנסים שאף כתבתי עליהם כאן בעבר ועוד ימשיך להעסיק את העולם החברתי בתקופה הקרובה.

2. גבולות ההשפעה. עוצמתם הציבורית, הקרבה למקבלי החלטות מהמגזר הציבורי והונם השופע מביאים את הפילנתרופיים החדשים לעמדת השפעה בציבוריות הישראלית ובמהירות גבוהה. רוב המרואיינים במחקר סבורים כי הפילנתרופיה יוצרת שינוי חברתי רחב או מקומי וממוקד ובכל אופן מאפשרת להם לחולל שינוי בתחומים בעלי חשיבות עבורם. לדעתם הפילנתרופיה גם מחנכת למעורבות חברתית ומהווה כלי להשפעה הן על המגזר השלישי והן על הממשלה.
לדעתי על הציבוריות הישראלית להגדיר את גבולות ההשפעה של הפילנתרופיה העילית , דווקא בשל עוצמתה, באופן כזה שניתן יהיה לשמור על כוחו של המגזר הציבורי, הנבחר באופן דמוקרטי. עוד דבר - לדפוסי המעורבות של הפילנתרופיה החדשה יש לדעתי השפעה גם על התנהלותו של המגזר העיסקי בתחום המעורבות החברתית. על כך אכתוב בפעם אחרת.

3. לגיטימיות ההשפעה. האם בעל המאה הוא בעל הדעה? האם מוטת ההשפעה של הפילנתרופים החדשים מאפשרת להם לקבוע את סדר היום הציבורי? במקרים רבים נראה שכן. זוכרים את ועדת דברת בנושא חינוך? בראשה עמד איש עסקים ולא איש חינוך. מדוע? מהיכן הלגיטימציה לפעול? האם בזכות הונם יכולים הם להשפיע על המגזר הציבורי ועל מקבלי ההחלטות? בפועל נראה כי דרכם קלה יותר מלאחרים מן השורה. החברה שלנו מקדשת הצלחות עיסקיות ומאפשרת לאנשי עסקים "לקחת פיקוד". לטוב ולרע.
ראו למשל את עמותת אור ירוק, שנוסדה ב 1997 על ידי איש העסקים אבי נאור. היא בהחלט הצליחה לחולל שינוי בנושא תרבות הנהיגה. בזכות ההון, בזכות הנגישות למקבלי החלטות וגם בזכות הכנסה של סגנון פעילות מקצועי, אפילו עסקי, ממוקד ומבוקר. גם תנועת הכל חינוך - שהיא ארגון לובי, מיסודו של דב לאוטמן קמה ב 2008 ומיד התברגה לתוך התודעה הציבורית וזכתה בנגישות למקבלי החלטות.

כל הפעילות הזו היא פעילות מובהקת ולגיטימית של חברה אזרחית, אולם האין היא מטילה צל על פעילות השטח של ארגוני השדה הותיקים הנאבקים גם הם על תהודה ציבורית? נראה לי כי בדומה למה שחוללו תאגידים לשוק העיסקי כך עלולה להיות השפעתם של פילנתרופיים המקימים ארגונים משלהם. הם משנים את השיח הציבורי ואולי אף משתלטים עליו. ארגוני השורשים מאבדים מים.

בכל אופן נראה כי כל עוד הנושאים בהם פעילים תורמי העילית נכללים בציר המרכזי המעסיק את החברה הישראלית - הפעילות שלהם נתפסת כחשובה ותורמת. אם כן - מהו הציר הזה?

במה הפילנתרופיה החדשה מעדיפה להשקיע? ועוד יותר מעניין - במה לא?
מחקרם של פרופ' שמיד, אבישג רודיך בשיתוף עם חנה שאול בר ניסים מצא כי התחומים העיקריים המועדפים על הפילנתרופיה העילית לפעילות, להשקעה ולתרומה הם: חינוך, רווחה וכן בריאות ומניעה.
לעומת זאת, הפילנתרופיים החדשים אינם מתעניינים בספורט, נפגעי טרור, זהירות בדרכים ואמנות. גם צה"ל, זכויות האדם והאזרח ותהליך השלום מתבררים כנושאים שפחות אטרקטיביים עבורם כיום.
מתברר עוד כי גם בתוך התחומים המעודפים עליהם נמצא מדרג. כך, בתוך תחום הרווחה, הפילנתרופיים מוכנים להשקיע בבני נוער בסיכון. לעומת זאת, ישנם נושאים דחויים שכלל לא מעניינים אותם. ביניהם נשים חד הוריות וקשישים. לציבור הזה אין רייטינג. כאן המדינה ושאר הארגונים החברתיים נשארים לשאת בנטל.



המחקר יצא לאור באוקטובר 2009, חוברת מס' 7 בסדרת מאמרים של המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה עברית בירושלים.